Tosafot Sotah 41b – תוספות סוטה מא:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מֵאַתְחַלְתָּא דְּמוֹעֵד.: וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל ס״תסֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת.: שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב אָמַר אַבָּיֵי ^אכּוּלָּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּמֶלֶךְ.: וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִיבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד.: עוֹמֵד מִכְּלָל דְּיוֹשֵׁב וְהָאָמַר מָר אֵין יְשִׁיבָה בַּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב ז׳:י״ח} וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה׳ וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳ כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא בְּעֶזְרַת נָשִׁים ^בהָכָא נָמֵי בְּעֶזְרַת נָשִׁים.: וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים.: שִׁבְּחוּהוּ מִכְּלָל דְּשַׁפִּיר עֲבַד הָאָמַר רַב אָשֵׁי אפי׳אֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר ^גנָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל ^דמֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״ז:ט״ו} שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. מִצְוָה שָׁאנֵי.: וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְלֹא תוּכַל לָתֵת.: תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נָתָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָיָיה ^השֶׁהֶחֱנִיפוּ לוֹ לְאַגְרִיפַּס. אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא מִיּוֹם שֶׁגָּבַר אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנוּפָּה נִתְעַוְּותוּ הַדִּינִין וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים וְאֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵירוֹ מַעֲשַׂי גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֶׂיךָ. דָּרֵשׁ ר׳רַבִּי יְהוּדָה בַּר מַעְרְבָא וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי מוּתָּר לְהַחְנִיף לִרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ל״ב:ה׳} לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ מִכְּלָל דְּבָעוֹלָם הַזֶּה שְׁרֵי. ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מֵהָכָא {בראשית ל״ג:י׳} כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל שֶׁל יַעֲקֹב וְעֵשָׂו לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁזִּימֵּן אֶת חֲבֵירוֹ וְהִכִּיר בּוֹ שֶׁמְבַקֵּשׁ לְהוֹרְגוֹ אָמַר לוֹ טְעַם תַּבְשִׁיל זֶה שֶׁאֲנִי טוֹעֵם כְּתַבְשִׁיל שֶׁטָּעַמְתִּי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ אָמַר יָדַע לֵיהּ מַלְכָּא מִיסְתְּפֵי וְלָא קָטֵיל לֵיהּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנוּפָּה מֵבִיא אַף לָעוֹלָם שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ל״ו:י״ג} וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ל״ו:י״ג} לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם.: סִימַן א״ף עוב״ר גיהנ״ם ביד״ו ניד״ה גול״ה.: וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנוּפָּה אֲפִילּוּ עוּבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן מְקַלְּלִין אוֹתוֹ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {משלי כ״ד:כ״ד} אוֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבוּהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאוּמִּים וְאֵין קוֹב אֶלָּא קְלָלָה שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ג:ח׳} לֹא קַבֹּה אֵל וְאֵין לְאוֹם אֶלָּא עוּבָּרִין שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״ה:כ״ג} וּלְאוֹם מִלְּאוֹם יֶאֱמָץ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנוּפָּה נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ה׳:כ׳} הוֹי הָאוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע וְגוֹ׳ מָה כְּתִיב אַחֲרָיו לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה וְגוֹ׳. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל הַמַּחְנִיף לַחֲבֵירוֹ סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיָדוֹ נוֹפֵל בְּיַד בָּנָיו וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיַד בָּנָיו נוֹפֵל בְּיַד בֶּן בְּנוֹ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו כ״ח:ה׳,ו׳,ט״ו,י״א} וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה לַחֲנַנְיָה אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה׳ יָקֵם ה׳ אֶת דְּבָרֶיךָ וכתי׳וּכְתִיבמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות חגיגה ג׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה ר״ל

^ב רמב״ם הלכות חגיגה ג׳:ג׳

^ג רמב״ם הלכות תלמוד תורה ו׳:י״ב
טור יורה דעה רמ״ד:י״ד
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ד:י״ד

^ד רמב״ם הלכות מלכים ומלחמות ב׳:ג׳

^ה יראים רמ״ח

מצוה שאני – והכי פרכינן נמי בפרק כ״ג בסנהדרין (סנהדרין יט:) גבי מלך דתנן לא חולץ ולא חולצין לאשתו רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ וליבם זכור לטוב איני והאמר רב אשי וכו׳ ומשני מצוה שאני וקשיא לר״י אמאי לא משני הכי בפרק שני דכתובות (כתובות יז.) מעבירין את המת מלפני כלה וזה וזה לפני מלך ישראל אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר לפני הכלה ושבחוהו חכמים וקא פריך מכלל דשפיר עבד והאמר רב אשי וכו׳ ומשני פרשת דרכים הוה ואמאי לא משני מצוה שאני ותו איכא למיתמה והא ההיא גופיה דרב אשי מיירי במקום מצוה דמעיקרא אמרי׳ אפי׳ למ״ד הרב שמחל על כבודו כבודו מחול נשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומותיב ליה מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של ר״ג ברבי והיה ר״ג עומד ומשקה עליהן וכו׳ אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רב אשי אפי׳ למ״ד נשיא שמחל על כבודו דהיינו רבי יהושע שקבל הכוס מרבן גמליאל וכן רבי (אלעזר בר) צדוק מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול משמע אפילו במקום מצוה דומיא דנשיא כההוא מעשה דרבן גמליאל שהיה סעודת מצוה ומחל על כבודו בשביל כבוד חכמים אורחין שהיו מסובין בסעודתו דמייתי עליה דאברהם אבינו והוא עומד עליהם אלמא דאפי׳ במקום מצוה אמר רב אשי אין כבודו מחול ונראה לתרץ דדוקא הכא שייך למימר מצוה שאני דמוחל על כבודו משום כבוד התורה שהוא כבוד השכינה וכן ההיא דפרק כהן גדול (סנהדרין יט:) דחולץ או מיבם מוחל על כבודו כדי לקיים מצות מלך עולמים ומראה בעצמו שאימת שכינה עליו אבל ההיא דכתובות (דף יז.) ופ״ק דקידושין (דף לב:) שמוחל על כבודו כדי לחלוק כבוד לבשר ודם כגון לכלה ות״ח בזה גזירת הכתוב הוא שאינו מוחל אפי׳ במקום מצוה שהרי מצות כיבוד עצמו שהן צריכין לעשות בו למלך כבוד גדולה ממצות כיבוד שחייב המלך לנהוג בהו שהרי גם עליהן אמרה תורה שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ולא אימתך עליו נמצא דמה שהמלך מכבדו ליכא מצוה. אותו היום נתחייבו שונאי ישראל כלייה – ירושלמי תני רבי חנינא ברבי גמליאל אומר הרבה חללים נפלו באותו יום שהחניפו לו ודבר תמוה לומר אם היה ראוי מפני התורה כיון דאמו היתה מישראל אלא משום דזילא מילתא כמו שפירש״י שיתחייבו על חנופה מועטת כזאת עונש גדול ופירש ר״י אע״ג דאמר בפרק מצות חליצה (יבמות קב.) ובפרק החולץ (שם מה:) גבי רב מרי דמנייה רבא אפורסי דבבל וגבי אושפיזכניה דרב אדא בר אהבה אם היתה אמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה (קדושין דף עו:) היינו דוקא גבי נשיאות ושררות בעלמא דלינהג שררות במתא דדרשינן שום תשים עליך מלך מקרב אחיך מדסמך משימות למקרב אחיך ש״מ דבעינן בהו מקרב אחיך קצת כגון אמו מישראל אבל מלך חזר ושנה עליו מקרב אחיך תשים עליך מלך דקפיד קרא גבי מלך עד שיהא ממש מקרב ממוצע מאביו ואמו מישראל וזו היתה החנופה שמלך בזרוע שלא כדין תורה והודו לו והחזיקו בכך נהי שלא יוכלו למחות היה להן לשתוק ולא להחזיקו וזהו עונש החנופה בדבר עבירה שמחניף לחבירו מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב״ה ועושה עין שלמעלה כאילו אינה רואה בירושלמי דעשרה יוחסין בגמרא אין בודקין מן המזבח כתיב שום תשים עליך מלך אין לי אלא מלך מנין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועות ת״ל מקרב אחיך תשים עליך מלך כל שתשימוהו עליך לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך. כל המחניף לחבירו – יש לפרש שלא במקום סכנה אבל במקום סכנה מותר כי ההיא דפרק ארבעה נדרים (נדרים כב.) עולא אזל לארעא דישראל לוו בהדיה תרי בני חוזאי קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה לעולא יאות עבדי אמר ליה אין ופרע לו בית השחיטה כי אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דלמא ח״ו אחזקית ידי עוברי עבירה א״ל רבי יוחנן נפשך הצלתה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון