×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תֵּדַע דְּקָא תָנֵי סֵיפָא דִּינַר זָהָב לִי בְּיָדֶךָ אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא דִּינָר כֶּסֶף וּטְרֵיסִית וּפוּנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה חַיָּיב שֶׁהַכֹּל מִין מַטְבֵּעַ [אַחַת] הֵן א״אאִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שָׁוֶה מִשּׁוּם הָכִי חַיָּיב אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דַּוְקָא אַמַּאי חַיָּיב.
The Gemara discusses the basis for Rav’s explanation. Know that the mishna is referring to claims of monetary value, as it teaches in the latter clause that if the claimant said: I have a gold dinar in your possession, and the defendant responded: You have only a silver dinar, or a tereisit, or a pundeyon, or a peruta in my possession, he is liable to take an oath, as they are all of one type; they are all coins. Granted, if you say that the claim was for the value of a gold dinar, it is due to that reason that he is liable to take an oath, as he admitted to a part of the claim. But if you say that the claim was specifically for a dinar of gold, why is he liable? The claim was for gold, and he admitted to owing silver or copper.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מדקתני סיפא דינר זהב לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופרוטה ופונדיוןא חייב שהכל מין מטבע אחד, ואי אמרת דוקא קתני ואמאי חייב מה שטענו לא הודה לו, אלא ש״מ שוה קתני, וליטרא בזהב שאני.
א. בגמרא לפנינו הסדר כפי משקלם פונדיון ופרוטה.
ב. כלומר, אף שאם טענו דינר זהב לאו דוקא הוא, אבל אם טענו ליטרא זהב הרי זה כטענו חטים ושעורים דדוקא הוא. ורש״י גרס כבכי״מ, ׳ליטרא שאני׳.
{בבלי שבועות מ ע״א-ע״ב} אמר רב נחמן אמר שמואל טענו חטים ושעורים והודה לו באחת מהן חייב אמר ליה ר׳ יצחק יישר וכן אמר ר׳ יוחנן יישר. וכן הילכתא דהא רב פפא דהוא בתרא קא פסק הכי ואמר טענו כלים1 ופרוטה הודה2 [לו]⁠3 בכלי וכפר בפרוטה פטור [הודה]⁠4 בפרוטה וכפר בכלי חייב חדא כרב וחדא כשמואל חדא כרב דאמר כפירת טענה שתי כסף וחדא כשמואל דאמר טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן חייב. ועוד גרסינן בפרק שנים אוחזין בטלית {בבלי בבא מציעא ה ע״א5} ולמאן דאמר הילך פטור קרקע מאי6 איצטריך קרא למעוטיה משבועה האי כל קרקע הא לך הוא אמר לך כי אצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות אי נמי היכא דטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות. אי אמרת בשלמא בעלמא כי האי גונא חייב היינו דאיצטריך קרא למעוטי קרקע7 משבועה [אלא אי אמרת בעלמא8 פטור מאי9 איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה]⁠10 הא כל טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן פטור אלא [לאו]⁠11 מדשנינן12 הכי גבי קרקע מכלל דטענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן חייב.
{בבלי שבועות מ ע״א} תניא טענו חטים והודה לו בשעורים פטור ורבן גמליאל מחייב. וגרסינן בפרק המניח את הכד {בבלי בבא קמא לה ע״ב13} אמר רבה בר נתן טענו חטים והודה לו בשעורים פטור לימא מסייעא ליה דתניא טענו חטים והודה לו בשעורים פטור אי מהתם הוה אמינא מאי פטור [פטור]⁠14 מדמי15 חטים ולעולם חייב בשעורים קא משמע לן דפטור לגמרי. ואקשינן עליה ופריק [וקימא]⁠16 לה [הא]⁠17 דרבה בר נתן ולא איפריכא הולכך הילכתא כואתיה:
1. כלים: וכן בר״י מיגאש, וברא״ש. גי, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוסים: ״כלי״, כבהמשך.
2. הודה: כ״י נ: ״והודה״.
3. לו: גי, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו, כ״י נ, כ״י הספרייה הבריטית.
4. הודה: גי, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו.
5. וברי״ף בבא מציעא פרק א (דף ד ע״ב).
6. מאי: דפוסים (כאן): אמאי.
7. כ״י נ מוסיף: ״כי האי גונא״.
8. כ״י נ מוסיף: ״כי האי גונא״.
9. מאי: גי, כ״י הספרייה הבריטית. כ״י נ, דפוסים: ״אמאי״.
10. אלא...משבועה: גי, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו (שמא מחמת הדומות).
11. לאו: גי, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו.
12. מדשנינן: וכן כ״י נ. גי, כ״י הספרייה הבריטית, דפוסים: ״מדקא משנינן״.
13. וברי״ף בבא קמא סוף פרק ג (דף יז ע״א).
14. פטור: גי, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוסים, וכן ברי״ף בבא קמא (שם). חסר בכ״י סוטרו.
15. מדמי: כ״י הספרייה הבריטית: ״מריבוי״.
16. וקימא: כ״י הספרייה הבריטית. כ״י סוטרו: ״דקיימא״. גי: ״וקמה״, כ״י נ, דפוסים: ״וקמא״.
17. הא: גי, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו.
ערך טרסית
טרסיתא(שבועות מ.) כסף טריסי פונדיון ופרוטה חייב שכל מין מטבע אחד וכו׳ (בבא מציעא מו.) יפה דינר וטריסית פירש ר״ת ז״ל ואני אעלה לך יפה דינר וטריסי׳ דינר זה זולתי טריסית הוא דתנינן בתוספתא אוכל פועל קישות אפילו בדינר כותבות אפילו בטריסית רבינו גרשום ז״ל פי׳ וטריסית מעה קטנה היא ואם אין מטבע נעשה חליפין הוה ליה הלואה ואסור משנה שביעית משמע דטריסית פחות מדינר (א״ב פירש טריסית מטבע רומי ושוויו שלשה איסרין):
א. [איינע מינצע.]
תדע – דשאר מתניתין שוה קתני.
טריסית – מעה קטנה.
דינר כסף טריסית פונדיון ופרוטה – או או קתני.
ואמרינן: תדע דכולה מתני׳ בשוה, מדקתני סיפא: דינר זהב יש לי בידך, אין לך בידי אלא דינר כסף טריסית ופונדיון ופרוטה – חייב, שהכל מין מטבע אחד הוא. אי אמרת בשלמא שוה קתני – משום הכי חייב. אלא אי אמרת דוקא קתני – אמאי חייב, דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו.
כבר ביארנו במשנה שכל שאין ההודאה מעין הטענה פטור כגון ליטרא זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא ליטרא כסף דינר זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף או טריסית פונדיון ופרוטה פטור ומהו שאמרו במשנתנו באלו שהוא חייב ופירש בו הטעם מפני שהכל מין מטבע אחד כלומר והרי הוא הודאה ממקצת הטענה פירושו בטוענו דינר מטבעות כלומר מטבעות יש לי בידך בדינר זהב והלה אומר אין לך בידי מטבעות אלא בדינר כסף כגון טריסית פנדיון ופרוטה שנמצא שמטבעות סתם הוא תובע ומטבעות הוא מודה שאף הפרוטה אע״פ שהיא חלקה ואין בה צורה מטבע הוא הא כל שתובעו מטבע פלוני והוא מודה מקצת במטבע פלני כגון עשרה דינרין מצריות הפקדתי אצלך והלה מודה בצוריות אינו כלום וזו היא שטת גדולי ספרד והיא המדוייקת וגדולי הרבנים מפרשי׳ שטענו דינר זהב טבוע ולא משקל וכל שהודה לו במטבע אע״פ שאינו מאותו מטבע חייב ולא יראה כן והם גורסים בדינר מוטבעת:
שתי כסף שכתבנו לא בכסף צורי עד שתהא הכפירה שני דינרי׳ שהוא מחצית השקל אינו כן ואין שתי כסף האמור כאן אלא בכסף מדינה שהוא שמינית שבצורי וכבר ביארנו לדעת גדולי המחברים שהן משקל ל״ב שעורות שהדינר יש בו קצ״ב פרוטות ושתי מעין הוא שליש דינר נמצא בשתי מעין ס״ד פרוטות והפרוטה משקל חצי שעורה כסף וכבר אמרו בקדושין (י״א.) כל כסף האמור בתורה הוא כסף צורי והוא שקל הקדש שהוא עשרים מעין ושל דבריהם בכסף מדינה ר״ל של ירושלם שלא היה בו כסף אלא שמינית שבצורי והשאר נחשת והמעה היתה כסף צרוף אף בירושלים והוא המטבע הפחות שבכל המטבעות שהן כסף צרוף והוא שאמרו בתלמוד המערב סוף מטבע כסף מעה שהפנדיון נחשת היה מעורב בו ומתוך שהם הצריכו להיות כפירת הטענה שתי כסף עשאוה בפחות שבמטבעות הכסף והוא שתי כסף של מדינה ולא שני שקלי קדש וקצת גאונים כתבו ששתי מעין הן משקל י״ט שעורות וחצי שעורה וכתבו עליהם גדולי המחברים שטעות הוא אצלם ובמסכת קדושין יתבאר:
כל שביארנו להזקיק טענת שתי כסף לא נאמר אלא בשבועת מודה מקצת אבל שבועה הבאה על ידי עד אחד אפי׳ לא טענו אלא בפרוטה וכפר בה והוציא הלה עד אחד חייב שכל ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה אם הדבר ראוי מצד עצמו לישבע עליו שבועה כגון מטלטלין וזהו מה שאמרו בגמרא לא שנו אלא בטענת מלוה והודאת לווה אבל בעדות עד אחד אפי׳ לא טענו אלא פרוטה חייב וממה שהזכירו כאן למדו קצת מפרשי׳ שאין נשבעין בעד אחד אלא בטענה וכפירה כלומר שיהא טוענו בריא אבל כל שטוען בשמא ומוצא עד אחד שמעיד בכך אינו נשבע וכן נראה דעת גדולי הפוסקי׳ שהורו באחד שטען אית לי חד סהדא דאתית לביתאי ושקלת טעינא דכיתנא ואמ׳ ליה אין שקלי ודידי שקלי דהוה ליה מחוייב שבועה שאין יכול לישבע והרי זו טענת שמא שהרי אינו יודע כן אלא מפי העד והורו בו שהוא מחוייב שבועה וכן הדין שהרי שנינו בכיוצא בו שחייבים ממון ואף קצת תלמידיהם נוטים לומר כן ממה שאמרו כאן לשון טענה כמו שכתבנו וכן בראש מציעא (ב״מ ד׳.) אמרו הצד השוה שבהן שעל ידי טענה הם באים אלא שזו אינה ראיה שלשון טענה בכאן פירושו תביעה שהוא תובעו והאחר כופר ולענין מה שביארנו שלא הוזקקנו לטענת שתי כסף אלא בשבועת הודאת מקצת אבל לא בשבועת עד אחד כתבו גאוני ספרד שאף בשבועת ארבעה שומרים כן הואיל ולא משום טענתו של זה משביעין אותו אין מצריכין לטענת אלא אף בפרוטה חייב ואע״פ שכסף או כלים בשומרים כתי׳ עירוב פרשיות כתי׳ כאן ושדייה אמלוה ויש חולקין שאלו כן היה לו להזכירה בסוגיא זו עם שבועת עד אחד ועוד שהרי בסוף פרק כל הנשבעין אמרו בשותפין ואריסין והוא שיש טענת שתי כסף ביניהם וודאי אלו כעין שבועת השומרים הם וכן בשבועת היסת אין מצריכין לשתי כסף אלא אפי׳ בפרוטה ומקצת גאוני׳ כתבו שהנשבעין ונוטלין אין צריכין טענת שתי כסף וגדולי המחברים חולקין בה לומר שצריך שיכפור הנתבע בשווי מעין ואינו נראה כן שאם השכיר השכיר עצמו במעה או פונדיון מה יעשה ילך לו בפחי נפש:
לעולם אין נשבעין על הקרקעות כמו שיתבאר וכן דין הודאת מקצת אינה חלה על הקרקעות כלל מעתה טענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות או הודה בקרקעות וכפר בכלים או שהודה במקצת קרקעות ובכל הכלים וכפר במקצת קרקעות אין זה כלום עד שיודה במקצת הכלים ויכפור במקצתם ומ״מ בכיוצא בזו אם נשבע על הכלים מגלגלין עליו שבועת הקרקעות שזוקקין נכסים שיש להן אחריות עם נכסי׳ שאין להם אחריות:
גירסת רש״י הב״ע בטוענו דינר מוטבעת – ופירש הוא ז״ל דטבועה במטבע צורה ולא שטענו משקל זה וזה הודה לו ג״כ מוטבע וכיון שכן ממין הטענ׳ הוא אפי׳ שהן משתי מתכות ומשתי צורות דומיא דדינר זהב בהדי דינר כסף ואידך ומשום דכל שם צורה מין א׳ הוא זה ענין פירושו אלא שלשונו קצר כמנהגו ומכאן למדו (לפי) [למי] שהתובע לחברו מטבע ידוע ומסוים והודה לו מקצת מטבע א׳ מסוים ואפי׳ ממלכות אחרת חייב שבועה אבל לא הודו לפי׳ זה בתוס׳ ובחידושין וכמה תשובות בדבר חדא (דמהא זה) [דמאיזה] טעם יהיו שתי מטבעות חלוקות במין חלוקות בצורה מין אחר ועוד דא״כ לשמואל גופיה דמוכרח לעיל מדסיפא דוקא אידך דוקא לא אתייא מתני׳ בחדא גוונא דהא רישא דקתני שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוט׳ לא אתייא בטוענו שתי כסף מוטבעים א״כ חייב הוא שבוע׳ לשמואל אית ליה לאוקמי במשקל וכדמפרש רבינו ז״ל בשמעתין וא״כ רישא בטוענו משקל וסיפא בטוענו מוטבע ממש ועוד מאי הב״ע דאר״א כמאן דמחדית מידי דהא פשטא דינר זהב יש לי בידך מוטבע ממש משמע יותר ממשקל דינר זהב ועוד מאי האי דקאמר והא קמ״ל דפריט׳ בכלל מטבעות אפי׳ לא הוי תני פרוטה כלל אשמעינן טובא לומר שכל המטבעות שבעולם מין א׳ הם לכך הנכון כגירסת הספרים והיא גירסת ר״ח ז״ל הב״ע בטוענו בדינר מטבעות פי׳ דשמואל א״ל דלעולם לא שוה קתני אלא דוקא ומיהו לא שתובעו ליתן לו עתה דינר זהב אלא שיתן לו מטבעות בדינר והא דוקא שנתן לו בשביל מטבעות וחבירו משיבו אין לך בידי אלא כסף או טריסית או פונדאן או פרוט׳ ודתני חייב דמטבעות תובעו עתה אבל זה בכלל מטבע הוא והא פשיטא אלא דפרוטה אתא לאשמועינן שהיא בכלל מטבע אף על פי שאין לה צורה קיימת ונפחתת והולכת בכל יום לפי שהיא של נחושת ודייקא נמי דקתני למיתן טעמא למלתיה שהכל מין מטבע א׳ אלמא היינו עיקר טעמי.
תוס׳ בד״ה הודה במקצת כו׳ כטוענו חטין והודה לו בשעורין נ״ב פי׳ דלא תימא דס״ל דאפי׳ טענו בשני מינים והודה בא׳ הוי כמו טענו חטין והודה בשעורין דפטור וק״ל:
תדע שמשנתנו עוסקת בשאר ההלכות בשווה, דקא תני סיפא [שהוא שונה בסופה] בהמשכה של המשנה: הטוען ״דינר זהב לי בידך״, והנתבע אומר: ״אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה״חייב, שהכל מין מטבע [אחת] הן; אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שמדובר בטוען בשוה דינר זהב — משום הכי [כך] חייב, שהרי מודה במקצת הסכום שנתבע, אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שמדובר בטוען דינר זהב דוקאאמאי [מדוע] חייב? הרי טענו זהב והודה לו בכסף או נחושת!
The Gemara discusses the basis for Rav’s explanation. Know that the mishna is referring to claims of monetary value, as it teaches in the latter clause that if the claimant said: I have a gold dinar in your possession, and the defendant responded: You have only a silver dinar, or a tereisit, or a pundeyon, or a peruta in my possession, he is liable to take an oath, as they are all of one type; they are all coins. Granted, if you say that the claim was for the value of a gold dinar, it is due to that reason that he is liable to take an oath, as he admitted to a part of the claim. But if you say that the claim was specifically for a dinar of gold, why is he liable? The claim was for gold, and he admitted to owing silver or copper.
מאמרים באתר אסיף
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144