גמרא
פירוש
בְּכִלְאַיִם וּבִטְרֵיפָה בְּיוֹצֵא דּוֹפֶן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין.
אנִתְעָרְבוּ בְּחוּלִּין תְּמִימִים יִמָּכְרוּ הַחוּלִּין לְצוֹרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין.
בקָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים מִין בְּמִינוֹ [זֶה יִקְרַב לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא וְזֶה] יִקְרַב לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא.
גקָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ (וְיִמָּכְרוּ) וְיָבִיא בִּדְמֵי יָפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ.
דנִתְעָרְבוּ בִּבְכוֹר וּבְמַעֲשֵׂר יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיֵאָכְלוּ כִּבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר.
הַכֹּל יְכוֹלִין לְהִתְעָרֵב חוּץ המִן הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ועבודת כוכבים״.
כלאים וטריפה ויוצא דופן – שור או כשב פרט לכלאים כי יולד פרט ליוצא דופן טריפה התם אמרינן כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת״ל להוציא את הטריפה ולהדיוט מותרת בהנאה להשליכה לכלבים.
ירעו עד שיסתאבו – דמחמת הזבח המעורב בהן נאסרו כולן להדיוט ולחללו על המעות בעודו תם אי איפשר הילכך ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין ממין הקרבן אם עולה הוא יביא מעות כנגד דמי היפה שבכולן דשמא הזבח הוא היפה ויאמר כל מקום שהוא הזבח יהא מחולל על מעות הללו ויביא מן המעות עולה ואם שלמים שלמים. נתערבו בחולין תמימין – או אחד באחד או זבח אחד בחולין הרבה ימכרו כל החולין לצרכי מין אותו הקרבן ונמצאת הרי כולן קדשים של מין אחד אלא שאין ידוע כל אחד של מי הוא ויקרבו כולן כל אחד ואחד לשם מי שהוא כדקתני מתני׳. קדשים בקדשים מין במינו – אלא שבעליהן מוחלקות יקרב כל אחד לשם מי שהוא. מין בשאינו מינו – עולה בשלמים שאין מתן דמן ואימוריהן שוה.
וימכרו – נמצאו דמי עולה עולה דמי שלמים שלמים ואינו יודע איזו עולה ואיזו שלמים הילכך יטול מעות [מביתו] כנגד דמי היפה ויאמר כל מקום שהן ממעות עולה יתחללו על אלו (ואלו מעות כיוצא בהן) לפי שאינו יודע איזו מין היה יפה [ויביא מעות כיוצא בהן] ויאמר כל מקום שהן מעות שלמים יהו מחוללין על אלו ונמצא מפסיד אותו עודף מביתו ול״נ דלא גרסינן וימכרו אלא ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה כו׳ ובתחילת חילולן יאמר כל מקום שהיא עולה תהא מחוללת על אלו וכל מקום שהן שלמים יהיו מחוללין על אלו ויביא מאלו עולה ומאלו שלמים ותדע דלא גרסינן ליה דהא נתערבו בבכור ומעשר דקתני נמי וימכרו אי איפשר דהא תנן במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום וילפינן לה בבכורות (דף לב:) דהאי לא יגאל לא ימכר הוא אלא הכי גרסינן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כמעשר וכבכור. נתערבו – זבחים כגון עולה בבכור או במעשר בהמה שאין תופסין דמיהן בקדושה ולהקריבן אי איפשר שזה כליל וזה נאכל או אפילו הוא שלמים זה טעון מתן ארבע וזה מתן אחת וכן סמיכה ונסכים.
ירעו עד שיסתאבו – ויביא מעות בדמי היפה ויאמר כל מקום שהוא הזבח התופס את דמיו יהא מחולל על מעות הללו נמצא חולין מעורב בבכור ומעשר בעלי מומין ויאכלו מעורבים כולן בתורת בכור ומעשר בעלי מומין שלא ישחטו באיטליז ולא ימכרו באיטליז ולא ישקלו בליטרא כדתנן (מנחות דף עא) כל פסולי מוקדשים הנאתן להקדש לפיכך נשחטין באיטליז לאחר שנפדו ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא דכמה דמשכיר במכירתן טפי ופריק להו מעיקרא חוץ מן הבכור והמעשר שהנאתן לבעלים שאין מביאין בדמיהן קרבן וא״ת השתא איכא בהאי זבח המעורב פסידא דהקדש דכיון דאין נשקל בליטרא לא טפי ופריק ליה אין ה״נ אי משום פסידא דידיה לא מזלזלינן בבכור ומעשר נהי דאי לא הוה מערב דליכא זילותא אלא בדידיה מזלזלינן ביה משום דרווחא נמי דידיה הוא אבל באחריני משום איהו לא מזלזלינן. הכל יכולין להתערב – בכל שני מיני קדשים אפשר להו שיהו מעורבין.
חוץ מן החטאת ואשם – שאין מתערבין זה בזה לפי שניכרין זה מזה כדמפרש בגמרא. גמ׳ מאי אפילו – כל שכן כיון דרובא למיתה ימותו. שנתערבו בהן חטאות המתות – חד דאיסורא ורובא דהתירא. כל האסורין כו׳ – משנה היא במסכת תמורה.
אוסרין בכל שהן – כל המתערבין בהן ואפי׳ אחד בריבוא. הני מילי לגבוה – כולן המעורבין אסורין לגבוה ומותרין להדיוט ברעייה ובפדייה דלא איירי התם בנתערבו באיסורי הנאה.
אבל הני – דלהדיוט נמי לא חזו לפדייה דהא באיסורי הנאה נתערבו.
אימא – ניבטלי איסורי הנאה ברובא שלא ימותו אלא ירעו וימכרו דלא חמיר דין הדיוט כולי האי קמ״ל ימותו. אי מהכא – אשמעינן דאפילו קדשים נמי מפסדינן ולא תנא ההיא בתמורה ה״א הני הוא דמפסדינן משום דאיערוב באיסורי הנאה אבל הנך דתמורה דלא איערוב בהו איסורי הנאה אימא לא לאסרינהו לכולהו אלא ניבטיל ברובא ויקרבו צריכא. אבל הנך דלאו איסורי הנאה נינהו – אימא קיל איסורייהו וניבטלו ברובא ואפילו לגבוה.
הא תנא ליה – הנך במתני׳ דלא בטלי לגבוה דקתני במתניתין נתערבו בשור שנעבדה כו׳ ולמה לי למהדר ולמיתנייה התם.
ומשני: מי קתני – במתני׳ גבי רובע ונרבע בכמה הן אוסרין.
כל שהן התם קתני – במסכת תמורה הוא דקתני אוסרין בכל שהן דאי ממתני׳ דילמא בטלי במאה או במאתים ואחד ברבוא דקתני מתני׳ לאו עלייהו קאי. וניתני הא דתמורה – ולא ניתני הא דזבחים.
תקנתא איצטריכא ליה – דהתם אוסרין בכל שהוא תני ולא תקנתא והכא תנא תקנתא ירעו עד שיסתאבו כו׳. דהדיוט – נמי תנא במסכת עבודה זרה דאיסורי הנאה לא בטלי ברובא ומיתסרו להדיוט ולמה לי למיתני הכא בחטאות המתות ושור הנסקל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ירעו עד שיסתאבו – דמחמת הזבח המעורב בהן נאסרו כולן להדיוט ולחללו על המעות בעודו תם אי איפשר הילכך ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין ממין הקרבן אם עולה הוא יביא מעות כנגד דמי היפה שבכולן דשמא הזבח הוא היפה ויאמר כל מקום שהוא הזבח יהא מחולל על מעות הללו ויביא מן המעות עולה ואם שלמים שלמים. נתערבו בחולין תמימין – או אחד באחד או זבח אחד בחולין הרבה ימכרו כל החולין לצרכי מין אותו הקרבן ונמצאת הרי כולן קדשים של מין אחד אלא שאין ידוע כל אחד של מי הוא ויקרבו כולן כל אחד ואחד לשם מי שהוא כדקתני מתני׳. קדשים בקדשים מין במינו – אלא שבעליהן מוחלקות יקרב כל אחד לשם מי שהוא. מין בשאינו מינו – עולה בשלמים שאין מתן דמן ואימוריהן שוה.
וימכרו – נמצאו דמי עולה עולה דמי שלמים שלמים ואינו יודע איזו עולה ואיזו שלמים הילכך יטול מעות [מביתו] כנגד דמי היפה ויאמר כל מקום שהן ממעות עולה יתחללו על אלו (ואלו מעות כיוצא בהן) לפי שאינו יודע איזו מין היה יפה [ויביא מעות כיוצא בהן] ויאמר כל מקום שהן מעות שלמים יהו מחוללין על אלו ונמצא מפסיד אותו עודף מביתו ול״נ דלא גרסינן וימכרו אלא ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה כו׳ ובתחילת חילולן יאמר כל מקום שהיא עולה תהא מחוללת על אלו וכל מקום שהן שלמים יהיו מחוללין על אלו ויביא מאלו עולה ומאלו שלמים ותדע דלא גרסינן ליה דהא נתערבו בבכור ומעשר דקתני נמי וימכרו אי איפשר דהא תנן במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום וילפינן לה בבכורות (דף לב:) דהאי לא יגאל לא ימכר הוא אלא הכי גרסינן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כמעשר וכבכור. נתערבו – זבחים כגון עולה בבכור או במעשר בהמה שאין תופסין דמיהן בקדושה ולהקריבן אי איפשר שזה כליל וזה נאכל או אפילו הוא שלמים זה טעון מתן ארבע וזה מתן אחת וכן סמיכה ונסכים.
ירעו עד שיסתאבו – ויביא מעות בדמי היפה ויאמר כל מקום שהוא הזבח התופס את דמיו יהא מחולל על מעות הללו נמצא חולין מעורב בבכור ומעשר בעלי מומין ויאכלו מעורבים כולן בתורת בכור ומעשר בעלי מומין שלא ישחטו באיטליז ולא ימכרו באיטליז ולא ישקלו בליטרא כדתנן (מנחות דף עא) כל פסולי מוקדשים הנאתן להקדש לפיכך נשחטין באיטליז לאחר שנפדו ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא דכמה דמשכיר במכירתן טפי ופריק להו מעיקרא חוץ מן הבכור והמעשר שהנאתן לבעלים שאין מביאין בדמיהן קרבן וא״ת השתא איכא בהאי זבח המעורב פסידא דהקדש דכיון דאין נשקל בליטרא לא טפי ופריק ליה אין ה״נ אי משום פסידא דידיה לא מזלזלינן בבכור ומעשר נהי דאי לא הוה מערב דליכא זילותא אלא בדידיה מזלזלינן ביה משום דרווחא נמי דידיה הוא אבל באחריני משום איהו לא מזלזלינן. הכל יכולין להתערב – בכל שני מיני קדשים אפשר להו שיהו מעורבין.
חוץ מן החטאת ואשם – שאין מתערבין זה בזה לפי שניכרין זה מזה כדמפרש בגמרא. גמ׳ מאי אפילו – כל שכן כיון דרובא למיתה ימותו. שנתערבו בהן חטאות המתות – חד דאיסורא ורובא דהתירא. כל האסורין כו׳ – משנה היא במסכת תמורה.
אוסרין בכל שהן – כל המתערבין בהן ואפי׳ אחד בריבוא. הני מילי לגבוה – כולן המעורבין אסורין לגבוה ומותרין להדיוט ברעייה ובפדייה דלא איירי התם בנתערבו באיסורי הנאה.
אבל הני – דלהדיוט נמי לא חזו לפדייה דהא באיסורי הנאה נתערבו.
אימא – ניבטלי איסורי הנאה ברובא שלא ימותו אלא ירעו וימכרו דלא חמיר דין הדיוט כולי האי קמ״ל ימותו. אי מהכא – אשמעינן דאפילו קדשים נמי מפסדינן ולא תנא ההיא בתמורה ה״א הני הוא דמפסדינן משום דאיערוב באיסורי הנאה אבל הנך דתמורה דלא איערוב בהו איסורי הנאה אימא לא לאסרינהו לכולהו אלא ניבטיל ברובא ויקרבו צריכא. אבל הנך דלאו איסורי הנאה נינהו – אימא קיל איסורייהו וניבטלו ברובא ואפילו לגבוה.
הא תנא ליה – הנך במתני׳ דלא בטלי לגבוה דקתני במתניתין נתערבו בשור שנעבדה כו׳ ולמה לי למהדר ולמיתנייה התם.
ומשני: מי קתני – במתני׳ גבי רובע ונרבע בכמה הן אוסרין.
כל שהן התם קתני – במסכת תמורה הוא דקתני אוסרין בכל שהן דאי ממתני׳ דילמא בטלי במאה או במאתים ואחד ברבוא דקתני מתני׳ לאו עלייהו קאי. וניתני הא דתמורה – ולא ניתני הא דזבחים.
תקנתא איצטריכא ליה – דהתם אוסרין בכל שהוא תני ולא תקנתא והכא תנא תקנתא ירעו עד שיסתאבו כו׳. דהדיוט – נמי תנא במסכת עבודה זרה דאיסורי הנאה לא בטלי ברובא ומיתסרו להדיוט ולמה לי למיתני הכא בחטאות המתות ושור הנסקל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush