גמרא
פירוש
דִּלְמָא מִיַּיִן דְּאִית לַהּ צַעֲרָא הֵפֵר לָהּ מִטּוּמְאַת מֵת דְּלֵית לַהּ צַעֲרָא לֹא הֵפֵר לָהּ.
אָמְרִי טומאת מֵת נָמֵי אִית לַהּ צַעֲרָא דִּכְתִיב {קהלת ז׳:ב׳} וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ וְתַנְיָא הָיָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ובגמרא (דף פג.) אותבינן לר׳ יוחנן מדתניא האשה שנדרה בנזיר ונטמאה ואח״כ הפר לה בעלה מביא חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף. פי׳ דכיון דהפר לה בעלה פטורה מקרבן נזיר. וחטאת העוף דמתיא מפרש במסכת נזיר (דף כב.) משום ר׳ אליעזר הקפר ואי אמרת מפר למתענה ואין מפר לשאינה מתענה דילמא (דף פג:) מיין הוא דאית לה צערא מיפר לה מטומאת מת דלית לה צערא לא מצי מפר לה ופרקינן אמרי טומאת מת נמי אית לה צערא דכתיב והחי יתן אל לבו ותניא ר׳ מאיר אומר מאי דכתיב והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספדוניה דיקבר יקברוניה כלומר יעלה על לבו שסופו לבוא לידי כך ויש לו להתעסק למי שבא לידי כך וה״ה דהוה מצי לתרוצי משום דרב יוסף דאמר אין נזירות לחצאין אלא דקושטא דמילתא בעי לאשמעינן דהא נמי נדר ענוי נפש הוא ושמעינן מינה דאיתתא דנדרא או דאשתבעא למיזל לבי מיתנא יכול בעלה להפר לה מדין נדרי עינוי נפש דהא נמי עינוי נפש הוא.
מתני׳ קונם כהנים ולויים נהנים לי יטלו על כרחו כהנים אלו ולוים אלו יטלו אחרים והן אסורין – ואקשינן בגמרא רישא אסיפא דרישא קתני יטלו על כרחו דאלמא אע״ג דאית ליה טובת הנאה ליתנן לכל כהן ולוי שירצה אינה ממון ולא מצי אסר להו ואילו סיפא קתני יטלו אחרים והם אסורים דחייל נדרא עלייהו אלמא טובת הנאה ממון ופריק רבא לעולם טובת הנאה ממון כדקתני סיפא ורישא דקתני יטלו על כרחו שאני תרומה דכיון דלא חזיא אלא לכהנים ואינו יכול למוכרה ולא ליתנה לשום אדם בעולם אלא לכהנים כי אסר לה עלייהו לא אשתאר ליה בגוה שום מידי ושויה כעפרא בעלמא ולית ליה בגוה ולא מידי וכי שקלי לה כהנים לאו מדידיה שקלי לה והרי זה כאוסר חבירו מנכסיו ומכרם לאחרים או הפקירם שהמודר מותר בהם ומעשר דקתני משום תרומת מעשר שבו דסבר לה כמאן דאמר אינה נפרשת אלא על ידי לוי וקי״ל כרבא וכדכתיבנא בפרקא קמא דקדושין ואיכא דמשמע ליה מהכא דכיון דאמרי דתרומה דלית ליה בגוה היתר אכילה ולא היתר הנאה כלל אינה חשובה ממון מאן דאסר נכסי עליה בקונם גמור ואתי אחרינא ושקליה לא מצי האי תבע ליה מידי דלאו ממוניה הוא כלל דלא חזי ליה לזבוניה ולא למיתביה לאחרינא ואפילו איתשיל עליה לסוף כיון דבשעתא דשקליה לא הוי ממוניה (ל) בזה ביה אידך ול״מ האי מיתשיל עליה כדאמרינן [נט.] בתרומה ביד כהן עסקינן דלא מצי לאיתשולי עליה ולא נהירא דשאני התם דכהן אית ליה זכיה בתרומה מנפשיה מתחלת הפרשה ומכיון דאתי לידיה זכה ביה לגמרי והוה ממוניה גמור ולא מצי ישראל לאתשולי עליה אבל גבי קונם ישראל דזכי ביה מהיכא זכה ביה כיון דהאי לא אפקריה לגמרי אע״ג דלאו ממוניה דהאי חשיב השתא מכיון דמצוה לאתשולי אקונמות ולהכי חשיב דבר שיש לו מתירין (מה שאין כן בתרומה) ואפילו כי איתיה נמי ברשותיה דהאי מצי מריה קמא לאתשולי עליה וחכם עוקר את הנדר מעיקרו והוה ליה גזל בידא דחבריה וכן דעת מורי רבינו נר״ו.
כתב רבינו ז״ל ומאן דאסר נפשיה מן בריות שרי למשקל שכחה ופאה מ״ט עזיבה כתיבא בהו ולית בהו לכהנים טובת הנאה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כתב רבינו ז״ל ומאן דאסר נפשיה מן בריות שרי למשקל שכחה ופאה מ״ט עזיבה כתיבא בהו ולית בהו לכהנים טובת הנאה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush