גמרא
פירוש
אִי נָמֵי לְשׁוּדָא דְּדַיָּינֵי.
אָמַר עוּלָּא מַחְלוֹקֶת בְּבַעֲלֵי דִינִין אאֲבָל בְּעֵדִים דִּבְרֵי הַכֹּל בַּעֲמִידָה דִּכְתִיב {דברים י״ט:י״ז} וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אָמַר רַב הוּנָא מַחְלוֹקֶת בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן באֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין דִּבְרֵי הַכֹּל דַּיָּינִין בִּישִׁיבָה וּבַעֲלֵי דִינִין בַּעֲמִידָה דִּכְתִיב {שמות י״ח:י״ג} וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפּוֹט אֶת הָעָם וַיַּעֲמוֹד הָעָם.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
טור חושן משפט כ״ח:ה׳-ו׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:ה׳-ו׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:כ״ו
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
טור חושן משפט כ״ח:ה׳-ו׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:ה׳-ו׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:כ״ו
ב רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
טור חושן משפט כ״ח:ה׳-ו׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:ה׳-ו׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:כ״ו
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
טור חושן משפט כ״ח:ה׳-ו׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:ה׳-ו׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:כ״ו
ד רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ד׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ח
טור חושן משפט י״ז:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ב׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ח
טור חושן משפט י״ז:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ב׳
ח רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״א:י״ג
סמ״ג מצוות עשה ע״ג
טור חושן משפט רס״ג:א׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ג:א׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ג
טור חושן משפט רס״ג:א׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ג:א׳
י רמב״ם הלכות תלמוד תורה ה׳:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה י״ב
טור יורה דעה רמ״ב:י״א
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ב:י״א
סמ״ג מצוות לא תעשה י״ב
טור יורה דעה רמ״ב:י״א
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ב:י״א
ל רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:י׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט ט׳:ו׳
שולחן ערוך חושן משפט ט׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט ט׳:ו׳
שולחן ערוך חושן משפט ט׳:ו׳
מ רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ב:ב׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:ח׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ח׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:ח׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ח׳
אבל בעדים דברי הכל בעמידה – פי׳ בעמידת עדים ובעלי דינים והיינו דאמרינן בפ׳ כ״ג בעובדא דינאי מלכא עמוד על רגליך ויעידו בך והכי מוכח מהא דאמרינן בסמוך דהא בבעלי דינים נמי כתיב ועמדו ואי בגמר דין לא מוקים ליה ר״י לקרא במאי מוקים ליה אלא ודאי משום דאפשר דמוקים ליה בשעת עדות בלחוד מש״ה איצטרך למיהב טעמא לאוקמה נמי בשעת גמר דין מטעמא דשעת עדות כגמר הדין דבעלי דינין דמו לענין עדות מיהת ואמר רחמנא ועמדו אלמא קים להו דבשעת עדות אפילו בעלי דינין בעמידה דהא בתרווייהו כתיב ועמדו ב׳ האנשים אשר להם הריב כך פי׳ בתוס׳ ומיהו הא דאמרינן בעדים ד״ה בעמידה ה״מ לכתחלה כל היכא דאפשר אבל כל היכא דלא אפשר אפילו לכתחלה בישיבה דהא אמרינן בפרק הגוזל שאם היו העדים חולים מקבלים העדים שלא בפני בעל דין שלא ימותו וסתם חולים אינם יכולים לעמוד ועוד מדאמרינן בפ׳ מי שאחזו קורדייקוס כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו לעדות וכן דקדק שם בירושלמי הדא אמרה מקבלים עדות מיושב לא מפסיל דאי ס״ד דמפסיל גבי ת״ח היכי שרינן לכתחלה כדאיתא לקמן אי משום כבודו לא ליזיל כלל כדאמרי׳ היכא דבי דינא זוטר מיניה אלא ודאי דלא מפסיל בעלמא בדיעבד וגבי צורבא מרבנן עשאוהו כדיעבד וכן אנו מוצאים מהא דאמרינן שהדיין בישיבה שאינו מעכב בדיעבד מדאמרינן בסנהדרין גבי עדי מגדף והדיינים בשעת עדות עומדים על רגליה׳ וקורעים ואמרי׳ עלה בירושלמי מכאן לדיינים שקבלו עדות עומדים דינם דין והא דאמרי׳ בזבחים מה ליושב שכן פסול לעדות התם פסול לכתחלה קאמר וכן פסקו רבינו הרמב״ן ורבותי ז״ל ועכשיו יש טעם למה שנהגו (בעלי דינין להושיב אכל) [הכל להושיב בעלי דינין] ואפילו בשעת עדות ובשעת גמר דין שעשו כן מפני המחלוקת שלא יהיו עשירים עומדים ועניים יושבים דכיון שאין זה מעכב עשאום כדיעבד וכן כתבו הגאונים והרמב״ם ז״ל.
דביתהו דרב הונא וכו׳ עד והאמר מר וכו׳ – אבל בשעת גמר דין ד״ה דיינים בישיבה בעלי דינין בעמידה ואע״ג דהשתא לא הוה גמר דין פירש״י ז״ל כי שאלה היא ששואל הש״ס מה יעשה בשעת גמר דין ולשון והאמר מר קושיא משמע לכן הנכון כמו שפי׳ רבינו מאיר הלוי ז״ל מה הועיל לה הכבוד הזה שסופו לבא לידי קלון דבשעת גמר דין יצטרך להעמידה ויהא הוא בישיבה. וא״ת והא אמרינן לקמן דצורכא מרבנן מותבינן ליה משום כבוד וי״ל דההוא דצורבא מרבנן גופיה אבל כבוד אשתו וקרוביו אינו אלא מדרבנן ונהי דשרייה תגריה ברישא דאיכא רווחא לחבריה כדמוכח ההיא דפ׳ שני דייני גזילות עמידה דגמר דין לא דחינן אמטו להא ורש״י ז״ל פי׳ דהאי עובדא הוא לאחר מיתה ולפ״ז י״ל שאין בזיון לחבר שתהא אלמנתו עומדת בשע׳ גמ״ד דהא דאמרי׳ דאפרח בר אווזא דוקא באשת חבר או בקרוביו אבל בת״ח עצמו א״צ לזה אלא שעומד לפני שניהם (ואי אניסא זילא הוא קמיה) [ואי אינש זילא הוא אידך קאים] מקמיה חבר לחוד וליכא משום מסתם טענתיה דכ״ע ידעי והדרת פני זקן. לא ליקדום צורבא מרבנן וליתיב וכו׳ גירסת רש״י ז״ל ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עידנא אבל קביע ליה עידנא לית לן בה פי׳ שאם יש לו זמן קבוע לתורתו עמו ליכא חשדא דהא ידעי דלעידנא אתא ויש גורסים דלא פתח ליה בעידנא אבל פתח ליה בעידנא לית לן בה ופי׳ בו שלא פתח בדינו כלל אפילו להזמינו לדין לפניו על תרעומות זו אבל פתח להזמינו לדין ליכא חשדא דהא ידע דלעידנא אתא ואקדים ולא עוד אלא שבעל דין יודע דכיון שהרב יודע שיש לו דין עמו לא יסבול לזה לסדר טענותיו לפניו ואגב אורחין שמעינן מהכא דהרב דן לתלמידו ואף על פי שחשוב עליו כבנו כדאי׳ בירושלמי. האי צורבא מרבנן דידע סהדותא וזילא בי׳ מלתא למיזל גבי דינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה לא ליזיל – פי׳ לישנא דלא ליזיל משמע שאפי׳ רצה לילך אין לו לילך ואין לו למחול כבודו בכך לבזות תורתו ואע״ג דאיכא פסידא דהאי דידע ליה בסהדות׳ דהא מתנית׳ דמצא שק או קופה פסיד׳ דאבידה איכא ואפ״ה פטור מאותה מצוה משום כבודו ואע״ג דהתם אם רצה להשיב משיב שאני התם דאיכ׳ כמה ת״ח שעושים כן בשלהם אבל להתבזות לפני דינא דזוטר מיניה לא (כ״ש) [כבוד תורתו] ודעת רבינו הגדול הרמב״ן ז״ל דה״ה לצורב׳ מרבנן דזילא ביה מילתא למיזל לדינא בהדי עם הארץ או למיזל לגבי דיינא דבציר מיניה דלא ליזיל אלא משלחין לו שלוחי ב״ד או מוקי׳ אנטלר למאן דסבר דנתבע ממנה אנטלר או אזיל לפני ב״ד חשוב ולא אמרינן בהא עבד לוה לאיש מלוה דעשה כבוד תורה עדיף וכן היה דן מורי ותלמידו מ״ו הרא״ה ז״ל ולפ״ז הא דנקט הכא דידע סהדות׳ לרבותא הוא דאע״ג דלא שייך בה אנטלר ודאיכ׳ פסידא להאי דליכ׳ ב״ד חשוב לא ליזיל.
אף אנן נמי תנינא מצא שק או קופה וכו׳ – ושמעי׳ מהכא דזקן ואינו לפי כבודו האמור גבי השבת אבידה היינו צורבא מרבנן ומשום כבוד תורתו ולא באינש דעלמא משום כבוד עושרו דעשה של מצוה עדיף או שיתן מי שיעשה במקומו דהכא לגבי סהדות׳ לא אמרו לא ליזיל אלא לצורבא מרבנן. אבל באיסור׳ אין חכמה וגו׳ לנגד ה׳ ודוקא במילת׳ דמקבלין סהדות׳ כגון דאיכא אחרינא בהדיה או במקום שעושים ע״פ אחד לעשות סייג לתורה הא לא״ה הוא אסור להעיד יחידי כדאית׳ בעובד׳ דזיגוד וטוביה במסכת מכות דף ל״א.
רב יימר הוה ידע לי׳ סהדות׳ אותבינהו לכוליה ופי׳ בין לעדים ובין לבעל דין דכיון דרב יימר ומר זוטרא דהוו צורבי מרבנן הוה מותיב להו משום עשה דכבוד תורה אך לאידך הוה מותיב מפני כבודם שלא יהא א׳ יושב וא׳ עומד אמר האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף. והקשו בתו׳ א״כ למה העמידו לינאי המלך דהא איכא עשה דמורא מלכות וכבודו דעדיף מעשה דכבוד תורה דאילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ותירץ דלגבי מילי דידן עשה דמלכות עדיף כדי שתהא מוראתו על העם אבל לגבי שכינה מחמירין טפי לגבי מלך להכניע לבו לפני השי״ת וכדכתיב לבלתי רום לבבו וזהו שא״ל לינאי עמוד על רגליך ויעידו בך שלא מלפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם ובמקומה בפ׳ כ״ג יש לי בזה תירוץ אחר.
שלא יעשה סניגרון לדבריו עיקר הפירוש מלשון סניגור שהוא מליץ שלא יאמר בדבריו לשון שיהא בו שום מליצה לבעל הדין לטענותיו שיהא כעורני הדיינין. אחתכנו – פי׳ ואפילו אחר הדרישה וחקירה דאי לא פשיטא דהא ק״ל דאפילו בדיני ממונות בעינן דרישה וחקירה בדין מרומה כדאית׳ בפרק דיני ממונות בתרא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
דביתהו דרב הונא וכו׳ עד והאמר מר וכו׳ – אבל בשעת גמר דין ד״ה דיינים בישיבה בעלי דינין בעמידה ואע״ג דהשתא לא הוה גמר דין פירש״י ז״ל כי שאלה היא ששואל הש״ס מה יעשה בשעת גמר דין ולשון והאמר מר קושיא משמע לכן הנכון כמו שפי׳ רבינו מאיר הלוי ז״ל מה הועיל לה הכבוד הזה שסופו לבא לידי קלון דבשעת גמר דין יצטרך להעמידה ויהא הוא בישיבה. וא״ת והא אמרינן לקמן דצורכא מרבנן מותבינן ליה משום כבוד וי״ל דההוא דצורבא מרבנן גופיה אבל כבוד אשתו וקרוביו אינו אלא מדרבנן ונהי דשרייה תגריה ברישא דאיכא רווחא לחבריה כדמוכח ההיא דפ׳ שני דייני גזילות עמידה דגמר דין לא דחינן אמטו להא ורש״י ז״ל פי׳ דהאי עובדא הוא לאחר מיתה ולפ״ז י״ל שאין בזיון לחבר שתהא אלמנתו עומדת בשע׳ גמ״ד דהא דאמרי׳ דאפרח בר אווזא דוקא באשת חבר או בקרוביו אבל בת״ח עצמו א״צ לזה אלא שעומד לפני שניהם (ואי אניסא זילא הוא קמיה) [ואי אינש זילא הוא אידך קאים] מקמיה חבר לחוד וליכא משום מסתם טענתיה דכ״ע ידעי והדרת פני זקן. לא ליקדום צורבא מרבנן וליתיב וכו׳ גירסת רש״י ז״ל ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עידנא אבל קביע ליה עידנא לית לן בה פי׳ שאם יש לו זמן קבוע לתורתו עמו ליכא חשדא דהא ידעי דלעידנא אתא ויש גורסים דלא פתח ליה בעידנא אבל פתח ליה בעידנא לית לן בה ופי׳ בו שלא פתח בדינו כלל אפילו להזמינו לדין לפניו על תרעומות זו אבל פתח להזמינו לדין ליכא חשדא דהא ידע דלעידנא אתא ואקדים ולא עוד אלא שבעל דין יודע דכיון שהרב יודע שיש לו דין עמו לא יסבול לזה לסדר טענותיו לפניו ואגב אורחין שמעינן מהכא דהרב דן לתלמידו ואף על פי שחשוב עליו כבנו כדאי׳ בירושלמי. האי צורבא מרבנן דידע סהדותא וזילא בי׳ מלתא למיזל גבי דינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה לא ליזיל – פי׳ לישנא דלא ליזיל משמע שאפי׳ רצה לילך אין לו לילך ואין לו למחול כבודו בכך לבזות תורתו ואע״ג דאיכא פסידא דהאי דידע ליה בסהדות׳ דהא מתנית׳ דמצא שק או קופה פסיד׳ דאבידה איכא ואפ״ה פטור מאותה מצוה משום כבודו ואע״ג דהתם אם רצה להשיב משיב שאני התם דאיכ׳ כמה ת״ח שעושים כן בשלהם אבל להתבזות לפני דינא דזוטר מיניה לא (כ״ש) [כבוד תורתו] ודעת רבינו הגדול הרמב״ן ז״ל דה״ה לצורב׳ מרבנן דזילא ביה מילתא למיזל לדינא בהדי עם הארץ או למיזל לגבי דיינא דבציר מיניה דלא ליזיל אלא משלחין לו שלוחי ב״ד או מוקי׳ אנטלר למאן דסבר דנתבע ממנה אנטלר או אזיל לפני ב״ד חשוב ולא אמרינן בהא עבד לוה לאיש מלוה דעשה כבוד תורה עדיף וכן היה דן מורי ותלמידו מ״ו הרא״ה ז״ל ולפ״ז הא דנקט הכא דידע סהדות׳ לרבותא הוא דאע״ג דלא שייך בה אנטלר ודאיכ׳ פסידא להאי דליכ׳ ב״ד חשוב לא ליזיל.
אף אנן נמי תנינא מצא שק או קופה וכו׳ – ושמעי׳ מהכא דזקן ואינו לפי כבודו האמור גבי השבת אבידה היינו צורבא מרבנן ומשום כבוד תורתו ולא באינש דעלמא משום כבוד עושרו דעשה של מצוה עדיף או שיתן מי שיעשה במקומו דהכא לגבי סהדות׳ לא אמרו לא ליזיל אלא לצורבא מרבנן. אבל באיסור׳ אין חכמה וגו׳ לנגד ה׳ ודוקא במילת׳ דמקבלין סהדות׳ כגון דאיכא אחרינא בהדיה או במקום שעושים ע״פ אחד לעשות סייג לתורה הא לא״ה הוא אסור להעיד יחידי כדאית׳ בעובד׳ דזיגוד וטוביה במסכת מכות דף ל״א.
רב יימר הוה ידע לי׳ סהדות׳ אותבינהו לכוליה ופי׳ בין לעדים ובין לבעל דין דכיון דרב יימר ומר זוטרא דהוו צורבי מרבנן הוה מותיב להו משום עשה דכבוד תורה אך לאידך הוה מותיב מפני כבודם שלא יהא א׳ יושב וא׳ עומד אמר האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף. והקשו בתו׳ א״כ למה העמידו לינאי המלך דהא איכא עשה דמורא מלכות וכבודו דעדיף מעשה דכבוד תורה דאילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ותירץ דלגבי מילי דידן עשה דמלכות עדיף כדי שתהא מוראתו על העם אבל לגבי שכינה מחמירין טפי לגבי מלך להכניע לבו לפני השי״ת וכדכתיב לבלתי רום לבבו וזהו שא״ל לינאי עמוד על רגליך ויעידו בך שלא מלפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם ובמקומה בפ׳ כ״ג יש לי בזה תירוץ אחר.
שלא יעשה סניגרון לדבריו עיקר הפירוש מלשון סניגור שהוא מליץ שלא יאמר בדבריו לשון שיהא בו שום מליצה לבעל הדין לטענותיו שיהא כעורני הדיינין. אחתכנו – פי׳ ואפילו אחר הדרישה וחקירה דאי לא פשיטא דהא ק״ל דאפילו בדיני ממונות בעינן דרישה וחקירה בדין מרומה כדאית׳ בפרק דיני ממונות בתרא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush