גמרא
פירוש
לֶחִי מִכָּאן וְלֶחִי מִכָּאן, אוֹ קוֹרָה מִכָּאן וְקוֹרָה מִכָּאן, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּאֶמְצַע. אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְעָרְבִין רְשׁוּת הָרַבִּים בְּכָךְ.״
וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ ״גְּמוּרָה״? מַהוּ דְתֵימָא: כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּלָא הָוֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
תוספות בא״ד ויש לומר דמתניתין איכא לפרושי דמערבין בצורת הפתח כו׳ עכ״ל. לכאורה טפי הוי מצי לפרושי דאי ממתני׳ הו״א דמערבין למבוי המפולש היינו בדלתות כדאיתא להדיא בפ״ק דעירובין דף ז׳ ע״ב אלא כיון דלקושטא דמלתא אפילו בצורת הפתח לחוד הו״ל שלש מחיצות גמורות דאפי׳ לרבנן דר״י הוי רה״י דאורייתא מש״ה ניחא להו לפרש כן. אלא דאכתי קשיא לי כיון דבאמת לרבנן בשתי מחיצות וצורת הפתח הוי ג׳ מחיצות ודינו כרה״י גמורה מדאורייתא לחייב הזורק לתוכו ואפ״ה לא קחשיב להך רה״י בברייתא דידן בהדי גדר וחריץ ולא ממעט לה נמי מזו היא רה״י גמורה שהרי אע״פ שלא נגמרו ד׳ מחיצות שלה אפ״ה הוי רה״י מדאורייתא. ולפ״ז ע״כ דזו היא לאו דוקא דתני ושייר. א״כ אכתי איכא למימר דשייר נמי הך דרבי יהודה דאפילו בב׳ מחיצות גרידא נמי הוי רה״י מדאורייתא. דמ״ש ב׳ מחיצות מג׳ דסוף סוף לא נגמרו ד׳ מחיצות שלהן. ובכה״ג גופא יש לדקדק על מה שכתבתי בסמוך לענין רישא דמתניתין דפ׳ כל גגות דבונה עלייה וגשרים המפולשין דשייר להו בברייתא דידן וצ״ע: אמנם לפי מה שאפרש בסמוך בל׳ התוס׳ בד״ה ואמאי קרי ליה גמור׳ מסבר׳ דנפשאי יתיישב הכל על נכון בעזה״י: בא״ד א״נ ה״א דמתני׳ כו׳ ואע״ג דבפ״ק דעירובין כו׳ לא התיר רבי יהודה אלא עד י״ג אמות ושליש היינו מדרבנן אבל מדאורייתא אפילו ברוחב י״ו כו׳ עכ״ל. עיקר הך מלתא דלא התיר רבי יהודה אלא עד י״ג אמה ושליש היינו גבי פסי ביראות משא״כ בהך דרחב מעשר לא פסיקא מלתא כ״כ בפ״ק דעירובין דהא דחי לה ש״ס התם ע״ש: מיהו לכאורה דעיקר שיעורא די״ג אמה ושליש לרבי יהודה הוי מלתא בלא טעמא. מ״מ נ״ל דכיון דכל שיעורא דשבת בעינן הן ואלכסונן ומש״ה מחמרינן מדרבנן מי״ג ושליש ואילך דכיון דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונא א״כ צא וחשוב י״ג מרובעים דפסי ביראות הן ואלכסונן הו״ל שש עשרה אמה מכוונות שהוא שיעור רה״ר גמור מדאורייתא וכי היכי דלא ליתי לאחלופי החמירו מי״ג ואילך כנ״ל ומ״מ מסקי התוס׳ הכא שפיר דמדאורייתא אין לחלק לר״י בין י״ג לי״ו דאין שום סברא לחלק כיון דלר״י אית ליה שתי מחיצות דאורייתא והוצרכתי לזה לפי שראיתי למהרש״א ז״ל בפ״ק דעירובין דף ו׳ ע״ב בלשון התוס׳ שכתב שם דמה שכתבו דמדאורייתא אין חילוק בין י״ג לי״ו היינו דבי״ג ושליש לר״י נמי הוי רה״ר גמור מדאורייתא ובאמת אין שום סברא לומר כן דבכל הש״ס משמע בפשיטות דשיעור רה״ר דאורייתא לא הוי אלא בי״ו אמות וילפינן לה מעגלות דמשכן וגם לא ידעתי מי הכריחו למהרש״א לפרש כן ואין כאן מקומו להאריך והנלענ״ד כתבתי בכוונת התוס׳ ודוק היטב: בא״ד וא״ת והא מדקתני סיפא דמבואות המפולשין כו׳ וי״ל דמסיפא כו׳ דקסבר לחי וקורה משום מחיצה כו׳ עד סוף הדיבור. וקשיא לי בדבריהם היאך אפשר לומר כן הא מדקתני סיפא במבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין והאי עירבו ע״כ היינו בלחי או קורה דהא בלא״ה אסור מיהא מדרבנן וא״כ משמע להדיא דבמבואות המפולשין דרישא לא מהני לחי וקורה. וא״כ הדרא קושיא לדוכתא מאי איצטריך למעוטי דר״י דמגופה דברייתא שמעינן לה שפיר ויש ליישב אמנם לפי מה שיבואר בסמוך יתיישב הכל על נכון בעזה״י: בד״ה ואמאי קרי ליה גמורה כו׳ אומר ר״י דלשון גמורה אדרבא איפכא מסתברא כו׳ ורש״י יישבה בדוחק לפי הגמרא עכ״ל. אמנם לע״ד תמה אני על אבות העולם רש״י ותוס׳ ורשב״א בחידושיו שנתקשו ביותר לפרש לשון גמורה ולפמ״ש לעיל בלשון הברייתא א״ש סוגיא דהכא לפרש לשון גמורה בתכלית הפשיטות והיינו למאי דפרישית דפשטא דלישנא דזו היא רה״י גמורה היינו לאשמועינן דגדר וחריץ שגבוהין עשרה ורחבן ארבעה אע״ג דלאו היינו רה״י גמור׳ שכתוב בתורה בקרא דאל יצא איש ממקומו ומקרא דויעבירו קול במחנה דהנך ודאי איירי בסתם רה״י ממש שעשויין לדירה ויש להן ג׳ או ד׳ מחיצות משא״כ הך דגדר וחריץ שאין עשויין לדירה וקס״ד דלא הוי רה״י גמור מדאורייתא לחייב המכנים והזורק מרה״ר לתוכו. וקמ״ל דהנך כהנך דכולהו הוי רה״י גמורה הנזכר בתורה לחיוב כרת וסקילה. אלא דאפ״ה ל׳ מיותר הוא כיון דקתני סיפא בהדיא ענוש כרת ונסקל. ומש״ה מסיק הכא שפיר דל׳ גמורה איצטריך לדיוקא דדוקא הנך דגדר וחריץ דינן כרה״י גמורה שנזכר בתורה לחיוב משא״כ הך דיתר על כן כיון דליכא אלא שתי מחיצות תו לא הוי כרה״י גמורה לרבנן דר״י אפי׳ לחומרא לחייב הזורק מרה״ר לתוכו וכ״ש שאין דינו כרה״י לקולא להתיר לכתחלה לטלטל בתוכו מדרבנן כיון דאפילו אי הוי דינו ככרמלית הוי אסור כנ״ל נכון בעזה״י בלי שום גמגום ואולי הניחו לי מקום מן השמים: בגמרא אמר מר כו׳ בשוגג חייב חטאת פשיטא כו׳ ופירש״י ניתני סתמא אם הוציא חייב עכ״ל. נראה דכוונתו דאין לפרש שלא ליתני לגמרי חייב דממילא ידעינן דכיון דחייבין על זדונו כרת פשיטא דחייב חטאת כמו בכל אבות מלאכות הא וודאי ליתא דודאי איצטריך למיתני היא גופא דהנך דקחשיב הוי רה״י גמורה כמו רשות היחיד שיש לו ארבע מחיצות ממש דמש״ה חייב חטאת לכן פירש״י דניתני חייב סתמא וממילא ידעינן דלענין כרת וחטאת קאי אלא דאכתי קשיא לי הא ודאי איצטריך למיתני חייב חטאת דאי הוי תני חייב סתמא הו״א דכיון דהוצאה מלאכה גרועה היא לא הוי בכלל כל העושה מלאכה יומת לענין כרת וחטאת ומיתה והא דקתני חייב היינו לענין מלקות גרידא דכיון דלא שמעינן לה אלא מלאו דאל יצא דכתיב במן או מויעבירו קול במחנה דכתיב במשכן כדאיתא בריש פרק הזורק גבי הוצאה גופא היכא כתיבא דמהתם משמע דלא הוי בכלל מלאכה דמהאי טעמא אמרינן בפ״ק דביצה דאין עירוב והוצאה לי״ט זולת לפירוש ר״ח בריש פרק הזורק וא״כ לפ״ז שפיר איכא למימר דחייב דקתני היינו מלקות גרידא ומש״ה איצטריך למיתני חייב חטאת וענוש כרת ונסקל. ולענ״ד נראה ליישב דאפ״ה מקשה הש״ס שפיר פשיטא כיון דעיקר חיוב חטאת נפקא לן מקרא דכתיב ונפש כי תחטא מעם הארץ בעשותה ומהאי קרא גופא דרשינן לעיל בעשותה היינו זה עוקר וזה מניח א״כ משמע להדיא דעיקר חיוב חטאת היינו לענין הוצאה דשייך ביה שנים שעשאוהו זה עוקר וזה מניח. מיהו אי לאו דאשכחן איסור הוצאה בהדיא בקרא לא הוי שייך למילפה מקרא דבעשות׳ כיון דמלאכה גרועה היא והוי דרשינן האי קרא למלאכה אחריתא משא״כ השתא דאשכחן מיהת דהוצאה מיקרי מלאכה והוי בכלל ל״ת כל מלאכה ממילא הוי דרשינן קרא דבעשותה לזה עוקר וזה מניח ואם כן מקשה הכא שפיר פשיטא דליתני סתמא חייב וממילא ידעינן כפירש״י כנ״ל נכון בכוונת רש״י ז״ל ודו״ק: בתוס׳ בד״ה ואמר ר״י שאם עשאן כולן כו׳ אלא מדברי איסי נמי יש לדקדק כן עכ״ל. עיין במהרש״א. מיהו יש לדקדק לפי׳ התוס׳ מאי מייתי הגמרא האי דר״י הו״ל לאתויי מדאיסי גופא ויש ליישב מיהו לולי דברי תוס׳ היה נ״ל דמדאיסי גופא לא מוכח מידי דאע״ג דקתני אינו חייב אלא אחת אפ״ה שייך למיתני מניינא דארבעים חסר אחת למעוטי שובט ומדקדק כדאיתא לקמן ולעולם לענין מלקות איירי ולענין התראה כדאיתא בריש בבא קמא ע״ש בתוספת. ועוד דאיצטריך נמי מניינא דארבעים חסר אחת לאפוקי תחומין דלא הוי אב מלאכה כלל ותחומין דרבנן דלא כר״ע או למעוטי מחמר והא דאמרינן בפרק כלל גדול דמניינא איצטריך לכדר״י היינו משום דלמעוטי הנך דכתיבא לא איצטריך למיתני תרי זימני דהא בסיפא נמי קתני הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת אע״כ דחד למעוטי הנך וחד לכדר״י כנ״ל ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush