גמרא
פירוש
אֶלָּא לָאו דַּוְוקָא זִימְנִין מְפָרֵשׁ הָהוּא דִּפְתַח בְּרֵישָׁא זִימְנִין הָהוּא דְּסָלֵיק מְפָרֵשׁ בְּרֵישָׁא וְאִיבָּעֵית אֵימָא יָדוֹת אַיְּידֵי דְּאָתְיָין מִדְּרָשָׁא מְפָרֵשׁ לְהוֹן בְּרֵישָׁא.
וְלִיפְתַּח הָדֵין בְּרֵישָׁא מִיפְתָּח פָּתַח בְּכִינּוּיִין דְּאוֹרָיְיתָא בְּרֵישָׁא וַהֲדַר מְפָרֵשׁ יָדוֹת דְּאָתְיָין לֵיהּ מִדְּרָשָׁא.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כִּינּוּיִין לְשׁוֹן נָכְרִים הֵן אֶלָּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
וידות היכא כתיבא דכתיב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה׳ והתניא להזיר לעשות ידות נזירות כנזירות – פי׳ מלישנא יתירא דכפליה ללישנא. אין לי אלא בנזירות בנדרים מניין ת״ל כי יפליא וכו׳ ואמרינן בגמרא (דף ג:) דלא מצי יליף לה מדכפליה ללישנא דכתיב לנדור נדר דבנזירות דכתיב נזיר מעיקרא והדר כתיב להזיר אתי לדרשא אבל הכא דכתיב לנדור נדר אמרינן דברה תורה בלשון בני אדם.
וכי תימא אכתי למה לי היקשא תיתי במה מצינו מנזירות הא לא קשיא דא״כ היכי לקי אידות דהא אין עונשין אמה מצינו אלא בגזירה שוה או בהקישא – וא״נ דאיכא למפרך מה לנזירות שכן יש בו כמה דברים שאינם בנדרים הילכך כתיב רחמנא היקשא למידרש ידות.
אמר שמואל בכלן עד דאמר שאני אוכל לך – פי׳ דהוו ידים מוכיחות אבל מודרני ממך לחוד לא משמע דאמר אסור דילמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך קאמר כלומר דלהרחקה נתכוון ולא לאיסור נכסים והוו להו ידים שאינם מוכיחות דלא הויין ידים וכן במרוחקני ממך ומופרשני ממך כדמפרש ואזיל.
וכתב רבינו ז״ל דלא חייל לנדרא כלום כלומר דאפילו בדיבור ומשא ומתן והרחקה ד׳ אמות דאיכוון בהני לישני לא מחסר וטעמא משום דכל הני דבר שאין בו ממש הוא ולא חייל ביה קונם אפילו אמר ביה קונם בפירוש והשתא דאמריה בהאי לישנא לא נתכוון אלא להרחקה בעלמא ואפילו בל יחל דרבנן ליכא דאיכא בנדרים שהם דבר שאין בו ממש.
ועוד כתב רבינו ז״ל דאפילו אמר מודרני ממך שאני אוכל לא חייל נדרא דדילמא ה״ק מודרני ממך דלא משתעינא בהדך אם אני אוכל היום דשאני שפיר משמע אם אני והיכא דאמר נמי מודרני ממך שאני אוכל לא חייל נידרא דילמא הכי קאמר מודרני ממך שאיני אוכל במקום א׳ אפילו משלי והוי הרחקה ולא איסור נכסים אבל אמר מודרני ממך מאכילה נראה מדברי רבינו ז״ל לקמן דאסור דיד מוכיח הוא דלאיסור הנאת נכסיו לאכילה נתכוון אבל מורי נר״ו כתב דהא נמי יד שאין מוכיח הוא דאיכא למימר דהכי נמי קאמר מודרני ממך מאכילה משלי עמך ולא הוי ידים מוכיחות עד דאמר שאיני אוכל דמשמע משלך והשתא הוי יד מוכיח אפילו לא אמר נמי מודרני ממך וכדכתיבנא לעיל.
ודייק לה רבא לשמואל ממתניתין וכו׳ – פירוש דאילו הוה סבירא ליה לתנא דמתניתין דבמודרני ממך בלחוד מיתסר אע״ג דהוי יד שאינו מוכיח הוא הדין דהוה סני ליה בשאיני אוכל דהוי נמי יד שאין מוכיח ומדבעי לך מכלל דסבר דידים שאין מוכיחות הויין ידים והלכתא כשמואל דסתם מתני׳ כוותיה.
ותו דרבא סבירא ליה כשמואל דאיתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר הויין ידים רבא אמר לא הויין ידים ואמרינן בגמרא לימא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן קא מפלגי דתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מנאי וכו׳ לימא אביי דאמר כרבנן דלא בעי ודן ורבא דאמר כר״י דבעי ודן דבלאו ודן הוי יד שאין מוכיח דבהאי גיטא מגרש לה ולא בדבורא ולאו מנאי הוי יד שאין מוכיח דמניה קא מגרש לה ופרקי׳ אביי אמר לך אנא דאמרי אפי׳ לר׳ יהודה עד כאן לא קאמר ר׳ יהודה אלא לגבי גט דבעי׳ גט כריתות וליכא אבל בעלמא ביד שאין מוכיח סגי ורבא אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן אלא גבי גט דאין אדם מגרש אשת חבירו אבל בעלמא לא והכי פירושא דבין לרבנן בין לרבי יהודה ידים בעיא וגבי גט פליגי דרבנן סברי דבלאו ודן נמי ידים מוכיחות הוא דמיניה מגרש לה דאין אדם מגרש אשת חבירו ופשיטא מילתא דלא בדבורא קא מגרש לה אלא בהאי גיטא מגרש לה וקיימא לן כרבא דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דאביי ורבא הלכתא כרבא והא דאיבעיא לן התם בפרק המגרש (גיטין דף פה:) מי בעינן ודן או לא היינו מטעמא דפריש רבא הכא דפלוגתא דרבנן ורבי יהודה היינו אי הוי ידים מוכיחות בלאו ודן או לא ולהכי איבעיא לן מי בעינן ודן או לא כלומר מי הוי בלא ודן ידים מוכיחות כרבנן או לא ולא איפשיטא ומאי דאמרינן התם דרבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים ור׳ יהודה סבר לא הויין ידים לאו דפליגי בפלוגתא דאביי ורבא אלא הכי פירושא רבנן סברי הכא ידים שאין מוכיחות בדבור כי האי הויין ידים דהא איכא הוכחת ענין דלאו בדיבורא קא מגרש לה ושאין אדם מגרש אשת חבירו וכידים מוכיחות חשיבי ורבי יהודה סבר דהכא ידים שאין מוכיחות הן ולא הויין ידים וכן פי׳ שם רבינו ז״ל וכמו שכתבתי שם.
בעי רב פפא יש יד לצדקה או אין יד לצדקה – פי׳ מי אמרינן כיון דאיתקש לנדרי הקדש בקרא דמוצא שפתיך כי היכי דיש יד לקרבן יש יד לצדקה או דילמא לבל תאחר הוא דאיתקש בלחוד ואין יד ואמרינן היכי דמי אילימא דאמר הדין זוזא ליהוי לצדקה והדין נמי. פירוש תוך כדי דבור.
הא צדקה גופא היא – וכל דבוריה אסיק.
אלא כגון דאמר הדין זוזא ליהוי לצדקה וחזר תוך כדי דבור ואמר והדין – ולא אמר נמי מאי מי אמרינן והדין נמי קאמר או דילמא והדין לנפקותא קאמר ודבוריה הוא דלא אסקיה. פירוש דאע״ג דכל תוך כדי דבור הוי הוכחה דלצדקה קאמר כיון דאמר והדין בוא״ו דילמא ליכא לצדקה ידות כלל ואפילו מוכיחות דאילו שאין מוכיחות לא מיבעי לן דהנהו אפילו בנדרים לא הוו ידים אליבא דהלכתא וסוגין אליבא דהלכתא אזלינן. כתב רבינו נר״ו ובעיין לא איפשיטא וסוגיין דיש יד לצדקה. פי׳ מדאמרינן בגמרא את״ל יש יד לצדקה יש יד להפקר או לא ונקטינן מרבוותא ז״ל דכל את״ל הלכה ותו דהא איכא טעמא רבא דאין היקש למחצה ותו דהא קיימא לן נמי דכל תיקו דאיסורא לחומרא.
מנודה אני לך ר״ע היה חוכך בזה להחמיר – פי׳ חוכך מלשון נתחכך בכותל או מטעים לחכו ועניינו שהיה מסתפק בדבר להחמיר אבל לא פשיטא ליה מילתא והיינו דאמרינן אמר אביי מודה ר״ע לענין מלקות שאינו לוקה פי׳ משום (במדבר ל) לא יחל דברו דספוקי מספקא ליה כדמפרש ואזיל. כתב רבינו ז״ל מיהא שמעי׳ ידות נדרים כנדרים מדאורייתא אפילו למלקות פי׳ דהא אמר אביי דמשום דמספקא ליה אי הוי יד דנדר הוא דלא לקי הא כל היכא דהוי יד מוכיח ודאי לקי ולא אמרינן דלאיסורא רבי רחמנא ידות בנזירות ולא למלקות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
וכי תימא אכתי למה לי היקשא תיתי במה מצינו מנזירות הא לא קשיא דא״כ היכי לקי אידות דהא אין עונשין אמה מצינו אלא בגזירה שוה או בהקישא – וא״נ דאיכא למפרך מה לנזירות שכן יש בו כמה דברים שאינם בנדרים הילכך כתיב רחמנא היקשא למידרש ידות.
אמר שמואל בכלן עד דאמר שאני אוכל לך – פי׳ דהוו ידים מוכיחות אבל מודרני ממך לחוד לא משמע דאמר אסור דילמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך קאמר כלומר דלהרחקה נתכוון ולא לאיסור נכסים והוו להו ידים שאינם מוכיחות דלא הויין ידים וכן במרוחקני ממך ומופרשני ממך כדמפרש ואזיל.
וכתב רבינו ז״ל דלא חייל לנדרא כלום כלומר דאפילו בדיבור ומשא ומתן והרחקה ד׳ אמות דאיכוון בהני לישני לא מחסר וטעמא משום דכל הני דבר שאין בו ממש הוא ולא חייל ביה קונם אפילו אמר ביה קונם בפירוש והשתא דאמריה בהאי לישנא לא נתכוון אלא להרחקה בעלמא ואפילו בל יחל דרבנן ליכא דאיכא בנדרים שהם דבר שאין בו ממש.
ועוד כתב רבינו ז״ל דאפילו אמר מודרני ממך שאני אוכל לא חייל נדרא דדילמא ה״ק מודרני ממך דלא משתעינא בהדך אם אני אוכל היום דשאני שפיר משמע אם אני והיכא דאמר נמי מודרני ממך שאני אוכל לא חייל נידרא דילמא הכי קאמר מודרני ממך שאיני אוכל במקום א׳ אפילו משלי והוי הרחקה ולא איסור נכסים אבל אמר מודרני ממך מאכילה נראה מדברי רבינו ז״ל לקמן דאסור דיד מוכיח הוא דלאיסור הנאת נכסיו לאכילה נתכוון אבל מורי נר״ו כתב דהא נמי יד שאין מוכיח הוא דאיכא למימר דהכי נמי קאמר מודרני ממך מאכילה משלי עמך ולא הוי ידים מוכיחות עד דאמר שאיני אוכל דמשמע משלך והשתא הוי יד מוכיח אפילו לא אמר נמי מודרני ממך וכדכתיבנא לעיל.
ודייק לה רבא לשמואל ממתניתין וכו׳ – פירוש דאילו הוה סבירא ליה לתנא דמתניתין דבמודרני ממך בלחוד מיתסר אע״ג דהוי יד שאינו מוכיח הוא הדין דהוה סני ליה בשאיני אוכל דהוי נמי יד שאין מוכיח ומדבעי לך מכלל דסבר דידים שאין מוכיחות הויין ידים והלכתא כשמואל דסתם מתני׳ כוותיה.
ותו דרבא סבירא ליה כשמואל דאיתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר הויין ידים רבא אמר לא הויין ידים ואמרינן בגמרא לימא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן קא מפלגי דתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מנאי וכו׳ לימא אביי דאמר כרבנן דלא בעי ודן ורבא דאמר כר״י דבעי ודן דבלאו ודן הוי יד שאין מוכיח דבהאי גיטא מגרש לה ולא בדבורא ולאו מנאי הוי יד שאין מוכיח דמניה קא מגרש לה ופרקי׳ אביי אמר לך אנא דאמרי אפי׳ לר׳ יהודה עד כאן לא קאמר ר׳ יהודה אלא לגבי גט דבעי׳ גט כריתות וליכא אבל בעלמא ביד שאין מוכיח סגי ורבא אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן אלא גבי גט דאין אדם מגרש אשת חבירו אבל בעלמא לא והכי פירושא דבין לרבנן בין לרבי יהודה ידים בעיא וגבי גט פליגי דרבנן סברי דבלאו ודן נמי ידים מוכיחות הוא דמיניה מגרש לה דאין אדם מגרש אשת חבירו ופשיטא מילתא דלא בדבורא קא מגרש לה אלא בהאי גיטא מגרש לה וקיימא לן כרבא דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דאביי ורבא הלכתא כרבא והא דאיבעיא לן התם בפרק המגרש (גיטין דף פה:) מי בעינן ודן או לא היינו מטעמא דפריש רבא הכא דפלוגתא דרבנן ורבי יהודה היינו אי הוי ידים מוכיחות בלאו ודן או לא ולהכי איבעיא לן מי בעינן ודן או לא כלומר מי הוי בלא ודן ידים מוכיחות כרבנן או לא ולא איפשיטא ומאי דאמרינן התם דרבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים ור׳ יהודה סבר לא הויין ידים לאו דפליגי בפלוגתא דאביי ורבא אלא הכי פירושא רבנן סברי הכא ידים שאין מוכיחות בדבור כי האי הויין ידים דהא איכא הוכחת ענין דלאו בדיבורא קא מגרש לה ושאין אדם מגרש אשת חבירו וכידים מוכיחות חשיבי ורבי יהודה סבר דהכא ידים שאין מוכיחות הן ולא הויין ידים וכן פי׳ שם רבינו ז״ל וכמו שכתבתי שם.
בעי רב פפא יש יד לצדקה או אין יד לצדקה – פי׳ מי אמרינן כיון דאיתקש לנדרי הקדש בקרא דמוצא שפתיך כי היכי דיש יד לקרבן יש יד לצדקה או דילמא לבל תאחר הוא דאיתקש בלחוד ואין יד ואמרינן היכי דמי אילימא דאמר הדין זוזא ליהוי לצדקה והדין נמי. פירוש תוך כדי דבור.
הא צדקה גופא היא – וכל דבוריה אסיק.
אלא כגון דאמר הדין זוזא ליהוי לצדקה וחזר תוך כדי דבור ואמר והדין – ולא אמר נמי מאי מי אמרינן והדין נמי קאמר או דילמא והדין לנפקותא קאמר ודבוריה הוא דלא אסקיה. פירוש דאע״ג דכל תוך כדי דבור הוי הוכחה דלצדקה קאמר כיון דאמר והדין בוא״ו דילמא ליכא לצדקה ידות כלל ואפילו מוכיחות דאילו שאין מוכיחות לא מיבעי לן דהנהו אפילו בנדרים לא הוו ידים אליבא דהלכתא וסוגין אליבא דהלכתא אזלינן. כתב רבינו נר״ו ובעיין לא איפשיטא וסוגיין דיש יד לצדקה. פי׳ מדאמרינן בגמרא את״ל יש יד לצדקה יש יד להפקר או לא ונקטינן מרבוותא ז״ל דכל את״ל הלכה ותו דהא איכא טעמא רבא דאין היקש למחצה ותו דהא קיימא לן נמי דכל תיקו דאיסורא לחומרא.
מנודה אני לך ר״ע היה חוכך בזה להחמיר – פי׳ חוכך מלשון נתחכך בכותל או מטעים לחכו ועניינו שהיה מסתפק בדבר להחמיר אבל לא פשיטא ליה מילתא והיינו דאמרינן אמר אביי מודה ר״ע לענין מלקות שאינו לוקה פי׳ משום (במדבר ל) לא יחל דברו דספוקי מספקא ליה כדמפרש ואזיל. כתב רבינו ז״ל מיהא שמעי׳ ידות נדרים כנדרים מדאורייתא אפילו למלקות פי׳ דהא אמר אביי דמשום דמספקא ליה אי הוי יד דנדר הוא דלא לקי הא כל היכא דהוי יד מוכיח ודאי לקי ולא אמרינן דלאיסורא רבי רחמנא ידות בנזירות ולא למלקות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush