כונא דשבלליתא מקאר כף חלבה
פשיטאנא חשיש ינבסט כתירא פי אלארץ
הרנגא [דהי]גתא רומיתא כרנב אלשוך אלרומי
(1) 
קְפִיזֵי שַׁמְכֵי פָרְסָאֵי וְנִישְׁלוֹק בְּחַמְרָא וְנַשְׁקְיַיהּ וְנֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לוֹתְבַהּ אַפָּרָשַׁת דְּרָכִים ולינקטה כָּסָא דְחַמְרָא בִּידַהּ וְלַיְתֵי אִינִישׁ מֵאֲחוֹרַהּ וְלִיבַעֲתַהּ וְלֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי בּוּנָא דְכַמּוֹנָא וּבוּנָא דְמוֹרִיקָא וּבוּנָא דְשַׁבְּלִילְתָּא וְנִישְׁלוֹק בְּחַמְרָא וְנַשְׁקְיַיהּ וְנֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי שִׁיתִּין שִׁיעֵי דְּדַנָּא וְלַשְׁפְּיַהּ וְלֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי פשטינא וְלִישְׁלוֹק בְּחַמְרָא וְלִשְׁפְּיַהּ וְנֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי חַרְנוּגָא דְּהִיגְתָּא רוֹמִיתָא וְלִיקְלֵי וְלִיסְּבַהּ בְּשַׁחֲקֵי דְכִיתָּנָא בְּקַיְיטָא וּבְשַׁחֲקֵי דַּעֲמַר גּוּפְנָא בְּסִיתְוָא.
קְפִיזֵי שַׁמְכֵי פָרְסָאֵי וְנִישְׁלוֹק בְּחַמְרָא וְנַשְׁקְיַיהּ וְנֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לוֹתְבַהּ אַפָּרָשַׁת דְּרָכִים ולינקטה כָּסָא דְחַמְרָא בִּידַהּ וְלַיְתֵי אִינִישׁ מֵאֲחוֹרַהּ וְלִיבַעֲתַהּ וְלֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי בּוּנָא דְכַמּוֹנָא וּבוּנָא דְמוֹרִיקָא וּבוּנָא דְשַׁבְּלִילְתָּא וְנִישְׁלוֹק בְּחַמְרָא וְנַשְׁקְיַיהּ וְנֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי שִׁיתִּין שִׁיעֵי דְּדַנָּא וְלַשְׁפְּיַהּ וְלֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי פשטינא וְלִישְׁלוֹק בְּחַמְרָא וְלִשְׁפְּיַהּ וְנֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי חַרְנוּגָא דְּהִיגְתָּא רוֹמִיתָא וְלִיקְלֵי וְלִיסְּבַהּ בְּשַׁחֲקֵי דְכִיתָּנָא בְּקַיְיטָא וּבְשַׁחֲקֵי דַּעֲמַר גּוּפְנָא בְּסִיתְוָא.vessels full of Persian onions, and boil them in wine, and give it to her to drink. And we say to her: Stop emitting your discharge. And if that is not effective, seat her at a crossroads, and she should take a cup of wine in her hand, and let a person come from behind her and frighten her and say to her: Stop emitting your discharge. And if this is also not effective, bring her a fistful [buna] of cumin, and a fistful of saffron, and a fistful of fenugreek, and cook them in wine, and give it to her to drink, and say to her: Stop emitting your discharge. And if this is not effective, let one bring sixty barrel seals, soak them, and then spread it on her and say to her: Stop emitting your discharge. And if this is also does not effective, let one bring pashtina, a type of grass, boil it in wine, and then spread it on her and say to her: Stop emitting your discharge. And if this is not effective, let one bring a thistle that grows on Roman thorns and burn it, and place its ashes in rags from linen clothing in the summer and in rags from cotton clothing in the winter.
כונא דשבלליתא מידת כף חילבה.
פשיטאנא עשב שמתפשט בצורה רבה על הארץ.
הרנגא דהיגתא רומיתא כרוב הקוצים הרומי.
בגמ׳ דבני מערבא (הלכה ג) גרסי ר׳ בא שאל לרב ירמיה מה ניתני דיקלין או דקרין אמר ליה דקרין שהן דוקרין את המרה אמר ר׳ יונה לא מסתברא אלא דקלין שהן יוצאין מבין ב׳ דקלין ובסוף פ׳ כיצד מברכין על הפירות (שם) נמי גרסי אית תנאי תאנו מי דקרים ואית תנאי תאנו מי דקלים מאן דאמר מי דקרים שהן דוקרין את המרה ומאן דאמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים:
1. תלמוד לומר: וכן באשכול הל׳ סירוס. כ״י מוסקבה : ״שנאמר״.
2. בארצכם לא תעשו בכם לא תעשו: כך בכ״י נ , כ״י מוסקבה . חסר בכ״י א , געב . לשון הדרשה נוספה על הפסוק גם ב-גפ , דפוסים, ואשכול, כפי שנמצא בשאילתא קה.
ערך הרנוגא
הרנוגא – א(שבת קי:) בגמרא ניתי הרנוגא דהיגתא רומייתא פי׳ מה שגדל סביב הסנה. היגתא כמו היזמי והיגי (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי מין עשב אשר סביבותיה חוחים ובראש שרביטים ראשים מלאים קוצים ושרשו נודף בריח טוב והוא חם מעט אך יבש במעלה שלישית).
ערך כן
כן – ב(שבת קי:) ליתי כונא דכמונא וכונא דמוריקא וכינא דשבלוליתא (גיטין סט.) ליתי ז׳ כוני פירמא דסילקא וכולי פירוש כונא חופן (עירובין כט) אמר אביי תרין כוני דפומבדיתא. (כתובות צט: מעילה כא) באתרא דכיילי בכני כנא כנא בפרוטה פי׳ מדה (א״ב בונא כתוב בנוסחאות).
ערך קפז
קפז – ג(שבת קי:) תלתא קפזי שמכי. (פסחים מח:) הני נשיא דידן נהגו למיפא קפיזא קפיזא פי׳ כלי שאינו מחזיק מ״ג ביצים שיעור שחייב בחלה (בבא בתרא נ) רב פפא בר שמואל תקין קבא בר תולתא קפיזי (א״ב פי׳ בל״י ורומי מין מדה וכלי).
א. [איין ארט גראז.]
ב. [איין האנד פאלל.]
ג. [איינע מאס.]
קפיזי – כלי מחזיק ג׳ לוגין.
שמכי – בצלים.
פרסאי – גדולים הם.
קום מזוביך – חדלי מזוביך כמו ויעמוד השמן (מלכים ב ד).
וליבעתה – יבעתנה בלי ידיעתה פתאום.
בונא – מלא אגרוף.
מוריקא – כרכום.
שבליתא – תלתן פנגרי״ג.
שיעי דדנא – מגופת חבית.
ולשייפיה – לכשישורו במים.
פשטינא – עשב שאינו גדל בקומה אלא הולך ופשט על גבי קרקע.
חרנוגא – מין עשב הוא שגדל אצל ההיגים.
היגתא רומיתא – מין הגא הוא שנקראת רומי״ת.
וליסבה בשחקי דכיתנא – יקחו אותו האפר בבלאי בגדי פשתן בקיץ.
דעמר גופנא – קוטו״ן.
גמ׳ ואי לא ליכול כרתי כו׳ אושלן גלימא ואיגני כו׳ גנא ביה כד איחמם וקם נפל כו׳ מיניה לירוקא תרין כו׳ כצ״ל:
בד״ה והתניא כו׳ ובאשה דלא שייך סירוס אוקי כו׳ בעקרה וזקנה ולא מוקי ביש לה כו׳ עכ״ל וה״ה דמדברי המקשה דפריך ולריב״ב כו׳ ה״מ לאוכוחי כן דכיון דלא פריך הכא מפריה ורביה משום דאיכא לשנויי ביש לו בנים מאי פריך לרבי יוחנן בן ברוקא הא איכא לאוקמא נמי ביש לו בנים ויש ליישב דהמקשה לקמן ודאי כיון דלית ליה לאקשויי מסירוס גבי אשה מקשה מפריה ורביה ומהדר לאוקמא אפילו באין לה בנים אבל הכא גבי זכר ניחא ליה לאקשויי מסירוס ואפי׳ ביש לו בנים ומיהו מדברי המתרץ לקמן הוכיחו שפיר כיון דמוקי לה דדוקא בעקרה וזקנה ה״נ ה״ל לאוקמא דלא איירי אלא ביש לו בנים ועוד נכתוב לקמן ישוב לזה בפשיטות טפי ודו״ק:
בד״ה ת״ל כו׳ דשמואל סבר כר״ש כו׳ דפסיק שמואל התם כר״ש דשרי להקיז ופריך עד השתא כו׳ עכ״ל מהא דפסיק שמואל כר״ש דשרי להקיז מוכח שפיר דס״ל כר״ש בכל התורה דדבר שאין מתכוין שרי אלא שהביאו גם ראיה ומסתמא דתלמודא דאינו מחלק בין שבת לדעלמא מדפריך עד השתא לא כו׳ וכן הוא הראיה ברא״ש מסתמא דתלמודא דפריך עד השתא כו׳ וק״ל:
קפיזי שמכי פרסאי [כלים מלאים בצלים פרסיים], ונישלוק בחמרא, ונשקייה, ונימא [ויבשל ביין, וישקה אותה, ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] אף זה לא הועיל — לותבה [יושיבנה] על פרשת דרכים, ולינקטה כסא דחמרא [ושתחזיק כוס יין] בידה, וליתי איניש מאחורה וליבעתה, ולימא [ויבוא אדם מאחוריה ויפחידנה, ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך, ואי [ואם] גם זה לא הועיל — ליתי בונא דכמונא ובונא דמוריקא ובונא דשבלילתא [מלוא אגרוף כמון, ומלוא אגרוף כרכום, ומלוא אגרוף תלתן], ונישלוק בחמרא, ונשקייה, ונימא [ויבשל ביין, וישקה אותה, ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי שיתין שיעי דדנא, ולשפיה, ולימא [שיביא ששים מגופות חבית וישרה אותן ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] גם זה לא הועיל — ליתי פשטינא, ולישלוק בחמרא, ולשפיה, ונימא [יביא עשב, ויבשל ביין, וישרה אותו, ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי חרנוגא דהיגתא רומיתא, וליקלי, וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא [יביא את הצמח הטפיל על ההגה הרומאי, וישרפנו, וישים אותו, את האפר, בבלאי בגד פשתן בקיץ ובבלאי בגד צמר גפן בחורף].
vessels full of Persian onions, and boil them in wine, and give it to her to drink. And we say to her: Stop emitting your discharge. And if that is not effective, seat her at a crossroads, and she should take a cup of wine in her hand, and let a person come from behind her and frighten her and say to her: Stop emitting your discharge. And if this is also not effective, bring her a fistful [buna] of cumin, and a fistful of saffron, and a fistful of fenugreek, and cook them in wine, and give it to her to drink, and say to her: Stop emitting your discharge. And if this is not effective, let one bring sixty barrel seals, soak them, and then spread it on her and say to her: Stop emitting your discharge. And if this is also does not effective, let one bring pashtina, a type of grass, boil it in wine, and then spread it on her and say to her: Stop emitting your discharge. And if this is not effective, let one bring a thistle that grows on Roman thorns and burn it, and place its ashes in rags from linen clothing in the summer and in rags from cotton clothing in the winter.
הכל
(2) וְאִי לָא לִיכְרֵי שְׁבַע בֵּירֵי וְלִיקְלֵי בְּהוּ שְׁבִישָׁתָא יַלְדָּה דְעׇרְלָה וְלַינְקְטַהּ כָּסָא דְחַמְרָא בִּידַהּ וְלוֹקְמַהּ מֵהָא וְלוֹתְבַהּ אַהָא וְלוֹקְמַהּ מֵהָא וְלוֹתְבַהּ אַהָא וְאַכֹּל חֲדָא וַחֲדָא לֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְיתֵי סְמִידָא וְלֵיסְכַהּ מִפַּלְגָא לְתַתַּאי וְלֵימָא לַהּ קוּם מִזּוֹבִיךְ וְאִי לָא לַיְתֵי בֵּיעֲתָא דְנַעָמִיתָא וְלִיקְלֵי וְלִיסְּבַהּ בְּשַׁחֲקֵי דְכִיתָּנָא בְּקַיְיטָא וּבְשַׁחֲקֵי דַעֲמַר גּוּפְנָא בְּסִיתְוָא וְאִי לָא לִיפְתַּח לַהּ חָבִיתָא דְחַמְרָא לִשְׁמַהּ וְאִי לָא לִנְקִיט שְׂעָרְתָּא דמשתכחת בִּכְפוּתָא דכודנא חיורא אִי נָקְטָה חַד יוֹמָא פָּסְקָה תְּרֵי יוֹמֵי וְאִי נָקְטָה תְּרֵי יוֹמֵי פָּסְקָה תְּלָתָא יוֹמֵי וְאִי נָקְטָה תְּלָתָא יוֹמֵי פָּסְקָה לְעוֹלָם.:
And if this is not effective, let one dig seven pits and burn young grape shoots in them from vines that are orla, and place a cup of wine in her hand and raise her up from that pit and sit her in another pit, and raise her from that pit and sit her in this pit, and raise her from that pit and sit her in this other pit. And each and every time say to her: Stop emitting your discharge. And if this is not effective, let one bring fine flour and place it on the bottom half of her body and say to her: Stop emitting your discharge. And if this is not effective, let one bring an ostrich egg and burn it, and place its ashes in linen rags during the summer, and in cotton rags during the winter. And if this is also not effective, let one open a barrel of wine for her, and let her drink it. And if this is not effective, let one hold a barley grain that is found in the dung of a white donkey. If she holds it for one day her discharge will cease for two days; and if she holds it for two days it will cease for three days, and if she holds it for three days it will cease forever.
ערך כף
כף – א(שבת קי:) ליתי שערתא דמשתכח בכפותא דכודנתא. (בבא בתרא מד) אפיק כפותא וסכריה לירדנא. (עירובין כט) כפוי דרעיא בניסן ויש שגורסין כבויי והן זבלים של שור של מרעה.
א. [קאטה.]
ליכרי שב בירי – שבעה גומות.
שבישתא דערלה – זמורות של כרם ילדה.
ולינקטה כסא דחמרא – יאחוז כוס של יין בידה ותשב על הגומא.
ולוקמה מהא – מעל גומא זו יושיבוה על זו ועל כל עמידה נימא לה קום מזוביך.
קמחא דסמידא – קמח סולת.
וליסכה – יסוכו אותה ממנו.
דנעמיתא – בת היענה.
ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה – כלומר יין הרבה תשתה תמיד.
שערתא דמשתכח בכפותא דכודנא חיורתי – שעורה הנמצאת בגללי פרדה לבנה.
אי נקטא – לה בידה חד יומא פסקה מזובה תרי יומא אית דגרס נקטה חדא נימא גרעין אחד.
ואי [ואם] לא הועיל — ליכרי שבע בירי, וליקלי בהו שבישתא ילדה [יכרה שבעה בורות וישרוף בהם זמורות צעירות] של גפן ערלה, ולינקטה כסא דחמרא [ויתן כוס יין] בידה, ולוקמה מהא ולותבה אהא, ולוקמה מהא ולותבה אהא [ויעמידה מבור זה ויושיבוה בזה, ויעמידה מזה ויושיבוה בזה] ואכל חדא וחדא לימא [ועל כל אחד ואחד יאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי סמידא, וליסכה מפלגא לתתאי, ולימא [יביא סולת, ויסמוך אותה מחציה למטה, ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי ביעתא דנעמיתא, וליקלי, וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא [יביא ביצת יען, וישרפנה, ויכניסנה בבלאי פשתן בקיץ ובבלאי צמר גפן בחורף]. ואי [ואם] גם זה לא הועיל — ליפתח [יפתח] לה חביתא דחמרא [חבית יין] לשמה, עבורה, ותשתה. ואי [ואם] לא הועיל — לנקיט שערתא דמשתכחת בכפותא דכודנא חיורא [שתחזיק שעורה הנמצאת בגללי פרדה לבנה], אי נקטה חד יומא [אם תחזיקנה יום אחד] — פסקה תרי יומי [תפסיק את הזיבה, ואי נקטה תרי יומי [ואם תחזיקנה יומיים] — פסקה תלתא יומי [תפסיק שלושה ימים], ואי נקטה תלתא יומי [ואם תחזיקנה שלושה ימים] — פסקה [תפסיק] לעולם.
And if this is not effective, let one dig seven pits and burn young grape shoots in them from vines that are orla, and place a cup of wine in her hand and raise her up from that pit and sit her in another pit, and raise her from that pit and sit her in this pit, and raise her from that pit and sit her in this other pit. And each and every time say to her: Stop emitting your discharge. And if this is not effective, let one bring fine flour and place it on the bottom half of her body and say to her: Stop emitting your discharge. And if this is not effective, let one bring an ostrich egg and burn it, and place its ashes in linen rags during the summer, and in cotton rags during the winter. And if this is also not effective, let one open a barrel of wine for her, and let her drink it. And if this is not effective, let one hold a barley grain that is found in the dung of a white donkey. If she holds it for one day her discharge will cease for two days; and if she holds it for two days it will cease for three days, and if she holds it for three days it will cease forever.
הכל
(3) לְיַרְקוֹנָא תְּרֵין בְּשִׁיכְרָא ומעיקר וְאִי לָא לַיְיתֵי רֵישָׁא דְשִׁיבּוּטָא דְּמִילְחָא וְלִישְׁלוֹק בְּשִׁיכְרָא וְלִישְׁתֵּי וְאִי לָא לַיְיתֵי מוֹנִינֵי דְקַמְצֵי וְאִי לֵיכָּא מוֹנִינֵי דְקַמְצֵי לַיְיתֵי מוֹנִינֵי דִּנְקִירֵי וְלִיעַיְילֵיהּ לְבֵי בָנֵי וְלִישְׁפְּיֵיהּ וְאִי לֵיכָּא בֵּי בָנֵי לוֹקְמֵיהּ בֵּין תַּנּוּרָא לְגוּדָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָרוֹצֶה שֶׁיְּחַמְּמֶנּוּ יְקַנְּחֶנּוּ בִּסְדִינוֹ רַב אַחָא בַּר יוֹסֵף חַשׁ בֵּיהּ עֲבַד לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְאִיתַּסִּי.
The Gemara states: For jaundice, one should drink two of the three ingredients mentioned together with beer, and one becomes sterile from it. The Gemara continues to discuss this remedy: And if one does not have these ingredients, i.e., Alexandrian gum, saffron, and alum, or if the remedy did not work, let one bring the head of a salted shibuta fish and boil it in beer and drink it. And if this is not effective, let one bring grasshopper brine and drink it. And if one does not have grasshopper brine, let one bring brine of small birds, and enter the bathhouse, and smear himself with it. And if there is no bathhouse, have him stand between the oven and the wall and sweat out his disease. Rabbi Yoḥanan said: One who seeks to warm this patient up should wrap him tightly in his sheet. Rav Aḥa bar Yosef was sick with this disease, and Rav Kahana performed this remedy for him and he was healed.
ערך מנוני
מנוני – א(שבת קי:) ניתי מוניני דקמצי פי׳ ציר של ארבה ניתי מוניני דנקירי פי׳ שאין בצור שום ארבה כלומר מנוקרים. (סנהדרין מח:) ויואב יחיה את שער העיר א״ר יהודה אפילו מוניני וצחנתא טעים ופריס להו (עבודה זרה כט) חלא לסיבורי ומנוני לתעניתא פירוש מוניני ציר של דגים קטנים טעים ופריש להו כלומר כל שהיה אוכל דבר מועט היה מחלק יואב לעניים שהיה חסיד גמור.
א. [פיש לאגער.]
לירקונא – דאמרן לעיל קומא וגביא גילא וכורכמא תרי בשיכרא ומיעקר.
ואי לא – דלית ליה אי נמי עביד ולא אהני.
רישא דשיבוטא – ראש דג ששמו שיבוטא.
דמילחא – שהוא מלוח.
מוניני דקמצי – ציר חגבים.
דנקירי – מין עופות קטנים.
ולישייפיה – ישפשפוהו בו.
בין תנור לגודא – בין תנור לכותל במקום חם שיזיע ויצא החולי.
הרוצה שיחממנו – לזה.
יקנחנו בסדינו – יעטפנו בסדינו יפה או בסדין של חולה אחר של חולי זה.
עבד ליה רב כהנא – רפואה זו של סדין.
א הזכרנו מקודם את הסגולה לירקונא [לרפואת חולי ירקון] שישתה תרין בשיכרא [שנים מן הדברים המוזכרים שם בשכר], ומיעקר [וייעקר]. ואמרו: ואי לא היו לו אותם דברים, קומוס אלכסנדרי, כרכום גינה ואלום, או שלא הואילו — לייתי רישא דשיבוטא דמילחא ולישלוק בשיכרא, ולישתי [יביא ראש שיבוטה במלח ויבשלנו בשיכר, וישתה] אותו משקה. ואי [ואם] לא הועיל — לייתי מוניני דקמצי [יביא ציר חגבים] וישתה ממנו. ואי ליכא מוניני דקמצי [ואם אין ציר חגבים] — לייתי מוניני דנקירי [יביא ציר עופות קטנים], וליעייליה לבי בני ולישפייה [וייכנס לבית המרחץ וישפשף אותו בו]. ואי ליכא בי בני [ואם אין בית מרחץ] — לוקמיה [יעמידוהו] בין תנורא לגודא [התנור והקיר], כדי שיזיע וייצא חוליו. אמר ר׳ יוחנן: הרוצה שיחממנו לחולה זה — יקנחנו בסדינו ויעטפנו בו יפה. רב אחא בר יוסף חש ביה [חלה בה, במחלה זו], ועבד ליה [ועשה לו] רב כהנא רפואה זו, ואיתסי [והתרפא].
The Gemara states: For jaundice, one should drink two of the three ingredients mentioned together with beer, and one becomes sterile from it. The Gemara continues to discuss this remedy: And if one does not have these ingredients, i.e., Alexandrian gum, saffron, and alum, or if the remedy did not work, let one bring the head of a salted shibuta fish and boil it in beer and drink it. And if this is not effective, let one bring grasshopper brine and drink it. And if one does not have grasshopper brine, let one bring brine of small birds, and enter the bathhouse, and smear himself with it. And if there is no bathhouse, have him stand between the oven and the wall and sweat out his disease. Rabbi Yoḥanan said: One who seeks to warm this patient up should wrap him tightly in his sheet. Rav Aḥa bar Yosef was sick with this disease, and Rav Kahana performed this remedy for him and he was healed.
הכל
(4) וְאִי לָא לַיְתֵי תְּלָתָא קְפִיזִי תַּמְרֵי פָּרְסְיָיתָא וּתְלָתָא קְפִיזֵי דְקִירָא דְּנִישְׁתְּרוּפֵי וּתְלָתָא קְפִיזֵי אַהֲלָא תּוֹלְעָנָא וְלִישְׁלוֹקִינְהוּ בְּשִׁיכְרָא וְלִישְׁתֵּי וְאִי לָא לַיְתֵי עִילָא בַּר חֲמָרָא וְלִיגַלַּח מְצִיעֲתָא דְרֵישָׁא ולישביק לֵיהּ דְּמָא מֵאַפּוּתֵיהּ וְלוֹתְבֵיהּ אַרֵישֵׁיהּ וליזהר מֵעֵינֵיהּ דְּלָא לִיסַּמֵּי לְהוּ וְאִי לָא לַיְתֵי רֵישָׁא דְּבַרְחָא דְּמַנַּח בְּכִיבְשָׁא וְלִישְׁלוֹק בְּשִׁיכְרָא וְלִישְׁתֵּי וְאִי לָא לַיְתֵי דָּבָר אַחֵר חוּטְרָנָא וְלִיקְרְעֵיהּ וְלוֹתְבֵיהּ אַלִּיבֵּיהּ וְאִי לָא לַיְתֵי כַּרָּתֵי מִכַּבְתְּוָתָא דְּמֵישָׁרֵי.
The Gemara continues: And if this remedy is not effective, let one bring three vessels of Persian dates, and three vessels of dripping wax [kira], and three vessels of red aloe, and boil them in beer and drink it. And if this remedy is not effective, let one bring a donkey foal, and shave the middle of its head, and let blood from the donkey’s forehead, and place it on his own head. And he should take care not to let the blood enter his eyes lest it blind him. And if this is not effective, let one bring a pickled ram’s head and boil it in beer and drink it. And if this is not effective, let him bring a striped something else, i.e., a pig, and tear it open and place it on his heart. And if this is not effective, let him bring leeks from the middle of the row, which are very sharp.
ערך בתוותא
בתוותא – א(שבת קי:) ואי לא ליתי כרתי מכבתותא דמישרי. ס״א מבוותא מאמצע ערוגה.
ערך חטר
חטר – ב(שבת קי:) ואי לא ליתי דבר אחר חוטרנא פירש חזיר מנומר. ס״א חזיר שיש לו חטורת (א״ב חטוטרות כתוב).
ערך קר
קר – ג(שבת כ:) שעוא קיריתא פסולתא דדובשא (שבת קי:) תלתא קפיזי קירא דנשתרופי פי׳ שעוה שנעשת מאותו דבש שזב מן הכוורת כשהיא מלאה (א״ב פי׳ בליו״ר שעוה תרגום ירושלמי בפסוק ישנו עם אחד מנהון מזבנין קירא).
ערך אהל
אהל – ד(תענית יג) (מועד קטן יז) (נדה סו:) לא בנתר ולא באהל (בבא קמא פה.) רפוי אוהל׳ קורא וקלבא (שבת ק״י) וג׳ קפיזי אהלא תולענא פי׳ אדום כתולעת שני (בפרק אין מעמידין כה) בגמר׳ אין מתרפאין בשבת מאי בורית אוהלא והא תני׳ הבורית והאהל תרי גווני אוהלא והזיכותי בבור כפי תרגומו ודכיית באהלא ידי ש״מ אוהלא ענין בורית וענין נתר הוא והזיכותי בבור כפי בבורית מבעי ליה וזה בורית ונתר מכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידים ושמעתי כי עיקרו מין עשב. הנהו אהלויי דכל יומא הוה אפי חד מינייהו בפרק השוכר את האומנין בגמרא דכל האומנין ובסוף גמרא דנדרים (נדרים צא) אמר להן אם כן חד מן גוים אהלויי פירוש הגוים המוכרין בושם מור ואהלות ובלשון יון אקסילאלוא ותרגום מירא דכיא ואקסילאלואין.
ערך טבלא
טבלא – הדחד פומא כבר פירשנו בערך ארוס ובערך אליית. טבלא גירגנ׳ בערך הרדולוס בלעז אור״גנו קול עבה ומערבב את הנעימה. (ברכות נז.) והני מילי דתלה ליה טבלא א״ר אשי אנא עיילי לאגמא יתלו לי טבלא בחילמי וניבחיה ביה נבוחי פי׳ טבלא קמפנא מעין הטבלא שמכניסין בו ת״ח לביא המדרש נבחי שתוקע אני בו. (בבא בתרא קמה:) שמע קל טבלא איבעי ליה למיתי. (שבת קי) אסא וגודמי להלולא בטבלא. (סנהדרין סז) וטריף ליה בטבלא וקם פי׳ קשקש ליה בזוג. (מועד קטן ט) אמרי אנשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא ריהטא (בתרגום פסיקתא דשיר השירים) ושמחת לבב כהולך בחליל וחדוות ליבא דעמא דאזלין לאיתחזא קדם ה׳ תלת זימנין בשתא במינין זמר וקל טבלא. מאיש שומע שיר כסולים תרגום מגבר דאזל למשמע קל טבלא דשטיין (א״ב פירוש בלשון רומי מין כלי זמר רומי כגון חליל וחצוצרה וכן בנקודות אחרות בל׳ ישמעאל).
ערך ירק
ירק – ו(משנה עדיות פרק ה) ודם הירוק (נדה יט.) דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא. (נגעים פרק ג) הבתים מיטמאין בג׳ שבועות ובג׳ סימנין בירקרק ובאדמדם ובפשיון. (ברכות כה., ברכות סב:, תמיד כז:) סילון החוזר מביא האדם לידי ירקון פי׳ סילון החוזר אדם שהתחיל להשתין ונטרד ולא גמר השתן מביא אותו לידי ירקון חולי שמראהו כירק (שבת קי) ליורקנא תרין בשיכרא ומיעקר (בכורות ז) דשתו אינשי ומעלו לירקונא. (ראש השנה כ) אמר עולא משום ירקיא פי׳ בערך מת ולא בירוקה שעל פני המים פי׳ בערך אכמוותא.
ערך כרבל
כרבל – ז(ברכות ו. סנהדרין קב עבודה זרה ד:) כי חוורא כרבלתא דתרנגולא. (שבת קי) הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו. (ברכות כ) כרבלתא בשוקא פי׳ בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולא שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה. (בילמדנו פרשת הן האדם) כרבלתהון אלו הקסרין שבראשיהן כמין כובעין וי״א אילו הטליות שהן עטופין (א״ב: פי׳ בלשון יוני מין מעטפת של ראש וגם נקרא כן תכשיט זהב אשר משימין אותו על שער הראש גם קשרי שער מתוקנין מן המצח ועד הקדקד כמו כרבלתא דתרנגולא וזה אומרם הקסרין שבראשיהן פי׳ בלשון רומי תלתלי שער.
ערך מל
ערך מרוס
מרוס – ט(ידים פרק ד) וספרי המירוס אין מטמאין את הידים (חולין ס:): אמר ריש לקיש הרבה מקראות יש שראוין להישרף כספרי מרוס פי׳ ספרי הכופרים בבוראם ומפורש (שבת קי) פ״א מין היה ושמו מרוס. פ״א ספרים החיצונים של חכמת יוונית שמם בלשונם המירום (א״ב ראש הפייטנים היונים שמו הומירוס וספריו עד היום חשובים בין העמים ויש בהם שיחות וקטטות אלילים בהדיא כתוב בירושלמי (בפרק חלק) דסנהדרין אבל ספרי הומירוס הקורא בהם כקורא באגרת).
ערך סכר
סכר – י(שבת סז.) ושבעה עפרי מן שבעי סוכרי פי׳ קברים. ס״א סוכרי דבבא פי׳ מקום שהציר סובב ויש בו עפר. פ״א נקב שנקבין בכותל מקום שמנעול של דלת נכנס לתוכו ושמו של אותו נקב סיכרא וקב שקיל עפרא מז׳ נקבים של ז׳ מנעולים של ז׳ דלתות. (שבת קי) נסכרינון לנקבים (כלים פכ״ג) מצודות הסכרים פי׳ שסוכרין הנהר וצדין בו דגים כדכתיב כל עושי שכר אגמי נפש. ((יבמות עב.) האי מאן דמסוכר ולא מסכרינן ביה עיין ערך סבר כי כן גרס בעל הערוך.
ערך פטנג
פטנג – כ(שבת קי) מאי יועזר פוטנג (ירושלמי) פוליטריכון בלעז פולי״ו (א״ב לא דקדק בעל הערוך כי הוא עשב ידוע בל׳ יוני ורומיי וטעם המלה שערות רבות כי יש סגולה לו ליפות ולהגדיל שער אם ירחץ במימיו).
ערך פשושנא
פשושנא – ל(שבת קי) ליתי פשישנא ולישטרא פי׳ עשב שאינו גם אלא רחב (א״ב פשטינא כתוב בנוסחאות).
ערך רם
רם – מאכסדרה רומיתא כבר פי׳ בערך אכסדרה. פ״א אע״ג דפתיחן ורויחן מן הצדדים הני אכסדרי רומיתא גבוהן פתחיהון ורמות הלכך יש להן ד׳ אמות. (עבודה זרה כד: ב״ר פרשה נה) רומי השיטה התנופפי ברוב הדריך פי׳ זה ארון שהיה מעצי שטים רומי לשון הגבהה התנופפי ל׳ הגבהה ס״א רוני ל׳ רנה המחושקה ברקמי זהב שהיה מצופה בציורין של זהב כענין וחשק אותם בדביר ארמון בהיכל. (שבת צד.) התם רוחא הוא דנקיטה להו פי׳ משום גסות הרוח הולכין עקב בצר גודל אבל אם מצטרך להם הרבה יכולין לרוץ (שבת קיג) כיון דכל יומא לא עביד הכי והאידנא עביד הכי לא מתחזי כרמות רוחא (עבודה זרה עב) והאי דלא הדרי בהו רמות רוחא הוא (שבת קי) רמות רוחא הוא דנקיטא ליה פי׳ מ״ה מותר ליטול כרבלתו שממנו אינו מסתרם אלא משום הכי אינו נזקק שוב לזווג שרמות רוחא ניטלה ממנו אבל לעולם אם היה אפילו ממילא הוה אסור והא דאמר דמעיקר שמותר הוא שכבר סרוס הוא. (נדרים יח) סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת פי׳ ביהודה היינו ירושלים דהויא חלקו של יהודה אסור דאיכא למימר כתרומת הלשכה נדר דלשכה הוי בארץ יהודה דהוי כדבר הנדור ובגליל מותר דאם אמר הרי עלי כתרומת הלשכה הואיל ואין בגליל לשכה אלא תרומת הגורן היינו דבר אסור שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה לפי שאינה ביניהן. (יבמות עד) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסקה תחת תבשילך ואם היה שמן תרומה טמאה מדליקו בנר מכאן שמותר ליהנות מתרומה טמאה. ובזו ההלכה מפורש שהתרומה והבכורים שוין. דתנן התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש וכבר פי׳ זה המשנה בערך טען (יבמות צ) ת״ש אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שלם חולין טמאין וכו׳ עד והוינן בה במזיד אמאי תשלומיו תשלומין תבוא עליו ברכה דאכל מידי דלא הוה ליה למיכל אפילו בימי טומאתו וכו׳ מכאן שאסור לכהן לאכול תרומה טמאה לעולם אפי׳ בימי טומאתו וכו׳ (גיטין נג) אי מטמא תרומ׳ משום דקא מפסיד לה לגמרי פי׳ דאסרה באכיל׳ לעולם כדאמרן אבל מטמא חולין דלא קא מפסיד לה לגמרי אימא לא פי׳ דמותרת בהנאה כדאמרן (תרומות פרק ד) רא״א תרומה עולה במאה ואחד פי׳ אם נפלה סאה אחת של תרומה בק׳ חולין לוקח מהן אחד ואומר זו היא התרומה שנפלה והשאר מותר ואם החולין פחות מק׳ אסור הכל. (חולין קיז.) תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד פירוש מדשן אפר המערכה וקומץ ממנו בקומצו ונקרא תרומת הדשן כשם שנאמר במנחה והרים ממנו בקומצו פי׳ בתורת כהנים ושמו כולו שלא יתפזר וקבלה היא שנבלע במקומו (כתובות כד) בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא תיכול פי׳ תרומת ת״ל ותרומת א״י תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כבר פי׳ בערך דמאי ובערך חזר.
א. [מיט פון דער בייט.]
ב. [הויקער. פלקינג.]
ג. [וואקס.]
ד. [איין גאטונג זייף.]
ה. [איין שפיעל אונסטרימענט.]
ו. [גרין.]
ז. [בדעקען. האן קאמם.]
ח. [קאהלען.]
ט. [נאמע איינער דיכטער.]
י. [נראבען, פערשטאפען.]
כ. [איינע פפלאנצע.]
ל. [ארט גראז.]
מ. [הויך, שטאלץ.]
קירא דנישתרופי – שעוה הצפה ונוטפת מכוורת שנתמלאה ועודפת.
אהלא – אלויין.
תולענא – אדום.
עילא בר חמרא – עייר בן אתונות.
וליגלח – החולה.
מציעתא דרישיה – אמצעית ראשו.
ולישבוק ליה דמא מאפותיה – יקיז לעייר ממצחו.
ולותביה ארישיה – ישפך הדם על התגלחת.
ולזדהר מעיניה – שלא יכנס מדם זה בעיניו.
רישא דברחא – של איל.
דמנח בכבשא – כבוש בחומץ או בציר.
דבר אחר חוטרנא – חזיר טלוא בחברבורות מנומר.
מכבתותא דמישרי – מאמצע הערוגה שהם חריפים.
ומוסיפים: ואי [ואם] לא הועילה רפואה זו — ליתי תלתא קפיזי תמרי פרסייתא [יביא שלוש מידות תמרים פרסיות], ותלתא קפיזי דקירא דנישתרופי [ושלוש מידות שעוה נוטפת], ותלתא קפיזי אהלא תולענא [ושלוש מידות אהל אדום], ולישלוקינהו בשיכרא, ולישתי [ויבשלם בשיכר, וישתה] אותו משקה. ואי [ואם] לא הועילה רפואה זו — ליתי עילא בר חמרא [יביא עיר בן חמור], וליגלח מציעתא דרישא, ולישביק ליה דמא מאפותיה, ולותביה ארישיה [ויגלח החולה את אמצע ראשו, ויקיז לו, לחמור, דם ממצחו, וישים אותו על ראשו], וליזהר מעיניה דלא ליסמי להו [וייזהר מעיניו שלא ייכנס הדם לתוכן כדי שלא יעוור אותו]. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי רישא דברחא דמנח בכיבשא, ולישלוק בשיכרא, ולישתי [יביא ראש איל המונח בכבישה, כבוש, ויבשלנו בשיכר, וישתה] משקה זה. ואי [ואם] לא הועילה רפואה זו — ליתי [יביא] דבר אחר (חזיר) חוטרנא [מנומר], וליקרעיה, ולותביה אליביה [ויקרענו, ויניחנו על לבו]. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי כרתי מכבתותא דמישרי [יביא כרישים מאמצע הערוגה], שהם חריפים ביותר.
The Gemara continues: And if this remedy is not effective, let one bring three vessels of Persian dates, and three vessels of dripping wax [kira], and three vessels of red aloe, and boil them in beer and drink it. And if this remedy is not effective, let one bring a donkey foal, and shave the middle of its head, and let blood from the donkey’s forehead, and place it on his own head. And he should take care not to let the blood enter his eyes lest it blind him. And if this is not effective, let one bring a pickled ram’s head and boil it in beer and drink it. And if this is not effective, let him bring a striped something else, i.e., a pig, and tear it open and place it on his heart. And if this is not effective, let him bring leeks from the middle of the row, which are very sharp.
הכל
(5) הָהוּא טַיָּיעָא דְּחַשׁ בֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ לְגִינַּאי שְׁקוֹל גְּלִימַאי וְהַב לִי מֵישָׁרָא דְכַרָּתֵי יהיב לֵיהּ וְאַכְלַהּ א״ל אֲמַר לֵיהּ אוֹשְׁלַן גְּלִימָיךְ וְאֶיגְנֵי בֵּיהּ קַלִּי אִיכְּרַךְ גְּנָא בֵּיהּ כַּד אִיחַמַּם וְקָם נְפַל פּוּרְתָּא פּוּרְתָּא מִינֵּיהּ.:
It is reported that a certain Arab was sick with jaundice. He said to the gardener: Take my cloak and give me a row of leeks in exchange. The gardener gave him the row and he ate it. The Arab said to the gardener: Lend me your cloak and I will sleep in it for a short while. The gardener gave it to him and he wrapped himself in it and slept. When he got hot and stood up pieces fell from the cloak bit by bit because the cloak had become very hot from the Arab’s sweat. The Arab tricked the gardener, who ultimately received nothing.
אושלן גלימיך – השאילני הטלית.
ואיגני בה – ואישן בה.
קלי – מעט.
איכריך גנא – נכרך בה וישן בה.
נפל פורתא פורתא – קדחה הטלית מחום שריפת החולי שיצא עם הזיעה ונפלה חתיכות דקות.
ומסופר: ההוא טייעא דחש ביה [ערבי אחד שחלה בו, במחלת הירקון], אמר ליה לגינאי [לו לגנן]: שקול גלימאי והב [קח את גלימתי ותן] לי תמורתה מישרא דכרתי [ערוגת כרישים]. יהיב ליה [נתן לו] ואכלה. אמר ליה [לו] אותו ערבי לגנן: אושלן גלימיך ואיגני ביה קלי [השאילני גלימתך ואישן בה מעט]. נתן לו ואיכרך גנא ביה [התעטף וישן בה]. כד איחמם וקם, נפל פורתא פורתא מיניה [כאשר התחמם ועמד ממקומו, נפלו מעט מעט, חתיכות חתיכות, ממנה], וכך הערים אותו ערבי על הגנן שבסופו של דבר לא קבל מאומה.
It is reported that a certain Arab was sick with jaundice. He said to the gardener: Take my cloak and give me a row of leeks in exchange. The gardener gave him the row and he ate it. The Arab said to the gardener: Lend me your cloak and I will sleep in it for a short while. The gardener gave it to him and he wrapped himself in it and slept. When he got hot and stood up pieces fell from the cloak bit by bit because the cloak had become very hot from the Arab’s sweat. The Arab tricked the gardener, who ultimately received nothing.
הכל
(6) לְיַרְקוֹנָא תְּרֵין בְּשִׁיכְרָא וּמִיעֲקַר אוּמִי שְׁרֵי וְהָתַנְיָא ב מִנַּיִין לַסֵּירוּס בָּאָדָם שֶׁהוּא אָסוּר ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ב:כ״ד} וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ בָּכֶם לֹא תַעֲשׂוּ דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי חֲנִינָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מִיכַּוֵּין הָכָא מֵעַצְמוֹ הוּא דְּאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן ג הָרוֹצֶה שֶׁיְּסָרֵס תַּרְנְגוֹל יִטּוֹל כַּרְבׇּלְתּוֹ וּמִסְתָּרֵס מֵאֵלָיו וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי רָמוּת רוּחָא הוּא דִּנְקִיטָא לֵיהּ אֶלָּא בְּסָרִיס.
The Gemara discussed the remedy for jaundice, saying that one should drink two of the ingredients mentioned together with beer, and one becomes sterile from it. The Gemara asks: And is it permitted to cause sterility? Wasn’t it taught in a baraita: From where is it derived that castration of a man is prohibited? The verse states: “Those whose testicles are bruised, or crushed, or torn, or cut, shall not be offered to the Lord, and you shall not do this in your land” (Leviticus 22:24), meaning that you shall not do it to yourselves; this is the statement of Rabbi Ḥanina. Apparently, it is prohibited to castrate a man. The Gemara answers: This prohibition applies only in a case where one intends to castrate. Here, in the cure for jaundice, the sterility happens on its own, incidental to the treatment. Proof is cited from that which Rabbi Yoḥanan said: One who seeks to castrate a rooster should remove its comb and it will become castrated on its own. Incidental castration is permitted. The Gemara rejects the proof. Didn’t Rav Ashi say: It is arrogance that it assumes when it has its comb, and when the comb is removed it becomes depressed and no longer procreates. However, it is not actually castrated. Rather, apparently this remedy for jaundice is permitted only for one who is castrated and for whom causing sterility is not a concern.
ומי שרי – לשתות כוס עיקרין.
לא תעשו – קרי ביה לא תיעשו.
ומסתרס מאליו – ואע״ג דסירוס אסור בידים.
והא אמר רב אשי – דההוא לאו סירוס הוא אלא רמות רוחא נקיטא ליה לתרנגול ומשניטל הודו הוא מתאבל ואינו משמש אבל בסירוס אפילו ממילא אסור.
אלא בסריס – הך דשרי למישתי כוס של עיקרין במי שהוא סריס כבר עסקינן.
והתניא מניין לסירוס שהוא אסור – וא״ת אפילו לא אסור סירוס תיקשי ליה דליתסר משום פריה ורביה וכ״ת משום דהוי מצי לשנויי ביש לו בנים הא משמע בסוף הבא על יבמתו (יבמות דף סה:) גבי דביתהו דר׳ חייא דאי הוה מיפקדה אפריה ורביה לא הוה שתיא סמא דעקרתא אע״ג דהוי לה שתי נקבות ושני זכרים משום בבקר זרע [את] זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא) ובאשה לא שייך סירוס אוקי במסקנא לרבי יוחנן בן ברוקה דמחייב בפריה ורביה בעקרה וזקנה ולא מוקי ביש לה בנים ויש לומר דמסירוס ניחא ליה למפרך משום דאיכא למ״ד בפרק הבא על יבמתו (שם דף סא:) כיון דקיימא פריה ורביה תו לא צריך.
תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו – מכם קא דריש והא דאמר בחגיגה (דף יד:) שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להו בארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו התם נפקא לן מארץ כדמפרש בשאלתות דרב אחאי דהא חובת הגוף הוא מה לי בארץ מה לי בחו״ל אלא האי בארץ לכל אשר בארץ אתא והכא מכם דריש כדפי׳ ומה שמפרש בשאלתות דהא דאסר לשתות סמא דעקרתא היינו כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ואע״ג דקי״ל כר״ש דשרי היינו דוקא בשבת משום דבעינן מלאכת מחשבת אבל בכל התורה כולה סבירא לן כרבי יהודה ואין נראה לר״י דבכל התורה כולה קי״ל כר״ש דשרי כדמשמע לעיל בפ׳ המוציא (שבת פא:) דאמרי׳ דרבי יוחנן סבר כסתם משנה דנזיר חופף ומפספס וכו׳ והיינו כרבי שמעון דשרי דבר שאינו מתכוין וכן משמע בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לד.) דשמואל סבר כר״ש בכל התורה כולה דדבר שאין מתכוין שרי גבי המקיז דם בבכור דפסק שמואל התם כר״ש דשרי להקיז ופריך עד השתא לא אשמועינן שמואל דדבר שאין מתכוין מותר דאמר רב חייא בר אשי כו׳ ואי יש חילוק בין שבת לדעלמא איצטריך התם שפיר לפסוק כר״ש אע״ג דכבר אשמעינן דבשבת הלכה כר״ש והכא אתיא אפילו לר׳ שמעון דפסיק רישיה הוא דודאי יסתרס בשתיי׳ כוס עיקרין.
הני מילי היכא דקא מכוין הכא ממילא הוא – ואסיקנא דאפ״ה אסור. א״דא דאתיא כר׳ יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור, אבל לר׳ שמעון הכי נמי דשרי. ולא מחוור דא״ה מאי קושיא לימא כי אמרי׳ לר״ש. ורב אחא משבחא גאון ז״ל כ׳ בשאלתא דאמור אל הכהניםב דאע״ג דדבר שאין מתכוין הוא אסור, דכי קיי״ל כר״ש ה״מ באיסורי שבת אבל בשאר איסורין הלכה כר״י. ורבותינו הצרפתים ז״לג השיבו עליו מדאמרי׳ לעילד ומי א״ר יוחנן הכי והאר״י הל׳ כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס [אבל לא שורק] אלמא ר׳ יוחנן כר״ש ס״ל בשאר איסורי,ה וקיימא לן רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן.ו ועוד מדפרכי׳ בפרק ר״א דמילהז ל״ל קרא דבר שאין מתכוין הוא. ועוד דגרסי׳ במס׳ בכורות בפרק יש בכור לנחלהח מנין לבכור שאחזו דם שמותר להקיז אותו וכו׳ אמר שמואל הלכה כר״ש. ופרכי׳ הי ר״ש אילימא ר״ש דמתני׳, אטו עד השתא לא אשמעי׳ שמואל דדבר שאין מתכוין מותר, אלמא הלכה כר״ש בכל איסורי. אלא י״ל הכא פסיק רישי׳ ולא ימות הוא,ט ואפ״ה קס״ד מעיקרא למישרא הואיל וממילא הוא, שלא אסרה תורה אלא כורת נותק גיד או בצים.
(ו-ז) הא דאמרי׳ אלא בסריס והאר״י א״ר חייא הכל מודים במסרס וכו׳ – תמיה לי בשלמא התם בדקא עביד מעשה כגון נותק אחר כורת, ומחמץ אחר מחמץ נמי רחמנא קפיד אמחמץ, והלש ומקטף ואופה, אלא סריס ששותה כוס של עיקרין מאי קעביד. ואיכא למימר הכא בסריס חמה שאינו מוליד אבל מתאוה ובועל, וכשהוא שותה כוס של עיקרין הללו מיעקר לגמרי ואינו מתקשה כלל, ואינו יכול להיות נזקק לנשים וזה אסור לפי שהקפידה תורה אתוספת סירוס.י וא״ת מנ״ל דשרינן בכה״ג לא נוקי ליה בהכי ולא תיקשי. איכא למימר מדקאמרי׳ ומיעקר, אלמא בשיש בה תוספת עיקור וסירוס קאמר, והוה יכלי׳ למימר דהא דקאמר ומיעקר לאסורא, לומר דלא לישתי חלא סריס גמור אלא ניחא ליה לאשכוחי בשריותא, ובמסקנא אוקי׳ באשה זקנה, א״נ עקרה, ואע״פ שיש בה תוספת סירוס שהיא מצטננת ואינה נזקקת שוב לבעל, אפי״ה באשה שרי שאין בה דין סירוס.כ ואפשר דכיון דחייבה תורה על נותק אחר כורת אע״פ שהוא סריס גמור ואינו מוסיף כלום, כיון שעשה מעשה סירוס אסור אף זה כן.
א. לרשב״א היא ד׳ השאילתות, מיהו רבנו הביא רק בסמוך דברי השאילתות, ולשיטה זו הא דקאמרי׳ ה״מ היכא דקא מיכוין וכו׳ היינו דמותר כר״ש, ולשון קא מכוין מוכח הכא, אלא דמהא דר׳ יוחנן קשה דהתם משמע דמכוין דהרוצה לסרס קתני, וברשב״א תירץ דרבותיה נקטיה דאיהו ס״ל כיון דלא הוי נוגע ממש במקום סירוס מותר אפילו במתכוין כ״ש בשאינו מתכוין, ובתוס׳ הקשו דהא הוי פסיק״ר ואפילו לכ״ש אסור, מיהו אין זה קושיא דאפשר דס״ל כהערוך דפס״ר דלא ניחא ליה שרי, וברשב״א כתב שלא אמר הערוך אלא לענין שבת, וכ״כ הרא״ש, ואמנם בתוס׳ כתובות ו, א משמע דס״ל הכי בכל האיסורין, ועי׳ בסמוך בזה. ועי׳ אחרונים שדנו שהרא״ש סותר עצמו בפ׳ הבונה קג, א. ובמאירי כתב שאפשר שאין כאן פסיק״ר שקצת בנ״א שותין ואין נעקרין.
ב. שאילתא קה, ועיי״ש בהעמק שאלה באריכות. ומרבנו משמע דהשאילתות מפרש גמ׳ דידן כפשוטו דקא מיכוין הכא מעצמו, היינו כיון דאינו נוגע במקום הסירוס הוי כממילא ואין בזה איסור סירוס, וקמייתי מריו״ח ודחי דהתם רמות רוחא נקט. ולכאורה משמע דמן הסברא אין מקום לחלק בזה [ועי׳ רבנו בסמוך בזה] אלא דדוחק לאוקמא הא דירקותא דוקא בזקנה או בעקרה וכן מהא דריו״ח דמותר בתרנגול הוכרח לחלק בין בידים לממילא, וכיון דאידחי הא דריו״ח שוב הדר לסברא שאין לחלק בין סירוס לכוס עיקרים, ומוטב לידחק באוקימתא דזקנה. מיהו היה קשה לשאילתות דיהא מותר מצד דבר שא״מ ובהא כתב דנקיטנא כר׳ יהודה, ועי׳ בסמוך, [ועי׳ מנחת חינוך מצוה רצא].
ג. בתוד״ה תלמוד ועי׳ רא״ש וראשונים. ואפשר שהשאילתות נמי לא קאמר אלא בסירוס [מיהו בשאילתות כת׳ בכל התורה], והיינו דכל שאינו מתכוין לתכלית המעשה חסר במעשה כיון שעיקרו הוא בתכלית הדבר, אבל בסירוס דחייב אפילו במסרס אחר מסרס אע״פ שאינו מוסיף ע״י פעולתו בעצם הסירוס, וע״כ דחייב בסירוס על עצם המעשה אפילו אין בזה תכלית עבירה, ומשו״ה אין מקום לפטור אינו מתכוין שהוא פטור שחסר עיקר התכלית מצד הכוונה. [ובביאור דעת השאילתות עיין גם באהא״ז הל׳ שבת פ״א ה״ד ד״ה וכל זה תלוי].
ד. פא, ב.
ה. במיוחס לריטב״א הביא: דאע״ג דרב סבירא ליה כר׳ יהודה בין לענין שבת בין לענין שאר איסורי [לעיל כב, א] הא קיי״ל כרב וכו׳.
ו. ביצה ד, א.
ז. לקמן קלג, א.
ח. לד, א.
ט. כ״כ לעיל דהרא״ש והרשב״א כתבו דאע״ג דלא ניחא ליה מותר דוקא בשבת דבעי מלאכת מחשבת, אבל בכל איסורים לא בעי׳ דניחא ליה, ובחז״א סי׳ סב כתב דאפילו לתוס׳ כתובות ו, ב דדעת הערוך בכל האיסורים אפשר דסירוס שאני שלא ישאר סריס והלכך לא מהני אינו מתכוין. ולפי מש״כ למעלה דבסירוס כיון דהתורה אסרה המעשה אפילו בלא תכלית, א״כ אין בהא ריעותא דלא ניחא ליה.
י. רבנו מסתפק אם בסריס איכא איסור בכוס עקרים דהא אינו מוסיף בקלקול כלי ההולדה ול״ד לנותק אחר כורת דעביד מעשה אבל בכוס עקרים אין מוסיף כלום, וסוגיתנו אפשר להעמיד בסריס חמה שע״י כוס עיקרים נוטל ממנו התאוה ועביד מעשה. מיהו אפשר דכיון דאסרה תורה מסרס אחר מסרס אפילו בלא תוספת מעשה אסור. ואפילו בסריס גמור אסור. ומרבנו משמע דשתיית כוס עקרים מה״ת, אבל ברמב״ם פט״ז מאי״ב הי״ב כתב דאינו אלא מדבריהם וכ״כ במאירי. ובמיוחס לר״ן כתב דעקר מותר דלא הוה ראוי להוליד, ולפי״ז התירוץ בעקרה ה״ה בעקר.
כ. הנה בס״ד דזקן מותר אפשר להסביר בב׳ פנים, חדא לדעת רבנו דרק במוסיף חייב, א״כ אם שתה כוס עיקרין וחזר ושתה עוד כוס עקרין פטור דהא אינו מוסיף. ולפי״ז גם זקן כיון שבטל כוח ההולדה ואין ניכר בו הוי כשותה כוס עיקרין, ומשו״ה ס״ל דזקן פטור. ואפשר להסביר בדרך אחרת דזקן כיון שבדרך הבריאה הגיע זמנו ליבטיל חמדיה הוי כמין אחר דאין במין זה איסור סירוס. וכדין אשה שלא נאסרה כלל בסירוס וכמו שכ׳ רבנו ועי׳ תוס׳ ורשב״א, וה״נ זקן הוי כמין אחר וכדיקלא בעלמא שאין בו דין הסירוס. [וכנראה שזו סברת הרשב״א שמחלק בין זקן לסריס, שסריס אינו מוליד ולכן אף שבהאי גברא לא מועיל מעשה הסירוס שהוא מסורס ועומד מ״מ חל על פעולתו דין סירוס כיון שכמותו מוליד, אבל זקן שאין ראוי להוליד לפי דרכן של בריות ואינו מן המולידין לא הוי בגדר דין הסירוס]. וחתני הרב חיים שליט״א הוסיף שיש נפ״מ בין ב׳ הפי׳ אי עביד מעשה נותק או כורת בזקן, דלפי׳ הא׳ גם לס״ד יהא חייב, ולפי׳ הב׳ כיון דאינו מינו אין בו דין סירוס כלל. ומרבנו משמע דבאשה מותר להשקותה לכתחילה [ובתו״כ בהר דרוש לה מקרא] מיהו בר״ם משמע דלכתחילה אסור עי׳ מ״מ ומנ״ח שם.
הני מילי היכא דקא מכוון הכא לא מכוון. כתב רב אחא בשאלתות שלו (פ׳ אמור סי׳ קה): אסור למשתא סמא דעקראתא אפילו מעלי לגופא, דכתיב (ויקרא כב, כד) ובארצכם לא תעשו. ואע״ג דלא מכוון וקיימא לן כרבי שמעון בדבר שאין מתכוון, הני מילי לענין שבת, אבל במילי דעלמא כר׳ יהודה קיימא לן. ולדבריו הא דקאמר הני מילי היכא דקא מכוון הכא לא מכוון, פירושו ומותר כרבי שמעון, דהא בפלוגתא דרבי שמעון ור׳ יהודה שייכא.
והקשו עליו בתוס׳ דודאי כל מאן דאית ליה דבר שאינו מתכוון מותר בכל מילי אית ליה הכין, לא שנא שבת ולא שנא מילי דעלמא. ותדע לך מדאמר רבי יוחנן בפרק המוציא יין (שבת פא:) אסור לקנח בחרס בשבת, וקא מפרש עולא טעמא התם משום השרת נימין ואע״ג דלא מיכוין אסור, ואקשינן ומי אמר ר״י הכין, הא אמר ר״י הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק, ומאי קושיא דלמא בעלמא אית ליה דבר שאין מתכוון מותר אבל לענין שבת לא, ובבכורות פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות לד.) גבי מקיז דם לבכור, אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי שמעון, ופריך אטו עד השתא לא אשמעינן שמואל דבר שאין מתכוון מותר, ואם איתא, מאי קא פריך, עד השתא אשמעינן במילי דשבת, והשתא אשמעינן אפילו בשאר מילי.
ולדידי נמי קשיא, דאם איתא דהא בפלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בדבר שאין מתכוון שייכא, כי קאמר דא״ר יוחנן הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו, הוה ליה למימר דאמר ר׳ יוחנן הלכה כסתם משנה, ותנן נזיר חופף ומפספס, ואפילו תמצי לומר דניחא לי לאתויי טפי הא דתרנגול דאיירי בסרוס ממש, אכתי מאי קא מייתי מההיא, דההיא אפילו במתכוון היא, וכדאמרינן הרוצה שיסרס תרנגול. ועוד כי דחי לה רב אשי מינה ואמר, והאמר ר׳ יוחנן רמות רוחא הוא דנקיט ליה, ליהדר וליתי׳ ראיה מאידך דרבי יוחנן, דאמר הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס.
ובתוס׳ אמרו דהא לאו בדרבי שמעון ורבי יהודה שייכא, דבהא אפילו רבי שמעון מודה בה משום דפסיק רישיה ולא ימות הוא, ואפילו לפירוש הערוך (ערך פסק) דאמר דאפילו בפסיק רישיה פליג רבי שמעון בכל שאינו נהנה ממנו, וכדמוכח ההיא דלעיל דריש פרק הבונה (שבת קג.) גבי תולש עולשין, דאקשינן והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות, ופרקינן התם דעביד בארעא דלאו דידיה, איכא למימר דהני מילי לענין שבת משום דכתיב ביה מלאכת מחשבת, אבל במילי דעלמא כל שפסיק רישיה ולא ימות מודה ביה רבי שמעון. ותדע לך מדפריך תלמודא בזבחים בפרק כל התדיר (זבחים צא:) גבי מתנדב יין מזלפו על גבי האשים, והא מכבה, ואע״ג דהתם לא מכוון לכבוי ולא ניחא ליה.
ומכל מקום אכתי קשיא לי, מאי קא מייתי מדרבי יוחנן דאמר הרוצה שיסרס תרנגול דהתם הא מכוון. ויש לומר דלרבותא נקטיה דאיהו סבירא ליה דלא אסרה תורה אלא בנוגע ממש במקום סירוס, וכדכתיב (ויקרא כג, כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות, אבל בשאינו נוגע באבר עצמו מותר וכדבר דאתי ממילא היא, והיינו דקאמר הני מילי היכא דקא מכוון ליגע באבר אבל היכא דלא מכוון ליגע באבר עצמו לא כדר״י ואף על גב דמתכוון לסרוסי וכל שכן הכא דלא מכוון.
ב מקודם הוזכר שלירקונא [לרפואת חולי ירקון] ישתה תרין בשיכרא, ומיעקר [שנים מן המינים בשיכר, ואולם נעשה עקר]. ושואלים: ומי שרי [והאם מותר] לגרום עקרות? והרי שנינו: מניין לסירוס באדם שהוא אסור — תלמוד לומר: ״ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה׳ ובארצכם לא תעשו״ (ויקרא כב, כד), ומשמעו — בכם לא תעשו, אלו דברי ר׳ חנינא. נמצא שאסור לגרום עקרות לאדם! ומשיבים: הני מילי [דברים אלה] שאסרו — הרי זה דווקא היכא דקא מיכוין [במקום שהוא מתכוין] לסירוס, ואילו הכא [כאן] — מעצמו הוא הסירוס נעשה, שנגרם אגב רפואת הירקון. וראיה שמותר באופן כזה, שאמר ר׳ יוחנן: הרוצה שיסרס תרנגול — יטול כרבלתו, ומסתרס מאליו, נמצא שסירוס הבא מאליו — מותר. ודוחים: והאמר [והרי כבר אמר] רב אשי: רמות רוחא (גאוה) הוא דנקיטא ליה [היא שאוחזת בו, בתרנגול] כשיש לו כרבולת, ומשניטלה ממנו מתעצב ואינו משמש עוד, אבל אינו נעשה סריס ממש. אלא יש לומר שרפואה זו מותרת רק לסריס שאין לחוש לעקרותו.
The Gemara discussed the remedy for jaundice, saying that one should drink two of the ingredients mentioned together with beer, and one becomes sterile from it. The Gemara asks: And is it permitted to cause sterility? Wasn’t it taught in a baraita: From where is it derived that castration of a man is prohibited? The verse states: “Those whose testicles are bruised, or crushed, or torn, or cut, shall not be offered to the Lord, and you shall not do this in your land” (Leviticus 22:24), meaning that you shall not do it to yourselves; this is the statement of Rabbi Ḥanina. Apparently, it is prohibited to castrate a man. The Gemara answers: This prohibition applies only in a case where one intends to castrate. Here, in the cure for jaundice, the sterility happens on its own, incidental to the treatment. Proof is cited from that which Rabbi Yoḥanan said: One who seeks to castrate a rooster should remove its comb and it will become castrated on its own. Incidental castration is permitted. The Gemara rejects the proof. Didn’t Rav Ashi say: It is arrogance that it assumes when it has its comb, and when the comb is removed it becomes depressed and no longer procreates. However, it is not actually castrated. Rather, apparently this remedy for jaundice is permitted only for one who is castrated and for whom causing sterility is not a concern.
הכל
(7) וְהָאָמַר ר׳ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן
The Gemara asks: Didn’t Rabbi Ḥiyya bar Abba say that Rabbi Yoḥanan said:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.