×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא קידושין ל״ז:גמרא
;?!
אָ
בִּיאָה וּמוֹשָׁב כְּתִיב בְּהוּ! ה״קהָכִי קָאָמַר, לְלַמֵּד שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בִּיאָה וּמוֹשָׁב, אֵינוֹ אֵלָּא לְאַחַר יְרוּשָׁה וִישִׁיבָה, דִּבְרֵי ר׳רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אִי הָכִי, אָמַר לוֹ ר״ערִבִּי עֲקִיבָא, הֲרֵי שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מוֹשָׁבוֹת, וא״לוַאֲמַר לֵיהּ, שַׁבָּת ק״וקַל וָחוֹמֶר הִיא, נֵימָא לֵיהּ, אֲנָא בִּיאָה וּמוֹשָׁב קָאָמֵינָא! חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר לֵיהּ: חֲדָא, דַּאֲנָא בִּיאָה וּמוֹשָׁב קָאָמֵינָא, וְעוֹד, דְּקָא אָמְרַתְּ הֲרֵי שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מוֹשָׁבוֹת, שַׁבָּת ק״וקַל וָחוֹמֶר הִיא. בְּמַאי קָמִיפַּלְּגִי? בְּקֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר קָא מִיפַּלְּגִי; ר׳רִבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר, לֹא קֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר, ור״עוְרִבִּי עֲקִיבָא סָבַר, קֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר. אֲמַר אַבַּיֵי: הַאי תָּנָא דְּבֵי ר׳רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מַפֵּיק מֵאִידַּךְ תָּנָא דְּבֵי ר׳רִבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּתָנָא דְּבֵי ר׳רִבִּי יִשְׁמָעֵאל: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ בִּיאוֹת בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפֵרֵט לָךְ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶן, לְאַחַר יְרוּשָׁה וִישִׁיבָה, אַף כָּל לְאַחַר יְרוּשָׁה וִישִׁיבָה. וְאִידַּךְ? מִשּׁוּם דַּהֲוָה מֶלֶךְ וּבִיכּוּרִים שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וְכָל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין. וְאִידַּךְ? צְרִיכִי, דְּאִי כְתַב רַחֲמָנָא מֶלֶךְ וְלָא כְתַב בִּיכּוּרִים, הֲוָה אָמֵינָא בִּיכּוּרִים דְּקָא מִיתְהַנֵי לְאַלְתָּר, וְאִי כְתַב בִּיכּוּרִים וְלָא כְתַב מֶלֶךְ, הֲוָה אָמֵינָא מֶלֶךְ דְּדַרְכּוֹ לִכְבֹּשׁ לְאַלְתָּר. וְאִידַּךְ? נִכְתּוּב רַחֲמָנָא מֶלֶךְ וְלָא בָעֵי בִּיכּוּרִים, וַאֲנָא אָמֵינָא, וּמַה מֶלֶךְ דְּלִכְבֹּשׁ לְאַחַר יְרוּשָׁה וִישִׁיבָה, בִּיכּוּרִים לֹא כָל שֶׁכֵּן! וְאִידַּךְ? אִי כְתַב הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא, מִידִי דַּהֲוָה אַחַלָּה, קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְהָשָׁתָא דְּאָמְרַתְּ חוֹבַת הַגּוּף נוֹהֶגֶת בֵּין בא״יבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֵּין בח״לבְּחוּצָה לָאָרֶץ מוֹשָׁב דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי שַׁבָּת ל״ללָמָּה לִי? אִיצְטְרִיךְ, ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וּבְעִנְיָנָא דְּמוֹעֲדוֹת כְּתִיבָא, תִּיבָּעֵי קִידּוּשׁ כִּי מוֹעֲדוֹת, קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מוֹשָׁב דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי חֵלֶב וְדָם לָמָּה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סד״אסָלְקָא דַעְתָךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וּבְעִנְיָנָא דְּקָרְבָּנוֹת כְּתִיבִי, בִּזְמַן דְּאִיכָּא קָרְבָּן נִיתְּסַר חֵלֶב וְדָם, בִּזְמַן דְּלֵיכָּא קָרְבָּן לָא, קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מוֹשָׁב דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי מַצָּה וּמָרוֹר לָמָּה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סד״אסָלְקָא דַעְתָךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וּכְתִיב {במדבר ט׳:י״א} עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ, בִּזְמַן דְּאִיכָּא פֶּסַח אִין, בִּזְמַן דְּלֵיכָּא פֶּסַח לָא, אקמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. בִּיאָה דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי תְּפִילִּין וּפֶטֶר חֲמוֹר לָמָּה לִי? הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנָא דְּבֵי ר׳רִבִּי יִשְׁמָעֵאל: עֲשֵׂה מִצְוָה זוֹ, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ תִּיכָּנֵס לָאָרֶץ. בִּשְׁלָמָא, למ״דלְמַאן דְּאָמַר מוֹשָׁב כָּל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים מַשְׁמַע, הַיְינוּ דִּכְתִיב {יהושע ה׳:י״א} ״וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח״, מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח אַכוּל, מֵעִיקָּרָא לָא אַכוּל, אַלְמָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
במאי קמיפלגי – פי׳ בקונטרס מה ראה ר״ע לחלוק על ר׳ ישמעאל אבל לא בעי מה ראה רבי ישמעאל לחלוק על ר״ע משום דדריש לכם במה הנוהגת בכולכם כדפי׳ בקונטרס לעיל.
לא קירבו נסכים במדבר – פי׳ עד שנתיישבו בא״י משום דכתיב בכל מושבותיכם ואע״ג דכתיב גבי מילואים וזה אשר תעשה על המזבח וכתיב בהו נסכים בעולת תמיד בקרבן ציבור הוא דהואי אבל קרבן יחיד לא נתחייב בנסכים אלא מביאת הארץ ואילך ולאחר ירושה וישיבה ועל כן לא נתחייבו בנסכים במדבר דאי נתחייבו שוב לא הפסיקו אפילו בגלגל ור״ע סבר קירבו נסכים במדבר פי׳ ונסכים דכתיב בפ׳ שלח לך היינו נסכי יחיד אף בבמת יחיד דאי להטעין נסכים לקרבן יחיד בבמה גדולה לא איצטריך קרא שכבר טעונה ועומדת מזמן שהיו במדבר וא״כ מושב דקאמר לא לאחר ירושה וישיבה קאמר שהרי במדבר הקריבום שהיה קודם ולא בא אלא להתיר קרבן יחיד בבמת יחיד בביאתן לגלגל כל י״ד שנה ובא הכתוב להטעינם נסכים.
הואיל ונאמרה ביאה בתורה סתם – בפ׳ בהעלותך על בחדש הראשון פי׳ רש״י דפרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר למדת שאין מוקדם ומאוחר בתורה ולמה לא פתח בזו מפני שהוא גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד וא״ת ולמה לא הקריבו וי״ל דסבירא להו כתנא דהכא דאמר שכ״מ שנאמר ביאה אינו אלא אחר ירושה וישיבה ובפסח נאמר ביאה וא״ת א״כ היאך הקריבו גם פסח זה וגם אותו פסח שעשו בימי יהושע קודם שנכבשה ונחלקה הארץ וי״ל שעשו ע״פ הדיבור וא״ת כיון שמן הדין לא היה להם לעשות מה גנות היה להם וי״ל דהיינו גנותם שנשתהו ליכנס לארץ עד מ׳ שנה מפני עון מרגלים ולפיכך לא נצטוו ואם היו זוכים ליכנס לארץ מיד היו מצווים מיד עוד י״ל דס״ל כי האי תנא דאמר דביאה הכתוב גבי תפילין משמע עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ וכן משמע ביאה דכתיב גבי פסח וא״ת א״כ למה לא עשו כי אם פסח אחד וי״ל לפי שהיו רובם ערלים וכתיב (שמות יב) כל ערל לא יאכל בו והיינו גנותם ומ״מ אינם חוטאים במה שלא עשו אותו דהא ערל אסור באכילת פסח וא״ת למה לא מלו לפי שלא נשבה להם רוח צפונית כל ארבעים שנה שהיו במדבר לפי שהיו נזופים בעון מרגלים וכן משמע במסכת חגיגה. (דף ו.). [בכורים לא כ״ש כו׳ – לית ליה השתא הך סברא דלעיל בכורים דמתהניא לאלתר] ת״י. מושב דכתב רחמנא גבי מצה למה לי – תימה דבסוף ערבי פסחים (פסחים דף קכ:) מפיק מיניה לקובעו חובה בזמן הזה וי״ל דשמא תנאי הוא דהאי תנא מפיק ליה מבערב תאכלו מצות.
בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא קמ״ל מושבותיכם – וא״ת ביאה דכתיב גבי פסח למה לי וי״ל דאתא לומר עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ וא״ת מבערב תאכלו מצות (שמות יב) נפקא דהכתוב קבעו חובה ועל כרחך שלא בזמן פסח מיירי דאי בזמן פסח מעל מצות ומרורים נפקא (פסחים דף קכ.) וי״ל דתרי קראי מושבותיכם ובערב תאכלו מצות צריכי חד לח״ל בזמן שבית המקדש קיים וחד לחוצה לארץ בזמן שאין בית המקדש קיים.
ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול – הקשה ה״ר אברהם אבן עזרא היכי אמרינן ממחרת הפסח דהכא הוי ששה עשר בניסן שנקרב העומר דלמא ממחרת הפסח ממחרת שחיטת הפסח קאמר דהיינו ט״ו בניסן שעדיין לא נקרב העומר דהכי נמי אשכחן בפרשת מסעי דכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל והם יצאו בט״ו ואומר ר״ת דהאי ממחרת הפסח דהכא היינו ט״ו בניסן נמי קאמר וה״פ דקרא ויאכלו מעבור הארץ כלומר מן הישן ממחרת הפסח שהרי הוצרכו לאכול מצות וקלוי דהיינו חדש לא אכלו עד עצם היום הזה דהיינו ט״ז בניסן לאחר שקרב העומר וה״נ אשכחן ט״ז דאיקרי בעצם היום הזה דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ור״י מפרש נהי דבעלמא ממחרת הפסח הוי ט״ו הכא ר״ל ט״ז ולשון התורה לחוד ולשון נביאים לחוד ולשון חכמים לחוד ועל כרחך צ״ל כן דאם לא כן אמאי איצטריך למימר מעיקרא לא אכול הא אין לחלק בין ט״ו לקודם ט״ו כיון דאכתי לא איקרב עומר אלא פשיטא דר״ל ט״ז דהיינו ממחרת אכילת הפסח וההיא דפ׳ מסעי ר״ל ממחרת שחיטת הפסח כדפירשתי. [וע״ע תוס׳ ר״ה יג. ד״ה דאקריבו].רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144