×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַשִּׁיקוֹ בַּמַּיִם מִשֶּׁהֶחְמִיץ אֵין מַשִּׁיקוֹ בְּמַיִם אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁתִּמְּדוֹ בְּמַיִם טְהוֹרִים וְנִטְמְאוּ אֲבָל טְמֵאִים מֵעִיקָּרָא לָא.
one brings the temed into contact with water of a ritual bath by immersing the vessel holding the temed in a ritual bath, thereby purifying the temed. Once it ferments, he does not bring it into contact with water, as that is effective only in purifying water and not in purifying other liquids. Rava said: The Sages taught this only with regard to a case where one prepared temed with ritually pure water and it later became impure, but if the water was impure from the outset, the contact with the ritual bath would not purify it.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי חולין כו ע״ב-כז ע״א} גרסינן בשחיטת חולין סוף פרק ראשון אמר ר׳ זירא יום טוב שחל להיות באמצע שבת אומרין1 המבדיל בין קודש לחול ובין2 אור לחשך ובין3 ישראל לגוים4 ובין5 יום השביעי לששת ימי המעשה מאי טעמא סדר6 הבדלות7 הוא מונה.
1. אומרין: כ״י נ: ״אמ׳⁠ ⁠״. גג גל גלח, כ״י קרפנטרץ: ״אומ׳⁠ ⁠״. גכא, דפוסים: ״אומר״.
2. ובין: גלח, כ״י קרפנטרץ: ״בין״.
3. ובין: גלח, כ״י קרפנטרץ: ״בין״.
4. לגוים: דפוסים: לעמים.
5. ובין: לח, כ״י קרפנטרץ: ״בין״.
6. מאי טעמא סדר: ב-גג: ״סדר״. לאחר הגהה: ״דסדר״.
7. גכא מוסיף: ״כך״.
משיקו במים – כלומר אם נטמאו בשרץ או באוכלין הם טמאין:
עד שלא החמיץ משיקו במים – כיצד משיקו נוטל כלי שפיו קצר וממלאו מן התמד שהוא טמא ומשים הכלי בתוך המקוה ומציף המים על פי הכלי וחשוב להו כטבילה והכי קאמר עד שלא החמיץ דחשוב כמים עושה להו השקה:
אבל משהחמיץ אין משיקן דחשוב יין וליין אין עושין השקה:
לא שנו אלא שתמדו במים טהורים ונטמאו ועכשו יועיל להן השקה. אלא מבלבלי בין שתמדו במים טהורין לכתחלה ובין שלא תימדו במים טהורין לכתחלה ומועיל להן השקה בין (לאחד) [נטמאו מעקרא] ובין לבסוף:
האחין השותפין שחייבים בקולבון – כלומר קולבון זוהי מעה קטנה שכל ישראל חייבין מחצית השקל בכל שנה ושנה ושני מחצית השקל יתירא משקל ואם בין שני אדם נותנין שקל חייבין להוסיף קולבון ואם אדם אחד חייב שקל להקדש ונותן שקל אין להוסיף עליו כלום והכא הכי קאמרינן האחין שבענין זה הוויין שותפין שהניח להן אביהן ביחד ירושתן ואח״כ לא חלקו דומין לאדם אחד ואין חייבין בקולבון אם נותנין בין שניהם שקל שלם בשביל שני מחצית השקל וחייבים במעשר בהמה דאין דומין כלקוחות אבל אם חייבין בקולבון דהניח להן ירושה יחד קרקע ובהמות וחלקו ואח״כ נשתתפו דומין כלקוחות שלקח זה חלקו כנגד חלק חברו ודומין כמין שני בני אדם וחייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה:
משיקו במים – אם נטמא דמיא בעלמא הוא.
משהחמיץ אין משיקו במים – דחמרא הוא וכלים ואדם ניתנה להם תורת טהרה במקוה אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהן טבילה ומים מיטהרים בהשקה שאם יש לו מים יפים לשתיה ונטמאו נותנן בכלי ומשקען במי המקוה עד שנושקין המים והוי חיבור ובטלי לגבי מקוה כתרומה טמאה שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה והיא טהורה והכי מפרש בכל שעה (פסחים דף לד.) אבל יין במים לאו זריעה היא דטעמא לא בטיל.
לא שנו – דמשיקו במים.
אבל טמאין מעיקרא לא – ורב גביהה פריך עלה מאי שנא.
הא דאמרינן לא שנו אלא שתמדו במים טהורין ונטמאו. ה״פ, כשתמדו במים טהורין ונטמאו קודם שהחמיץא מים גמורים הוא שנטמאוב והיין בטל בהם, לפיכך נטהרו בהשקה כדין מים. ואע״ג דפירא קפי מלעיל, פירא גופיהג מיא נינהוד. אבל טמאין מעיקרא, כיון שבשעת טומאה מים גמורים הם ועכשיו נתערבו בהם פירות, והמים הם הטמאיןה ולא הפירות, אין השקה עולה להן, שהרי מי שלא נטמא הוא הנישקו. וא״לז רב אשי מאי שנא, דאי פירא קפי מלעיל, אע״ג דתמדו במים טהוריןח אין השקה עולה להןט, שאין השקה מטהרת אלא מתורת זריעה ואין זריעה לפירי במים, אלא משום דמיבלבלי, הכא נמי מיבלבלי ועלתה להם השקה וטהורים.
א. בנדפס: שהחמיצו.
ב. בכי״ל: שניטמא. ובכי״פ ליתא תיבה זו.
ג. בנדפס: גופייהו.
ד. בשטמ״ק נוסף: כיון דלא החמיץ, וכיון שנטמא השקה עולה לו. [ואפשר שאין זו גירסא אלא פירוש].
ה. כי״פ: והמים טמאין.
ו. ראה תוד״ה הכא, ובשטמ״ק הביא פירוש הרא״ה, עיי״ש, וכתב עליו שצירף פירוש הרמב״ן עם פירוש התוספות.
ז. כתב בשטמ״ק: ׳ומדברי הרמב״ן ז״ל נראה שרב אשי הוא דפריך עלה דרבא מאי שנא. אבל רש״י ז״ל [ד״ה אבל טמאין] לא פירש כן, אלא דרב גביהה הא דפריך עלה. ונ״ל דזה תלוי בחלוף הנוסחאות, דנוסחת רש״י ז״ל כמו שכתוב ברוב הספרים אזל רב גביהה מבי כתיל אמרה לשמעתה קמיה דרב אשי מ״ש טמאין מעיקרא וכו׳. ובקצת ספרים ישנים מצאתי: אזל רב גביהה מבי כתיל אמרה לשמעת׳ קמיה דרב אשי אמר ליה מאי שנא וכו׳. וזאת היא גרסת הרמב״ן ז״ל. ומ״ה פירש דרב אשי הוא דפריך מ״ש, ולישנה דאמרה לשמעת׳ דייק כותיה, אבל לרש״י ז״ל לא דייק כלל, דמאי שמעת׳ קאמ׳ רב גביהה והלא הוא ניהו דפריך מ״ש. ורש״י ז״ל פירשה בדוחק ככתוב בפירושיו [ד״ה לשמעתא]׳. ועי׳ דק״ס אות ע.
ח. בשטמ״ק נוסף: ונטמאו.
ט. בשטמ״ק: אינו בדין שתעלה להן השקה.
כבר ביארנו במסכת יום טוב על אוכלין ומשקין שנטמאו שאין להם טהרה במקוה חוץ מן המים שיש להן טהרה בהשקת מים שבהם למים שבמקוה מעתה התמד עד שלא החמיץ בין לתמדו במים טמאים בין שנטמאו אחר שתמד הרי הן כמים וטהרה עולה להם ואע״פ שיש כאן מעט יין על כל פנים ושמא הוא צף למעלה ואין השקה ביין אין אנו אומרים כן אלא שהיין והמים מבולבלים הואיל ואין כאן יין גמור והרי יש כאן השקה אף במים ואם החמיץ הרי הכל יין גמור כיין מזוג ואין טהרה עולה לו:
משיקו במים, שנותן את הכלי ובו התמד במקוה, וכשנושקים מי התמד במי המקוה הריהם נטהרים, כדרך שמטהרים מים שנטמאו. אבל משהחמיץ התמד — אין משיקו במים לטהרו, שרק מים מיטהרים בהשקה, ולא משקים אחרים. אמר רבא: לא שנו שהשקה מועילה לתמד קודם שהחמיץ, אלא במקרה שתמדו (שעשה את התמד) במים טהורים שנתנם על פסולת הענבים, ואחר כך נטמאו, קודם שהחמיץ. אבל אם היו המים טמאים מעיקרא [מתחילה]לא יועיל דבר זה.
one brings the temed into contact with water of a ritual bath by immersing the vessel holding the temed in a ritual bath, thereby purifying the temed. Once it ferments, he does not bring it into contact with water, as that is effective only in purifying water and not in purifying other liquids. Rava said: The Sages taught this only with regard to a case where one prepared temed with ritually pure water and it later became impure, but if the water was impure from the outset, the contact with the ritual bath would not purify it.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֲזַל רַב גְּבִיהָה מִבֵּי כְתִיל אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי מ״שמַאי שְׁנָא טְמֵאִין מֵעִיקָּרָא דְּלָא דְּאָמְרִינַן אַיְּידֵי דְּמַיָּא יַקִּירִי שׇׁכְנִי תַּתַּאי וּפֵירָא קָפֵי מִלְּעֵיל וְלָא קָא סָלְקָא לְהוּ הַשָּׁקָה לְמַיָּא א״האִי הָכִי טְהוֹרִים וּלְבַסּוֹף נִטְמְאוּ נָמֵי.

Rav Geviha from Bei Katil went and stated this halakha before Rav Ashi and asked: What is different in the case of water that is impure from the outset such that bringing the temed into contact with the ritual bath would not purify it, as we say: Since the water is heavy it settles at the bottom of the vessel, and the fruit, the grape residue, floats above, and therefore, contact with the water of the ritual bath would not be effective for the water of the temed? If so, the same would apply in the case of water that was ritually pure and ultimately became impure as temed also.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשמעתא – כלומר טעמא דהא מתניתין בעא מיניה מרב אשי.
יקירי – כבדין.
קפי – צף. ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא (מלכים ב ו).
אמר המאירי האחים והשותפים בזמן שחייבים במעשר בהמה והוא כל זמן שנשתתפו כאחד או ירשו כאחד ונולדו אחר כן הטלאים ברשותם פטורים מן הקלבון בדרך זה אם נשתתפו במעות ונשאו ונתנו בהם ולא חלקו ובזמן שפטורין ממעשר בהמה והוא כשחלקו אחר לידת הטלאים וחזרו ונשתתפו חייבין בקלבון אם חלקו אחר שנשאו ונתנו במעות וחזרו ונשתתפו וענין קלבון הוא מעה קטנה שהצריכו חכמים להוסיף בזמן שהולך אצל חנוני להחליף שני חצאי שקלים בשקל שלם כדי שיתן לו חנוני חצאי השקלים שלמים עם גירומיהם ודבר זה עקרו במסכת בכורות והוא צריך ביאור יותר מרווח אלא שקצרנו בו בכאן מפני שכבר הרחבנו בו הביאור בחיבור זה בכדי הצורך במסכת יום טוב פרק אחרון:
וזהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר ומה שנתחדש עליו במסכת בכורות כבר ביארנוהו במסכת יום טוב:
אזל [הלך] רב גביהה מבי כתיל אמרה לשמעתא קמיה [אמר את השמועה הזאת של רבא לפני] רב אשי, ותמה: מאי שנא [במה שונה] אם היו המים טמאין מעיקרא [מתחילה] שלא מועילה לתמד ההשקה — מפני דאמרינן [שאומרים אנו]: איידי דמיא יקירי שכני תתאי, ופירא קפי מלעיל [מתוך שהמים כבדים יותר הם מצויים למטה בכלי, והפרי, פסולת היין, צף מלמעלה], ולא קא סלקא להו השקה למיא לכן לא עולה השקה למים], שהרי אין מי המקוה נוגעים בהם. אי הכי [אם כך], אם היו המים טהורים ולבסוף נטמאו נמי [גם כן] יהיה בהם אותו דין, שהרי חלק הפרי הוא הצף מלמעלה!
Rav Geviha from Bei Katil went and stated this halakha before Rav Ashi and asked: What is different in the case of water that is impure from the outset such that bringing the temed into contact with the ritual bath would not purify it, as we say: Since the water is heavy it settles at the bottom of the vessel, and the fruit, the grape residue, floats above, and therefore, contact with the water of the ritual bath would not be effective for the water of the temed? If so, the same would apply in the case of water that was ritually pure and ultimately became impure as temed also.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא מְבַלְבְּלִי אה״נהָכָא נָמֵי מְבַלְבְּלִי.:

Rather, the reason contact is effective in the case of ritually pure water that later became impure as temed is that the water and the residue are intermingled. Here too, in the case of water that was impure from the outset, the water and the residue are intermingled, and contact with the water of a ritual bath would be effective.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מבלבלי – הכל יחד המים והיין של תמד הלכך מהניא ליה השקה.
הכא נמי מבלבלי – ורבא סלקא דעתך דכי נטמאו מעיקרא בפני עצמן אינו מועיל להן השקה אלא בפני עצמן הקשה ה״ר אליעזר ממיץ למה לי טעמא דמבלבלי כי נמי קפי פרי מלעיל סלקא להו השקה כדאשכחן בפרק התערובת (זבחים עח:) גבי יין וחלב לחין אין חוצצין שדרך היין עוברים המים אל גוף האדם ועלתה לו טבילה ונראה דלא קשה מידי דלא דמי דודאי אגבא דגברא או אגבא דמנא מחלחלי בהו מיא אבל דרך השקה לא.
אלא טעם הדבר שמועילה במקרה זה השקה, הוא מפני שאנו מניחים שהם מבלבלי [מבולבלים] ומעורבים יחד, המים והפרי, ולפי זה, הכא נמי [כאן גם כן], כשנטמאו תחילה — הרי הם מבלבלי [מבולבלים] ומעורבים יחד, ותועיל להם ההשקה!
Rather, the reason contact is effective in the case of ritually pure water that later became impure as temed is that the water and the residue are intermingled. Here too, in the case of water that was impure from the outset, the water and the residue are intermingled, and contact with the water of a ritual bath would be effective.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַתְנִי׳: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר אֵין קְנָס וְכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס אֵין מֶכֶר.:

MISHNA: Any situation where there is sale of one’s daughter as a Hebrew maidservant, i.e., when she is a minor, there is no fine of fifty sela paid to her father if she is raped or seduced, as that fine is paid to her father only when she is a young woman. And any situation where there is a fine paid to the father there is no sale.
קישוריםרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל מקום שיש מכר אין לה קנס – כלומר באותו זמן שיכול למכור אדם את בתו לאמה אם אדם אחד תפשה ושכב עמה אין לה חמשים כסף שכתוב בפסוק הנערה והאב אינו יכול למוכרה נערה אלא קטנה וקטנה אין לה קנס ובכמה שנים היא חשובה נערה מבת אחת עשרה שנים וחצי עד שתים עשרה שנה חשובה נערה ואם מביאה ב׳ שערות ואלו הן ששה חדשים ומכאן ואילך חשובה בוגרת:
וכל מקום שיש קנס אין מכר – כלומר בזמן נערות שיש קנס אין האב יכול למוכרה אבל חכ״א יש קנס במקום מכר כלומר אפילו בימי קטנותה שהאב יכול למוכרה אם אדם תפשה באותו זמן ושכב עמה יש לה קנס:
מתני׳ כל מקום שיש מכר – כל זמן שהבת קטנה ואביה זכאי למוכרה.
אין קנס – אם נאנסה או נתפתתה אין לאביה חמשים כסף דנערה כתיב (דברים כב) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף.
וכל מקום שיש קנס – דהיינו כשהיא נערה.
אין מכר – דתניא בערכין (דף כט:) יכול ימכור אדם בתו כשהיא נערה אמרת ק״ו ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו בסימני נערות שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר.
כ. כל מקום שיש מכר וכו׳. כלומר כל זמן שהבת קטנה ואביה זכאי למכרה. אין קנס. אם נאנסה או אם נתפתתה אין לאביה חמשים כסף, דנערה כתי׳, שכתוב ונתן לאבי הנערה חמשים כסף, נערה, ולא קטנה ולא בוגרת.
וכל מקום שיש קנס. דהיינו כשהיא נערה, שהביאה סימנין. אין מכר. אין רשאי האב למכור את בתו, דתניא בערכין יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה, אמרת קל וחומר, ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו בסימני נערות, דכתי׳ ויצאה חנם, אלו ימי נערות, אין כסף, אלו ימי בגרות, שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר.
ובגמ׳ מוקים לה אליבא דר׳ מאיר, אבל אליבא דחכמים יש קנס אפי׳ בקטנה, ונערה דכתי׳ בקנס, למעוטי בוגרת אתא.
המשנה האחת עשרה והכונה בה להשלים החלק שהתחיל בשלפניה לבאר והוא שאמר האחים והשותפים שחייבים בקלבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבים במעשר בהמה פטורין מן הקלבון אמר הר״מ פי׳ קלבון הוא חצי מעה כסף שנותנין בו השקל ואז מקבלין אותו על שני בני אדם לפי שכל אחד חייב במחצית השקל ואלו החצאין הם נמכרים במהרה יותר מהשקלים עצמם מפני הענין הזה ולפיכך שני אחים קודם שיחלקו נכסי אביהם והשותפים בשעת השותפות אם נתנו שקל בשקל שניהם יחד מקבלים מהם ואינם חייבים בקלבון וחייבים במעשר בהמה וכשחולקים הנכסים יהיו כלקוחות זה מזה והלוקח אינו חייב במעשר בהמה כמו שיתבאר בסוף בכורות והם חייבים בקלבון הואיל שאין חייבים במעשר וכבר זכרנו פי׳ ההלכה הזאת בתחלת שקלים:
א משנה כל מקום שיש מכר, שרשאי אדם למכור את בתו לשפחה, כלומר, כשהיא קטנה — אין קנס, שאם נאנסה או נתפתתה, אין אביה מקבל את חמשים הכסף האמורים באונס נערה (דברים כב, כט). וכל מקום שיש קנס, כשהיא נערה — אין בו מכר, שאין האב יכול למכור את בתו הנערה.
MISHNA: Any situation where there is sale of one’s daughter as a Hebrew maidservant, i.e., when she is a minor, there is no fine of fifty sela paid to her father if she is raped or seduced, as that fine is paid to her father only when she is a young woman. And any situation where there is a fine paid to the father there is no sale.
קישוריםרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גְּמָ׳: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר אֲבָל חֲכָמִים אָמְרוּ יֵשׁ קְנָס בִּמְקוֹם מֶכֶר דְּתַנְיָא בקְטַנָּה מִבַּת יוֹם אֶחָד עַד שֶׁתָּבִיא ב׳שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יֵשׁ לָהּ מֶכֶר וְאֵין לָהּ קְנָס מִשֶּׁתָּבִיא ב׳שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עַד שֶׁתִּיבְגַּר יֵשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מֶכֶר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר אֵין קְנָס וְכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס אֵין מֶכֶר.

GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says: This is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis said: There is the possibility of payment of a fine in a situation where there is sale, as it is taught in a baraita: A minor girl from the age of one day old until she reaches puberty and grows two pubic hairs is subject to sale, but is not entitled to receive payment of a fine. Once she reaches puberty and grows two pubic hairs, from that point until she matures into a grown woman she is entitled to receive payment of a fine, but is not subject to sale. This is the statement of Rabbi Meir, as Rabbi Meir would state a principle: Any situation where there is a sale, there is no fine; and any situation where there is a fine, there is no sale.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ זו דברי ר״מ – דאמר קטנה אין לה קנס אבל חכמים אומרים יש לה קנס לקטנה וטעמא מפרש בכתובות (דף מ:) כל מקום שנאמר נער בלא ה״א אפילו קטנה במשמע.
אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה דתניא – מתני׳ דבא סימן הוה מצי לאתויי אבל מייתי ברייתא משום דמפורש בה ר׳ מאיר.
אמר המאירי כל מקום שיש מכר אין קנס וכו׳ כבר ידעת שהאב רשאי למכור את בתו עד שתכנס לימי נערות וכן ידעת שהאונס נערה או המפתה אותה יש עליו קנס חמשים כסף ליתן לאביה של נערה ודבר זה לא נזכר בתורה אלא לנערה לא לקטנה ולא לבוגרת ונמצא שהקטנה יש בה מכר ואין בה קנס והנערה יש בה קנס ואין בה מכר ומ״מ ענין זה אינו שנוי כהלכה אלא אף הקטנה מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה יש בה קנס כמו שיתבאר במסכת כתובות לא נאמר נערה אלא למעט את הבוגרת כל מקום שיש מיאון וכו׳ כבר ידעת על קטנה שאין לה אב והשיאוה אמה ואחיה לדעתה שיכולה למאן עד שתביא שתי שערות ומשם ואילך אינה יכולה למאן אע״פ שלא הגיעה לשיעור שירבה שחור על הלבן האמור במקום אחר ואם היתה בת שתים עשרה ויום אחד ונבעלה לו אין אנו צריכים עוד בענינה לבדיקת סימנים לענין זה כמו שיתבאר במקומו וכן ידעת שאע״פ שקטן וקטנה מיבמין ואין חוששין לקטן שמא ימצא סריס ולקטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה מ״מ אין חליצה אלא בגדולים בן שלש עשרה ויום אחד ובת שתים עשרה ויום אחד נמצא שבזמן המיאון אין חליצה וכשהגיעה לזמן חליצה אין מיאון וכן הלכה:
ב גמרא אמר רב יהודה אמר רב: זו, משנתנו, דברי ר׳ מאיר היא, אבל חכמים אמרו: יש אפשרות של קנס גם במקום של מכר. דתניא [ששנויה ברייתא] בהבהרת מחלוקת זו: קטנה מבת יום אחד עד שתביא שתי שערות במקום הערוה — יש לה מכר, רשאי אביה למכור אותה לאמה, ואין לה קנס אם נאנסה או נתפתתה, משום שעדין אינה בגדר נערה; משתביא שתי שערות עד שתיבגר, ששה חדשים לאחר מכן — יש לה קנס, משום שעדיין היא נערה, אבל אין לה מכר, אלו דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר: כל מקום שיש מכראין קנס, וכל מקום שיש קנסאין מכר.
GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says: This is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis said: There is the possibility of payment of a fine in a situation where there is sale, as it is taught in a baraita: A minor girl from the age of one day old until she reaches puberty and grows two pubic hairs is subject to sale, but is not entitled to receive payment of a fine. Once she reaches puberty and grows two pubic hairs, from that point until she matures into a grown woman she is entitled to receive payment of a fine, but is not subject to sale. This is the statement of Rabbi Meir, as Rabbi Meir would state a principle: Any situation where there is a sale, there is no fine; and any situation where there is a fine, there is no sale.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים גקְטַנָּה מִבַּת ג׳שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עַד שֶׁתִּיבְגַּר יֵשׁ לָהּ קְנָס.

And the Rabbis say: A minor girl from the age of three years and one day until she matures into a grown woman is entitled to receive payment of a fine.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בת שלש שנים – ראויה לביאה.
הכי גרסינן: קטנה מבת יום אחד עד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס וחכמים אומרים קטנה בת ג׳ שנים שהיא ראויה לביאה יש לה קנס.
וחכמים אומרים: קטנה מבת שלש שנים ויום אחד עד שתיבגריש לה קנס.
And the Rabbis say: A minor girl from the age of three years and one day until she matures into a grown woman is entitled to receive payment of a fine.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) קְנָס אִין מֶכֶר לָא אֵימָא אַף קְנָס בִּמְקוֹם מֶכֶר.:

The Gemara asks: Is that to say that yes, she is entitled to payment of a fine, but she is not subject to sale? Isn’t her father permitted to sell her during most of that period? The Gemara answers: Say that the Rabbis said: She is also entitled to receive payment of a fine during that period in a situation where she is subject to sale.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכר לא – בתמיה והלא קטנה היא עד שתביא שתי שערות.
אימא אף קנס – יש לה ואע״פ שיש מכר משתראה לביאה עד שתביא ב׳ שערות וקודם שתראה לביאה יש מכר ואין קנס ומשתביא שתי שערות ועד שתיבגר יש קנס ולא מכר ובין בגרות לנערות ששה חדשים.
ותוהים: קנסאין [כן], אבל מכרלא? וכי אי אפשר למכור אותה בגיל הזה? והרי קטנה היא! ומשיבים: אימא [אמור, הסבר] כך: יש לה אף קנס במקום מכר, כלומר, גם מכר וגם קנס.
The Gemara asks: Is that to say that yes, she is entitled to payment of a fine, but she is not subject to sale? Isn’t her father permitted to sell her during most of that period? The Gemara answers: Say that the Rabbis said: She is also entitled to receive payment of a fine during that period in a situation where she is subject to sale.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַתְנִי׳: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֵיאוּן דאֵין חֲלִיצָה וְכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲלִיצָה האֵין מֵיאוּן.:

MISHNA: Any situation where there is the right of refusal for a minor girl married by her mother or brothers, enabling her to opt out of the marriage, there is no ḥalitza, as a minor girl whose husband died without children cannot perform ḥalitza. And any situation where there is ḥalitza, once she has reached majority, there is no right of refusal.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל מקום שיש מיאון אין חליצה – כלומר באותו זמן שהבת יכולה למאן קודם שתביא ב׳ שערות אינה יכולה לחלוץ ולא ליבם ואינה ראויה לחליצה אלא א״כ יכולה ליבם שמא לאחר זמן תמצא איילונית דאינה ראויה לוולד ונמצא פוגם בערוה באשת איש שלא כדין שייבום איילונית אין חשוב ייבום מ״ט דבעינן להקים לאחיו שם וליכא דאיילונית היא:
מתני׳ מיאון – ביתומה שקדשוה אמה או אחיה ואפילו לדעתה יכולה למאן ויוצאה בלא גט עד שתביא שתי שערות וכל ימי קטנותה אינה ראויה לחליצה אם יבמה היא דאיש כתיב בפרשה ואם לא יחפוץ האיש ומקשינן אשה לאיש ומשנראית לחליצה אינה יכולה למאן.
כא. כל מקום שיש מיאון וכו׳. מיאון, ביתומה שקבלה אמה או אחיה קדושיה, ואפי׳ לדעתה, יכולה למאן ולומ׳ לא צבינא ביה ולא רעינא ביה, ויוצאה בלא גט, לפי שאינה ברשות אמה ואחיה לקדשה כמו שניתן רשות לאביה לקדשה, דכתי׳ את בתי נתתי לאיש הזה, ועד שתביא שתי שערות בת מיאון היא.
אין חליצה. לפי שכל ימי קטנותה אינה ראויה לחליצה, דכתי׳ ואם לא יחפוץ האיש, איש ולא קטן, ומקשינן אשה לאיש. ומשנראית לחליצה, גדולה נקראת ולאו בת מיאון היא, וקידושיה קידושין וצריכה גט.
ומתניתין זו ר׳ מאיר היא, אבל ר׳ יהודה סבירא ליה דאפי׳ נערה שהביאה שתי שערות יכולה למאן עד שירבה שחור על הלבן, ובת חליצה נמי הויא משתביא שתי שערות לבדן, נמצא דיש מיאון במקום חליצה. ופי׳ שירבה שחור על הלבן, מפרש במס׳ נדה, לא שירבה ממש, אלא שיהיו שתי שערות כל כך ארוכות ששוכבות על הבשר ונראה כמי שירבה שחור על הלבן.
כל מקום שיש מיאון אין חליצה. תמיהא לי אמאי לא קאמר עלה בגמרא זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים יש חליצה במקום מיאון, דהא אמרי ליה לרבי מאיר קטן יפה אתה אומר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין קטנה בין גדולה, אי נמי לימא חכמים אומרים יש (חליצה במקום מיאון) [מיאון במקום חליצה] ומאן חכמים רבי ישמעאל ברבי יוסי שאמר משום אביו וכדאיתא ביבמות (יבמות קה:), וצריך לי עיון.
המשנה השתים עשרה והכונה בה ככונת שלפניה ואמר כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר כל מקום שיש מיאון אין חליצה וכל מקום שיש חליצה אין מיאון אמר הר״מ פי׳ ביארנו פעמים רבות שהנקבה ודאית קטנה עד שתביא שתי שערות על מנת שתהא בת שתים עשרה שנה ויום אחד וכשמביאה שתי שערות והגיעה לשנים האלו נקראת נערה עד עשרה חדשים ואחר כך בוגרת ור׳ יהודה אומר שהבא על הקטנה אינו חייב קנס אבל הבא על הנערה חייב קנס וחכמים אומרים אחד נערה ואחד קטנה יש להם קנס והכל מודים שהקטנה יש לה מכר והנערה אין לה מכר ואין אשה יכול למוכרה ולפיכך מה שאמר כל מקום שיש מכר אין קנס וכו׳ הוא דעת ר׳ מאיר כמו שביארנו ואין הלכה כמותו כמו שביארנו בשלישי מכתובות וכבר שמעת ממני פעמים שפסק ההלכה הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות והנה נתבאר ההפרש שיש בין שני הענינים:
ג משנה כל מקום שיש בו מיאון, שילדה שהשיאוה אחיה או אמה (ולא אביה) יכולה למאן בבעלה ולצאת ממנו בלא גט, כלומר, כל זמן שהיא קטנה — אין חליצה, שאם מת בעלה בלא בנים, והיא עומדת לפני אחיו ליבום — אינה יכולה לחלוץ. וכל מקום שיש חליצה, משתביא שתי שערות — אין מיאון, שאינה יוצאה מבעלה אלא בגט.
MISHNA: Any situation where there is the right of refusal for a minor girl married by her mother or brothers, enabling her to opt out of the marriage, there is no ḥalitza, as a minor girl whose husband died without children cannot perform ḥalitza. And any situation where there is ḥalitza, once she has reached majority, there is no right of refusal.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גְּמָ׳: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ מֵיאוּן בִּמְקוֹם חֲלִיצָה דְּתַנְיָא ועַד מָתַי הַבַּת מְמָאֶנֶת עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיִּרְבֶּה הַשָּׁחוֹר עַל הַלָּבָן.:

GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says: This is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis say: There is the right of refusal in a situation where there is ḥalitza, as it is taught in a baraita: Until when may a girl refuse? She may do so as long as she is a minor, until she grows two pubic hairs, which are signs of puberty rendering her a young woman; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: She may refuse until the black hairs in the pubic area appear to cover an area greater than the white skin of the area uncovered by hair. At that stage, she is already eligible to perform the rite of ḥalitza. That is the opinion of the Rabbis.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחכ״א עד שירבה השחור – כלומר עד שישחיר באותו מקום לרוב שערות ובאותה זמן יכולה לחלוץ:
גמ׳ זו דברי ר״מ – דאמר נערה לא ממאנת.
במקום חליצה – דאפילו נערה יכולה למאן.
עד שירבה השחור – שיוקף אותו מקום בשער ובמסכת נדה (דף נב:) מפרש לא שירבה ממש אלא שיהו שתי שערות ארוכות שוכבות ונראה כמו שריבה השחור.
עד שירבה השחור על הלבן – פירוש הבשר לבן הוא וקאמר ר׳ יהודה דבעי שישחיר אותו המקום מן השערות ובשתי שערות סגי כדמפורש בפרק בא סימן ולא שירבה ממש אלא שיהו שתי שערות שוכבות ונראה כמו שריבה השחור כלומר דומה כמו שיש שם שערות הרבה ושם פירש בקונטרס דלא גרסינן על הלבן.
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
ד גמרא אמר רב יהודה, אמר רב: זו משנתנו דברי ר׳ מאיר היא, אבל חכמים אומרים: יש מיאון גם במקום שיש חליצה. דתניא [ששנויה ברייתא]: עד מתי הבת ממאנת?עד שתביא שתי שערות, כלומר, כל זמן שהיא קטנה, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: אפילו לאחר מכן, עד שירבה השחור במקום הערוה על הלבן, ששער הערוה ניכר, ובשלב זה כבר יכולה לחלוץ, והיא דעת חכמים.
GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says: This is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis say: There is the right of refusal in a situation where there is ḥalitza, as it is taught in a baraita: Until when may a girl refuse? She may do so as long as she is a minor, until she grows two pubic hairs, which are signs of puberty rendering her a young woman; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: She may refuse until the black hairs in the pubic area appear to cover an area greater than the white skin of the area uncovered by hair. At that stage, she is already eligible to perform the rite of ḥalitza. That is the opinion of the Rabbis.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַתְנִי׳: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תְּקִיעָה אֵין הַבְדָּלָה וְכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַבְדָּלָה אֵין תְּקִיעָה.

MISHNA: Any situation where there is a shofar blast sounded on the eve of Shabbat or a Festival to stop the people from performing labor and to demarcate between the sacred and the profane, there is no havdala recited at the conclusion of the Shabbat or Festival in prayer and over a cup of wine. And any situation where there is havdala recited, there is no shofar blast sounded.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה – כיצד יו״ט שחל להיות בע״ש כו׳ תוקעין להבדיל את העם מן המלאכה שביו״ט בע״ש מותרין הוו באוכל נפש והיו תוקעין לערב להבטיל את העם ממלאכת אוכל נפש ולא מבדילין בין קדש לקדש שאין מבדילין בין קדש הקל לקדש חמור אבל חל יו״ט במו״ש מבדילין בין שבת ליו״ט ולא תוקעין את העם להבטיל ממלאכה שאינו צריך ששבתו בשבת ולא עשו שום מלאכה:
מתני׳ תקיעה – ערבי שבתות וימים טובים להבטיל את העם מן המלאכה ובין השמשות תוקעין להבדיל בין קדש לחול.
הבדלה – בתפלה ועל הכוס במוצאי שבתות וימים טובים.
כב. בכל מקום שיש תקיעה וכו׳. שש תקיעות תוקעין ערבי שבתות וימים טובים, והן מפורשות בבריתא במס׳ שבת, אחת להבטיל את העם מן המלאכה שבשדות, שנייה להבטיל עיר וחנויותיה, שלישית להדליק את הנר, ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ותוקע להבדיל בין קדש לחול, ושובת.
הבדלה. בתפלה ועל הכוס.
הא דתנן כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה. פירשתיה במסכת שבת בפ׳ ואלו קשריםא.
א. קיד, ב ד״ה אי.
המשנה השלש עשרה כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה וכו׳ כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה כל מקום שיש הבדלה אין תקיעה כיצד יום טוב שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין במוצאי שבת מבדילין ולא תוקעין וכיצד מבדילין המבדיל בין קדש לקדש ר׳ דוסא אומר בין קדש חמור לקדש הקל אמר הר״מ פי׳ נתבאר בסוף סוטה שבכל ערב שבת היו תוקעין במקדש שלש תקיעות להבדיל בין קדש לחול ואין עושין כן במוצאי שבת שאין שם צד לעשות זה והבדלה על הכוס אינה חיוב מיום טוב לשבת לפי שלא יצאנו מקדש לחול וביאור הענין שהתקיעות הם הערה על הכנסת הקדש וההבדלה היא הערה על יציאת מקדש לחול ואין הלכה כר׳ יוסי:
ה משנה כל מקום שיש תקיעה בערב שבת וחג, כדי להבטיל את העם ממלאכה, ולהבדיל בין קודש לחול — אין בו הבדלה בתפילה ועל הכוס, וכל מקום שיש הבדלה אין תקיעה. כיצד?
MISHNA: Any situation where there is a shofar blast sounded on the eve of Shabbat or a Festival to stop the people from performing labor and to demarcate between the sacred and the profane, there is no havdala recited at the conclusion of the Shabbat or Festival in prayer and over a cup of wine. And any situation where there is havdala recited, there is no shofar blast sounded.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) זיו״טיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בע״שבְּעֶרֶב שַׁבָּת תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין במ״שבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מַבְדִּילִין וְלֹא תּוֹקְעִין.

How so? On a Festival that occurs on Shabbat eve, one sounds the shofar to stop the people from performing labor that is permitted on the Festival and prohibited on Shabbat and to demarcate between one sacred day and another; and one does not recite havdala, as that is recited only when the transition is from a sacred day to a profane day or from a day of greater sanctity to a day of lesser sanctity. The sanctity of Shabbat is greater than the sanctity of the Festival, and therefore havdala is not recited in this case. On a Festival that occurs at the conclusion of Shabbat, one recites havdala, but one does not sound the shofar.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוקעין – אע״פ שגם היום יו״ט היה ואין בו מלאכה תוקעין להבדיל ממלאכת אוכל נפש.
ולא מבדילין – מפני שהנכנס חמור מן היוצא.
חל להיות במוצאי שבת מבדילין – לפי שהיוצא חמור מן הנכנס ותקיעה אין כאן.
וביום טוב שחל להיות בערב שבת נמי תוקעין, אע״פ שגם היום יום טוב הוא ואין כאן מלאכה, אפי׳ הכי תוקעין להבדיל ממלאכת אוכל נפש.
ולא מבדילין. מפני שהנכנס חמור מן היוצא.
יום טוב שחל להיות בערב שבתתוקעין בכניסת השבת, כדי להבטיל את העם ממלאכה המותרת ביום טוב ואסורה בשבת, ולהבדיל בין הקודש לקודש. ולא מבדילין בליל השבת, שאין מבדילים אלא כשיוצאים מקודש לחול, או מקדושה חמורה לקדושה קלה יותר, וקדושת שבת חמורה משל יום טוב. אם חל יום טוב במוצאי שבתמבדילין, אבל לא תוקעין באותה שבת לקראת חשיכה.
How so? On a Festival that occurs on Shabbat eve, one sounds the shofar to stop the people from performing labor that is permitted on the Festival and prohibited on Shabbat and to demarcate between one sacred day and another; and one does not recite havdala, as that is recited only when the transition is from a sacred day to a profane day or from a day of greater sanctity to a day of lesser sanctity. The sanctity of Shabbat is greater than the sanctity of the Festival, and therefore havdala is not recited in this case. On a Festival that occurs at the conclusion of Shabbat, one recites havdala, but one does not sound the shofar.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כֵּיצַד מַבְדִּילִין חהַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְקוֹדֶשׁ ר׳רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר בֵּין קוֹדֶשׁ חָמוּר לְקוֹדֶשׁ הַקַּל.:

How does one recite havdala in that case; i.e., what is the formula of the blessing? It concludes: Who distinguishes between sacred and sacred, as opposed to the standard blessing at the conclusion of Shabbat: Who distinguishes between sacred and profane. Rabbi Dosa says that the formula is: Who distinguishes between greater sanctity and lesser sanctity.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיצד מבדילין – בין שבת ליום טוב כשהוא במוצאי שבת.
כיצד מבדילין. כשחל יום טוב אחר השבת, דהא לא שייך למימר ביה בין קדש לחול.
בין קודש לקודש, ור׳ דוסא אומ׳ בין קודש חמור לקדש הקל. ובגמ׳ קאמר דלא הודו לו חכמי׳, דלא מזלזלינן ביום טוב הכי לקרותו קודש הקל.
הדרן עלך הכל שוחטין
כיצד מבדילין כשיום טוב חל במוצאי השבת? ״המבדיל בין קודש לקודש״, ולא ״המבדיל בין קודש לחול״ כבכל מוצאי שבת. ר׳ דוסא אומר: ״בין קודש חמור לקודש הקל״.
How does one recite havdala in that case; i.e., what is the formula of the blessing? It concludes: Who distinguishes between sacred and sacred, as opposed to the standard blessing at the conclusion of Shabbat: Who distinguishes between sacred and profane. Rabbi Dosa says that the formula is: Who distinguishes between greater sanctity and lesser sanctity.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) גְּמָ׳: הֵיכִי תּוֹקֵעַ אָמַר רַב יְהוּדָה תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ מִתּוֹךְ תְּקִיעָה וְרַב אַסִּי אָמַר תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ בִּנְשִׁימָה אַחַת אַתְקֵין רַב אַסִּי בְּהוּצָל כִּשְׁמַעְתֵּיהּ.

GEMARA: The Gemara asks: How does one sound a tekia on a Festival that occurs on Shabbat eve, when the difference between the sanctity of the preceding day and the sanctity of the coming day is not as pronounced as it is on a standard Shabbat eve? Rav Yehuda said: One sounds a tekia, i.e., a long continuous shofar blast, and sounds a terua, i.e., a staccato series of shofar blasts, from the midst of the tekia. And Rav Asi said: One does not sound a continuous blast; rather, he sounds a tekia and then sounds a terua in one breath. Rav Asi instituted the practice in the city of Huzal in accordance with his halakha.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ היכי תוקע – ביו״ט שבע״ש כשהוא תוקע להבדיל בין קדש לחול דבעי שינוי משאר ערבי שבתות שהרי אין קדושה הנכנסת חמורה מקדושה דיוצאה כל כך.
מתוך תקיעה – קודם שיסיים התקיעה הוא מריע בסופה.
בנשימה אחת – ומכל מקום מפסיק הוא בינתיים.
ו גמרא שנינו שכשיום טוב חל בערב שבת תוקעים להודיע על כניסת השבת. ושואלים: היכי [איך] תוקע, כיצד עושים את התקיעה? אמר רב יהודה: תוקע ומריע מתוך תקיעה זו, כלומר, בתוך התקיעה משנה את הקול לתרועה, ורב אסי אמר: תוקע ומריע בנשימה אחת, שאינו עושה אותן ברצף ממש, אך גם לא מפסיק בנשימה. אתקין [התקין] רב אסי בעיר הוצל לתקוע כשמעתיה [כפי ההלכה שלו].
GEMARA: The Gemara asks: How does one sound a tekia on a Festival that occurs on Shabbat eve, when the difference between the sanctity of the preceding day and the sanctity of the coming day is not as pronounced as it is on a standard Shabbat eve? Rav Yehuda said: One sounds a tekia, i.e., a long continuous shofar blast, and sounds a terua, i.e., a staccato series of shofar blasts, from the midst of the tekia. And Rav Asi said: One does not sound a continuous blast; rather, he sounds a tekia and then sounds a terua in one breath. Rav Asi instituted the practice in the city of Huzal in accordance with his halakha.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מֵיתִיבִי יו״טיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בע״שבְּעֶרֶב שַׁבָּת תּוֹקְעִין וְלֹא מְרִיעִין מַאי לָאו לֹא מְרִיעִין כְּלָל לָא רַב יְהוּדָה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ וְרַב אַסִּי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ רַב יְהוּדָה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ לָא מְרִיעִין בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא מִתּוֹךְ תְּקִיעָה וְרַב אַסִּי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ לָא מְרִיעִין בִּשְׁתֵּי נְשִׁימוֹת אֶלָּא בִּנְשִׁימָה אַחַת.:

The Gemara raises an objection to the statements of Rav Yehuda and Rav Asi from a baraita: On a Festival that occurs on Shabbat eve, one sounds a tekia but does not sound a terua. What, is it not that one does not sound a terua at all? The Gemara answers: No, rather, Rav Yehuda explains the baraita according to his line of reasoning and Rav Asi explains the baraita according to his line of reasoning. Rav Yehuda explains the baraita according to his line of reasoning: One does not sound a distinct terua; rather, he sounds the terua that emerges from the midst of the tekia. And Rav Asi explains the baraita according to his line of reasoning: One does not sound the tekia and the terua in two breaths; rather, he sounds them in one breath.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] על רב יהודה ורב אסי, ממה ששנינו בברייתא: יום טוב שחל להיות בערב שבתתוקעין ולא מריעין. מאי לאו [האם אין] הכוונה שלא מריעין, שאין עושים תרועה כלל? ומשיבים: לא, אלא רב יהודה מתרץ ברייתא זו לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], ורב אסי מתרץ לטעמיה [לטעמו, לשיטתו]. ומפרטים, רב יהודה מתרץ לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] כך: לא מריעין תרועה בפני עצמה, אלא מריעים מתוך תקיעה. ורב אסי מתרץ לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], לא מריעין בשתי נשימות, כלומר לא מפסיקים בין תקיעה לתקיעה בנשימה, כמו בכל ערב שבת, אלא מריעין בנשימה אחת עם התקיעה.
The Gemara raises an objection to the statements of Rav Yehuda and Rav Asi from a baraita: On a Festival that occurs on Shabbat eve, one sounds a tekia but does not sound a terua. What, is it not that one does not sound a terua at all? The Gemara answers: No, rather, Rav Yehuda explains the baraita according to his line of reasoning and Rav Asi explains the baraita according to his line of reasoning. Rav Yehuda explains the baraita according to his line of reasoning: One does not sound a distinct terua; rather, he sounds the terua that emerges from the midst of the tekia. And Rav Asi explains the baraita according to his line of reasoning: One does not sound the tekia and the terua in two breaths; rather, he sounds them in one breath.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת כּוּ׳.: הֵיכָא אָמַר לַהּ א״ראָמַר רַב יְהוּדָה טבַּחֲתִימָתָהּ וְכֵן אָמַר ר״נרַב נַחְמָן בַּחֲתִימָתָהּ.

§ The mishna states that on a Festival that occurs at the conclusion of Shabbat one recites havdala, and that the Sages disagreed as to the formula of that blessing. The Gemara asks: Where does one recite the formula in question? Rav Yehuda said: He recites the formula at the conclusion of the blessing. But in the body of the blessing one recites the same formula as in every conclusion of Shabbat: Who distinguishes between sacred and profane, between light and darkness, etc. And likewise, Rav Naḥman said: He recites the formula at the conclusion of the blessing.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היכא אמר לה – רב יהודה א״ר בחתימתה וכו׳ כלומר היכא אמר לה להבדלה בין קדש לקדש בחתימתה כלומר בחתימת הבדלה כשאנו עושין:
היכא אמר לה – להאי בין קדש לקדש.
בחתימתה – של הבדלה אבל בפתיחתה הוא אומר בין קדש לחול וכך אנו נוהגים.
חל להיות במוצאי שבת, מבדילין. לפי שהיוצא חמור מן הנכנס, אבל תקיעה אין שם.
ז שנינו במשנה: וביום טוב שחל להיות במוצאי שבת מבדילים. ונחלקו חכמים בנוסח הבדלה זו. ושואלים: היכא אמר לה [היכן אומר אותה] את הלשון הזו של ההבדלה? אמר רב יהודה: אומרים אותה בחתימתה של הברכה, אבל את נוסח הברכה עצמה אומר כבכל מוצאי שבת: ״המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך״ וכו׳. וכן אמר רב נחמן: בחתימתה.
§ The mishna states that on a Festival that occurs at the conclusion of Shabbat one recites havdala, and that the Sages disagreed as to the formula of that blessing. The Gemara asks: Where does one recite the formula in question? Rav Yehuda said: He recites the formula at the conclusion of the blessing. But in the body of the blessing one recites the same formula as in every conclusion of Shabbat: Who distinguishes between sacred and profane, between light and darkness, etc. And likewise, Rav Naḥman said: He recites the formula at the conclusion of the blessing.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְרַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר אַף בִּפְתִיחָתָהּ וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.:

And Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: One recites that formula even at the beginning, in the body of the blessing, instead of the formula: Who distinguishes between sacred and profane. The Gemara comments: And the halakha is not in accordance with his opinion.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב שישא בריה דרב אידי אמר אף בפתיחתה כלומר אף בפתיחת הבדלה מבדיל בין קדש לקדש ולית הלכתא כוותיה מ״ט סדר הבדלות הוא מונה וכו׳ כלומר כל הבדלות האלו כתובות בתורה ולהבדיל בין הקדש ובין החול ולהבדיל בין האור ובין החשך ואבדיל אתכם מן העמים ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו וכתיב להבדיל בין הקדש ובין החול:
סליק פירקא
אף בפתיחתה – מתחיל המבדיל בין קדש לקדש בין אור לחושך.
ולית הלכתא כוותיה – שהרי למנות סדר הבדלות הוא בא בתחלה והבדלה דכתיבה באורייתא בקודש וחול כתיבה וכרבי דוסא נמי לית (ליה) הלכתא דלא מזלזלינן ביום טוב לקרותו קודש הקל.
אמר המאירי אף זו בגוף אחד הוא נאמר ומעין מה שלפניה שעקר הענין הוא להשמיענו ביום טוב שפעמים שיש בו תקיעה ולא הבדלה ופעמים שיש בו הבדלה ולא תקיעה וביאור המשנה הוא שידוע בכל עיירות של ישראל שהיו תוקעים בה בערב שבת שש תקיעות ראשונה לבטל מחרישה ושאר מלאכות שבשדה והיא נעשית במנחה שניה לסלק התריסין ולנעול החנויות שלישית והוא לרוב לשקיעת החמה לסלק קדרות מעל גבי הכירה ולהטמין ולהדליק ושוהא אחריה כדי לצלות דג קטן או להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת ובא להשמיענו שאף ביום טוב שחל להיות ערב שבת תוקעין תקיעה האחרונה כדי להבדיל את העם ממלאכת אוכל נפש ויש אומרים שאין מריעין בה כלל וכסתם בריתא שאמרה תוקעין ולא מריעין ומפני שצריך לשנות בה אחר שאף היום היוצא יש בו קדושה ומ״מ יש פוסקים בה תקיעה ותרועה וכרב יהודה ורב אסי ששניהם מודים בתקיעה ותרועה אלא שחלקו בענינם שלדעת רב יהודה מריע מתוך התקיעה שקודם שיסיים התקיעה בשיעורה הוא מתחיל בתרועה ועושה כחצי תקיעה וכחצי תרועה בשיעור תקיעה וכל שכן שדינה בנשימה אחת שהרי בהרוחה יכול לעשות כן ולדעת רב אסי אינה צריכה שנוי כל כך אלא תוקע ומריע בנשימה אחת כלומר שאינו מקצר בתקיעה אלא שתוכף לה התרועה ביתר מן הרגיל כדי שירגישו שאינה כבשאר הימים וזהו שאמר בנשימה אחת ואף זו פרשוה גדולי הרבנים שלא נשימה אחת דוקא אלא בלא הפסק שהייה ואין צריך בכך דודאי תקיעה ותרועה יכול הוא לעשותם בנשימה אחת בריוח ולהשלמת מנין התקיעות אין אנו צריכים עד שנצטרך להפסק נשימה ביניהם כתקיעות של ראש השנה לדעתנו שאנו מצריכים בה הפסק נשימה להשלמת מנין התקיעות כמו שביארנו במקומו שהרי בכאן לא למנין אנו צריכים אלא להשמעת קול בעלמא ומ״מ אין מבדילין בערבית שבו לא על הכוס ולא בתפלה מפני שקדושה הבאה חמורה יותר מן היוצאת וכשהוא חל במוצאי שבת אין תוקעין שהרי אין מלאכה בשבת כדי לבטלם ממנה אבל מבדילין מפני שקדושה היוצאת חמורה מן הנכנסת וכיצד מבדילין בה בין קדש לקדש ופי׳ בגמ׳ בחתימתה אבל בפתיחתה אומר המבדיל בין קדש לחול וכן התבאר בגמרא בהבדלה שמבדילין במוצאי יום טוב לחול בלא נר ובלא שמים שאומרים בה בין יום השביעי לששת ימי המעשה מפני שסדר הבדלות הוא מונה:
זהו ביאור המשנה והלכה פסוקה היא ואין הלכה כר׳ דוסא שהיה חותם בין קדש חמור לקדש הקל שאין מזלזלין ביום טוב כל כך שנקרא את קדושתו קדושה קלה אלא אומרים בין קדש לקדש ושמא תאמר היכן מצינו לשון הבדלה בין קדש לקדש בתורה והרי אין הבדלה נזכרת אא״כ מצינו בה לשון מן התורה הרי נאמר והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
ואילו רב ששת בריה [בנו] של רב אידי אמר: אף בפתיחתה אומר כן, במקום הנוסח ״המבדיל בין קודש לחול״. ומעירים: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו].
And Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: One recites that formula even at the beginning, in the body of the blessing, instead of the formula: Who distinguishes between sacred and profane. The Gemara comments: And the halakha is not in accordance with his opinion.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר בין קֹדֶשׁ חָמוּר לְקֹדֶשׁ הקל.: וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.

The mishna teaches: Rabbi Dosa says that the formula is: Who distinguishes between greater sanctity and lesser sanctity. The Gemara comments: And the halakha is not in accordance with his opinion.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועל מה ששנינו שרבי דוסא אומר: בהבדלה משבת ליום טוב אומר ״בין קדש חמור לקדש הקל״, מעירים: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו].
The mishna teaches: Rabbi Dosa says that the formula is: Who distinguishes between greater sanctity and lesser sanctity. The Gemara comments: And the halakha is not in accordance with his opinion.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא ייו״טיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת אוֹמֵר הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לַגּוֹיִם1 וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה מ״טמַאי טַעְמָא סֵדֶר הַבְדָּלוֹת הוּא מוֹנֶה.:

Rabbi Zeira said: At the conclusion of a Festival that occurs in the middle of the week, one recites: Who distinguishes between sacred and profane, and between light and darkness, and between Israel and the nations, and between the seventh day and the six days of labor, even though it is not Shabbat. What is the reason for that practice? He is enumerating the series of distinctions that the Sages instituted and not specifically the distinction unique to that particular day.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באמצע שבת – אפ״ה אמרינן בין יום השביעי אע״ג דלא שייך יום השביעי הכא כלל.
סדר הבדלות – האמורות בתורה הוא מונה ולהבדיל בין הקדש וגו׳. ויבדל בין האור ובין החושך. ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. ובין יום השביעי כו׳ היינו בין קדש לחול ומשום דבעי למימר מעין חתימה סמוך לחתימתה.
אמר ר׳ זירא: יום טוב שחל להיות באמצע שבת (השבוע), אומר לאחר יום טוב: ״המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה״, אף על פי שאין זו שבת, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? סדר הבדלות שתיקנו חכמים הוא מונה, ולאו דווקא ההבדלה המיוחדת לאותו יום.
Rabbi Zeira said: At the conclusion of a Festival that occurs in the middle of the week, one recites: Who distinguishes between sacred and profane, and between light and darkness, and between Israel and the nations, and between the seventh day and the six days of labor, even though it is not Shabbat. What is the reason for that practice? He is enumerating the series of distinctions that the Sages instituted and not specifically the distinction unique to that particular day.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין כו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין כו:, עין משפט נר מצוה חולין כו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין כו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין כו:, רש"י חולין כו:, תוספות חולין כו:, ר"י מלוניל חולין כו: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין כו: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין כו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין כו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש הרב שטיינזלץ חולין כו:

Chulin 26b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 26b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 26b, Rif by Bavli Chulin 26b, Attributed to R. Gershom Chulin 26b, Rashi Chulin 26b, Tosafot Chulin 26b, Ri MiLunel Chulin 26b, Ramban Chulin 26b, Rashba Chulin 26b, Meiri Chulin 26b, Steinsaltz Commentary Chulin 26b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144