Tosafot Shevuot 22b – תוספות שבועות כב:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין הוּא וּבֵין חֲבֵירוֹ לֹא מָעַל לְפִי שֶׁאֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת. אֵיפוֹךְ אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה לֹא מָעַל לְפִי שֶׁאֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הוּא מָעַל וַחֲבֵירוֹ לֹא מָעַל. אִי הָכִי רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר קוּנָּמוֹת כְּשָׁבוּעוֹת אֶלָּא קוּנָּמוֹת אִצְטְרוֹפֵי הוּא דְּלָא מִצְטָרְפִי הָא מְעִילָה אִית בְּהוּ וְהָאָמַר ר׳רַבִּי מֵאִיר אֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת כְּלָל. לְדִבְרֵיהֶן דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי אֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת כְּלָל לְדִידְכוּ אוֹדוֹ לִי מִיהַת דְּקוּנָּמוֹת כִּשְׁבוּעוֹת. וְרַבָּנַן שְׁבוּעוֹת אִיכָּא דְּרַב פִּנְחָס קוּנָּמוֹת לֵיכָּא דְּרַב פִּנְחָס. אָמַר רָבָא ^אשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל עָפָר פָּטוּר בָּעֵי רָבָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל עָפָר בְּכַמָּה כֵּיוָן דְּאָמַר שֶׁלֹּא אוֹכַל דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּלָאו מִידֵּי דְּאָכְלִי אִינָשֵׁי הוּא בְּכׇל שֶׁהוּא ^בתֵּיקוּ.: בָּעֵי רָבָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל חַרְצָן בְּכַמָּה כֵּיוָן דְּמִתְאֲכִיל עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבֶת דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּלָא בְּעֵינֵיהּ אָכְלִי לֵיהּ אִינָשֵׁי דַּעְתֵּיהּ אַמַּשֶּׁהוּ ^גתֵּיקוּ. בָּעֵי רַב אָשֵׁי נָזִיר שֶׁאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל חַרְצָן בְּכַמָּה דְּכֵיוָן דִּכְזַיִת אִיסּוּרָא דְּאוֹרָיְיתָא הוּא כִּי קָא מִשְׁתְּבַע אַהֶתֵּירָא קָא מִשְׁתְּבַע וְדַעְתֵּיהּ אַמַּשֶּׁהוּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאָמַר שֶׁלֹּא אוֹכַל דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת. תָּא שְׁמַע שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חַיָּיב ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר וְהָוֵינַן בַּהּ אַמַּאי חַיָּיב מוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא רַב וּשְׁמוּאֵל ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמְרִי בְּכוֹלֵל דְּבָרִים הַמּוּתָּרִין עִם דְּבָרִים הָאֲסוּרִין. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אִי בִּמְפָרֵשׁ חֲצִי שִׁיעוּר וְאַלִּיבָּא דְרַבָּנַן אִי בִּסְתָם וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אָדָם אוֹסֵר עַצְמוֹ בְּכׇל שֶׁהוּא. וְהָא נְבֵילָה דְּמוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא דְּכִי חַרְצָן לְגַבֵּי נָזִיר דָּמְיָא וְטַעְמָא דְּפָרֵישׁ הָא לָא פָּרֵישׁ ^דדַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת שְׁמַע מִינַּהּ. אֶלָּא תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רָבָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל עָפָר בְּכַמָּה תִּפְשׁוֹט דְּעַד דְּאִיכָּא כְּזַיִת דְּהָא נְבֵילָה כְּעָפָר דָּמְיָא וְטַעְמָא דְּפָרֵישׁ הָא לֹא פָּרִישׁ דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת. לֹא עָפָר לָאו בַּר אֲכִילָה הוּא כְּלָל נְבֵילָה בַּת אֲכִילָה וְאַרְיָא הוּא דִּרְבִיעַ עִילָּוַוהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^השְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת ^ושְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה חַיָּיב שְׁתַּיִם ^זשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כּוּסְּמִין אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת ^חשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כּוּסְּמִין וְאָכַל חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת ^טשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְשָׁתָה מַשְׁקִין הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת ^ישְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וְשָׁתָה חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. ^כשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אוֹכָלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לַאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לִשְׁתִיָּה פָּטוּר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חַיָּיב ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן ^לפּוֹטֵר אָמַר ^מקוּנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְהוּא אָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשָׁתָה חַיָּיב אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא. אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא דַּאֲמַר לֵיהּ אִינָשׁ לְחַבְרֵיהּ נִטְעוֹם מִידֵּי וְעָיְילִי וְאָכְלִי וְשָׁתוּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא ^נשְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִנַּיִן לִשְׁתִיָּה שֶׁהִיא בִּכְלַל אֲכִילָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״ד:כ״ג} וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירוֹשְׁךָמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבועות ה׳:ח׳-ט׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א
טור יורה דעה רל״ח:ט׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ח:ט׳

^ב רמב״ם הלכות שבועות ה׳:ח׳-ט׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א
טור יורה דעה רל״ח:ט׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ח:ט׳

^ג רמב״ם הלכות שבועות ה׳:ח׳-ט׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א
טור יורה דעה רל״ח:ט׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ח:ט׳

^ד רמב״ם הלכות שבועות ה׳:ח׳

^ה רמב״ם הלכות שבועות ד׳:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א

^ו רמב״ם הלכות שבועות ד׳:ו׳

^ז רמב״ם הלכות שבועות ד׳:ה׳

^ח רמב״ם הלכות שבועות ד׳:ז׳

^ט רמב״ם הלכות שבועות ד׳:ה׳

^י רמב״ם הלכות שבועות ד׳:ח׳

^כ רמב״ם הלכות שבועות ה׳:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א
טור יורה דעה רל״ח:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ח:ג׳

^ל רמב״ם הלכות שבועות ה׳:ה׳

^מ טור יורה דעה רל״ח:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ח:ז׳

^נ רמב״ם הלכות שבועות ד׳:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א
טור יורה דעה רל״ח:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ח:ב׳

וחכמים אומרים בין הוא בין חבירו לא מעל כו׳ – משמע דכ״ע מודו בקונמות דאין להן פדיון דאפי׳ רבי מאיר דאמר יש מעילה בקונמות מודה דאין לו פדיון והקשה הר׳ יצחק בן רבינו מאיר דבריש האשה רבה (יבמות פח. ושם) אמר אי קסבר יש מעילה בקונמות משום דבידו לפדותו הוא ותירץ ר״ת דקונמות דאסר אכ״ע יש להן פדיון לר״מ כיון דדמיא להקדש תדע מדנקט ככר זו עלי הקדש וא״ת וניפלוג בקונם גופיה וי״ל דאה״נ ובקונם גופיה מפליג ורישא נמי איירי בקונם וככר זו הקדש היינו כהקדש דהא לר״מ לא שני ליה בין קרבן לכקרבן בין אימרא לכאימרא כדאיתא בספ״ק דנדרים (דף יג.) ה״ה בין הקדש לכהקדש כיון דדעתיה אקונם א״נ איירי בפירש בהדיא כהקדש ואיידי דנקט בסיפא ככר זו עלי הקדש דלא איצטריך לפרש כהקדש כיון דאמר עלי תנא נמי רישא ככר זו הקדש וחכמים דאמרי בין הוא בין חבירו לא מעל פליגי נמי ארישא וברוב ספרים גרס בר״פ אין בין המודר (שם לה.) בין כך ובין כך לא מעל ואית ספרים דגרסי אחד זה ואחד זה לא מעל וגרסי נמי התם ברישא קונם ככר זו הקדש. נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן – איידי דקאי בחרצן נקט חרצן וה״ה דמצי למיבעי בחלב ונבילה בכל אדם אבל אין לפרש דנקט חרצן משום דאית בה תרתי שמושבע ועומד ולא אכלי ליה בעיניה ואיכא למימר טפי דדעתיה אכל שהוא דהא מנבילה וטריפה פשיט ליה. אהתירא קמשתבע – אפילו לרבי יוחנן דאמר (יומא דף עג:) חצי שיעור אסור מן התורה אתיא בעיא דרב אשי דמסתמא כר׳ יוחנן סבירא ליה דקיימא לן כוותיה והיינו טעמא דכיון דליכא אלא איסורא בעלמא לא חשיב ליה מושבע ועומד א״נ לרבי יוחנן נפרש אהיתירא קמשתבע כגון ליהנות שלא כדרך הנאתו דקיימא לן (פסחים דף כד:) כל איסורים שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן ואפילו איסור בעלמא ליכא מדאורייתא אלא מדרבנן. תא ונטעום מידי ואזלי ואכלי ושתו – ואי שתיה לאו בכלל אכילה הוא היה להן להזכיר גם השתיה ולפי הספרים דל״ג אלא אזלי ושתו ניחא טפי וא״ת מה ענין טעימה אצל אכילה ויש לומר שמא בלשונם הוו קרו לאכילה טעימה. איבעית אימא קרא כו׳ – בספ״ק דקדושין (דף לה:) גבי כל שישנו בהשחתה אמר הכי וכן בכמה מקומות ותימה כיון דאיכא סברא ל״ל קרא דהכי פריך בפ״ב דכתובות (דף כב.) גבי הא דאמר רב הונא מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר למה לי קרא סברא הוא הוא אסרה הוא שרי לה ויש לחלק דיש דברים שאין הסברא פשוטה כל כך וצריך הפסוק להשמיענו הסברא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון