גמרא
פירוש
דְּבַר טְלֵי וְטַלְיָא וְלִיטַיְּילוּ הָתָם דְּאִי מַשְׁכְּחִי לְהוּ מַיְיתֵי לְהוּ אַלְמָא קָסָבַר אקָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת אֵין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מעובדת כוכבים״.
אלא מניחו תולש מניחו זורק – וא״ת תולש וזורק מאן דכר שמיה לימא מניחו מביא וי״ל דלרבותא נקט תולש שהיא לאלתר מלאכה גמורה שיש בה מעשה גמור וזורק נמי טפי עדיף ממביא דאלו מביא כשעומד ליפוש תוך ד׳ אמות אין כאן איסור ודרכו של קטן להיות עומד ליפוש קלי קלי כנ״ל.
בעושה על דעת אביו – פרש״י ז״ל כי כשעומד אביו עליו ומגלה דעתו דניחא ליה שיעשה הרי הוא כאומר קום עשה וכאלו הוא מאכילו בידים שהוא אסור ולא אמרו אלא כשאוכל מעצמו ואין האב מגלה לו פנים דניחא ליה וכ״ש שלא יאמר לו קום אכול וכן עיקר.
רבי יוחנן ספוקי מספקא ליה יש מקשים מהא דאמר במסכת נידה קטן שהקדיש ואכלו אחרים ר׳ יוחנן אמר לוקה כשהוא מופלא סמוך לאיש דקסבר מופלא סמוך לאיש דאוריתא ואותבי עלה מדתניא יתומה שנדרה בעלה מפר לה ואי מופלא סמוך לאיש דאוריתא היכי אתיא הפרה דנשואין דרבנן ועקר הקדש דאורייתא ופריק רבא בר שילא דקטן אוכל נבלות הוא ואין ב״ד מצווין להפרישו אלמא לר׳ יוחנן פשיטא ליה וי״ל דאנן הכי קאמרי׳ דר״י עביד כמאן דמפסקא ליה ואזיל ומדחי ומיהו כיון דר׳ פדת פריק שפיר מאי דאקשו ליה ועביד בה עובדא קים לו דר׳ יוחנן הכי ס״ל ויש מתרצי׳ בפני׳ אחרים וזה נ״ל נכון. ומיהו אמסקנא דהתם לא קשיא מידי דהא פריק מתני׳ משום דר׳ פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעל׳ נודרת וכדפי׳ בדוכת׳ בס״ד.
ומיהו שמעינן בהאי סוגיא דאפילו במופלא סמוך לאיש אמרו דקטן אוכל נבלות אין ב״ד מצווין להפרישו וה״ה לאביו דהא מדמינן להו אהדדי בשמעתי׳ והרמב״ם ז״ל כתב שאם הגיעו לחינוך חייב אביו להפרישו והדין עם רבי׳ ז״ל דהיאך יחנכנו במצות עשה ויניחנו לאכול נבלות וטרפות וכיון שכן יש לנו לומר דכל מאי דמייתי בגמ׳ בקטן גבי אביו מיירי בקטן שלא הגיע לחינוך אי נמי דההיא דמ׳ נידה לא קי״ל הכי אמסקנא דפריש טעמא דמתני׳ משום דרב פנחס ולעולם קטן שהגיע לחינוך חייבי׳ ב״ד מדרבנן להפרישו מנבלות ואיסור׳ וכן דעת מהרא״ה ז״ל הר״ם בשם רבו רבי׳ ז״ל. קתני מיהת אין חוששי׳ ביונק שקץ – פי׳ אלמא קטן האוכל נבלו׳ אין ב״ד מצווין להפרישו ופרקי׳ התם משום סכנה וא״ת בשלמ׳ למאי דפרקי׳ דהתם משום סכנה היינו דקתני סיפא ולא יאכילנו נבלות שקצים ורמשים מפני שאינו מסוכן אצלם הא חלב מאכילין אותו בידים וכי קתני רישא יונק תינוק היינו שיונק על ידינו שמניקין אותו לכתחלה אבל למאי דס״ד דרישא מניחין אותו ליינק קאמר משום דקטן אוכל נבילות אין ב״ד מצווין להפרישו אדקתני סיפא ולא יאכילנו נבלות ליתני בדידה שלא יניקינו חלב נכרית ובהמה טמאה וי״ל דאנן לס״ד דאפשר דה״ל למתני הכי וחדא מינייהו נקט. לא צריכא דאיכא צערא שבת דאסור סקילה גזרו בה רבנן – פי׳ ואע״ג דמפרק כלאחר יד הוא וה״ל שבותא דרבנן שאין דישה אלא בגדולי קרקע לא שריא ליה בשבת משום צערה אלמא לא התירו ע״י ישראל בחולי שאין בו ספק שבו׳ מדבריהם ואפי׳ ע״י שנוי ואפי׳ שהתירו בו שבות דאמירה לעכומ״ז כל צרכי חולה שאין בו סכנה נעשת ע״י עכומ״ז וקש׳ להו לרב׳ ז״ל על הא דאבא שאול מיהא דאמר ר׳ מרינוס בפ׳ אף על פי גונח יונק חלב בשבת ואינו חושש ואע״ג דליכא אלא צער׳ וק״ל התם כר׳ מרינוס כדאיפסיקא הלכתא בהדיא ויש שתירץ דהא דאבא שאול פליגא ולית הלכתא כוותי׳ ור״ת ז״ל פי׳ דהכא צער תיאבון בעלמא כי אולי יחלה מפני כן אבל התם צער חולי דגונח הוא מכאוב לבו ורפואתו בחלב וכדאיתא בפרק מרובה שהדבר ידוע שהחלב יפה לו ויש בו צער כל הגוף התירו אפי׳ בשבת שבות ע״י שנוי ואין למדין ממנו אלא לצער כיוצא בו דגונח ורפואה מסויימת וידועה דחלב ולהכי פריט בה וכבר כתיבנא לה בדוכת׳ ובדוכתי אחריני בס״ד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ומיהו שמעינן בהאי סוגיא דאפילו במופלא סמוך לאיש אמרו דקטן אוכל נבלות אין ב״ד מצווין להפרישו וה״ה לאביו דהא מדמינן להו אהדדי בשמעתי׳ והרמב״ם ז״ל כתב שאם הגיעו לחינוך חייב אביו להפרישו והדין עם רבי׳ ז״ל דהיאך יחנכנו במצות עשה ויניחנו לאכול נבלות וטרפות וכיון שכן יש לנו לומר דכל מאי דמייתי בגמ׳ בקטן גבי אביו מיירי בקטן שלא הגיע לחינוך אי נמי דההיא דמ׳ נידה לא קי״ל הכי אמסקנא דפריש טעמא דמתני׳ משום דרב פנחס ולעולם קטן שהגיע לחינוך חייבי׳ ב״ד מדרבנן להפרישו מנבלות ואיסור׳ וכן דעת מהרא״ה ז״ל הר״ם בשם רבו רבי׳ ז״ל. קתני מיהת אין חוששי׳ ביונק שקץ – פי׳ אלמא קטן האוכל נבלו׳ אין ב״ד מצווין להפרישו ופרקי׳ התם משום סכנה וא״ת בשלמ׳ למאי דפרקי׳ דהתם משום סכנה היינו דקתני סיפא ולא יאכילנו נבלות שקצים ורמשים מפני שאינו מסוכן אצלם הא חלב מאכילין אותו בידים וכי קתני רישא יונק תינוק היינו שיונק על ידינו שמניקין אותו לכתחלה אבל למאי דס״ד דרישא מניחין אותו ליינק קאמר משום דקטן אוכל נבילות אין ב״ד מצווין להפרישו אדקתני סיפא ולא יאכילנו נבלות ליתני בדידה שלא יניקינו חלב נכרית ובהמה טמאה וי״ל דאנן לס״ד דאפשר דה״ל למתני הכי וחדא מינייהו נקט. לא צריכא דאיכא צערא שבת דאסור סקילה גזרו בה רבנן – פי׳ ואע״ג דמפרק כלאחר יד הוא וה״ל שבותא דרבנן שאין דישה אלא בגדולי קרקע לא שריא ליה בשבת משום צערה אלמא לא התירו ע״י ישראל בחולי שאין בו ספק שבו׳ מדבריהם ואפי׳ ע״י שנוי ואפי׳ שהתירו בו שבות דאמירה לעכומ״ז כל צרכי חולה שאין בו סכנה נעשת ע״י עכומ״ז וקש׳ להו לרב׳ ז״ל על הא דאבא שאול מיהא דאמר ר׳ מרינוס בפ׳ אף על פי גונח יונק חלב בשבת ואינו חושש ואע״ג דליכא אלא צער׳ וק״ל התם כר׳ מרינוס כדאיפסיקא הלכתא בהדיא ויש שתירץ דהא דאבא שאול פליגא ולית הלכתא כוותי׳ ור״ת ז״ל פי׳ דהכא צער תיאבון בעלמא כי אולי יחלה מפני כן אבל התם צער חולי דגונח הוא מכאוב לבו ורפואתו בחלב וכדאיתא בפרק מרובה שהדבר ידוע שהחלב יפה לו ויש בו צער כל הגוף התירו אפי׳ בשבת שבות ע״י שנוי ואין למדין ממנו אלא לצער כיוצא בו דגונח ורפואה מסויימת וידועה דחלב ולהכי פריט בה וכבר כתיבנא לה בדוכת׳ ובדוכתי אחריני בס״ד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush