גמרא
פירוש
כְּשִׁיקְרָא לָא חָיְישִׁינַן.
אהָהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד שַׁב מַרְגָּנְיָתָא דְּצַיְירִי בִּסְדִינָא בֵּי רַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
חדא דידענא ביה בר׳ מיאשא דלא אמיד – אע״ג דאילו הוה ר׳ מיאשא קיים והוה טעין שלי הוא היה מהימן אע״ג דלא אמיד דאימור מציאה אשכח או מתנה נתנו לו מ״מ לא טענינן ליתמי דמילתא דלא שכיחא היא כי היכי דלא טענינן להו נאנסו בסוף פרק המוכר את הבית (ב״ב דף ע: ושם).
ועוד הא קא יהיב סימנא – אין לפרש ועוד אפי׳ אמיד דאי אמיד מה מועיל הסימן דלמא זבנה מיניה אף על גב דהאי סימן דציירי בסדיניה אין רגילות לידע אם לא שהפקיד אצלו מ״מ בכסא דכספא ומטכסא דבסמוך ליכא סימן אלא בגופם וההוא לא הוי סימן שהפקיד דאיכא למימר דזבנה מיניה אלא יש לפרש דהנך תרי טעמי אין מועילין זה בלא זה דבעינן דלא אמיד וסימן וא״ת בסוף פ״ק דלעיל (דף יג:) גבי ארוס וארוסתו דקאמר חדא דהא קא מודה ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר״ג א״ל אביי ובהא כי לא מודה מי מכשיר ר״ג כו׳ ומאי קשיא ליה דלמא רב יוסף שני הטעמים מצריך כדאשכחן הכא י״ל דהתם אתי שפיר דאי טעמא דמודה לא מהני לחודיה ההוא טעמא נמי דהלכה כר׳ גמליאל לא מהני ליה מידי דלא מכשיר ר״ג אלא ברוב כשרים אצלה והכא רוב פסולין אצלה וליכא אלא חד טעמא דמודה בלבד וה״ק ובהא כי לא מודה פי׳ אי טעמא דמודה לחודיה לא מהני מי מכשיר כו׳ והא דאמרינן בהאשה שהלכה (יבמות דף קטו: ושם) ההוא דאפקיד שומשמי גבי חבריה א״ל הב לי שומשמאי א״ל שקילתינהו א״ל והא כך וכך הוו ובחביתא רמיין אמר ליה שקלתינהו והני אחריני נינהו ומשמע התם דאי הוה יהיב סימנים מובהקים הוה מהימן ולא מהימן אידך במיגו דלקוחים הם בידי וכן בפרק איזהו נשך (ב״מ דף ע.) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו חזינן איניש דאית ליה דהבא פריכא כו׳ אבל כלים לא דלמא פקדון נינהו ואתי איניש מעלמא ויהיב בהו סימנא ושקיל להו התם מיירי כשיש עדים שהפקיד אצלו דתו לא מהימן למימר לקוח הוא בידי כיון שבא לידו בתורת פקדון אבל דהבא פריכא אין בו סימן והא ליכא למיחש שמא יכירו בטביעת עין דהא לא שכיח ורשב״א נראה לו לפרש חדא דלא אמיד וליכא למיחש דלמא דר׳ מיאשא נינהו ועוד לדלמא דאיניש אחרינא הוו נמי ליכא למיחש דהא קא יהיב סימנא.
קיהיב סימנא – פי׳ בקונטרס דציירי בסדינא ושבעה הוו ובהאשה שהלכה (יבמות דף קטו:) לא הוי סימן כי האי גוונא. שודא דדייני – לא כפי׳ הקונט׳ שפי׳ שיאמדו הדיינים דעתו של נותן למי רצונו ליתן יותר אלא אומר ר״ת שהדיין יתן למי שירצה ומביא ראיה מסוף פ״ק דגיטין (דף יד: ושם) גבי הולך מנה לפלוני ומת משלח מה שירצה שליח יעשה וקרי ליה התם שודא ועוד בפ׳ בתרא דקידושין (דף עד. ושם) אמרינן דנאמן דיין לומר לזה זכיתי כו׳ אבל אין בעלי דינים עומדים לפניו אין נאמן ופריך וניהדר ונידייניה ומשני בשודא דדייני ואי כפי׳ הקונט׳ שהדיינין אומדין דעתו של נותן אכתי ניהדר ויעשה שודא וכן בירושלמי למי שירצו הדיינים להחליט מחליטין ואם תאמר אם כן יתן הדיין למי שיתן לו יותר שכר וי״ל דכל דיין דמקבל אגרא לאו דיינא הוא. המוכר שטר חוב לחבירו כו׳ – תימה לר״י היאך יכול למכור החוב דבשלמא כשיש ללוה קרקעות מוכר לו אותו שיעבוד שיש לו על הקרקעות אבל כשאין לו כלום מה מוכר לו ונראה לו דלא הוי מכר מדאורייתא דאי הוי מכר אמאי מחול וכן נראה לר״ת דלא הוי מכר אלא מדרבנן ומייתי ראיה מדאמר בפ׳ מי שמת (ב״ב דף קמז: ושם) אמר רבא אמר ר״נ מתנת שכ״מ מדברי סופרים ופריך והאמר ר״נ אע״ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכ״מ שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דאינו יכול למחול כו׳ משמע דמידי דאורייתא אינו יכול למחול ויש לדחות דלעולם אפי׳ הוי מכר שטר דאורייתא יכול למחול והתם ה״פ א״א בשלמא דאורייתא מש״ה אינו יכול למחול היורש לפי שהוא אינו יורש אלא המקבל מתנה הוא היורש דאם הוא מדאורייתא אם כן נפקא לן מוהיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה אלא אי אמרת דרבנן אמאי אין יכול למחול הלא אפי׳ מידי דאורייתא יכול למחול כ״ש מתנת שכ״מ דרבנן וא״ת אמאי איצטריך למעוטי שטרות מאונאה אם מכר שטר חוב לא הוי דאורייתא וי״ל דנהי דהחוב אינו מכור מ״מ שייך בו אונאה שהוא שוה הרבה לקונה שימכרנו בדמים יקרים ללוה א״נ כגון שהיה חייב לו מלוה על פה ומעלה לו דמים שיכתוב לו השטר.
מפני שידו כידה – תימה לר״י דבסוף שנים אוחזין (ב״מ דף יט: ושם) גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל ופריך וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן כו׳ ומשני שמע מינה איתא לדשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול והשתא אכתי ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה והכניסתה לכתובתה לבעלה שאינה יכולה למחול כדאמרי׳ הכא וצ״ל דמיירי התם בדידעי דלית לה בעל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ועוד הא קא יהיב סימנא – אין לפרש ועוד אפי׳ אמיד דאי אמיד מה מועיל הסימן דלמא זבנה מיניה אף על גב דהאי סימן דציירי בסדיניה אין רגילות לידע אם לא שהפקיד אצלו מ״מ בכסא דכספא ומטכסא דבסמוך ליכא סימן אלא בגופם וההוא לא הוי סימן שהפקיד דאיכא למימר דזבנה מיניה אלא יש לפרש דהנך תרי טעמי אין מועילין זה בלא זה דבעינן דלא אמיד וסימן וא״ת בסוף פ״ק דלעיל (דף יג:) גבי ארוס וארוסתו דקאמר חדא דהא קא מודה ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר״ג א״ל אביי ובהא כי לא מודה מי מכשיר ר״ג כו׳ ומאי קשיא ליה דלמא רב יוסף שני הטעמים מצריך כדאשכחן הכא י״ל דהתם אתי שפיר דאי טעמא דמודה לא מהני לחודיה ההוא טעמא נמי דהלכה כר׳ גמליאל לא מהני ליה מידי דלא מכשיר ר״ג אלא ברוב כשרים אצלה והכא רוב פסולין אצלה וליכא אלא חד טעמא דמודה בלבד וה״ק ובהא כי לא מודה פי׳ אי טעמא דמודה לחודיה לא מהני מי מכשיר כו׳ והא דאמרינן בהאשה שהלכה (יבמות דף קטו: ושם) ההוא דאפקיד שומשמי גבי חבריה א״ל הב לי שומשמאי א״ל שקילתינהו א״ל והא כך וכך הוו ובחביתא רמיין אמר ליה שקלתינהו והני אחריני נינהו ומשמע התם דאי הוה יהיב סימנים מובהקים הוה מהימן ולא מהימן אידך במיגו דלקוחים הם בידי וכן בפרק איזהו נשך (ב״מ דף ע.) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו חזינן איניש דאית ליה דהבא פריכא כו׳ אבל כלים לא דלמא פקדון נינהו ואתי איניש מעלמא ויהיב בהו סימנא ושקיל להו התם מיירי כשיש עדים שהפקיד אצלו דתו לא מהימן למימר לקוח הוא בידי כיון שבא לידו בתורת פקדון אבל דהבא פריכא אין בו סימן והא ליכא למיחש שמא יכירו בטביעת עין דהא לא שכיח ורשב״א נראה לו לפרש חדא דלא אמיד וליכא למיחש דלמא דר׳ מיאשא נינהו ועוד לדלמא דאיניש אחרינא הוו נמי ליכא למיחש דהא קא יהיב סימנא.
קיהיב סימנא – פי׳ בקונטרס דציירי בסדינא ושבעה הוו ובהאשה שהלכה (יבמות דף קטו:) לא הוי סימן כי האי גוונא. שודא דדייני – לא כפי׳ הקונט׳ שפי׳ שיאמדו הדיינים דעתו של נותן למי רצונו ליתן יותר אלא אומר ר״ת שהדיין יתן למי שירצה ומביא ראיה מסוף פ״ק דגיטין (דף יד: ושם) גבי הולך מנה לפלוני ומת משלח מה שירצה שליח יעשה וקרי ליה התם שודא ועוד בפ׳ בתרא דקידושין (דף עד. ושם) אמרינן דנאמן דיין לומר לזה זכיתי כו׳ אבל אין בעלי דינים עומדים לפניו אין נאמן ופריך וניהדר ונידייניה ומשני בשודא דדייני ואי כפי׳ הקונט׳ שהדיינין אומדין דעתו של נותן אכתי ניהדר ויעשה שודא וכן בירושלמי למי שירצו הדיינים להחליט מחליטין ואם תאמר אם כן יתן הדיין למי שיתן לו יותר שכר וי״ל דכל דיין דמקבל אגרא לאו דיינא הוא. המוכר שטר חוב לחבירו כו׳ – תימה לר״י היאך יכול למכור החוב דבשלמא כשיש ללוה קרקעות מוכר לו אותו שיעבוד שיש לו על הקרקעות אבל כשאין לו כלום מה מוכר לו ונראה לו דלא הוי מכר מדאורייתא דאי הוי מכר אמאי מחול וכן נראה לר״ת דלא הוי מכר אלא מדרבנן ומייתי ראיה מדאמר בפ׳ מי שמת (ב״ב דף קמז: ושם) אמר רבא אמר ר״נ מתנת שכ״מ מדברי סופרים ופריך והאמר ר״נ אע״ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכ״מ שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דאינו יכול למחול כו׳ משמע דמידי דאורייתא אינו יכול למחול ויש לדחות דלעולם אפי׳ הוי מכר שטר דאורייתא יכול למחול והתם ה״פ א״א בשלמא דאורייתא מש״ה אינו יכול למחול היורש לפי שהוא אינו יורש אלא המקבל מתנה הוא היורש דאם הוא מדאורייתא אם כן נפקא לן מוהיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה אלא אי אמרת דרבנן אמאי אין יכול למחול הלא אפי׳ מידי דאורייתא יכול למחול כ״ש מתנת שכ״מ דרבנן וא״ת אמאי איצטריך למעוטי שטרות מאונאה אם מכר שטר חוב לא הוי דאורייתא וי״ל דנהי דהחוב אינו מכור מ״מ שייך בו אונאה שהוא שוה הרבה לקונה שימכרנו בדמים יקרים ללוה א״נ כגון שהיה חייב לו מלוה על פה ומעלה לו דמים שיכתוב לו השטר.
מפני שידו כידה – תימה לר״י דבסוף שנים אוחזין (ב״מ דף יט: ושם) גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל ופריך וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן כו׳ ומשני שמע מינה איתא לדשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול והשתא אכתי ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה והכניסתה לכתובתה לבעלה שאינה יכולה למחול כדאמרי׳ הכא וצ״ל דמיירי התם בדידעי דלית לה בעל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush