משנה לא כסהו מבע״י לא יכסנו משתחשך. ופירש״י כדפרישנא טעמא בס״פ במה מדליקין גזירה שמא ירתיח ואע״ג דהתם לענין תחלת הטמנה ממש איירי מ״מ הך מילתא גופא ממילא שמעינן לה שפיר ממתני׳ דס״פ במה מדליקין דקתני ספק חשיכה טומנין את החמין והיינו בדבר שאינו מוסיף הבל כדאיתא הכא בפירקין וא״כ ממילא דבודאי חשיכה אסור להטמין אפילו באינו מוסיף הבל אלא דאכתי איצטריך מתני׳ דהכא לאשמעינן דלא תימא דוקא הטמנה גמורה אסורה משתחשך בדבר שאינו מוסיף הבל אבל כיסוי בעלמא מותר אפילו משתחשך קמ״ל דאפילו לכסותו אסור לכתחילה משתחשך אפי׳ באינו מוסיף הבל דהא אמאי דקתני לעיל דטומנין בכסות ובפירות ובשלחין ובגיזי צמר קאי דכל הנך אין מוסיפין הבל וקתני נמי בהך מתניתין דגיזי צמר כיצד עושה נוטל את הכיסוי ועלה קתני שפיר דאם לא כסהו מבע״י לא יכסנו משתחשך והיינו מהטעם שפירש״י דהך גזירה שמא ירתיח שייך נמי לענין כיסוי והיינו כפירש״י דס״פ במה מדליקין דעיקר הגזירה שמא ירתיח היינו שמא ימצא קדרתו שנצטנן כשירצה להטמינה וירתיחנה כו׳ ע״ש וממילא דשייך האי טעמא גופא כשירצה לכסותו בתחילה כן נראה לי בכוונת רש״י וממילא דלפי׳ הרי״ף והרמב״ם דמה שאסרו להטמין משחשיכה בדבר שאין מוסיף הבל היינו שמא יטמין בגחלים נמי צריך לומר דאפילו לכסותו לכתחילה שייך האי טעמא גופא כמו שנראה מל׳ הרמב״ם ז״ל בפי המשניות ע״ש:

בתוס׳ בד״ה או שטמן בדבר הניטל הקשה בקונטרס יפנה סביב׳ ויאחזנה כו׳ וקשה דאי חשיב הכא כמניח כו׳ עס״ה. עיין מ״ש מ״ז ז״ל בזה באריכות בס׳ מג״ש. ובאמת שרש״י כבר נזהר מזה במשנה דלעיל בד״ה נוטל כיסוי שכ׳ דהכיסוי לא נעשית בסיס לגיזי צמר וכיוצא בו כיון שעיקרה עשוי לכסות הקדרה וכבר הארכתי בזה לעיל בפרק כירה גבי קינה של תרנגולין ובהך דכנונא אגב קטמא דס״פ כירה ועיין מה שכתבתי ג״כ בפ״ב דביצה דף כ״א ע״ב גבי שיורי כוסות ע״ש ולפ״ז ממילא יש ליישב שיטת רש״י כאן: