×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר וְנִיטָּלִין בְּשַׁבָּת תְּיוּבְתָּא.:
due to diverse kinds, i.e., that he violated the prohibition of planting food crops in a vineyard, as he did not commit an act of planting; nor due to concern that he violated the prohibition against working the land during the Sabbatical Year; nor due to tithes, i.e., that it would be considered as if he picked it from the ground and would be obligated to tithe it; and they may be taken from the ground on Shabbat. Even if most of the turnip or radish is underground, it is permitted to pull it from the ground on Shabbat. One need not be concerned about causing the earth to move. Apparently, this contradicts the opinions of Rav Huna and Shmuel, who were concerned about causing earth to move on Shabbat. The Gemara concludes: Indeed, this is a conclusive refutation of the opinions of Rav Huna and Shmuel.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ומותבינן עליה: הטומן לפת וצנונות תחת הגפן, אם היו מקצתן מגולין אין חושש משום כלאים, דלא ירק באילן הוא, ולאו משם שביעית, דלאו זריעה היא, וכן משום מעשר וניטלין בשבת, דלאו מחובר לקרקע אינון. ועלתה בתיובתא לשמואל.
וקיימא לן כי הא מתניתא דמותבינא מינה, שמע מינה דסליקוסתא אף על גב דלא ארווח בגומא שרי, וכל שכן סכין דנעיצה בין הנדבך ובין הקנים. וזו הלפת טומנה להתרכך כגון טמינת פגה בתבן.
{בבלי שבת נא ע״א} ממלא אדם את הקיתון1 מים ונותן תחת הכר או תחת הכסת: אמר רב יהודה אמר שמואל מותר להטמין את הצונן:
אמר ליה2 רב נחמן לדארו3 עבדיה אטמין לי את הצונן ואיתי לי מיא4 דאחים קפֹולָא5 ארמאה שמע ר׳ אמי ואיקפיד אמר רב יוסף מאי טעמ׳ איקפיד תרויהו כרבואתיה6 עביד7 חדא כרב וחדא כשמואל: (חדא כשמואל)⁠8 דאמר שמואל9 מותר להטמין את הצונן: (וחדא)⁠10 כרב דאמר רב שמואל בר רב יצחק11 אמר רב כל הנאכל12 כמות שהוא חי13 אין בו משום בשולי גוים והוא סבר14 אדם חשוב שאני:
תנו רבנן אף על פי שאמרו אין15 טומנין את החמין [אפילו] בדבר שאינו מוסיף16 הבל אבל אם בא להוסיף מוסיף: כיצד הוא עושה רבן שמעון בן גמליאל אומר17 נוטל אדם את הסדינין ומניח את הגלופקרין או18 נוטל את19 הגלופקרין ומניח את הסדינין וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר לא אסרו אלא באותו מיחם אבל [פינן]⁠20 ממיחם למיחם מותר:
{בבלי שבת נא ע״א-ע״ב} טמן וכסה בדבר הניטל בשבת או שטמן בדבר שאינו ניטל בשבת21 וכסה בדבר הניטל בשבת22 הרי זה נוטל ומחזיר טמן וכסה בדבר שאין ניטל בשבת או שטמן בדבר שניטל וכסה בדבר שאינו ניטל23 אם מגולה מקצתו נוטל ומחזיר ואם לאו אינו נוטל ומחזיר ר׳ יהודה אומר נעורת של-פשתן דקה הרי היא כזבל מניחין מיחם על גבי מיחם וקדרה על גבי קדרה ומיחם על גבי קדרה24 וקדרה על גבי מיחם וטח את פיהן בבצק ולא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהיו משומרים25. וכשם שאין טומנין את החמין כך אין טומנין את הצונן ר׳ התיר26 להטמין את הצונן ואין מרסקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל27 שיזובו מימיו אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש:
סליק פירקא
רי״ף מסכת שבת פרק ה – במה בהמה
1. עד כאן העתקת לשון המשנה ב-גי, גלג, כ״י נ, דפוסים.
2. ליה: דפוסים, דפוסים, רא״ש שבת (ד:יב).
3. לדארו: גפז: ״לדראו״.
4. מיא: ר״ח: ״חמין״.
5. קפולא: גפז: ״קפילא״.
6. כרבואתיה: כ״י א, גלג, גפז, כ״י נ. דפוסים: כרבואתא.
7. עביד: דפוס קושטא: עבידא.
8. חדא כשמואל: חסר ב-גי, גלג, גנב, רא״ש. כ״י נ, דפוסים, עיתים: ״כשמואל״.
9. שמואל: כ״י נ: חסר בכ״י נ.
10. וחדא: חסר ב-גלג, גנב, כ״י נ, דפוסים, רא״ש.
11. רב שמואל בר רב יצחק: דפוסים: ר׳ שמואל בר צדוק. עיתים:״רב יצחק בר יוסף״.
12. הנאכל: דפוסים: שנאכל.
13. חי: גלג, גנב:״בחי״.
14. והוא סבר: חסר ברא״ש. בעיתים: ״ור׳ אמי דאיקפיד סבר״.
15. שאמ׳ אין: גלג, גנב:״שאין״.
16. אפילו בדבר שאינו מוסיף: געב, עיתים. חסר בכ״י א, ר״ח, רא״ש. גלג, דפוסים: ״משחשיכה אפילו בדבר שאינו מוסיף״.
17. רשב״ג אומ׳: דפוסים: אמ׳ רשב״ג. .
18. או: חסר ב-גנב.
19. את: חסר בדפוסים ובר״ח.
20. פינן: גלג, גנב, גפז, כ״י נ, דפוסים, עיתים. כ״י א:״פינהו״. רא״ש:״פינה״.
21. בשבת: חסר בגלג.
22. או שטמן...הניטל בשבת: חסר בגנב. אולי ע״פ הדומות.
23. או שטמן...שאינו ניטל בשבת: חסר בגנב. אולי ע״פ הדומות.
24. ומיחם על גבי קדרה: חסר בכ״י נ. כנראה מחמת הדומות.
25. ולא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהיו משומרים: ר״ח: ״ולא שיחמו, אלא כדי שישתמרו״.
26. ר׳ התיר: דפוס קושטא: רבי יהודה מתיר.
27. בשביל: דפוסים: כדי. ברמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כא:יג) חסר.
לא משום כלאים – דאין זו שתילה.
ולא משום מעשר – דנימא בטלה לה אגב קרקע והרי הוא כלוקטה מתחלה ויהא צריך לעשר על הנוסף שמא ניתוסף.
וניטלין בשבת – שאוחזה במקצת עליה המגולין ולא חייש אם העפר ניזוז מאליו וה״ה לסליקוסתא.
{רש״י}
(הטמין לו) [אטמין לי]א צונן, בשבת.
ואיתוב לי מיא דאחים קפילא ארמאה, פיר׳ שהחים נחתום גוי ובחול (אלא) [ול]⁠אשמעינןג דאין בהן משום בישולי גוים.
אדם חשוב שאני, פיר׳ שהרואה אותו כשהואד מיקל עומד ומיקל י⁠[ו]⁠תר.⁠ה
רחז״ל: ואסיקנה [אע״ג]⁠ו דקימ׳ לן דשרי להטמין את הצונן. וכל שנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישולי גוים. אדם חשוב לא מיבעי ליה למיעבד הכי.
{רש״י}
אין טומנין את החמין משחשיכה אפי׳ בדבר (המוסיף אבל) [שאינו מוסיף הבל],⁠ז כדאמרי׳ח שמא ימצא קדירתו צו⁠[נ]⁠נותט כשירצה להטמין וירתיחנה בשבת. אבל אם בא להוסיף כיסוי על כיסוי משחשיכה מוסיף.
נוטל את הסדינין ומניח את הקלופקרין,⁠י <פיר' כלי צמר עבים,⁠כ> ויש בהן הבל יותר מן הסדינין.
ונוטלל את הקלופקרין, בימות החמה אם ירא⁠(ה)⁠מ שלא יקדיח תבשילו מחמת רוב כיסוי.
לא אסרו אלא באותונ מיחם אבל פינןס ממיחם למיחם מותר, פיר׳ לא אסרו להטמין שמא ירתיח.
(כמו) [טמן],⁠ע הקדירה בדבר הניטל, פיר׳ מה שנתן סביבותיה הוי דבר מוכן.
וכסה,⁠פ על פניה.⁠צ
<בדבר הניטל בשבת, פיר׳ בדבר המוכן.>
א. לפנינו
ב. לפנינו, ואייתי
ג. כד׳
ד. יתכן דצ״ל כד׳, שהוא
ה. ד׳
ו. ד׳
ז. לפנינו
ח. לד.
ט. ד׳
י. לפנינו, הגלופקרין. וכן בסמוך
כ. בד׳, קו״ט
ל. לפנינו, או נוטל
מ. ד׳
נ. כ״ה בד״ס. ולפנינו, אותו
ס. כ״ה בד״ס. ולפנינו, פינה
ע. ד׳
פ. לפנינו, וכיסה
צ. בד׳, פיה
לאו משום כלאים. בכרם, דהא אין זו שתילה.
ולא משום מעשר. שיהא צריך לעשר על הנוסף בה, דהא אין מתוספת שם כלל.
וניטלין בשבת. דלא מיקרי עוקר, וכיון דמקצת עליו מגולין לא חיישינן אם העפר מזיז עליו מאיליו. והוא הדין לסליקוסתא מותר.
אבל רבנו האי גאון ז״ל פירש: ולא משום מעשר דאי איכא התם שמנה ראשי לפתות לא מצטרפי לחיובינהו להנך במעשר, כלומר: שאם יש כאן שמנה ראשי לפתות שלא נתעשרו וטמן עם אלו ואחר כך עקרן אינן כלפתות חדשות להצטרף עם אלו. ולדבריו נראה לי דצריך להעמידה בשרבו הגידולין על העיקר, שאם לא כן היאך יצטרף הלפת עצמו למעשר השמנה שלא נתעשרו כלל ובעיא היא בנדרים פרק הנודר מן הירק (נדרים נז:) בגידולין שרבו על העיקר אם מבטלין את העיקר אם לא הא לא רבו פשיטא דלא, [ו]⁠אתינן למיפשטה התם מדאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה, אלמא אתיאן גידולין ומבטלין עיקר, ודחינן דילמא לחומרא, והכא אם היה כל שיעור הלפתות מצטרף עם שמנה החדשות הוי חומרא דאתי לידי קולא וכמעשר מן הפטור על החיוב ומהחיוב על הפטור. ומצאתי בפירושי המשנה לרבנו שמשון ז״ל (כלאים פ״א מ״ט ד״ה ונטלין) שהקשה עליו למה שפירש דמעשר בעי צירוף, שלא מצינו כן בשום מקום אלא גבי מעשר בהמה, דמעשר ירק פשיטא דמחייב על כל לפת ולפת.
יש מי שכתב דלית הלכתא כי הא מתניתין דקתני אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת דאלמא בשאינן מגולין כלל אינן ניטלין, ואנן הא קיימא לן כר׳ אלעזר בן תדאי דאמר לענין פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים תוחב לה בכוש או בכרכר והן ננערות דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול (שבת קכג.). אבל מורי הרב ז״ל כתב דהלכתא היא, וטעמא דכיון שהיתה גומא זו מכוסה ולא היתה ניכרת שם כל עיקר מיחזי השתא כעושה גומא מה שאם כן בתבן וגחלים דלית בהו משום עשיית גומא בפרק אלו קשרים.
אמר המאירי המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני והוא שאמר שאם לא כסה מבעוד יום לא יכסה משתחשך ואף בדבר שאינו מוסיף וכבר ביארו הטעם בפרק שני גזירה שמא ירתיח כלומר שמא ימצאנה צוננת בשעת הטמנה וירתיחנה אבל אם כיסה מבעוד יום ונתגלה בלילה כגון שנטל משם לצורך הלילה מותר להחזיר קדירתו ולכסות ואין כאן גזירה שמא ירתיח שבגלוי מועט והסרה מועטת לא תצטנן כ״כ שיהא צריך הרתחה ובבריתא אמרו כסהו מבעוד יום ולא כסהו כראוי מוסיף עליו משתחשך שאף זו רותחת היא ואין כאן גזירה שמא ירתיח ממלא אדם בשבת קיתון של מים מן המעין או מן הבאר ונותן תחת הכר או הכסת שלא יחמו בהבל האויר שבבית מצד החמה הזורחת שם ובא להשמיענו שאין גוזרין הטמנה העשויה שלא להחם אטו הטמנה העשויה להחם שאסורה וי״מ הטמנה זו להפיג צנתה מעט:
רש״י בד״ה גלופקרא כו׳ הסדינין ונוטל כו׳ הד״א:
לא משום כלאים, כי אף שמיני זרעים הצומחים מתחת גפן נאסרים מן התורה משום כלאי הכרם, כיון שבמקרה זה שהשאיר מקצת הירק מגולה — אין כאן זריעה, ואין לחשוש לאסור. ואף לא יחשוש משום שביעית (שמיטה), שמא יש בכך משום שתילת ירק בשנת השמיטה. ולא משום מעשר, שיחשוש שמא יצטרך לשוב ולהפריש מעשר מירק זה, כאילו הוצא מתחילתו מן הקרקע. וכן ניטלין בשבת, ואין לחשוש להזזת העפר בשעת מעשה. ואם כן הרי זו קושיה על דברי רב הונא ושמואל, שחששו להזזת העפר בשבת! ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה] היא.
due to diverse kinds, i.e., that he violated the prohibition of planting food crops in a vineyard, as he did not commit an act of planting; nor due to concern that he violated the prohibition against working the land during the Sabbatical Year; nor due to tithes, i.e., that it would be considered as if he picked it from the ground and would be obligated to tithe it; and they may be taken from the ground on Shabbat. Even if most of the turnip or radish is underground, it is permitted to pull it from the ground on Shabbat. One need not be concerned about causing the earth to move. Apparently, this contradicts the opinions of Rav Huna and Shmuel, who were concerned about causing earth to move on Shabbat. The Gemara concludes: Indeed, this is a conclusive refutation of the opinions of Rav Huna and Shmuel.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: לֹא כִּסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ אכִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה מוּתָּר לְכַסּוֹתוֹ מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר אוֹ תַּחַת הַכֶּסֶת.:
MISHNA: If one did not cover a pot of cooked food on Shabbat eve while it was still day, he may not cover it after dark. However, if one covered it while it was still day and it was uncovered on Shabbat, he is permitted to cover it even on Shabbat. One may fill a jug with cold water on Shabbat and place it beneath a pillow or a cushion to prevent it from getting warm.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממלא קיתון כו׳, ואסיקנא: מותר להטמין את הצונן אפילו בדבר שדרכו להטמין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך לבדקם
לבדקםא(כלאים פרק ח) ולא את הלבדקס בגמלים (שבת נא.) ולא את הלבדקס בפרומביא (גמ׳) חמרא לובא בפגי דפרזלא (ירושלמי) אית דתני ניבדקוס מ״ד לבדקס על שם לובין וכושים במצעדיו ומ״ד ניבדקיס אבהנוס מהו אבהנוס חמר סלק. ר׳ יונה אמר רבי אושעיה גרים הבאים מליבו מהו להמתין להן שלשה דורות א״ר יונה בן צריה מה דאנן חמיין ההן פולא מצריי כד הוא רטיב אינון צווחין לובי כד הוא נניב אינון צווחין ליה פול מצריי הדה אמר גר מלובי צריך להמתין שלשה דורות האי לובי הוא מצרים. ועיירים עשרה תרגום ירושלמי לבדקין עשרה.
א. [איין ארט עזעל.]
מתני׳ לא יכסנו משתחשך – הא פרישנא טעמא בפ״ב (שבת לד.) מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא ירתיח.
ממלא הקיתון – של צונן.
ונותן לתוך הכר – שלא יחמו בחום הקיץ והחמה כגון כר וכסת של לבדין שאינו מחמם.
כסהו ונתגלה מותר לכסותו – נראה לר״י דה״ה דמותר לגלותו בידים ולחזור ולכסותו כמו שמותר ליטול הקדרה ולהחזירה והא דנקט כסהו ונתגלה משום דנתגלה מבעוד יום איירי דומיא דרישא לא כסהו מבעוד יום וקאמר דמותר לכסותו משתחשך אבל אם גילהו בידים מבעוד יום כדי לכסותו משתחשך אסור לכסותו משתחשך דדמיא לתחלת הטמנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מתני׳] ד. ואם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך. כדאמרינן בפרק במה מדליקין מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה, גזירה שמא ירתיח, כלומר, שמא ימצא קדרתו צוננת בשליש הלילה וירתיחנה. אבל בבין השמשות דשרי להטמין, אע״ג דספק לילה הוא, כדתנן וטומנין את החמין, התם ליכא למיגזר שמא ירתיח, דסתם קדרות בין השמשות רותחות הן מחמת שהרתיחם סמוך לחשיכה, ובשעה פורתא לא נצטננה.
כסהו ונתגלה מותר לכסותו. מבעוד יום ונתגלה בלילה כשנטל קדירתו מן ההטמנה כי היכי דשרינן ליה לכסותו, ולא גזרינן בהא שמא ירתיח, לפי שכיון שהרתיחו מבעוד יום, ובשעה שכסהו היה רותח הרבה, עודנו מחזיק חמימותו כל היום, כיון שלא עמד מגולה אלא פורתא כשלקח ממנו קצת לצורך הלילה. ועוד, שלא הניח הקדירה על גבי קרקע [שיצטנן] כדאמרינן בפרק כירה, לא נצטנן כלל. אבל אי שרינן לכתחלה להטמין בחצי הלילה אם ימצאנו צוננת, מה הועיל לו הטמנתו, אלא ודאי מבלי ספק ירתיחנה. ובברייתא תני שאם כסהו מבעוד יום ולא כסהו כראוי, יוסיף עליו כפי שירצה משתחשך, דהא נמי ליכא למיגזר שמא ירתיח, דהא כסהו רותח.
המשנה השניה ואם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כסהו ונתגלה מותר לכסותו ממלא את הקיתון ונותן תחת הנר או תחת הכסת אמר הר״ם פי׳ אמרם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כדי שלא יטמין בשבת מן הטעם שזכרנו ואמרם ממלא את הקיתון ונותן תחת הכר ר״ל בשבת כי הטמנת מים בשבת על זה הדרך מותרת וכר בגד מלא מוכין או נוצה וכיוצא בו משימין תחת הראש כשהאדם שוכב וכסת מאותו המין אלא שהוא גדול יותר והלכה כחכמים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משנה לא כסהו מבע״י לא יכסנו משתחשך. ופירש״י כדפרישנא טעמא בס״פ במה מדליקין גזירה שמא ירתיח ואע״ג דהתם לענין תחלת הטמנה ממש איירי מ״מ הך מילתא גופא ממילא שמעינן לה שפיר ממתני׳ דס״פ במה מדליקין דקתני ספק חשיכה טומנין את החמין והיינו בדבר שאינו מוסיף הבל כדאיתא הכא בפירקין וא״כ ממילא דבודאי חשיכה אסור להטמין אפילו באינו מוסיף הבל אלא דאכתי איצטריך מתני׳ דהכא לאשמעינן דלא תימא דוקא הטמנה גמורה אסורה משתחשך בדבר שאינו מוסיף הבל אבל כיסוי בעלמא מותר אפילו משתחשך קמ״ל דאפילו לכסותו אסור לכתחילה משתחשך אפי׳ באינו מוסיף הבל דהא אמאי דקתני לעיל דטומנין בכסות ובפירות ובשלחין ובגיזי צמר קאי דכל הנך אין מוסיפין הבל וקתני נמי בהך מתניתין דגיזי צמר כיצד עושה נוטל את הכיסוי ועלה קתני שפיר דאם לא כסהו מבע״י לא יכסנו משתחשך והיינו מהטעם שפירש״י דהך גזירה שמא ירתיח שייך נמי לענין כיסוי והיינו כפירש״י דס״פ במה מדליקין דעיקר הגזירה שמא ירתיח היינו שמא ימצא קדרתו שנצטנן כשירצה להטמינה וירתיחנה כו׳ ע״ש וממילא דשייך האי טעמא גופא כשירצה לכסותו בתחילה כן נראה לי בכוונת רש״י וממילא דלפי׳ הרי״ף והרמב״ם דמה שאסרו להטמין משחשיכה בדבר שאין מוסיף הבל היינו שמא יטמין בגחלים נמי צריך לומר דאפילו לכסותו לכתחילה שייך האי טעמא גופא כמו שנראה מל׳ הרמב״ם ז״ל בפי המשניות ע״ש:
א משנה תבשיל שטמנו בערב שבת, אם לא כסהו מבעוד יוםלא יכסנו עוד משתחשך. כסהו מבעוד יום ונתגלה בשבת מותר לכסותו, ומותר שיהא ממלא את הקיתון במים צוננים ונותן אותו לתחת הכר או תחת הכסת כדי שלא יתחממו.
MISHNA: If one did not cover a pot of cooked food on Shabbat eve while it was still day, he may not cover it after dark. However, if one covered it while it was still day and it was uncovered on Shabbat, he is permitted to cover it even on Shabbat. One may fill a jug with cold water on Shabbat and place it beneath a pillow or a cushion to prevent it from getting warm.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל במוּתָּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן אָמַר רַב יוֹסֵף מַאי קמ״ל תְּנֵינָא מְמַלֵּא אָדָם קִיתוֹן וְנוֹתֵן תַּחַת הַכַּר אוֹ תַּחַת הַכֶּסֶת.
GEMARA: Rav Yehuda said that Shmuel said: It is permitted to insulate the cold food on Shabbat to keep it cold. There is no concern that this will lead one to insulate hot food on Shabbat to keep it hot. Rav Yosef said: What is Shmuel teaching us with this statement? We already learned in our mishna: One may fill a jug with cold water on Shabbat and place it beneath a pillow or a mattress to prevent it from getting warm.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מותר להטמין את הצונן – מפני החמה שלא יחמו ולא גזרינן אטו הטמנה כדי שיחמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מתני׳] ה. ממלא אדם קיתון של מים. כלומר קיתון של מים צונן מן הבור, ומטמין את הקיתון תחת הכר או תחת הכסת של לבדין שאינו מחמם, כדי שלא יחמו בחום הקיץ בהבל הבית. אי נמי שהיה מתיירא שמא תגע בו החמה בחצר, ויכסנו בכלים כדי שלא יחמו. וראשון נראה יותר. ולא גזרינן [נ״א: גזרו] הטמנה כדי שלא יחם אטו הטמנה כדי (שלא) [ש]⁠יחם. ובגמ׳ מפרש לא שנא בין שהוא מים שאין דרכן להטמינן, אלא אפי׳ תבשיל שדרכו להטמין לא גזרינן הא אטו הא.
[גמ׳] מותר להטמין את הצונן. כגון שלג וכפור, תחת כר וכסת של לבדין שאינו מחמם, ואינו עושה כן אלא שלא יחמו בהבל הבית. או קיתון של מים צוננין שלא יחמו בחמה, שהיו שם עומדין ואין לו מקום לפנותן, או בבית עצמו שלא יתחממו בהבל הבית, ולא גזרינן הטמנה זו אטו הטמנה שיחמו.
אמר רב יודא אמר שמואל מותר להטמין את הצונן – פירש״י ז״ל להטמינו שלא יחמו ולא גזרינן אטו הטמנה כדי שיחמו. סבור הרב ז״ל דלחמם אסור אף על פי שהוא דבר שאינו מוסיף. וכמדומה שהגאונים ז״לא סוברין שלחמם נאמרו הדברים, כלו׳ שלא יצטנן יותר או שתפוג צינתו קצת, ומתניתין הכי דייקא דכולה בהטמנה דחמום נשנית.⁠ב וכן לשון הגמ׳ שאמרו דאי ממתני׳ ה״א ה״מ דבר שאין דרכו להטמין דהיינו מים, הכי משמע, דלצנן, ודאי דרך המים להטמין יותר מכל דבר. ולכך הוצרך רש״י לידחק בזה מעט ולומר דאגזירה דלחמם קאי. וכן משמע מברייתא דלקמן דכיון דשרינן פינן ממיחם למיחם, כל שכן בצונן, דלא אסרו אלא בחמין ובמיחם ראשון שהוא מצטמק בחמום שלו, ודרך הטמנה בכך.⁠ג ואף על גב דסיפא דברייתא אסר ת״ק להטמין צונן, משום דת״ק לית לי׳ קולא דרבן שמעון בן גמליאל בפינן ממיחם למיחם ואיהו1 דברי׳ד סבירא ליה דצונן מותר. ורש״י מפרש גם זו לפי שיטה שלו דפינן ממיחם למיחם כדי לקררן שרי רבן שמעון בן גמליאל להטמין שלא יצטננו ביותר, משום דליכא למיגזר ביה דהשתא אקורי קא מיקר לה במתכוין אחומי קא מחמם לה, וכל זה יותר מחוור ללשון אחר שכתבנו.⁠ה ומיהו דוקא בדבר שאינו מוסיף ומשחשיכה, אבל להטמין בדבר המוסיף אפילו מבע״י אף הצונן אסור מדרב חסדא במעשה דאנשי טבריא.⁠ו
א. וכ״ה ברמב״ם פ״ד ה״ה, ועי׳ רשב״א ריטב״ן ור״ן. ולדעת רש״י דוקא שלא יחמו או בפינה ממיחם למיחם שדעתו שיצטנן, אבל שתפוג צינתן אסור וודאי אפילו לא יגיע כלל לידי יד סולדת אסור דכיון דמתכוין לחמם אסור משום לתא דהטמנה אפילו ליכא איסור מבשל. אבל לדעת רבנו וכ״ה דעת הרמב״ם הרשב״א ריטב״א והר״ן וכ״ה בשו״ע רנז ס״ו דאפילו שתפוג צינתן מותר, וטומנין את הצונן אפילו בשבת, וגדר צונן עי׳ במ״ב בשעה״צ ס״ק כט, ובחז״א סי׳ לז אות לא דכל שאין יס״ב הוי גדר צונן.
ב. ובתוספתא משמע קצת כרש״י ע״ש ספ״ד שאמרו שאין טומנין לא את השלג ולא את הצונן, ושלג ע״כ דלא יחמו הוא.
ג. ומשמע דוקא בכלי אחר, ובראבי״ה סי׳ רט שמותר לסלק הקדירה מן הגחלים ולתתם דרך ההטמנה תחת כר וכסת דדמי כמו ממיחם למיחם. אבל בהגה״מ רפ״ד חולק בזה דמהר״ם היה אוסר להושיב החמין לאחר שהוציאן בשבת תוך כרים וכסתות. ובענין לערות בכלי טרמוס אליבא דרבנו ודאי מותר דהוי ממיחם למיחם והוא כ״ש, [ויש ליזהר שלא יהא בו רטיבות שלא יפול בו עירוי מכ״ר]. ואפילו לרש״י אפילו אם נומר דגם לשמר חומו אסור מ״מ כתבו הפוסקים דלאו דרך הטמנה הוא.
ד. צ״ל: כבריה, והיינו דרשב״א דס״ל דפינה ממיחם למיחם מותר הוי כמטמין צונן דס״ל רבי דמותר. ועי׳ מה שהגיה הגרא״ז. ולדברינו ניחא.
ה. ולרבנו מתפרש דכיון דע״י הפינוי נמצא דמיקר לא גזרו עוד שירתיח אפילו פינה מטעם אחר. ועי׳ לח״מ פ״ד ה״ג.
ו. לעיל לט, א. ועי׳ רשב״א שכתב וז״ל: וכתב הרמב״ן דדוקא בדבר שאינו מוסיף אבל בדבר המוסיף אסור ואפילו מבעו״י ואע״פ שהוא צונן גמור, והוצרך לפרש כן כדי שלא תאמר דכדרך שהתירו להטמין את החמין משחשיכה בדבר שאינו מוסיף הבל דאלמא שאני צונן גמור מחמין שהרי אסרו להטמין את החמין משחשיכה ואפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ה״נ לישרי להטמין הצונן מבע״י אפילו בדבר המוסיף שלא גזרו בצונן כלל לחתוי גחלים. והביא ראיה ז״ל מדרב חסדא ממעשה שעשו אנשי טבריה ודבר ברור הוא, עכ״ל.
1. הגהת הגרא״ז: והיינו.
אמר רב יהודה אמר שמואל מותר להטמין את הצונן. פירש רש״י ז״ל: להטמין שלא יחמו ולא גזרינן אטו הטמנה כדי שיחמו. ונראה מדברי הרב ז״ל שלהטמין את הצונן כדי לחממו אסור ואע״פ שהוא מטמין בדבר שאינו מוסיף הבל. אבל הרמב״ם ז״ל (פ״ד מהל׳ שבת ה״ד) פירש אפילו לחממו. וכן נראה מדברי הגאונים ז״ל. וכן ודאי נראין הדברים, דכולה פירקין בהטמנה דלהחם קא מיירי ולא בהטמנה דלהעמיד צנה ושלא יתחמם, ועוד מדדחינן אי ממתניתין הוה אמינא הני מילי דבר שאין דרכו להטמין, ואם להטמין שלא יחמו אין לך דבר שדרכו להטמין שלא יתחמם יותר מן המים בימות החמה.
וכתב הרמב״ן ז״ל דדוקא בדבר שאינו מוסיף אבל בדבר המוסיף אסור ואפילו מבעוד יום ואף על פי שהוא צונן גמור. והוצרך לפרש כן, כדי שלא תאמר דכדרך שהתירו להטמין אפילו משחשיכה בדבר שאינו מוסיף, דאלמא שאני צונן גמור מחמין שהרי אסרו להטמין את החמין משחשיכה ואפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, הכי נמי לישרי להטמין הצונן מבעוד יום אפילו בדבר המוסיף שלא גזרו בצונן כלל לחתוי גחלים. והביא ראיה ז״ל מדרב חסדא ממעשה שעשו אנשי טבריא (שבת לט, א-ב). ודבר ברור הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א גמרא אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר להטמין את הצונן שהוא ודאי לא יתחמם ואין לחשוש משום הדמיון שיש בכך להטמנת חמין. אמר רב יוסף: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בדבריו? והלא כבר תנינא [שנינו במשנה] הלכה מפורשת בענין. ששנינו: ממלא אדם קיתון (ספל) במים ונותן תחת הכר או תחת הכסת!
GEMARA: Rav Yehuda said that Shmuel said: It is permitted to insulate the cold food on Shabbat to keep it cold. There is no concern that this will lead one to insulate hot food on Shabbat to keep it hot. Rav Yosef said: What is Shmuel teaching us with this statement? We already learned in our mishna: One may fill a jug with cold water on Shabbat and place it beneath a pillow or a mattress to prevent it from getting warm.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי טוּבָא קמ״ל דְּאִי מִמַּתְנִי׳ הֲוָה אָמֵינָא ה״מהָנֵי מִילֵּי דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַטְמִין אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַטְמִין לָא קמ״ל.
Abaye said to him: He teaches us a great deal. As, if it had been learned from the mishna alone, I would have said that the ruling that one is permitted to insulate cold food applies only to something that is not ordinarily insulated when it is hot. However, something that is commonly insulated when it is hot, no, it may not be insulated even when it is cold. Therefore, Shmuel teaches us that this is allowed even in the case of something which is commonly insulated when it is hot.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי ממתני׳ הוה אמינא הני מילי – כגון מים צוננין שאין דרכן להטמין תחת כר וכסת לחממן שאין מתחממין בכך הלכך ליכא למיגזר.
אבל דבר שדרכו להטמין – לחמם כגון תבשיל אימא לא יטמיננו מפני החמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אביי: טובא קא משמע לן [הרבה, דבר גדול השמיע לנו], דאי ממתניתין הוה אמינא [שאם ממשנתנו הייתי אומר] כי הני מילי [דברים אלה] שמותר להטמין את הצונן — הרי זה דווקא בדבר שאין דרכו להטמין בחמין, אבל דבר שכיוצא בו דרכו להטמין בחמין — לא הותר לטומנו בדרך זו, ועל כן אמר שמואל שהיתר זה כללי הוא.
Abaye said to him: He teaches us a great deal. As, if it had been learned from the mishna alone, I would have said that the ruling that one is permitted to insulate cold food applies only to something that is not ordinarily insulated when it is hot. However, something that is commonly insulated when it is hot, no, it may not be insulated even when it is cold. Therefore, Shmuel teaches us that this is allowed even in the case of something which is commonly insulated when it is hot.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רב⁠[י] אָסוּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן וְהָתַנְיָא רַבִּי הִתִּיר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן לָא קַשְׁיָא הָא מִקַּמֵּיהּ דְּלִישְׁמְעֵיהּ מר׳מֵרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי הָא לְבָתַר דלישמעי׳דְּלִישְׁמְעֵיהּ כִּי הָא דְּיָתֵיב רַבִּי וְאָמַר אָסוּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אַבָּא הִתִּיר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן אָמַר כְּבָר הוֹרָה זָקֵן.
Rav Huna said that Rabbi Yehuda HaNasi said: It is prohibited to insulate cold food on Shabbat to keep it cold. The Gemara raises an objection: Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi permitted cold food to be insulated on Shabbat? The Gemara answers: This is not difficult. This statement was made before he heard the ruling of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei; that statement in the baraita was made after he heard it. As in that incident where Rabbi Yehuda HaNasi sat and said: It is prohibited to insulate cold food on Shabbat to keep it cold, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said before him: Father permitted insulating cold food on Shabbat. Rabbi Yehuda HaNasi said: I retract my previous statement, as the Elder, Rabbi Yosei, has already issued a ruling on this topic, and I defer to his ruling.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התיר להטמין את הצונן – מפני החום.
זקן – ר׳ יוסי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבר הורה זקן. פרש״י גדלו ונשאו עליו עכ״ל ממה שחזר רבי מדבריו הראשונים אין ראיה שגדלו ונשאו אלא משום דת״ח שהתיר אי אתה רשאי לאוסרו אלא מלשון זה דכבר הורה זקן משמע כן דגדלו ונשאו עליו ודו״ק:
אמר רב הונא שכך אמר רב (ראה גרסות): אסור להטמין את הצונן. ומקשים, והתניא [והרי שנינו בברייתא] שרבי התיר להטמין את הצונן! ומשיבים: לא קשיא [אין הדבר קשה], כי הא מקמיה דלישמעיה [זה שאסר רבי היה זה לפני ששמעה להלכה זו] מר׳ ישמעאל בר׳ יוסי, הא לבתר דלישמעיה [וזה שהתיר היה זה לאחר ששמעה] כי הא דיתיב [כמו זה ששנינו שישב] רבי ואמר: אסור להטמין את הצונן בשבת. אמר לפניו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: אבא התיר להטמין את הצונן. אמר רבי: אם כן חוזר אני בי שכבר הורה זקן (ר׳ יוסי) בנושא זה, ואני מבטל דעתי מפניו.
Rav Huna said that Rabbi Yehuda HaNasi said: It is prohibited to insulate cold food on Shabbat to keep it cold. The Gemara raises an objection: Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi permitted cold food to be insulated on Shabbat? The Gemara answers: This is not difficult. This statement was made before he heard the ruling of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei; that statement in the baraita was made after he heard it. As in that incident where Rabbi Yehuda HaNasi sat and said: It is prohibited to insulate cold food on Shabbat to keep it cold, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said before him: Father permitted insulating cold food on Shabbat. Rabbi Yehuda HaNasi said: I retract my previous statement, as the Elder, Rabbi Yosei, has already issued a ruling on this topic, and I defer to his ruling.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב פָּפָּא בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה מְחַבְּבִין זֶה אֶת זֶה שֶׁאִילּוּ ר׳רַבִּי יוֹסֵי קַיָּים הָיָה כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי דְּהָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי דִּמְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה וְכָפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי וְקָאָמַר כְּבָר הוֹרָה זָקֵן.
Rav Pappa said: Come and see how much they loved each other. Had Rabbi Yosei still been alive, he would have been subordinate to and sitting before Rabbi Yehuda HaNasi as his student, as Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who took his father’s place and was as great a Torah scholar as his father, was subordinate to and sitting before Rabbi Yehuda HaNasi as his student. And, nevertheless, Rabbi Yehuda HaNasi says: The Elder has already issued a ruling on this topic, and he deferred to Rabbi Yosei’s ruling.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממלא מקום אבותיו – גדול כאביו.
היה כפוף ויושב לפני רבי – מפני כבוד הנשיאות ולא היה מורה לפניו אע״פ שגדול הימנו.
כבר הורה זקן – גדלו ונשאו עליו.
אילו היה ר׳ יוסי קיים היה כפוף כו׳ – פי׳ רבינו שלמה מחמת נשיאותו דהא ר״י היה גדול מרבי כדמוכח בפ״ב דנדה (דף יד: ושם) דאמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי לר׳ חמא בר ביסנא כדברי רבי אומר לך או כדברי אבא אמר ליה כדברי רבי אמור לי אמר ליה זהו שאומרים עליו דאדם גדול הוא שמניח דברי הרב ושומע דברי התלמיד ור״ת מפרש דודאי מתחלה היה רבי תלמידו של רבי יוסי אבל אח״כ נתחכם רבי כדקאמ׳ התם ור׳ חמא סבר רבי ריש מתיבתא שכיחי רבנן גביה ומחדדן שמעתתיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זה שהתרנו בהטמנת צונן לא סוף דבר בהטמנת מה שאין דרך להטמינו ובדבר שאין דרך להטמין בו כגון מים בכר וכסת אלא אף צונן אחר שדרך להטמינו כגון תבשיל שדרכו בצונן ובדברים שדרך להטמין בהם כגון סמרטוטים מותר ואין גוזרים בהם כלל על הדרך שביארנו במשנה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אילו היה כו׳ אבל אח״כ נתחכם רבי כדקאמר התם ורבי חמא סבר כו׳ עכ״ל ר״ל דהאי עובדא דהכא כבר נתחכם רבי מההוא טעמא דשכיחי רבנן גבי׳ כו׳ דמה״ט הוה טעי רבי חמא וסבר הכי בעובדא דהתם ומיהו באותה שעה ודאי עדיין לפי האמת לא נתחכם כ״כ וכמ״ש לו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי שמניח דברי הרב כו׳ וק״ל:
אמר רב פפא: בא וראה כמה מחבבין היו זה את זה. שאילו ר׳ יוסי היה קיים (חי), היה הוא כפוף ויושב לפני רבי כתלמיד, דהא [שהרי] ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי שממלא מקום אבותיו הוה [היה], שהיה גדול בתורה כאביו, ובכל זאת היה כפוף ויושב לפני רבי כתלמיד. וקאמר בכל זאת אמר] רבי: כבר הורה זקן, שביטל דעתו מפני ר׳ יוסי.
Rav Pappa said: Come and see how much they loved each other. Had Rabbi Yosei still been alive, he would have been subordinate to and sitting before Rabbi Yehuda HaNasi as his student, as Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who took his father’s place and was as great a Torah scholar as his father, was subordinate to and sitting before Rabbi Yehuda HaNasi as his student. And, nevertheless, Rabbi Yehuda HaNasi says: The Elder has already issued a ruling on this topic, and he deferred to Rabbi Yosei’s ruling.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְדָרוּ עַבְדֵּיהּ אַטְמֵין לִי צוֹנֵן וְאַיְיתִי לִי מַיָּא דְּאַחֵים קַפִּילָא אֲרַמָּאָה שְׁמַע רַבִּי אַמֵּי וְאִיקְּפַד אֲמַר רַב יוֹסֵף מ״טמַאי טַעְמָא אִיקְּפַד כְּרַבְּוָותֵיהּ עָבֵיד חֲדָא כְּרַב וַחֲדָא כִּשְׁמוּאֵל.
Rav Naḥman said to Daru, his slave: Insulate cold food for me on Shabbat, so that it will not become warm, and bring me water that a gentile cook [kappeila] heated on a weekday, as the prohibition to eat food cooked by a gentile does not apply to water. When Rabbi Ami heard this, he became angry. Rav Yosef said: What is the reason that Rabbi Ami become angry? Rav Naḥman acted in accordance with the rulings of his teachers; in one matter in accordance with the ruling of Rav, and in one matter in accordance with the ruling of Shmuel.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דאמר רב נחמן לדראי עבדיה:⁠1 אטמין לי את הצונן ואייתי לי2 חמין דאחים קפילא ארמאה.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״עבידה״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ליה״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אטמין לי צונן – בשבת.
ואייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה – שהחמן נחתום נכרי ובחול ולאשמועינן דאין בהן משום בשולי נכרים.
כרבוותיה – כרבותיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיתו לי מיא דאחים קפילא ארמאה. שהם נחתום גוי, ובחול קא מיירי, וקמ״ל דאין בהם משום בישולי גויים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב נחמן לדרו עבדיה [עבדו]: אטמין לי צונן בשבת, ואייתי [והבא] לי מיא דאחים קפילא ארמאה [מים שחימם טבח ארמי, גוי] בחול. ובכך רצה להראות שאין בכך משום בישולי גוים. שמע ר׳ אמי על מעשה רב נחמן ואיקפד [והקפיד עליו]. אמר רב יוסף: מאי טעמא איקפד [מה טעם הקפיד] ר׳ אמי? והרי רב נחמן כרבוותיה עביד [עשה], חדא [אחת] כרב, וחדא [ואחת] כשמואל.
Rav Naḥman said to Daru, his slave: Insulate cold food for me on Shabbat, so that it will not become warm, and bring me water that a gentile cook [kappeila] heated on a weekday, as the prohibition to eat food cooked by a gentile does not apply to water. When Rabbi Ami heard this, he became angry. Rav Yosef said: What is the reason that Rabbi Ami become angry? Rav Naḥman acted in accordance with the rulings of his teachers; in one matter in accordance with the ruling of Rav, and in one matter in accordance with the ruling of Shmuel.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מוּתָּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן כְּרַב דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב גכֹּל שֶׁהוּא נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גּוֹיִם1.
The Gemara explains: In one matter in accordance with the ruling of Shmuel, as Rav Yehuda said that Shmuel said: It is permitted to insulate cold food on Shabbat to keep it cold. In one matter in accordance with the ruling of Rav, as Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said that Rav said: Anything that is eaten as it is, raw, and cooking it is unnecessary, even if it was cooked it is not subject to the prohibition of food cooked by gentiles. Since water is commonly drunk uncooked, one may drink it even if it was boiled by a gentile.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא: אף על גב דקיימא לן דשרי להטמין את הצונן וכל1 הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גוי, אדם חשוב לא איבעי ליה למיעבד הכי.
1. כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128: ״דוכל״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל הנאכל כמות שהוא חי. שדרך העולם לאכלו או לשתותו בלא בישול, אע״פ שהוא חשוב יותר מבושל, ובשלו גוי, לא נאסר בכך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומפרטים: כשמואל — שאמר ר׳ יהודה אמר שמואל: מותר להטמין את הצונן. וכרב — שאמר רב שמואל בר רב יצחק שכך אמר רב: כל דבר שהוא נאכל כמות שהוא חי ואין הכרח לבשלו, גם אם נתבשל — אין בו איסור משום בשולי גוים, ומים הניתנים לשתיה גם בלא בישול מותר לשתותם, אפילו חיממם גוי.
The Gemara explains: In one matter in accordance with the ruling of Shmuel, as Rav Yehuda said that Shmuel said: It is permitted to insulate cold food on Shabbat to keep it cold. In one matter in accordance with the ruling of Rav, as Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said that Rav said: Anything that is eaten as it is, raw, and cooking it is unnecessary, even if it was cooked it is not subject to the prohibition of food cooked by gentiles. Since water is commonly drunk uncooked, one may drink it even if it was boiled by a gentile.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) (הוּא) סָבַר אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי.:
The Gemara answers: Rabbi Ami became angry because he held that an important person is different. A distinguished person like Rav Naḥman should be stringent and distance himself from conduct that could be perceived, even mistakenly, as a prohibited act.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אדם חשוב שאני – שהרואה אותו שהוא מיקל עומד ומיקל יותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אדם חשוב שאני. שהרואה אותו שהוא מקל, עומד (אחד) ומיקל יותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: והוא, רבי אמי שהקפיד, סבר [סבור היה] כי אדם חשוב שאני [שונה] וחייב להקפיד על עצמו ביותר, ולהתרחק אף מדבר הנראה כאיסור.
The Gemara answers: Rabbi Ami became angry because he held that an important person is different. A distinguished person like Rav Naḥman should be stringent and distance himself from conduct that could be perceived, even mistakenly, as a prohibited act.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן דאע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין טוֹמְנִין אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל מִשֶּׁחָשֵׁכָה אִם בָּא לְהוֹסִיף מוֹסִיף כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹטֵל אֶת הַסְּדִינִין וּמַנִּיחַ אֶת הַגְּלוּפְקְרִין אוֹ נוֹטֵל אֶת הַגְּלוּפְקְרִין וּמַנִּיחַ אֶת הַסְּדִינִין.
The Sages taught in the Tosefta: Although the Sages said that one may not insulate hot food, even in something that does not add heat after nightfall on Shabbat, if he comes to add to the material in which he insulated the food on Shabbat eve, he may add to it even on Shabbat. How should he do it? Rabban Shimon ben Gamliel said: He takes the sheets with which he insulated a pot and places the heavy blankets, which provide better insulation, in their place. Or, if he is concerned about excessive heat, he takes the heavy blankets in which the pot had been insulated and places the lighter sheets in their place.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן: אף על פי שאמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף [הבל],⁠1 אבל אם בא להוסיף, מוסיף, כיצד? רבן שמעון בן גמליאל אומר: נוטל הסדינין ומניח כלופקרין כו׳, פשוטה היא.
1. כן הושלם בדפוס וילנא מן הגמרא. בכ״י וטיקן 128 חסר ״הבל״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גלפקר
גלפקרא(שבת נא.) נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרון או נוטל הגליפקרין ומניח את הסדינין. (גיטין לה.) ולא קבילת מן כתובת׳ אלא גלופקרין אחד פי׳ כסות עבה של צמר והן הן גישפנקי וישנין תחתיהן בחורף ויש בהן ציציות כדי שיחממו האנשים.
א. [קעאטץ, גראב וואללען קלייד.]
אין טומנין את החמין משחשיכה ואפילו בדבר שאינו מוסיף הבל – וכדאמרן שמא ימצא קדרתו צוננת כשירצה להטמינה וירתיחנה בשבת אבל אם בא להוסיף כיסוי על כיסוי משחשיכה מוסיף.
גלופקרא – קו״ט ויש בו הבל יותר מן הסדינין ונוטל את הגלופקרא בימות החמה אם ירא שמא יקדיח תבשילו מחמת רוב כיסוי.
כיצד הוא עושה רשב״ג אומר נוטל את הסדינין כו׳ – נראה לר״י ולה״ר פור״ת דל״ג כיצד הוא עושה דרשב״ג פליג את״ק דלא שרי אלא להוסיף אבל להחליף אסור ורשב״ג שרי אף להחליף וכ״ש ליטול ולהחזיר אותו דבר דלא הוי כל כך תחלת הטמנה והיינו דקאמר וכן היה רשב״ג אומר כלומר שהיה מיקל קולא אחריתי גבי הטמנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אע״פ שאין טומנין משחשיכה אפי׳ בדבר שאינו מוסיף. כדקתני במתני׳, וטעמו שמא ימצא קדירתו צוננת, [ו]⁠כשירצה להטמינה בשליש הלילה ירתיחנה בשבת.
אבל אם בא להוסיף. כיסוי על כיסוי משחשיכה מוסיף.
קלופקרין. קוט בלע״ז, הן מחמין יותר מן הסדינין, דכיון שהוא מוטל ומכוסה שרי, דלא גזרינן שמא ירתיחנה.
ומניח את הסדינין. כדי שלא יקדיח תבשילו מחמת רוב כיסוי.
כיצד הוא עושה רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטל את הסדינין ומניח הגלופקרין – פי׳ רבן שמעון בן גמליאל לא בא לחלוק אלא לפרש דברי חכמים, כדקתני אמר ר׳ שמעון בן גמליאל כיצד, ומשמע דוקא נוטל ומניח, אבל לא להוסיף בלא נוטל. ואף על גב דתנן כסהו ונתגלה מותר לכסותו, ה״מ להחזיר כיסויי הראשונים, אבל לא להוסיף אלא ע״י הערמה דהיינו נוטל. וטעמא דמילתא מפני שנראה כטומן בשבת,⁠א ואינו נכון. ואומ׳ אחרים דוקא נתגלה מאליו אבל גלהו אדם אסור לכסותו, וכאן אף על פי שגלהו מותר להוסיף עליו הואיל ולא גלהו לגמרי, אלא שנטל אחד1 מן הבגדים שעליו. ואין זה נכון שהרי בקופה שטמן בה שנינו נוטל ומחזיר אף על פי שגלהו אדם. אבל נראה ליב דלאו דוקא נוטל ומניח, אלא משום דבעי2 תרתי נוטל סדין ומניח גלופקרין להוסיף, ונוטל גלופקרין ומניח סדין למעט, מש״ה קתני הכי. א״נ קמ״ל דאפי׳ אין אלא עליו סדינין מותר להוסיף, דטמון קרינא ביה. ובירושלמיג כ׳ אין טומנין חמין משחשכה אבל מוסיפין עליהן כסות וכלים, וכמה יהא עליו ויהא מותר לכסותו ר׳ זריקא בשם ר׳ חנינא אמר אפי׳ מפה, אמר ר׳ זעירא ובלבד שיהא דבר שהוא מועיל, אמר רבי חנינא כל הדברים מועילין אמר רבי מתנא ויאות [אלא] מאן דנסיב סמרטוט ויהיב לי׳ על רישיה בשעת צינתה דילמא לא כבש צינתה.
א. כנראה נתכוין למה שכ׳ הרמב״ם פ״ד ה״ד שנתגלו בשבת מותר לכסותן שהרי אינו מוסיף ומותר להחליף הכיסוי בשבת כיצד נוטל כסות ומניח כנפי יונה או נוטל כנפי יונה ומניח הכסות, ועי׳ מ״מ.
ב. וכעי״ז פי׳ ריו״נ עי׳ רא״ש ורשב״א. אבל תוס׳ ס״ל דפליגי את״ק, ול״ג כיצד, ומתני׳ רשב״ג ע״ש ובמהרש״א.
ג. סוף פרקין והובא בראשונים.
1. הגהת הגרא״ז: נראה דצ״ל מעט פי׳ שנשארו עוד.
2. הגהת הגרא״ז: למתני.
אע״פ שאמרו אין טומנין את החמין בדבר המוסיף הבל אם בא להוסיף מוסיף, כיצד רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין וכו׳. כתב מורי הרב ז״ל: איכא מרבוותא ז״ל דלא גריס כיצד, משום דקשיא ליה הרי אין דברי רבן שמעון בן גמליאל פירוש לדבר זה דרבן שמעון בן גמליאל לגלות ולחזור ולכסות הוא מתיר וברישא דברייתא לא התרנו אלא להוסיף. ומביא ראיה מן התוספתא (פ״ד הי״ב) דלא קתני בה כיצד. ולפי דבריהם הא דרבן שמעון בן גמליאל פליגא, והלכתא כתנא קמא שלא התיר אלא להוסיף. ובכולהו ספרי גרסינן כיצד, ומיתחזי לן דהכי פירושא, כיצד אם בא להוסיף מוסיף מי אמרינן לא התרנו להוסיף אלא אם כן כסה מתחילה בדבר המשמר חומו בתוכו כגון גלופקרין וכיוצא בו או דילמא אפילו בדבר קל כגון סדינין שאינן משמרין חומו כיון דמהני כל שהוא כסהו מבעוד יום חשבינן ליה, ופרשוה מתוך דברי רבן שמעון בן גמליאל שאמר נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין וכולה זו ואין צריך לומר זו קתני. ומצינו בתלמוד ירושלמי (פ״ד ה״ג) שהוצרכו לפרש דבר זה, והכי גרסינן התם: תני אין טומנין משחשיכה אבל מוסיפין עליו כסות וכלים, כמה יהא עליהם ויהא מותר לכסותן, רבי זריקא בשם רבי חנינא אמר אפילו מפה, אמר רבי זעירא ובלבד דבר שהוא מועיל, אמר רבי חנינא כל הדברים מועילין, אמר רבי מתניא ויאות מאן דנסיב מרטוט ויהיב ליה על רישיה בשעת צינתא דילמא לא כביש צינתא. עד כאן לשון מורי ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה כיצד הוא כו׳ שרי אף להחליף וכ״ש ליטול ולהחזיר כו׳ עכ״ל משום דמשמע ליה דת״ק לא שרי אלא להוסיף אבל להחליף וכן לגלות ולהחזיר אסר וא״כ מתני׳ דלעיל דמשמע דמתיר לגלות אף בידים ולהחזיר בשבת כמ״ש התוס׳ לעיל ע״כ לא אתיא כת״ק אלא כרשב״ג כיון דמתיר להחליף כ״ש דמתיר לגלות ולהחזיר אותו דבר כו׳ כן נראה לפרש דבריהם מתוך דברי הרא״ש ע״ש:
ג תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: אף על פי שאמרו חכמים שאין טומנין ביום השבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה, בכל זאת בשבת אם בא להוסיף על הדברים שהטמין בהם מבעוד יום — מוסיף. כיצד הוא עושה? רבן שמעון בן גמליאל אומר: כגון שנוטל את הסדינין שכיסה בהם את הקדירה ומניח את הגלופקרין (שמיכות עבות), או אם חושש לחום יתר נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין.
The Sages taught in the Tosefta: Although the Sages said that one may not insulate hot food, even in something that does not add heat after nightfall on Shabbat, if he comes to add to the material in which he insulated the food on Shabbat eve, he may add to it even on Shabbat. How should he do it? Rabban Shimon ben Gamliel said: He takes the sheets with which he insulated a pot and places the heavy blankets, which provide better insulation, in their place. Or, if he is concerned about excessive heat, he takes the heavy blankets in which the pot had been insulated and places the lighter sheets in their place.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְכֵן הָיָה רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הלֹא אָסְרוּ אֶלָּא אוֹתוֹ מֵיחַם אֲבָל פִּינָּה מִמֵּיחַם לְמֵיחַם מוּתָּר הַשְׁתָּא אֹקוֹרֵי קָא מֵקֵיר לה אַרְתּוֹחֵי קָא מירתח לה.
And likewise, Rabban Shimon ben Gamliel, in teaching an additional leniency, said: They prohibited insulating a pot on Shabbat to keep its contents warm when the food remains only in the same urn in which the water was boiled. However, if one emptied the water from that urn into another urn, it is permitted to insulate the second urn to keep the water warm. The reason for the ruling of Rabban Shimon ben Gamliel is: It is prohibited to insulate a pot on Shabbat, due to concern lest one heat the food beforehand. Now that he has already taken steps to cool the water by pouring it from one urn to another, is there concern that he will boil it again on Shabbat?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן היה רשב״ג – מיקל קולא אחריתי בהטמנה.
לא אסרו – להטמין משחשיכה אלא במיחם שהוחמו בו דהתם הוא דאיכא למיגזר שמא ירתיח: אבל מפנה הוא ממיחם למיחם אחר ומטמין זהו לשון התוספתא והיינו נמי פינהו ממיחם למיחם מותר דהשתא ליכא למיגזר שמא ירתיח דהשתא אקורי קא מיקר להו במתכוין ארתוחי מרתח להו בתמיה.
אבל פינה ממיחם למיחם מותר – ול״ד לההוא דכירה דבעי בפרק כירה (לעיל לח:) פינה ממיחם למיחם מהו דהתם רוצה בחמימותן לכך יש לאסור כשהוא צונן אבל הכא גבי הטמנה כל כמה שהוא צונן טפי שפיר דמי כדאמר לעיל רבי התיר להטמין את הצונן וא״ת ורבי לא ידע לעיל דמותר להטמין את הצונן וכי לא ידע דשמיע ליה מאבוה הכא דשרי וי״ל דהכא דוקא דמוכח מילתא שנתכוין לצנן שפינהו ממיחם למיחם אבל קיתון של מים דלא מוכח מידי יהא אסור להטמין. מתוספות רבינו יהודה (ת״י).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן היה רשב״ג. מיקל קולא אחריתי בהטמנה.
לא אסרו. להטמין לכתחלה.
אלא. המיחם שהוחמו בו, דהתם הוא דאיכא למיגזר שלא ירתיח.
אבל כשפינן ממיחם למיחם. צונן, דליכא למיגזר שמא ירתיח, דהשתא אוקרי מיקר להו במתכוין, ארתוחי מרתח ליה, בתמיה.
לא אסרו אלא באותו מיחם אבל פינן ממיחם למיחם מותר. תוספתא (פ״ד הי״ב): לא אסרו להטמין אלא במיחם שהוחמו בו מערב שבת אבל מפנה הוא לתוך מיחם אחר או לתוך קיתון אחר ומטמין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר ומקל עוד בדיני הטמנה: לא אסרו להטמין בשבת אלא באותו מיחם שחיממו בו את המים, אבל פינה מקודם ממיחם למיחם שעכשיו המיחם השני הוא כלי שני — מותר להטמין בו. וטעמו של דבר: השתא אקורי קא מקיר לה, ארתוחי קא מירתח לה [הרי עתה רואים אנו שהוא מקרר אותו, את המיחם בכוונה בעברת תוכנו למיחם אחר, וכי יש עוד לחשוש שמא יבוא להרתיחו] בשבת?!
And likewise, Rabban Shimon ben Gamliel, in teaching an additional leniency, said: They prohibited insulating a pot on Shabbat to keep its contents warm when the food remains only in the same urn in which the water was boiled. However, if one emptied the water from that urn into another urn, it is permitted to insulate the second urn to keep the water warm. The reason for the ruling of Rabban Shimon ben Gamliel is: It is prohibited to insulate a pot on Shabbat, due to concern lest one heat the food beforehand. Now that he has already taken steps to cool the water by pouring it from one urn to another, is there concern that he will boil it again on Shabbat?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וטָמַן וְכִיסָּה בְּדָבָר הַנִּיטָּל בְּשַׁבָּת אוֹ טָמַן בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נִיטָּל בְּשַׁבָּת וְכִיסָּה בְּדָבָר הַנִּיטָּל בְּשַׁבָּת הֲרֵי זֶה נוֹטֵל וּמַחֲזִיר.
And Rabban Shimon ben Gamliel said: If he insulated the pot and covered it with something that may be moved on Shabbat, or if he insulated it with something that may not be moved on Shabbat because it is set-aside and covered it with something that may be moved on Shabbat, he may take the pot to remove food and return it to its place and not be concerned.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילההשלמהרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טמן – הקדרה בדבר הניטל מה שנתן סביבותיה הוי דבר מוכן.
וכיסה – על פיה נמי דבר המוכן כגון כלי.
או שטמן בדבר שאינו ניטל – וכיסה בדבר הניטל.
הרי זה נוטל ומחזיר – דהואיל והכיסוי ניטל מגלה הקדרה ואוחזה אבל טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל או אפי׳ טמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל אם אין מקצת פיה מגולה לא יטול דאין לו במה יאחזנה ואם תאמר יפנה סביבותיה הואיל ודבר הניטל הוא ויאחזנה בדופניה ויטנה על צדה ויפול הכיסוי כי ההיא דתנן לקמן (פרק נוטל דף קמב:) האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת ואם היתה בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת הא אוקימנא התם בשכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור והיכא דמגולה מקצתו אין זה טלטול שמצדדו והכיסוי נופל מאליו.
{שמעתא דנטילת דבר טמון עם כסוי שאינו ניטל}
והא דתניא: טמן וכיסה בדבר הניטל וכו׳ – פירוש: הכיסוי הוא תחת ההטמנה והוא כיסוי לקדרה או לתבשיל בלא קדרה.
ואם היתה הקדרה מגולה מקצתה, אע״פ שכסה בדבר שאינו ניטל, נוטל ומחזיר, שמנער הקדרה והכסוי נופל. ואין אומרים בזה, נעשה בסיס לדבר האסור, לפי שאינו אלא לצורך שעה ודעתו היה מאתמול ליטול ממנה בשבת.
ואם לא היתה הקדרה מגולה כל עיקר, כגון שהכסוי שלה מקיף אותה מכל דפנותיה ומגיע עד לקרקע, אינו נוטל ומחזיר.
ועוד יש לנו תוספת ביאור בזה בפרק כל הכלים (שבת קכג).
והפי׳ שפי׳ ה״ר שלמה בענין הזה, לא נראה בעינינו נכון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טמן. את קדירה. בדבר הניטל. מה שנתן סביבותיה הוי דבר מוכן.
וכסה. על פיה דבר מוכן, כגון כלי.
או שטמן בדבר שאינו ניטל [וכיסה בדבר הניטל הרי זה נוטל ומחזיר. דהואיל והכסוי ניטל מגלה הקדרה ואוחזה. אבל טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל]. או אפי׳ [טמן] בדבר הניטל וכסהו בדבר שאינו ניטל, אם אין מקצת פיו מגולה לא יטול, דהא אין לו במה יאחזנה. ואם תאמר יפנה סביבותיה הואיל ודבר הניטל הוא ויאחזנה בדפניה ויטנה על צדה ויפול הכיסוי, כי ההוא דתנן לקמן דאבן שעל פי חבית מטה על צדה והיא נופלת, הא אוקימנא התם בשוכח, אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. (והכא) [והיכא] דמגולה מקצת⁠[ו] שרי, דאין זה טילטול אלא שמצדדו והכיסוי נופל מאיליו.
תניא טמן בדבר הניטל בשבת וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת אם היה מגולה מקצתו נוטל ומחזיר ואם לאו אינו נוטל ומחזיר. ואע״ג דתנן בפרק נוטל האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת, היתה בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת, ואם כן יפנה סביבות הקדרה הואיל ודבר הניטל הוא ויאחוז הקדרה בדפניה ויטנה על צדה ויפול הכסוי. הא אמרינן התם לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. כך פירש [רבינו שלמה] ז״ל. ובמגולה מקצתה לא הוי בסיס לדבר האסור. ולמאן דאמר התם במניח נעשה כסוי לחבית, הני מילי בשייחד האבן לכסוי וקא סבר דלא בעינן מעשה, והכא בשלא ייחדו לכסוי הקדרה, אלא לפי שעה הוא שכסה הקדרה בדבר שאינו ניטל. והב״ה ז״ל פירש דהאי מגולה מקצתה לאו אפי הקדרה קאי, אלא אכל הקדרה. (עם) [אם] הכסוי מכסה את כל דפני הקדרה אין לו במה יטלנה, ואם אינו מכסה כל דפני הקדרה הרי יכול לאחוז מקצת הקדרה ולהטותה על צדה והכסוי נופל מאליו. ולא אמרינן בהא נעשה בסיס לדבר האסור, דאדרבה הכסוי הוא תשמיש לקדרה ואין הקדרה תשמיש לכסוי. ולא (דמו) [דמי] לאבן שעל פי חבית, כמו שכתב הרב ז״ל.
הא דתניא: טמן וכיסה בדבר הניטל וכו׳. פירש רש״י ז״ל: טמן קרוי מה שנותן סביבות הקדרה וכיסוי קרי מה שנותן על פיה, והלכך כשטמן בדבר שאינו ניטל אם כיסה בדבר שניטל מגלה הקדרה ואוחזה, אבל טמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל אם אין מקצת פיה מגולה לא יטול דאין לו במה יאחזנה, וליטול מלמטה ולנער את הכיסוי דומיא דהאבן שעל פי החבית (שבת קמב:) אי אפשר, משום דהוה ליה מניח ולא התירו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור (כדאיתא לקמן שם), והיכא דהוה מקצת פיה מגולה אין זה טלטול שמצדדו והכיסוי נופל מאליו. ויש להקשות דאם כן אפילו מקצת הכיסוי מגולה היאך יטלטל והלא נעשה הכיסוי בסיס לדבר האסור, דאטו נר שעל גבי הטבלא פנוי מי מנער את הטבלא ומעות שעל גבי הכר כל הכר מגולה ובמניח לא יגע בו (שם).
ושמעתי משמו של הראב״ד ז״ל דהיכא דמקצת פי הקדרה מגולה לא נעשה האוכל בסיס לדבר האסור, והקדרה נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר, כגון כלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה שמותר לטלטלה אפילו במניח, כדאיתא בפרק נוטל. וגם זה אינו מחוור בעיני. שאפילו כשאין מקצתה מגולה האוכל עצמו לא נעשה בסיס, שאין הדבר שאינו ניטל עומד ממש על האוכל אלא על כיסוי הקדרה, והקדרה היא שנעשית בסיס לדבר המותר ולדבר האסור ולעולם יהא מותר. ועוד מאי שנא מפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים דתוחב לה בכוש או בכרכר כדברי רבי אלעזר בן תדאי בפרק כל הכלים (שבת קכג.) וקיימא לן כותיה כדאיתא (שם).
ונראין דברי הר״ז הלוי ז״ל שפירש שהכיסוי הוא תחת ההטמנה והוא כיסוי לקדרה או לתבשיל בלא קדרה, ואם היתה קדרה מגולה כיון שאין הכיסוי מגיע עד הארץ אף על פי שכיסה בדבר שאינו ניטל נוטל ומחזיר שמנער את הקדרה והכיסוי נופל, ואין אומרין בזה נעשה בסיס לדבר האסור לפי שאינו אלא לצורך שעה ודעתו היה מאתמול ליטול ממנה בשבת, ואם לא היתה הקדרה מגולה כל עיקר כגון שהכיסוי שלה מקיף אותה מכל דפנותיה ומגיע עד לקרקע אינו נוטל ומחזיר. ע״כ.
אלא שקשה לי קצת. שהיה לו לומר כיסה בדבר שאינו ניטל וטמן בדבר הניטל לפי שהכיסוי קודם להטמנה. ועוד דמאי שנא דנקט איסור בכיסוי והיתר בהטמנה, לימא נמי איפכא שאפילו כיסה בדבר הניטל וטמן בדבר שאינו ניטל אם מגעת ההטמנה עד לקרקע אינו נוטל. אלא שבזו יש לומר שאין דרך להטמין עד לקרקע או להניח פיה מגולה בלא הטמנה.
גם הטעם שאמר שאינו בסיס לדבר האסור מפני שאינו אלא לצורך שעה אינו מחוור בעיני, שהרי אסרו (שבת מז.) נר ושמן ופתילה מפני שנעשו בסיס לדבר האסור ואף על פי שאין הנר בסיס לכל היום אלא לצורך מקצת הלילה שהרי אדם מצפה מתי תכבה נרו (שבת מו:). אבל נראה כמו שכתב הוא ז״ל בפרק כל הכלים (לקמן שם) לפי שאין הקדרה נעשית בסיס להטמנה ולכיסוי ואינה תשמיש להם אלא אדרבא הם תשמישין לקדרה, וה״ל כפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים שהתבן והגחלים תשמיש לפגה וחררה ואין הפגה והחררה תשמיש להם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד אמר: טמן וכיסה את הקדירה בדבר הניטל בשבת, או שטמן בדבר שאינו ניטל בשבת משום מוקצה וכיסה בדבר הניטל בשבתהרי זה נוטל את הדבר שהטמין בו ומחזיר אותו למקומו ואינו חושש, שכיון שהכיסוי ניטל בשבת הריהו יכול לאחוז בכיסוי ולגלותה.
And Rabban Shimon ben Gamliel said: If he insulated the pot and covered it with something that may be moved on Shabbat, or if he insulated it with something that may not be moved on Shabbat because it is set-aside and covered it with something that may be moved on Shabbat, he may take the pot to remove food and return it to its place and not be concerned.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילההשלמהרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) זטָמַן וְכִיסָּה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נִיטָּל בְּשַׁבָּת אוֹ שֶׁטָּמַן בְּדָבָר הַנִּיטָּל בְּשַׁבָּת וְכִיסָּה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נִיטָּל בְּשַׁבָּת אִם הָיָה מְגוּלֶּה מִקְצָתוֹ נוֹטֵל וּמַחֲזִיר וְאִם לָאו
However, if he both insulated it and covered it with something that may not be moved on Shabbat, or if he insulated it in something that may be moved on Shabbat and covered it with something that may not be moved on Shabbat, if the pot was partially exposed, he may remove the pot and the cover will fall on its own and then return it to its place. And if the pot was not partially exposed,
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך לפת
לפתא(כלאים פ״א שבת נא.) הטומן לפת וצנון תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין פי׳ רב האי טעות הוא זה שאם האימהות טמונין והעלין מגולין הרי זו זריעה מעולה אלא דוקא אם היו מקצתן מגולין אינו חושש משום כלאים דלאו ירק באילן נינהו ולא משום שביעית דלאו זריעה נינהו ולאו משום מעשר דאי איכא התם דראשי לפתות ולא מצטרפי הני לתייבינהו להנך במעשר ונוטלין בשבת נמצא תיובתא דשמואל ורב הונא דלא קאמצריך למשלפינן ומדמצינן במחט (כלים פרק ט) ותן תתיכה של לפת ושל גמי פירוש אם נפלו במים טמאים ושתו ואח״כ נפלו לתנור הלפתן והמקבן ושראשו שקוע. (בכורות מג:) לפתן דדמיא רישיה לגרגלידא דליפתא פירוש שראשו דומה ללפת שרחב למעלה מכל צדדיו.
א. [ריבען.]
או שטמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל – הקשה בקונט׳ יפנה סביבה ויאחזנה בדופניה ויגביהנה ויטנה על צדה כדתנן בפרק נוטל (לקמן קמב:) היתה בין החביות מגביהה כו׳ ומתרץ דהא אוקמינן התם בשכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור וקשה דאי חשיב הכא כמניח אם כן במגולה מקצתה היאך נוטל ומחזיר מה בין זה לאבן שעל פי החבית דאסרי׳ במניח אפי׳ להטותה על צדה ועוד קשה לר״ת דהא תנן נוער את הכיסוי והן נופלות אפי׳ אינן מגולות מקצתן ועל כן אומר ר״ת דלא חשיב כמניח כיון שדעתו ליטלו בשבת ובפ׳ נוטל (שם דף קמג.) נמי תנן בית שמאי אומרים מגביהין מעל גבי השלחן עצמות וקליפים וב״ה אומרים מסלק את הטבלא ומנערה ולא חשיב לב״ה כמניח והכא מיירי בכיסוי כעין כלי חרס שנותנים על הקדרה שהקדרה בלועה בתוכה ואי אפשר לנער הכיסוי אלא אם כן יגביהו קצת ור״י מפרש כגון שטמן הקדרה בקופה בדבר הניטל ולמעלה מן הקדרה מילא כל הקופה בדבר שאינו ניטל שאי אפשר לו להגיע לקדרה אם לא יטלטל דבר שאינו ניטל בידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מים שחממן פלטר גוי מותר לשתותם ואין בהם משום בשולי גוים כמו שיתבאר במקומו ומ״מ אדם חשוב ראוי לו שיחמיר אף במותר לו בכל מה שהבריות סבורות עליו שהוא קולא שכל שרואין אותו מיקל למדין הימנו דבר מתוך דבר ונמצא גורם תקלה:
אע״פ שכבוד נשיא חביב ביותר ואין לו לדחות הוראתו אחר שהוא חכם אא״כ בראיה ברורה ראוי לו להניח מקום לגדולי החכמים בענין הוראה אע״פ שכפופי׳ לפניו בישיבתו מצד נשיאותו המצטרפת עם חכמתו מעשה ברבינו הקדוש שהיה אוסר להטמין את הצונן ואמר לפניו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אבא התיר להטמין את הצונן ואמר לו כבר הורה זקן:
כבר ביארנו שאין טומנין משחשיכה אף בדבר שאינו מוסיף מגזירה שמא ירתיח מ״מ אם כבר טמן והוא צריך להוסיף מוסיף או מחליף במחממים יותר מאלו ואין צריך לומר אם טמן ומתיירא שמא יקדיח שרשאי להקל או להחליף בדבר שאינו מחמם כל כך כיצד נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין שהם מחממים יותר או מניחן עליהם ואין צריך לומר שנוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין:
זה שהתרנו בתוספת ביאורו אפי׳ לא היה הראשון בכדי שיעור והוא שאמרו בתלמוד המערב אין טומנין משחשיכה אבל מוסיפים עליהם כסות וכלים כמה יהא עליו ויהא מותר לכסותו ר׳ זריקא אומר אפי׳ מפה א״ר זעירא ובלבד דבר המועיל א״ר חנינא כל הדברים מועילים א״ר מתנא ויאות אלו מאן דנסיב סמרטוט ויהיב ליה על רישיה בעידן צנתא דילמא לא כביש ליה צנתיה:
זה שאסרנו שלא להטמין משחשיכה דוקא בעוד שהתבשיל או המים באותו מיחם בעצמו שנתבשל בו או שנתחממו בו אבל אם פינן ממיחם למיחם מותר ואין כאן גזירה שמא ירתיח שהרי מתכוין הוא לצנן בפנינו והיאך נחוש לשמא ירתיח:
מקצת בני אדם היו נוהגין בהטמנה ובכסוי ר״ל שהיו מניחים הקדירה בתוך דברים המחממין עד שהיו אותם הדברים סביב דפנות הקדירה ותחתיה והוא ההטמנה ומכסין אותה אח״כ בפי הקדירה בבגדים או בדבר אחר שלא יפול בתוכה דבר והוא הכסוי טמן וכסה בדבר הניטל בשבת הרי זה נוטל את הקדירה ליטול מקצת תבשיל ממנה ומחזירה בשבת ויראה לומר אף בהניחה על גבי קרקע ואע״פ שבפ׳ כירה אמרו דוקא בעודה בידו אבל הניחה על גבי קרקע אסור לא נאמר אלא בהחזרה על גבי כירה או בדבר המוסיף טמן בדבר שאינו ניטל וכסה בדבר הניטל אף זה נוטל ומחזיר הואיל והכסוי ניטל נוטל את הכסוי ואוחז את הקדירה בידו ומחזיר:
טמן וכסה בדבר שאינו ניטל או שטמן בדבר הניטל וכסה בדבר שאינו ניטל אם היה מגולה מקצת פי הקדירה נוטלה מצד אותו המגולה ומחזיר ואם לאו אינו נוטל שאין לו במה יאחזנה ושמא תאמר הואיל והטמין בדבר הניטל יגלה מצדדיה ויטלנה בדפניה ויטה על צדה ויפול הכיסוי וכמו שאמרו האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת ואם היתה בין החביות מגביה ומטה על צדה והיא נופלת כבר פירשוה דוקא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור ונידון החבית כאבן ואף לאחר שנפלה האבן אסור לטלטל החבית ובזו מניח הוא ומ״מ במגולה מקצתו אין בו דין בסיס וטלטול אין כאן שהרי מן הצד הוא ואף באבן אמרוה כן שם שלא נאסר במניח אלא כשהאבן מכסה כל פי החבית ואע״פ שבמעות ע״ג מטה או הכר נעשית המטה או הכר בסיס באלו דרכן בכך אבל כסוי אין דרכו אלא בכלו:
יש מפרשים בשמועה זו שאין בה דין בסיס כלל שכל שאינו נעשה אלא לצורך שעה ודעתו מאתמול ליטול משם אין בו דין בסיס אלא כסוי זה במקום הטמנה הוא ר״ל שמקיף כל הקדירה וזה שאמרו אם היתה מגולה מקצתה לא על פי הקדירה הוא אומר אלא על כל הקדירה שאם הכיסוי מקיפה מכל צדדיה עד הקרקע אינו נוטל ומחזיר ואם מגולה מקצתה אוחזה לשם ומנער והכסוי נופל מאליו ובסיס אין כאן הואיל ולצורך שעה הוא כמו שביארנו:
ויש אומרים שלא נאמר דין בסיס אלא כשהדבר נעשה בשביל האיסור ואבן על פי חבית פירושו לדעתם שלא באה לכסות החבית אלא שייחדו לה מקום להצניעה לשם אבל כיסוי קדירה שהוא בא לצורך הקדירה ולכסותה אין אומרים נעשה בסיס והוא שבפגה וחררה ולפת וצנונית שהטמינן בעפר הותרו ואין מגלגלים עליהם דין בסיס:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה או שטמן כו׳ ויאחזנה בדפניה ויגביהנה כו׳ א״כ במגולה מקצתה היאך נוטל ומחזיר מה בין זה לאבן כו׳ עכ״ל משום דלפי׳ הקונטרס דחשיב הך הטמנה כמניח וא״כ ליכא בין מגולה מקצתה ובין שאינה מגולה מקצתה אלא דבמגולה מקצתה יכול לאחוז למעלה בקדירה באותו מקצת המגולה ומטה ומצדד הקדירה והכיסוי נופל מאליו ואין זה מקרי טלטול אבל באינה מגולה מקצתה כיון דלא יוכל לאחוז הקדירה למעלה רק בדפניה א״א לו להטותו ולצדדו כי אם שיגביה הקדירה וזה שהוסיפו בדבריהם בלשון הקונטרס ויאחזנה בדפניה ויגביהנה כו׳ ואהא קשיא להו שפיר דהא בהך דאבן ברישא אסרינן במניח אפילו בשיוכל להטותו על צדה בלי הגבהה כלל וא״כ אמאי יועיל הכא מקצתה מגולה כיון דהוה כמניח וע״ק לר״ת דהא תנן נוער את הכיסוי והן נופלות אפילו אינן מגולות מקצתן דע״כ לא יכול לנער כי אם בהגבהה לפי סברת רש״י ואפ״ה שרי וא״כ ע״כ דלא הוי כמניח והדברים ברורים ודו״ק:
בא״ד והכא מיירי בכיסוי כעין כלי חרס כו׳ וא״א לנער הכיסוי אא״כ יגביה כו׳ עכ״ל לכאורה שהכיסוי שהוא הכלי חרס הוא דבר הניטל שאין לך כלי שאסור לטלטל לצורך מקומו כי הכא אלא שעל הכיסוי הניח דבר שאינו ניטל וא״כ אכתי קשה אמאי לא יגביה את הכיסוי מצדדיה מלמטה ואח״כ ינער ממנו הדבר שאינו ניטל כי הך דאבן ע״פ החבית דבשכח שרי להגביה החבית מצדדיה עם האבן שעל גבו ומנערו וי״ל דכעין כסוי כלי חרס קאמר דהיינו שנעשה כך שהקדירה בלועה מיהו לאו כלי הוא שאינו דבר הניטל ולכך א״א להגביהה ולאוחזה בידים בצדדים דה״ל טלטול גמור ואסור ודוחק ודו״ק:
בא״ד ור״י מפרש כו׳ ולמעלה מן הקדירה מילא כל הקופה בדבר שאינו ניטל כו׳ עכ״ל פירושו מבואר שהקופה רחבה גם גבוה יותר מן הקדירה דהשתא מן הצדדים של הקדירה מניח דבר הניטל ולמעלה מן הקדירה מילא כל הקופה בדבר שאינו ניטל שא״א לו כו׳ אבל הך דתנן נוער את הכיסוי והן נופלות אף שאיירי שטמן גם בדבר שאינו ניטל מ״מ כיון שהכיסוי גופיה דבר הניטל הוא אע״ג שהניח עליו דבר שאינו ניטל יוכל לאחוז בכיסוי מצדדיו ומלמטה ולנערו וק״ל:
בתוס׳ בד״ה או שטמן בדבר הניטל הקשה בקונטרס יפנה סביב׳ ויאחזנה כו׳ וקשה דאי חשיב הכא כמניח כו׳ עס״ה. עיין מ״ש מ״ז ז״ל בזה באריכות בס׳ מג״ש. ובאמת שרש״י כבר נזהר מזה במשנה דלעיל בד״ה נוטל כיסוי שכ׳ דהכיסוי לא נעשית בסיס לגיזי צמר וכיוצא בו כיון שעיקרה עשוי לכסות הקדרה וכבר הארכתי בזה לעיל בפרק כירה גבי קינה של תרנגולין ובהך דכנונא אגב קטמא דס״פ כירה ועיין מה שכתבתי ג״כ בפ״ב דביצה דף כ״א ע״ב גבי שיורי כוסות ע״ש ולפ״ז ממילא יש ליישב שיטת רש״י כאן:
תוס׳ ד״ה או שטמן וכו׳ כיון שדעתו ליטלו בשבת. עי׳ לעיל דף מג ע״ב תוס׳ ד״ה דכו״ע טלטול:
ואם טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת או שטמן בדבר הניטל בשבת, וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת, בכגון זה אינו יכול ליטלו, ולכן אם היה הכלי מגולה מקצתו נוטל את הכלי ומטהו על צידו והכיסוי נופל מאליו וכן מחזיר את הכלי אחר כך. ואם לאו [לא], היה מגולה מקצתו —
However, if he both insulated it and covered it with something that may not be moved on Shabbat, or if he insulated it in something that may be moved on Shabbat and covered it with something that may not be moved on Shabbat, if the pot was partially exposed, he may remove the pot and the cover will fall on its own and then return it to its place. And if the pot was not partially exposed,
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144