גמרא
פירוש
אבל דָּיְימָא מִנֵּיהּ הדרן עלך אלמנה לכהן גדול
פרק ח – הערל
פרק ח – הערל
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "בעובד כוכבים".
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
אין לי זרע כשר וכו׳ – פי׳ במ׳ קדושי׳ בס״ד דמארי שמיא ובהכי סליק לן פירקא תשבחתא למארי שמיא וארקא. הערל הערל – פרש״י ז״ל שמתו אחיו מחמת מילה דאף על גב דאסור ליה לממהל ערל הוא ולא יאכל בתרומה דערלות באונס מעכבת. והקשו עליו ז״ל דהא איבעי לן בגמרא ערלות שלא בזמנה דהיינו תוך ח׳ ימים אם מעכבת אם לאו ולא איפשיטה לן דתפשוט ממתני׳ דהכא דמעכבא דהאי נמי לאו בר ממהל הוא ועוד דהא בריש פ׳ אלמנ׳ לכ״ג דאמרי׳ דכל שאינו אוכל אינו מאכיל הקשו והא ערל וכל הטמאים דאינם אוכלי׳ ומאכילי׳ ופרקי התם פומייהו כאיב להו כלומר עומדין הן ליתקן ולאכול וכדפרש״י ז״ל שם. ואי בערל שמתו אחיו מחמת מילה הא לאו בר ממהל היא ועוד הא אמרי׳ בגמרא דחלצתו חמה אינו מעכב לבעליו באכילת הפסח משום ערלה עד שיעברו עליו ח׳ ימים שנותנים לו להבראה אלמא כיון שהוא מסוכן למילה ולאו בר ממהל הוא לא חשיבא ערלו׳ לפי׳ פי׳ ר״ת ז״ל דערל דמתני׳ היינו שלא נימל מפני פחד המילה שראה אחרי׳ שמתו במילה וערלות באונס לבו היא ומ״מ אינו מסוכן למילה ובר ממהל הוא אבל היכא שמתו אחיו מחמת מילה דלאו בר ממהל הוא דינו כערלו׳ שלא בזמנה. וא״ת א״כ טומטום יאכל בתרומה דלאו בר ממהל הוא. וי״ל דטומטום הרי אפשר לו ליקרע ולימהול ובר ממהל הוא קצת ומיהו מפני שאינו עומד לימל לגמרי אינו מעכב לאדון כדאמרי׳ בגמ׳ בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביני ביני דבשעת עשייה ליתה ובשעת אכיל׳ איתיה אלמא כ״ז שלא הי׳ נקרע לא הי׳ מעכב וכן חליצתו חמה מפני שכבר הוא מכין עצמו להיו׳ נמול לאח׳ הבראותו חשוב ערל לענין שהוא עצמו לא יאכל בתרומ׳ ומפני שבשעתו אינו בר ממהל אינו מעכב לאדון ונמצאו ג׳ דיני׳ בדבר ומר״ן ז״ל היה אומר דבירוש׳ משמע כפרש״י ז״ל ולא דמי לערלות שלא בזמנה דהתם לא נכנס בזיקת מילה כלל ואפי׳ היה אפשר לומ׳ שלא יהא חשוב ערל כלל מש״כ בערל שמתו אחיו מחמת מילה שנכנס בזיקת מילה אלא שהאונס פוטרו והא דאמרי׳ בפ׳ אלמנה דפומא כאיב ליה ועומד הוא ליתקן ולאכול היינו משום שאפשר שיבלע בו דמו או שיתחזק ויתחלפו סמניו וכמעשה ר׳ נתן דאמר לה המתינו לו עד שיבלע בו דמו והמתינו לו ומילתהו וחיה. וההי׳ דחלצתו חמה כל תוך ז׳ דהבראה אינו מעכב התם לבעלים הוא דאינו מעכב אבל הוא עצמו לא יאכל מכיון דלאו בר ממהל הוא השתא וכדאמרי׳ גבי טומטו׳ שאינו אוכל ונשיו ועבדיו אוכלי׳ ואינו מעכב לאדון וכדכת׳ לעיל. פצוע דכא וכרות שפכה הם ועבדיהם יאכלו ונשיהם לא יאכלו – פרש״י ז״ל דאשתו לא תאכל משום דשויי׳ חללה בביאתו כשנבעל׳ לפסול לה וחללה אינה אוכלת בתרומה ואינו נכון דהק״ל שאין חללה אלא מאיסו׳ כהונה ואחרי׳ פי׳ משום דשויי׳ זונה בבאתו והא נמי קמ״ל דהא אמרי׳ בפ׳ אלמנה דלא פסיל בה לתרומה אלא בחייבי לאוין דהוא זר אצל׳ מעיקר׳ ותדע לך דלא מני התם בפרק אלמנה בברית׳ דבן ט׳ שנים ויום א׳ גר עמוני ומואבי וכל הפסולים בביאה ומיהו למאן דמוקים מתני׳ בגמ׳ במחלוק׳ שנויה ור׳ אליעזר היא לק׳. והא לדידיה אפי׳ פנוי הבא על הפנוייה עשאה זונה וכ״ש זו אבל לר׳ יוחנן דמוקים לה כר׳ מאיר לית ליה דר׳ אליעזר כדאיתא בפרק הבא על יבימתו גבי כ״ג לא ישא את האלמנ׳ וי״א דר״מ סבר לה כר׳ מתיא בן חרש דאמר התם שאפי׳ הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך משוי לה זונה ולא בעי זר אצלה מעיקרא ולפי׳ זה הוייא מתני׳ דלא כהלכתא. והנכון דלא בעי זר אצלה מעיקרא אלא באות׳ שאינ׳ פסולי קהל וכגון מחזיר את גרושתו וכדפרכי׳ התם ואימא נבעלה לפסול להו חייבי לאוין ומאי ניהו מחזיר את גרושתו דאלמה לא קשי ליה אלא מחזיר את גרושתו דחייבי לאוין דפסולי קהל לא בעי זר אצלה מעיקרא ולהכי לא איצטריך למתניי׳ בברייתא פ׳ אלמנה משום דכיון דקתני נתן וכותי ה״ה לכל פסולי קהל. גמרא אומר איש איש לרבות את הערל – פי׳ ריבה הכתוב את הערל כטמא דלקמן בפרקי׳ אמרי דלר״ע לכל דבר נתרבה ערל כטמא למעשה וכו׳ וק״ל דלר״ע ערל דכת׳ רחמנ׳ גבי פסח תיפוק ליה מדכתיב טמא ביה בהדיא וי״ל דהא דדריש ר״ע איש איש בתרומה לרבות ערל כטמא לכל דבר היינו משום דגבי פסח השוה אותם הכתוב בפי׳ דאי לא הוה דריש איש איש למילי אחריני א״נ דברה תור׳ כלשון בני אדם. א״נ דכ׳ רחמנא ערל בפסח בפי׳ שלא יהא פסח דוחה את הערלות ברוב צבור כשם שדוחה את הטומא׳ כנ״ל. עוד הקשו בתוס׳ דהא דאמרינן בסנהדרין ודוכתא אחריני דבר זה מתורת מרע״ה לא למדוה עד שבא יחזקאל בן בוזי ולמדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני היאך לא למדנו מתורת מרע״ה דהא ערל כטמ׳ מדכתיב בהדי׳ שאסר לבא בקודש ותי׳ דההי׳ אליב׳ דר׳ אליעזר הי׳ אבל לרבי עקיב׳ מתור׳ מרע״ה למדנו. משום דה״ל תושב ושכיר אוכלי׳ בפסח – וק״ל נהי דמופנ׳ לג״ש היאך יהא פשוטו של מקר׳ הפך הדין דכתיב לא יאכל בו וק״ל שאוכלי׳ בו מי אתי׳ ג״ש ועקר׳ ליה לפשטי׳ דקר׳ לגמרי דהא דכוותאי פרכי׳ באלו נערות גבי אשר לא אורשה והכא מפקי׳ ליה לקרא ממשמעותא טפי מהתם תי׳ בתוס׳ דג״ש אשמועינן דנוקים קרא בתושב ושכיר ערלים או עכו״מז ומשום הכי לא יאכלו בו ואע״ג דהא כתיב ערל היינו דאמרי׳ דמופנ׳ לג״ש והיינו דאמרינן אלימא תושב שכיר ממש כלום כפשוטיה שהם ישראלים נימולי׳ כהנהו דגבי תרומה משום דה״ל וכו׳ אלא לאפנויי ולאו בתושב ושכיר ממש.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush