Temurah 8b – תמורה ח:‏ – Shas HaMeforash

(1)

אָמַר אַבָּיֵי לָא לְעוֹלָם בְּתָם וּבִבְכוֹר בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר אִם בָּאוּ תְּמִימִין יִקְרְבוּ.

Abaye says: No, actually, the baraita is referring to an unblemished animal when the Temple is standing, but it is speaking of a firstborn offering outside of Eretz Yisrael, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: If unblemished firstborn offerings came from outside of Eretz Yisrael, they may be sacrificed on the altar. This language indicates that there is no obligation to sacrifice such an animal, as people did not generally bring their firstborn offerings from outside Eretz Yisrael. Therefore, a priest is able to acquire it even when it is unblemished. Firstborn offerings from Eretz Yisrael, by contrast, cannot be acquired by the priests.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לעולם בתם – ולא קשיא לרב נחמן דהאי דזכי ביה כהן מחיים בבכור בחוצה לארץ עסקינן דסתמיה לאו להקרבה קאי אפי׳ בזמן בית המקדש ודומיא דשלמים הוא דאי מייתי ליה מצי לאקרוביה אבל סתמיה לאו להקרבה קאי.

ור׳ שמעון היא – דאמר לקמן בפ׳ אלו קדשים (דף כא.) אם באו בכורות תמימים מחוצה לארץ יקרבו אם באו אין לכתחילה לא.

ורבי שמעון היא דאמר אם באו תמימים יקרבו – אבל לכתחילה לא וטעמא משום דיש להם פרנסה במקומם ורבי עקיבא פליג ואמר דאפילו דיעבד לא יקרבו ומפרש טעמא משום דאיתקש בכור למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן אינו בא מחוצה לארץ לארץ ישראל אף בכור ומעשר כו׳ וא״ת אמאי לא אוקמא כר׳ עקיבא דלדידיה הוי טפי ממונו וי״ל דלר׳ עקיבא לא הויא כל כך דומיא דשלמים.

בדחיית קושיה זו לשיטת רב נחמן אמר אביי: לא, מכאן אין להקשות, שכן אפשר לומר כי לעולם מדובר בברייתא זו בזמן שבית המקדש היה קיים, ובבכור תם, ואולם מדובר בבכור בחוצה לארץ. שכיון שמן הסתם אינו עומד להקרבה זוכה בו הכהן, ואולם בבכור בארץ ישראל אין לו כל זכות. וכשיטת ר׳ שמעון היא ברייתא זו, שאמר שאם באו בכורות תמימין מחוצה לארץ לבית המקדש — הרי אלו יקרבו על המזבח. ומדבריו משמע שאין חובה להביאם להקרבה בבית המקדש, ומשום כך, סתם בכור בחוצה לארץ, גם בזמן המקדש, אינו עומד להקרבה, ויש לכהן זכייה בו.

Abaye says: No, actually, the baraita is referring to an unblemished animal when the Temple is standing, but it is speaking of a firstborn offering outside of Eretz Yisrael, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: If unblemished firstborn offerings came from outside of Eretz Yisrael, they may be sacrificed on the altar. This language indicates that there is no obligation to sacrifice such an animal, as people did not generally bring their firstborn offerings from outside Eretz Yisrael. Therefore, a priest is able to acquire it even when it is unblemished. Firstborn offerings from Eretz Yisrael, by contrast, cannot be acquired by the priests.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) מֵיתִיבִי אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מָה לִי אִם אֵינוֹ מֵימֵר בְּחַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁהֲרֵי אֵין זָכִין בָּהֶן בְּחַיֵּיהֶן תֹּאמַר בִּבְכוֹר שֶׁזָּכִין בְּחַיָּיו בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּבַעַל מוּם הָא דּוּמְיָא דְּחַטָּאת וְאָשָׁם קָאָמַר אֶלָּא לָאו בְּתָם וְקָתָנֵי זָכִין בּוֹ בְּחַיָּיו.

§ The Gemara raises an objection from the mishna: Rabbi Yoḥanan ben Nuri said to him: What is this comparison for me? If a priest does not substitute for a sin offering and a guilt offering, which priests do not acquire during the animals’ lifetimes, will you say the same with regard to a firstborn, which priests acquire during the animal’s lifetime? What are we dealing with in the mishna? If we say that it is referring to a blemished animal, isn’t the mishna saying that the firstborn offering is similar to a sin offering and a guilt offering, which the priests acquire only unblemished? Rather, is it not referring to unblemished animals? And it nevertheless teaches: Which priests acquire during the animal’s lifetime.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דומיא דחטאת ואשם קתני – והאי חטאת ואשם בתמימים קמיירי דקתני אין זוכין בהן הכהנים בחייהן אבל לאחר שחיטה זוכין אלמא בבני הקרבה עסקינן.

א מיתיבי [מקשים] עוד על שיטת רב נחמן ממה ששנינו במשנתנו בדין התמורה שעשו כהנים בבכור שקיבלו מישראל, שלדעת ר׳ עקיבא אין בכך כלום, שאין הכהן ממיר בבכור. ולמד את דינו זה מחטאת ואשם, שכשם שבחטאת ואשם אין הכהנים ממירים, אף בבכור אינם ממירים. ואמר לו ר׳ יוחנן בן נורי לר׳ עקיבא בדחיית ראייתו זו: מה לי (במה זו) ראיה, שהרי אם הכהן אינו מימר בחטאת ואשם — הרי זה משום שאין הכהנים זכין בהן (בבשרם) בחייהן של הקרבנות הללו, אלא רק לאחר שהוקטרו אימוריהם על המזבח, תאמר שכן הדין אף בקרבן הבכור — שזכין בו הכהנים אף בחייו?! ומעתה נדון בדברים הללו. במאי עסקינן [במה, באיזה בכור, עוסקים אנו]? אילימא [אם תאמר] בבכור בעל מום — הא דומיא [הרי בדומה] לחטאת ואשם קאמר [הוא אמר, נשנה במשנתנו], וחטאת ואשם אלו הריהם תמימים, שהרי הכהנים אינם זוכים בהם אלא לאחר שנזרק דמם, ואין זה אלא בחטאת ואשם תמימים הראויים להקרבה. אלא לאו [האם לא] נלמד מכאן שמדובר בבכור תם, וקתני [ושנינו] בו שזכין בו הכהנים בחייו. והרי זה איפוא שלא כשיטת רב נחמן!

§ The Gemara raises an objection from the mishna: Rabbi Yoḥanan ben Nuri said to him: What is this comparison for me? If a priest does not substitute for a sin offering and a guilt offering, which priests do not acquire during the animals’ lifetimes, will you say the same with regard to a firstborn, which priests acquire during the animal’s lifetime? What are we dealing with in the mishna? If we say that it is referring to a blemished animal, isn’t the mishna saying that the firstborn offering is similar to a sin offering and a guilt offering, which the priests acquire only unblemished? Rather, is it not referring to unblemished animals? And it nevertheless teaches: Which priests acquire during the animal’s lifetime.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אָמַר רָבִינָא הָא נָמֵי בִּבְכוֹר בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר אִם בָּאוּ תְּמִימִים יִקְרְבוּ.

Ravina said: This mishna too is referring to a firstborn offering outside of Eretz Yisrael, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: If unblemished firstborn offerings came from outside of Eretz Yisrael, they may be sacrificed on the altar. The priests do not acquire firstborn offerings from Eretz Yisrael.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רבינא: הא נמי [משנתנו זו גם כן], עוסקת בבכור בחוצה לארץ, ור׳ שמעון היא, שאמר: אם באו תמימים — יקרבו. וכמו שהעמדנו לפני כן את דברי הברייתא בדין שבועת הפקדון, וכאשר נתבאר מקודם.

Ravina said: This mishna too is referring to a firstborn offering outside of Eretz Yisrael, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: If unblemished firstborn offerings came from outside of Eretz Yisrael, they may be sacrificed on the altar. The priests do not acquire firstborn offerings from Eretz Yisrael.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) לֵימָא כְּתַנָּאֵי בְּכוֹר ^אבְּבֵית הַבְּעָלִים עוֹשִׂין תְּמוּרָה בְּבֵית הַכֹּהֵן אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כֵּיוָן שֶׁבָּא לִידֵי כֹהֵן אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה.

The Gemara suggests: Let us say that acquisition of the firstborn offerings by the priests is the subject of a dispute between tanna’im. The baraita states: In the case of a firstborn offering, when it is in the house of its owner, who did not yet give it to a priest, its owner can render another animal a substitute for it. Once it is in the house of the priest, its owner cannot render a substitute for it. Rabbi Shimon ben Elazar says: Once it has entered the possession of the priest, its owner cannot render a substitute for it.

א. רמב״ם הלכות תמורה א׳:ט׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות תמורה א׳:ט׳

לימא כתנאי – אי זכי כהן בבכור תם מחיים בזמן בית המקדש אי לא.

ב ומציעים: לימא כתנאי [האם נאמר כי שיטת רב נחמן במחלוקת תנאים] היא שנויה. שכן שנינו: בכור, בהיותו בבית הבעלים הישראליים, טרם שניתן לכהן — הרי הם עושין בו תמורה, ואולם בהיותו כבר בבית הכהן — אין עושין בו תמורה. ואילו ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: כיון שבא לידי כהן — אין עושין תמורה.

The Gemara suggests: Let us say that acquisition of the firstborn offerings by the priests is the subject of a dispute between tanna’im. The baraita states: In the case of a firstborn offering, when it is in the house of its owner, who did not yet give it to a priest, its owner can render another animal a substitute for it. Once it is in the house of the priest, its owner cannot render a substitute for it. Rabbi Shimon ben Elazar says: Once it has entered the possession of the priest, its owner cannot render a substitute for it.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא מַאי לָאו הָכִי קָאָמַר בְּבֵית כֹּהֵן הוּא עוֹשֶׂה תְּמוּרָה וְאֵין בַּעַל עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אַלְמָא אִית לֵיהּ לְכֹהֵן זְכִיָּיה בְּגַוֵּויהּ.

Apparently, the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar is identical to that of the first tanna. What is their dispute? What, is it not correct that this is what the first tanna is saying: Once it is in the house, i.e., possession, of the priest, the priest can render a substitute for it, but the owner cannot render a substitute for it, as the priest has acquired it; while Rabbi Shimon ben Elazar holds that once it enters the possession of the priest, neither of them can render a substitute with it. Apparently, the first tanna holds that the priest has the right of acquisition to an unblemished firstborn offering when the Temple is standing.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מאי לאו הכי קאמר – תנא קמא:

בבית כהן – אין עושה תמורה לבעלים קאמר אבל כהן עושה תמורה ומדכהן עושה תמורה אלמא מצי מזבין ליה ור׳ שמעון בן אלעזר סבר כיון שבא ליד כהן אין עושה תמורה אפי׳ כהן דלא זכי ביה והיינו כרב נחמן:

מאי לאו הכי קאמר – תנא קמא בבית כהן אינו עושה תמורה על ידי בעלים אלא על ידי כהן אבל כהן ממיר בו דאית ליה זכייה בגויה.

ויש לשאול: הרי דעת ר׳ שמעון בן אלעזר היינו [זוהי] לכאורה דעת התנא קמא [הראשון], שלכאורה אין הבדל ביניהם. מאי לאו הכי קאמר [האם לא כך הוא, התנא הראשון, אומר]: משעה שנמצא הבכור בבית הכהן — הוא הכהן עושה תמורה, ואין הבעל הישראלי עושה תמורה. ואילו ר׳ שמעון בן אלעזר חולק ואומר שמשעה שהגיע הבכור לידי הכהן — שוב אין שניהם עושים בו תמורה, לא הבעלים הראשונים ואף לא הכהן. אלמא [הרי איפוא] נוכל להסיק כי התנא קמא סבור כי אית ליה [יש לו] לכהן זכייה בגוויה [בתוכו, בבכור], ולכן הוא ממיר עליו, והרי זה שלא כדעת רב נחמן. ואילו ר׳ שמעון בן אלעזר סבור שאין לכהן זכייה בבכור, ולכן אינו ממיר עליו, וכדעת רב נחמן!

Apparently, the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar is identical to that of the first tanna. What is their dispute? What, is it not correct that this is what the first tanna is saying: Once it is in the house, i.e., possession, of the priest, the priest can render a substitute for it, but the owner cannot render a substitute for it, as the priest has acquired it; while Rabbi Shimon ben Elazar holds that once it enters the possession of the priest, neither of them can render a substitute with it. Apparently, the first tanna holds that the priest has the right of acquisition to an unblemished firstborn offering when the Temple is standing.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הָא רַבִּי עֲקִיבָא.

The Gemara explains: The opinion of the first tanna is not difficult; one can say that the dispute in the baraita concerns a firstborn offering outside of Eretz Yisrael, while those from Eretz Yisrael are not acquired by the priests. And this opinion of the first tanna accords with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri in the mishna above, and that opinion of Rabbi Shimon ben Elazar accords with the opinion of Rabbi Akiva in that mishna.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לא הני תנאי בפלוגתא דר׳ יוחנן בן נורי ור׳ עקיבא קא מיפלגי – דתנא קמא דאמר בבית כהן אין עושה תמורה לבעלי׳ אלא לכהן סבר כר׳ יוחנן בן נורי ר׳ שמעון בן אלעזר סבר כר׳ עקיבא. לישנ׳ אחרינא אצל ישראל עושין תמורה [משמע השתא להאי לישנא דעד שהוא ברשות ישראל אפילו כהן מימר בו לטעמיה דר׳ שמעון בן אלעזר דאמר כיון שבא ליד כהן זה וזה אין מימר מכלל דאצל ישראל זה וזה ממירין בו אלמא אית ליה זכייה בגויה. ותנא קמא דאמר אצל ישראל עושין תמורה] משמע לישראל ולא לכהן והיינו כרב נחמן [לא בפלוגתא כו׳]:

לא – בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא דמתני׳ קא מיפלגי וההיא הא אוקימנא בבכור בחוצה לארץ וקאמר תנא קמא כהן עושה בו תמורה משבא לידו דהא זכי ביה מחיים דסתמיה לאו להקרבה כרבי יוחנן בן נורי ור׳ שמעון כר׳ עקיבא דאע״ג דאית ליה זכייה בגוויה אינו עושה תמורה על ידו דנפקא ליה מהקישא כדמפרש במתני׳ היכן קדושה חלה עליו כו׳.
ע״א עושה תמורה דישראל והכהן אינו עושה תמורה לא זה ולא זה.

רבי שמעון בן אלעזר כו׳ זה וזה – כהן וישראל. מאי לאו דרב נחמן איכא בינייהו דהאי דקאמר תנא קמא אצל כהן אינו עושה תמורה דאית ביה זכייה בגוויה כרב נחמן ורבי שמעון לית ליה דרב נחמן לא דכולי עלמא לית להו דרב נחמן בבכור מעליא והכא בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא פליגי ובבכור בחוצה לארץ ולהכי אמר ת״ק דכהן אין עושה בו תמורה ור׳ שמעון כר׳ עקיבא.
ל״א לימא כתנאי בכור אצל כהן אינו עושה תמורה לא ישראל ולא כהן ואמרי הכי מימר הוא דלא מימר הא זבוני מזבין ליה רבי שמעון בר אלעזר אומר כיון שבא ליד כהן זה וזה אינו עושה תמורה כלומר דאפילו זבוני לא מצי מזבין ליה דכל תנא בתרא לטפויי מילתא קאתי מאי לאו דרב נחמן איכא בינייהו דתנא קמא אית ליה דרב נחמן ור׳ אלעזר לית ליה דרב נחמן.

לא בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא דמתני׳ קמפלגי – כלומר וההוא אוקימנא בבכור חוצה לארץ.

ודוחים: לא קשיא [לא קשה] מדעת התנא קמא שבברייתא זו על רב נחמן. כיון שמדובר בברייתא זו בבכור בחוצה לארץ, ובבכור זה ודאי שלכהן יש זכייה בו. ונחלקו בברייתא במחלוקת העקרונית של ר׳ יוחנן בן נורי ור׳ עקיבא במשנתנו, אם הכהנים ממירים בבכור. ומעתה נאמר: הא [זה], דעת התנא קמא שבברייתא זו, שהכהן ממיר בהיות הבכור בבית הכהן — הריהי כדעת ר׳ יוחנן בן נורי, שהכהנים ממירים על הבכור. ואילו הא [זה], דעת ר׳ שמעון בן אלעזר, שאין הכהן ממיר אף בהיות הבכור בבית הכהן — הריהי כדעת ר׳ עקיבא.

The Gemara explains: The opinion of the first tanna is not difficult; one can say that the dispute in the baraita concerns a firstborn offering outside of Eretz Yisrael, while those from Eretz Yisrael are not acquired by the priests. And this opinion of the first tanna accords with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri in the mishna above, and that opinion of Rabbi Shimon ben Elazar accords with the opinion of Rabbi Akiva in that mishna.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אָמַר רַב חִסְדָּא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כֹּהֵן לְכֹהֵן אֲבָל כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר מ״טמַאי טַעְמָא דִּלְמָא אָזֵיל יִשְׂרָאֵל וְשָׁדֵי בֵּיהּ מוּמָא וּמַמְטֵי לְחָכָם וְאוֹמֵר לוֹ בְּכוֹר זֶה נָתַן לִי כֹּהֵן בְּמוּמוֹ.

§ The Gemara earlier (7b) cited a mishna (Ma’aser Sheni 1:2) which states that a firstborn offering may be sold unblemished only while it is alive. Rav Ḥisda says: The Sages taught this halakha only with regard to a priest selling to a priest, but with regard to a priest selling it to an Israelite, it is prohibited even when the animal is alive. What is the reason? Since an Israelite can consume a firstborn animal only if it is blemished, there is a concern that perhaps the Israelite will go and inflict a blemish on the firstborn offering and bring it to a halakhic authority to attain permission to eat it, and he will say to him: A priest gave me this firstborn offering when it was already blemished.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ל״א אי שרית ליה לזבוני לישראל דילמא מעכב ליה ישראל לבכור דהוי בתוך עדריה עד דנפיל ביה מומא ואמר בכור זה מכר לי כהן במומו ומשתמיט ליה ולא יהיב בכורו לכהן:

לא שנו אלא כהן לכהן – יכול למוכרו תמים.

בכור זה נתן לי כהן במומו – אבל כהן לכהן ליכא למימר הכי דכהן המביא בכור להראותו לחכם צריך להביא עדים שנפל בו אותו מום מאליו דאמרינן בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (דף לה.) כל מומין הראוין לבא בידי אדם רועי ישראל נאמנים רועי כהנים אינם נאמנים דנחשדו כהנים על הבכורות.

דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא וממטי ליה (לחבריה) [לחכם] ואמר בכור זה נתן לי כהן במומו – ואם תאמר מאי בכך והא לא שרו ליה כיון דנפק המום מיד כהן בלא עדים שהרי נחשדו הכהנים על זה ויש לומר דהכי קאמר נתן לי כהן במומו וקמי דידי נפל בו מום מאליו וא״ת היכי חייש דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא והרי לא נחשדו ישראל על כך כדאמרינן בבכורות (דף לה.) דבכור ביד ישראל הכל נאמנין עליו דכהנים הוא דחשידי אמומי אבל ישראל לא חשידי ואין לומר דה״מ בודאי בכור היכא דסופו ליתנו לכהן דאין ישראל חוטא ולא לו דהא בפרק כל פסולי המוקדשין (שם דף לה:) אמר רב נחמן גבי ספק בכור בעליו מעידין עליו ויש לומר דלא דמי דה״מ כשהיה תם תחילה ביד ישראל אז ירא להטיל בו מום מאחר שנולד ברשותו דאין לו להשמט בשום דבר אבל הכא דיש לו לתלות שנתן לו הכהן במומו יש לחשדו עליו ונראה דלכך לא רצה לומר בענין אחר דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא ומראהו לחכם ואמר דמעצמו נפל ולא יאמר כהן נתנו לי דכה״ג לא עביד דלמא יחשדוהו עליו ולומר מה לו לטרוח עליו ולהביאו לחכם כיון דלאו דידיה הוא ופריך והא אמר רב יהודה אין רואין בכור לישראל אלא אם כן כהן עמו והטעם שמא יעכבנו לעצמו ולא יתננו לכהן וכיון דצריך להביא הכהן לא מצי אמר בכור זה נתנו כהן במומו דאמרינן ליה אייתי (ראייה) ההוא כהן דיהבא לך דכל כמה דלא אייתי ליה לא שרינן ליה הבכור.

ג שנינו למעלה (ז,ב) בתחילת הסוגיה כי ״בכור מוכרין אותו תם — חי, ובעל מום — חי ושחוט״, אמר רב חסדא: לא שנו שמותר לכהן למכור את הבכור התם כשהוא חי, אלא רק בכהן המוכר לכהן אחר, אבל כהן לישראל — אסור למכור את הבכור. מאי טעמא [מה טעם הדבר] — גזרו חכמים כן, בשל החשש דלמא אזיל [שמא ילך] הישראל הקונה את הבכור מן הכהן, ושדי ביה מומא [ויטיל בו, בבכור מום], המתירו מאיסור אכילת קדשים מחוץ למקומם, וממטי [ומביא] אותו לחכם (שאין מתירים לשחוט ולאכול את הבכור שנפל בו מום אלא על פי חכם המתיר בכורות), ואומר לו הישראל לחכם: ״בכור זה נתן לי כהן כשהוא במומו״. ועל סמך דבריו אלה יתיר לו החכם את הבכור, שלא כדין.

§ The Gemara earlier (7b) cited a mishna (Ma’aser Sheni 1:2) which states that a firstborn offering may be sold unblemished only while it is alive. Rav Ḥisda says: The Sages taught this halakha only with regard to a priest selling to a priest, but with regard to a priest selling it to an Israelite, it is prohibited even when the animal is alive. What is the reason? Since an Israelite can consume a firstborn animal only if it is blemished, there is a concern that perhaps the Israelite will go and inflict a blemish on the firstborn offering and bring it to a halakhic authority to attain permission to eat it, and he will say to him: A priest gave me this firstborn offering when it was already blemished.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) וּמִי שָׁרֵי חָכָם הָכִי וְהָא אָמַר רַב אֵין רוֹאִין בְּכוֹר לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא א״כאִם כֵּן כֹּהֵן עִמּוֹ.

The Gemara asks: And may a halakhic authority permit the animal in a case such as this? But didn’t Rav say: A halakhic authority may not look at a firstborn offering brought by an Israelite to determine if it has the type of permanent blemish allowing it to be slaughtered unless a priest is with him, out of concern that the Israelite will keep the blemished animal for himself without performing the mitzva of giving it to a priest? If so, one can demand that the priest who sold him the animal must be present, and this should prevent the Israelite from lying about the blemish.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אין רואין בכור לישראל כשבא ואמר בכור זה נתן לי כהן במומו:

אלא א״כ היה כהן – שיאמר אני נתתיו לו במומו וכהן לכהן מוכר משום דאין הכהן נאמן ע״י עצמו אלא היינו טעמא דלישראל אסור מפני שנראה ככהן המסייע [בבית הגרנות מה כהן המסייע בבית הגרנות אין נותנין תרומה מפני שנראה כאלו נותנו לו בשכרו אף כהן שמוכר בכורו לישראל נראה כמוכרו לו בזול בשביל שכשיולד לו בכור שיתנהו לו ולא לאחר אסור]:

ומי מצי למימר הכי והא אמר רב יהודה כו׳¹. (דראשית הוא בכור):

1. אולי צ״ל אלא א״כ כהן עמו ומודה דהבכור הוא של הישראל.

ומי שרי חכם הכי – אפי׳ הוי מום קבוע ומי שרי חכם את הבכור לישראל בלא כהן עמו.

אלא אם כן כהן עמו – דשמא כשידע זה שמום קבוע הוא דלא הוי קדשים בחוץ אכיל ליה ולא חייש לגזילה דכהן הלכך בעינן כהן בהדיה ולא מצי למימר בכור זה נתן לי כהן במומו דאמרינן ליה אייתי לי ההוא כהן דיהביה לך דכל כמה דלא אייתי ליה לא שרינן ליה הבכור אלא א״כ יהיב ליה כהן.

ושואלים: ומי שרי [והאם מתיר] חכם הכי [כך], על סמך דבריו של הקונה הישראלי לבדו? והא [והרי] אמר רב: אין החכמים רואין בכור לישראל לבודקו ולהתירו בשחיטה אלא אם כן היה כהן עמו שיקבל בכור זה, שמא ישחטנו הישראל ויקחנו לעצמו!

The Gemara asks: And may a halakhic authority permit the animal in a case such as this? But didn’t Rav say: A halakhic authority may not look at a firstborn offering brought by an Israelite to determine if it has the type of permanent blemish allowing it to be slaughtered unless a priest is with him, out of concern that the Israelite will keep the blemished animal for himself without performing the mitzva of giving it to a priest? If so, one can demand that the priest who sold him the animal must be present, and this should prevent the Israelite from lying about the blemish.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הַיְינוּ טַעְמָא דְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכֹהֵן הַמְסַיֵּיעַ בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת.

Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, said: This is the reason why it is prohibited for a priest to sell an unblemished firstborn offering to an Israelite: Because this looks like a priest who assists at the threshing floor in order to receive teruma from an Israelite. Unblemished firstborn offerings have a low purchase price, as the owner must wait for it to become blemished before eating it. It might appear that the priest sold the animal to an Israelite at a discount in order to receive future firstborns from him.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

היינו טעמא דישראל אסור – לקנות בכור תם מן הכהן משום דסתם בכור תם בזמן הזה נמכר בזול דבעי לוקח לשהוייה עד שיומם הילכך הוה האי כהן דמוזיל גבי ישראל נראה ככהן המסייע בבית הגרנות לזרות ולעמר כדי שיתנו לו התרומות והוי חילול השם דמחזי כמאן דשקיל לתרומה בתורת שכירות והאי כהן נמי מיחזי דמשום הכי מוזיל לישראל כי היכי דליתיב ליה בכורות שיוולדו לו בעדרו.

לשון רש״י היינו טעמא דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות – דרגילות הוא דמוכר בכור דמוזיל גבי [ישראל] כדי שיתן לו בכור פעם אחרת וכל שכן דאסור לקבלו במתנה וצריך ליזהר שאם אמר ישראל לכהן הילך בכור זה אם אמר לו הכהן שלך יהא אז אסור לקבלו מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות.

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע הסבר אחר בדברי רב חסדא, היינו טעמא [זהו הטעם] שלכהן מותר למכור רק לכהן אחר, ואילו לישראל אסור לו למכור — מפני שנראה כהן זה המוכר לישראל, ככהן המסייע לבעלים בעבודת התבואה בהיותה בבית הגרנות (מקום זרייתה ברוח), כדי שעבור זה תינתנה לו התרומות מתבואה זו, דבר שאסרוהו חכמים. ואף הכהן המוכר את הבכור שברשותו לישראל (ובדרך כלל, מחירו של הבכור התם, הריהו נמוך ביותר, שהרי צריך הקונה להמתין עד שיפול בו מום, כדי שיוכל לאוכלו), נראה הדבר שמכר לו הכהן במחיר נמוך, על מנת שיתן לו להבא מבכורותיו.

Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, said: This is the reason why it is prohibited for a priest to sell an unblemished firstborn offering to an Israelite: Because this looks like a priest who assists at the threshing floor in order to receive teruma from an Israelite. Unblemished firstborn offerings have a low purchase price, as the owner must wait for it to become blemished before eating it. It might appear that the priest sold the animal to an Israelite at a discount in order to receive future firstborns from him.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) מָר זוּטְרָא אִיקְּלַע לְבֵי רַב אָשֵׁי אֲמַרוּ לֵיהּ לִטְעוֹם מָר מִידֵּי אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ בִּישְׂרָא א״לאֲמַר לֵיהּ לֵיכוֹל מָר דְּמַיבְרֵי מִשּׁוּם דְּבוּכְרָא הוּא מְנָא לְכוּ הָא אֲמַרוּ לֵיהּ דְּזַבֵּן לַן פְּלוֹנִי כֹּהֵן.

The Gemara relates: Mar Zutra arrived at the home of Rav Ashi. Those present said to him: Let the Master taste some food. They brought meat before him. The one who placed the meat before him said: Let the Master eat, as this meat is particularly healthful, because it is a firstborn. Mar Zutra asked: From where did you receive this firstborn animal? They said to him: It is an animal that so-and-so the priest sold to us.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דמברי – שהוא ברי ושמן יותר מאחרים:

אמרו ליה – (הכא) [התם] במתניתין מוכחא מילתא דא״ל א״ל כהן בתוך הזמן [תנהו ולא יהיב ליה דמי מידי (כהן לישראל)] [ישראל לכהן] הילכך מיחזא ככהן המסייע [בבית הגרנות] דבההוא הנאה קא יהיב ליה ניהליה שפוטרו מטיפולו הכא כיון דמוכרו דיהבינן להון דמי לא מיחזי ככהן המסייע:

ליכול מר דמברי – שבשר בכור בריאה לאכול משאר הבשר.

מנא לכו הא – מי נתנו לכם הא אינכם כהנים.

ד ובענין זה של מכירת בכור לישראל, מסופר כי החכם מר זוטרא איקלע לבי [הזדמן לבית] רב אשי. אמרו ליה [לו] בני הבית בהזמנה לסעודה: לטעום מר מידי [יטעום אדוננו דבר]. אייתו לקמיה בישרא [הביאו לפניו בשר]. אמרו ליה [לו]: ליכול מר, דמיברי [יאכל אדוננו, שמבריא], בשר זה במיוחד, משום דבוכרא [שבשר בכור] הוא! שאל אותם מר זוטרא: מנא לכו הא [מנין לכם בשר זה], שהרי הבכור של הכהן הוא! אמרו ליה [לו]: דזבן לן [שמכר לנו] פלוני כהן.

The Gemara relates: Mar Zutra arrived at the home of Rav Ashi. Those present said to him: Let the Master taste some food. They brought meat before him. The one who placed the meat before him said: Let the Master eat, as this meat is particularly healthful, because it is a firstborn. Mar Zutra asked: From where did you receive this firstborn animal? They said to him: It is an animal that so-and-so the priest sold to us.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) אֲמַר לְהוּ לָא סְבִירָא לְכוּ הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכֹהֵן הַמְסַיֵּיעַ בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת אֲמַרוּ לֵיהּ לָא סְבִירָא לַן ^בדַּאֲנַן מִיזְבָּן קָא זָבְנִינַן.

Mar Zutra said to them: Do you not hold like that which Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, said, that Israelites may not receive an unblemished firstborn offering from a priest because it looks like a priest who assists at the threshing floor? They said to Mar Zutra: We hold that this is not a concern, as we purchased it for its fair market value, and did not receive it at a discount. Therefore, there is no appearance of impropriety.

ב. רמב״ם הלכות בכורות א׳:ג׳
טור יורה דעה ש״ו:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״ו:ו׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות בכורות א׳:ג׳
טור יורה דעה ש״ו:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״ו:ו׳

ולא סבירא לכו – דאסור לקנות בשר בכור מכהן דלמא מוזיל גבייכו ונראה ככהן המסייע.

מיזבן זבנינן – וליכא למיחש למסייע דהא לא יהיב לן במתנה.

אמר להו [להם]: וכי לא סבירא לכו הא [אין אתם סבורים הלכה זו] שאמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע שאין הכהן רשאי למכור את הבכור לישראל, מפני שנראה הדבר ככהן המסייע בבית הגרנות? אמרו ליה [לו]: לא סבירא לן [אין אנו סבורים] כך, כי במקרה שלנו אין לחשוש, משום דאנן מיזבן קא זבנינן [שאנו קנינו] את הבכור י הכהן במחיר מלא, ולא קיבלנוהו במתנה.

Mar Zutra said to them: Do you not hold like that which Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, said, that Israelites may not receive an unblemished firstborn offering from a priest because it looks like a priest who assists at the threshing floor? They said to Mar Zutra: We hold that this is not a concern, as we purchased it for its fair market value, and did not receive it at a discount. Therefore, there is no appearance of impropriety.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) אֲמַר לְהוּ וְלָא סְבִירָא לְכוּ הָדִתְנַן עַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּיב לִיטַּפֵּל בַּבְּכוֹר ^גבַּדַּקָּה שְׁלֹשִׁים וּבַגַּסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם ^דוְאִם אָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי בְּתוֹךְ זְמַנּוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנֶנּוּ לוֹ וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מָה טַעַם מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכֹהֵן הַמְסַיֵּיעַ בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת.

Mar Zutra said to them: But do you not hold like that which we learned in a mishna (Bekhorot 26b): Until when is an Israelite obligated to tend to a firstborn animal before giving it to the priest? In the case of a small animal, a sheep or goat, thirty days, and in the case of a large animal, one of a herd of cattle, fifty days. And if the priest said to the owner: Give it to me within its period, the owner may not give it to him. And Rav Sheshet says: What is the reason for this? Because it looks like a priest who assists at the threshing floor, as the priest is assisting the Israelite by assuming the responsibility of tending to the firstborn.

ג. רמב״ם הלכות בכורות א׳:י״ד
טור יורה דעה ש״ו:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״ו:ב׳

ד. רמב״ם הלכות בכורות א׳:י״ד
טור יורה דעה ש״ו:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״ו:ג׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות בכורות א׳:י״ד
טור יורה דעה ש״ו:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״ו:ב׳

ד רמב״ם הלכות בכורות א׳:י״ד
טור יורה דעה ש״ו:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״ו:ג׳

ליטפל – לטרוח בו לגדלו קודם שיתננו לכהן.

ככהן המסייע – דהשתא הוי סיוע שמצילו מלטרוח בו בלבד שיתננו לו.

אמר להו [להם] מר זוטרא: ולא סבירא לכו [ואין אתם סבורים] הדתנן [הלכה זו ששנינו במשנה]: עד כמה ישראל חייב ליטפל בבכור (לגדלו, קודם שימסרנו לכהן)? בבהמה דקה (כבשים ועזים) — שלשים יום, ובבהמה גסה (בקר) — חמשים יום. ואם אמר לו הכהן לישראל בתוך זמן זה: ״תנהו לי בתוך זמנו שאטפל בו אני״ — הרי זה לא יתננו לו. ואמר רב ששת מה טעם אין נותן את הבכור לכהן המבקש בתוך הזמן? — מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות!

Mar Zutra said to them: But do you not hold like that which we learned in a mishna (Bekhorot 26b): Until when is an Israelite obligated to tend to a firstborn animal before giving it to the priest? In the case of a small animal, a sheep or goat, thirty days, and in the case of a large animal, one of a herd of cattle, fifty days. And if the priest said to the owner: Give it to me within its period, the owner may not give it to him. And Rav Sheshet says: What is the reason for this? Because it looks like a priest who assists at the threshing floor, as the priest is assisting the Israelite by assuming the responsibility of tending to the firstborn.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) א״לאֲמַרוּ לֵיהּ הָתָם מוֹכְחָא מִילְּתָא הָכָא מִזְבָּן קָא זָבְנִינַן.

They said to Mar Zutra: There the circumstances of the matter prove that the priest accepted responsibility to care for the animal in return for some benefit, and it has the appearance of impropriety. Here, we purchased it for its fair market value, and there is no appearance of impropriety.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מוכחא מילתא – דהא מסייע הוא שהרי מיד מצילו מן הטורח והמזונות.

אמרו ליה [לו] בני ביתו של רב אשי למר זוטרא: התם [שם, בכהן המציע לקחת את הבכור בתוך תקופת הטיפול בו] — אסור הדבר כי מוכחא מילתא [מוכח הדבר], שהרי בעצם לקיחתו את הבכור בתוך תקופת הטיפול בו — הריהו מסייע לבעלים, וניכר שעושה כן על מנת שיקבל את הבכור. ואילו הכא [כאן, בקניית בכור מהכהן] — אין זה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות, שהרי מזבן קא זבנינן [לקנות קנינו], ושילמנו לכהן את מלוא דמיו.

They said to Mar Zutra: There the circumstances of the matter prove that the priest accepted responsibility to care for the animal in return for some benefit, and it has the appearance of impropriety. Here, we purchased it for its fair market value, and there is no appearance of impropriety.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) לָשׁוֹן אַחֵר אֲמַרוּ לֵיהּ הָכָא לָא יָהֵיב דְּמֵי הָכָא קָא יָהֵיב דְּמֵי מַאי אָמְרַתְּ מוֹזֵיל כֹּהֵן גַּבֵּיהּ דְּסָבַר כֹּהֵן דְּכִי הָוֵי לֵיהּ בְּכוֹר אַחֲרִינָא יָהֵיב ניהלי לָא דְּמַסֵּיק אַדַּעְתֵּיהּ

The Gemara presents an alternative version of this final response. They said to Mar Zutra: There the Israelite does not give payment to the priest for accepting responsibility to care for the animal. Here, the Israelite gives payment to the priest, as we purchased the animal. And what would you say to this claim? Would you say that perhaps the priest lowered the price of the animal for us, as the priest thinks that when we have another firstborn offering we will give it to him, and therefore it has the appearance of impropriety? This is not a concern, as he thinks:

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מאי אמרת דלמא מוזיל כהן לגביה שנותנו לו בפחות מדמיו לא עביד דסבר בוצינא טב מקרא מוטב ריוח מועט שאטול עכשו שאמכרנו לו בשוויו מלפחות עכשו ובשביל ריוח של אחר זמן ל״א מר זוטרא כו׳. אמרו ליה לא סבירא לן [דרב הונא] ועוד דהא מיזבן קא זבנינן אמר להו ולא סבירא לכו מתני׳ שאמרה כרב הונא בריה דרב יהושע אמרו ליה לא דמי דהתם מוכח מילתא כיון דיהב ליה בלא דמי אבל הכא מיזבן קא זבנינן ולא מיחזי ככהן המסייע:

מאי אמרת דלמא מוזיל כהן – כי היכי דניתיב ליה בכורות דידן ולא לכהן אחר.

לא – עביד הכי.

דמסיק אדעתיה בוצינא – דהשתא טב מקרא דלמחר. בוצינא דלעת קטנה קרא דלעת גדולה. כלומר מוטב שאמכרנו בשויו דשמא אם אני מניח להם מן הדמים לא יועילו לי כלום ולא יתנו לי בכורות שלהן.

ה לשון אחר בדין ודברים שבין מר זוטרא ובני ביתו של רב אשי. אמרו ליה [לו] בתשובה: אין הדברים דומים שכן הכא [כאן, בכהן המציע לטפל בבכור] — הבעלים הישראל לא יהיב דמי [אינו נותן לו על כך דמים, כסף], ולכן יש לחשוש שמא בתמורה לטירחת הכהן חושב הבעלים לתת לו את הבכור עצמו, ובכך דומה הדבר לכהן המסייע בבית הגרנות, ואולם הכא [כאן, במכירת בכור לישראל] — הלא קא יהיב דמי [הוא נותן דמים]. מאי [מה, איזו] טענה אמרת [יש בידך לומר], שיכול מר זוטרא לומר כי יש לחשוש שנראה המחיר הנמוך ששולם עבור הבכור כאילו מוזיל הכהן גביה [אצלו, לישראל], משום דסבר [שחושב] הכהן, שכדאי לו להוזיל במחיר, דכי הוי ליה [שכאשר יהיה לו, לישראל זה] בכור אחרינא [אחר] — יהיב ניהליה [יתננו לו], ולא לכהן אחר, והרי זה ככהן המסייע בבית הגרנות — על כך ישד להשיב: לא, דמסיק אדעתיה [שמעלה הכהן על דעתו] שלא כדאי לו לוותר על דבר הנמצא בידו (הבכור), למען דבר שיכול להיות בעתיד (בכור אחר).

The Gemara presents an alternative version of this final response. They said to Mar Zutra: There the Israelite does not give payment to the priest for accepting responsibility to care for the animal. Here, the Israelite gives payment to the priest, as we purchased the animal. And what would you say to this claim? Would you say that perhaps the priest lowered the price of the animal for us, as the priest thinks that when we have another firstborn offering we will give it to him, and therefore it has the appearance of impropriety? This is not a concern, as he thinks:

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תמורה ח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תמורה ח:, מיוחס לר׳ גרשום תמורה ח:, רש"י תמורה ח:, תוספות תמורה ח:, פירוש הרב שטיינזלץ תמורה ח:

Temurah 8b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 8b, Attributed to R. Gershom Temurah 8b, Rashi Temurah 8b, Tosafot Temurah 8b, Steinsaltz Commentary Temurah 8b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון