גמרא
פירוש
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.
אנִתְעָרֵב בְּדַם פְּסוּלִין יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה בבְּדַם הַתַּמְצִית יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר גאִם לֹא נִמְלַךְ וְנָתַן כָּשֵׁר.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
1אין דם מבטל דם – דמין במינו לא בטיל ואפי׳ טיפה לתוך כלי גדול כשר לזריקה.
נתערב בדם פסולין – כגון ברובע ונרבע או בנשחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו.
ישפך לאמה – ואפילו הכשר רבה עליו וכן בדם התמצית ישפך לאמה ואע״פ שדם הנפש רבה עליו ומשום גזירה כדמפרש בגמ׳.
ור״א מכשיר – טעמא מפרש בגמ׳.
אם לא נמלך ונתן כשר – אפילו לת״ק דאפילו לכתחלה אי לאו משום גזירה היה מכשיר. גמ׳ לא שנו – דאם יש בו מראית דם כשר ואע״ג דרובא מים אלא שנפלו מים לתוך דם. ולענין כיסוי – דתנן ביה נמי כה״ג נתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות בפ׳ כיסוי הדם (חולין דף פז.).
אינו כן – דאפילו נתן דם לתוך מים אם יש בו מראית דם חייב לכסות ולא אמרינן קמא קמא בטיל ליה.
לפי שאין דחוי במצות – דאע״פ שנדחה טפה ראשונה שנפל לתוך המים ולא היה מראיתה ניכר אפ״ה כי הדר נפל טפה שניה חוזרת ראשונה וניעורה להצטרף עמה וכי נפל עד שהפכו מים למראה דם חוזר ונראה לכיסוי ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה דלא שייך דחוי אלא בדבר קדושה. שבללן זה בזה – כזית מזה וכזית מזה ונתן לתוך פיו פטור ממלקות ואפילו התרו בו.
אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו כו׳ – כשהוא לועס אותה בפיו נבלל מין לתוך חבירו מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונקרא בשמו ונגרע ממינו וא״א לכוין שלא יהא ממין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו ונמצא שאין באותו [מין] כשיעור דבציר ליה שיעוריה ולא ידעינן הי מינייהו בצר ליה וכי מתרינן ביה לא ידעינן משום מאי נתרי ביה וצריך להתרות בו משום האיסור הילכך כי מתרו ביה משום פיגול הויא התראת ספק דלמא לא בדידיה תהוי חיובא וכן בנותר ואע״ג דבמסקנא ודאי אחד מינייהו עבר בשעת התראה מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו אם לא והתראת ספק לאו התראה היא. שמע מינה איסורין מבטלין זה את זה – כי היכי דהיתר מבטל איסור ולא אמרינן איסורא לא מבטל איסורא.
ושמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא – הא דאמור רבנן בכל דוכתי איסור הנו״ט בהיתר אוסרו ואע״פ שההיתר ברוב לאו דאורייתא הוא ללקות עליו דאי דאורייתא נהי נמי דרבה מין על חבירו מ״מ טעמא יהיב ואיכא טעמא דשיעור שלם וקס״ד השתא דאפילו פיגול ונותר מב׳ מינים שטעמו של זה ניכר בזה נמי פטור לר״ל כגון האי בשר והאי שירי מנחה. ה״ג: עשה עיסתו מן חטין ומן האורז כו׳ – ואדם יוצא בה ידי חובתו של עשה דקום אכול מצה בפסח ואי נותן טעם ברוב לאו דאורייתא היכי נפיק הא קי״ל (פסחים דף לה.) דאין יוצאין אלא במצה שהיא מחמשת המינין דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים טז) דברים הבאים לידי חימוץ אתה יוצא בהן ידי מצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ישפך לאמה – ואפילו הכשר רבה עליו וכן בדם התמצית ישפך לאמה ואע״פ שדם הנפש רבה עליו ומשום גזירה כדמפרש בגמ׳.
ור״א מכשיר – טעמא מפרש בגמ׳.
אם לא נמלך ונתן כשר – אפילו לת״ק דאפילו לכתחלה אי לאו משום גזירה היה מכשיר. גמ׳ לא שנו – דאם יש בו מראית דם כשר ואע״ג דרובא מים אלא שנפלו מים לתוך דם. ולענין כיסוי – דתנן ביה נמי כה״ג נתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות בפ׳ כיסוי הדם (חולין דף פז.).
אינו כן – דאפילו נתן דם לתוך מים אם יש בו מראית דם חייב לכסות ולא אמרינן קמא קמא בטיל ליה.
לפי שאין דחוי במצות – דאע״פ שנדחה טפה ראשונה שנפל לתוך המים ולא היה מראיתה ניכר אפ״ה כי הדר נפל טפה שניה חוזרת ראשונה וניעורה להצטרף עמה וכי נפל עד שהפכו מים למראה דם חוזר ונראה לכיסוי ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה דלא שייך דחוי אלא בדבר קדושה. שבללן זה בזה – כזית מזה וכזית מזה ונתן לתוך פיו פטור ממלקות ואפילו התרו בו.
אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו כו׳ – כשהוא לועס אותה בפיו נבלל מין לתוך חבירו מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונקרא בשמו ונגרע ממינו וא״א לכוין שלא יהא ממין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו ונמצא שאין באותו [מין] כשיעור דבציר ליה שיעוריה ולא ידעינן הי מינייהו בצר ליה וכי מתרינן ביה לא ידעינן משום מאי נתרי ביה וצריך להתרות בו משום האיסור הילכך כי מתרו ביה משום פיגול הויא התראת ספק דלמא לא בדידיה תהוי חיובא וכן בנותר ואע״ג דבמסקנא ודאי אחד מינייהו עבר בשעת התראה מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו אם לא והתראת ספק לאו התראה היא. שמע מינה איסורין מבטלין זה את זה – כי היכי דהיתר מבטל איסור ולא אמרינן איסורא לא מבטל איסורא.
ושמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא – הא דאמור רבנן בכל דוכתי איסור הנו״ט בהיתר אוסרו ואע״פ שההיתר ברוב לאו דאורייתא הוא ללקות עליו דאי דאורייתא נהי נמי דרבה מין על חבירו מ״מ טעמא יהיב ואיכא טעמא דשיעור שלם וקס״ד השתא דאפילו פיגול ונותר מב׳ מינים שטעמו של זה ניכר בזה נמי פטור לר״ל כגון האי בשר והאי שירי מנחה. ה״ג: עשה עיסתו מן חטין ומן האורז כו׳ – ואדם יוצא בה ידי חובתו של עשה דקום אכול מצה בפסח ואי נותן טעם ברוב לאו דאורייתא היכי נפיק הא קי״ל (פסחים דף לה.) דאין יוצאין אלא במצה שהיא מחמשת המינין דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים טז) דברים הבאים לידי חימוץ אתה יוצא בהן ידי מצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף ע״ז:
הערות
Gemara
Peirush