גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
המדובללת – בגמרא מפרש. מעובה – שסכך שלה עב מאד. סוכה עניה – שיש בה מעט מסיכוך, ומתניתין חדא קתני סוכה שיש בה סיכוך מועט אם צילתה מרובה מחמתה כשירה, ומיירי שאין בה ג׳ טפחים אויר במקום אחד. קנה עולה קנה יורד – שלא השוה הסיכוך להשכיב זה על זה אלא אחד למעלה ואחד למטה, ומתניתין תרתי קתני מתיר הך סוכה ומתיר נמי סוכה שצילתה מרובה מחמתה. ופירש רבינו שלמה דקנה עולה וקנה יורד כשירה אע״פ שחמתה מרובה מצילתה דאמרינן רואין כל שאילו מושכבין בשוה היה צילתן מרובה מחמתה וכשירה ע״כ. ואיכא מאן דאמר שאם חמתה מרובה מצילתה מחמת סכך ודאי פסולה אלא אתא לאשמועינן שאע״פ שאין הסיכוך מצטרף יחד אלא זה למטה וזה למעלה, הואיל ותוך ג׳ טפחים הוא כדמפרש אביי כשירה. אבל אם רחוקים זה מזה ג׳ טפחים כמאן דלא מיחבר הסיכוך דמי, ומה שרחוק ג׳ טפחים כמאן דליתיה דמי ואין כאן סיכוך, ואע״פ שעכשיו בין הכל צילתה מרובה מחמתה. והעיקר מה שפירש רבנו שלמה. לא שנו – אדשמואל קאי כדפרישנא. ולפירוש רבנו שלמה נפרש, לא שנו דאמרינן רואין [אלא] שאין בין זה לזה ג׳, דכל פחות מג׳ לבוד הוא וכחד הוא. פסולה – כדפרישנא. ולפירוש רבינו שלמה דלא אמרינן רואין. שאין גגה – של קנה זה העולה טפח, דלאו שם אהל עליו לאחשובי ולמימר ביה חבוט רמי. כלומר שאנו רואין אותו כאילו ירד למטה ונוגע ומתחבר בסיכוך התחתון, הואיל והוא רחוק משלשה טפחים ואין שם אהל עליו, אבל אם הוא רחב טפח ששם אהל עליו, אע״פ שרחוק ג׳ טפחים מן התחתון הוי כמאן דמיחבר בהדיה, דהואיל ותורת אהל בו אמרינן ביה חבוט רמי. דתנן קורות הבית וכו׳ – באהילות פרק י״ב היא שנויה. ולשון רבינו שלמה, ה״ג להך מתניתין באהילות, קורות הבית והעלייה שאין עליהם מעזיבה והן מכונות טומאה אחת מהן תחתיה טמא בין התחתונה לעליונה ביניהן טמא על גבי העליונה כנגדה עד לרקיע טמא, היו העליונות כבין התחתונות וטומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא. על גבו, כנגדן עד לרקיע טמא. והכי פירושא, קורות הבית הם אותן שהעלייה עשויה בהן. קורות העלייה הן שהגג עשוי בהן וגגין שלהן חלקים ושווים ומניחין הנסרים מקורה לקורה כמין תקרת עלייה. שאין עליהן מעזיבה – ולא נסרים, ומעזיבה לאו דוקא אלא דסתם היכא דליכא מעזיבה ליכא תקרה. והן מכוונות – העליונות מכוונות כנגד התחתונות ומאהלות עליהן. טומאה תחת אחת מהן – תחת אחת מן התחתונות. תחתיה טמא – על פני כל ארכה, דיש ברוחבה טפח כדמפרש לקמיה ומביאה את הטומאה, וכל שאר הבית ממטה למעלה טהור, ואף כנגד אותה הקורה למעלה דהיינו בינה לבין העליונה טהור. [בין תחתונה לעליונה] ביניהן טמא – כל כלים שבין אותם השתים טמאין, לפי שהעליונה מאהלת את הטומאה ומביאה את הטומאה על גבי ארכה תחתיה. על גבי העליונה – ואם הטומאה על העליונה. כנגדה עד לרקיע טמא – שהרי אין דבר חוצץ הימנה ולמעלה. היו העליונות כבין התחתונות – שלא היו מכוונות זו כנגד זו אלא העליונות מכוונות כנגד אויר שבין התחתונות. וטומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא – דאמרינן בכל העליונות חבוט רמי והשליכם בין התחתונות, והוי כל הבית מקורה והוי אהל אחד. וכדמוקים ברייתא לקמיה, שהיה רוחב העליונות כשיעור אויר שבין התחתונות. ותני עלה – ה״ג לה, בד״א (דכולה מתניתין) בזמן שיש בהן טפח ויש ביניהם פותח טפח, אבל אין ביניהן פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא ביניהן ועל גביהן טהור. ולא גרסי׳ אבל אין בהן טפח. [והכי פירושו] בד״א – דכולה מתניתין בשיש בהן טפח, בשיש בהללו התחתונות [טפח], וביניהן בין התחתונות לעליונות פותח טפח, דהוו להו עליונות רחב טפח, מתוקמא כולה מתניתין שפיר. דכיון דיש בה טפח מביאה את הטומאה וחוצצת בפני הטומאה. הילכך תחתיה טמא ועל גבה טהור. טומאה על גבה, תחתיה טהור אפילו כנגד הטומאה חוצצת. ובשאינן מכוונות, כיון דיש ביניהם פותח טפח והעליונות רחבן כשיעור אויר שבין התחתונות. כדקתני העליונות כבין התחתונות וכו׳ טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא, דאמרינן חבוט רמי, אבל אין ביניהן פותח טפח נמצא שאין ברוחב העליונות טפח, טומאה תחת [אחת] מהן מן התחתונות, תחתיה טמא ותו לא דלא אמרינן חבוט רמי. ביניהן – בין התחתונות לעליונות, כשהן מכוונות טהור כשאינן מכוונות שעל גבה טהור ותחתיה טמא, דכיון דיש בה טפח מביאה טומאה לכל אורך שתחתיה וחוצצת בפני הטומאה לטהר על גבה. ומאן דגריס ״אין בה טפח״ טועה הוא. דאם כן טומאה תחת אחת מהן אין כל תחתיה טמא, דאין בה שיעור להביא את הטומאה ואין על גבה כנגד הטומאה טהור, שאין בה שיעור לחוץ וטומאה על גבה כנגד הטומאה טמא, מתחתיה [נמי טמא] דטומאה בוקעת ויורדת כשאין בה שיעור לחוץ. ובתוספתא גרסינן בהדיא בתר האי, במה דברים אמורים בשיש ביניהם טפח אבל אין ביניהם טפח טומאה בוקעת ועולה טומאה בוקעת ויורדת. וברישא לא גרסינן ״שיש בהם טפח״, אלא בד״א שיש ביניהם פותח טפח אבל אין ביניהן פותח טפח וכו׳ ע״כ. להך שמעתא – דרבא.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
הערות
Gemara
Peirush