דדריה – בן גילו מכלל דיש זקן ממנו:
דכתיב אביב קלוי תקריב – לאו מכלל דאיכא דלאו אביב ואינו ראוי להקריב ומאי ניהו נשרש וקא שרי ליה עומר:
(1) 
לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּדָרֵיהּ לָא תֵּיתֵב אַכַּרְעָיךָ עַד דִּמְפָרְשַׁתְּ לֵיהּ לְהָא מתני׳ מַתְנִיתִין מִנַּיִן לָעוֹמֶר שֶׁמַּתִּיר בְּהַשְׁרָשָׁה.
לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּדָרֵיהּ לָא תֵּיתֵב אַכַּרְעָיךָ עַד דִּמְפָרְשַׁתְּ לֵיהּ לְהָא Rabbi Yoshiya of his generation, i.e., not the tanna of the same name: Do not sit on your knees until you have explained to me the source for that latter clause in the mishna: From where is it derived that the omer offering permits the consumption of the new crop upon its taking root in the ground?
לרבי יאשיה דדריה – שהיה בדורו ובן גילו לאפוקי רבי יאשיה הגדול שהיה תנא.
שמתיר בהשרשה – שאם השריש קודם לעומר עומר מתיר ואע״ג דלא גדל כלום.
לר׳ יאשיה דדריה [של דורו], וככינוי המסביר שאין הכוונה לר׳ יאשיה התנא: לא תיתב אכרעיך [אל תשב על רגליך] אלא עמוד עד דמפרשת ליה להא מתניתין [עד שאתה מפרש את הברייתא הזו, הבאה]: מנין לעומר שמתיר בהשרשה?
Rabbi Yoshiya of his generation, i.e., not the tanna of the same name: Do not sit on your knees until you have explained to me the source for that latter clause in the mishna: From where is it derived that the omer offering permits the consumption of the new crop upon its taking root in the ground?
הכל
(2) מְנָלַן דִּכְתִיב {ויקרא ב׳:י״ד} אָבִיב לָאו מִכְּלָל דְּאִיכָּא דְּלָאו אָבִיב.
Rabbi Yoshiya responded: From where do we derive, you ask? The source is that it is written: “And if you bring a meal offering of first fruits to the Lord, you shall bring for the meal offering of your first fruits grain in the ear parched with fire, even groats of the fresh ear” (Leviticus 2:14). Can one not learn from here by inference that although the omer offering must be from fully formed grain, there is less-developed grain at an earlier stage that is not “grain in the ear,” i.e., grain that may not be used for the omer offering but is nevertheless permitted by the omer?
מנלן – בתמיה.
דכתיב אביב – קלוי באש (ויקרא ב) מדקאמר מן האביב הבא העומר.
מכלל דאיכא דלאו אביב – וקשרי ליה עומר דהא לא ממעטיה קרא אלא מהבאת העומר לחודיה.
ולפני שמביאים את תשובת הברייתא, תוהים על עצם השאלה: מה מקום לשאול מנלן [מנין לנו]? שכן ממה דכתיב [שנאמר] במנחת העומר ״ואם תקריב מנחת בכורים לה׳ אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך״ (ויקרא ב, יד), שאמרה תורה שיש להביא את העומר המתיר את התבואה החדשה דווקא מהתבואה שהיא בגדר ״אביב״ (הבשלה כל צורכה), לאו [האם לא] נלמד מכלל כך דאיכא [שיש] תבואה דלאו [שאינה] בכלל ״אביב״, שאינה מובאת כמנחת העומר, ואולם הריהי מותרת על ידו. והיא התבואה שהושרשה וטרם בשלה כדי ״אביב״, שמותרת על ידי העומר.
Rabbi Yoshiya responded: From where do we derive, you ask? The source is that it is written: “And if you bring a meal offering of first fruits to the Lord, you shall bring for the meal offering of your first fruits grain in the ear parched with fire, even groats of the fresh ear” (Leviticus 2:14). Can one not learn from here by inference that although the omer offering must be from fully formed grain, there is less-developed grain at an earlier stage that is not “grain in the ear,” i.e., grain that may not be used for the omer offering but is nevertheless permitted by the omer?
הכל
(3) דְּלָאו אָבִיב וּלְעוֹלָם דְּעַיֵּיל שְׁלִישׁ.
The Gemara rejects this claim. Perhaps one can infer from here only that there is less-developed grain that is not “grain in the ear” but is at a further stage than simply taking root. Rather, it actually grew one-third of its full growth. If so, merely taking root is not enough for the omer offering to permit the consumption of that grain.
וקפריך דלמא דלאו אביב – שרי ולעולם שהביא שליש אבל תבואה שלא הביאה שליש לא שרי לה עומר אביב מבושל כל צרכו.
ודוחים: אפשר לומר שאף התבואה דלאו [שאינה] בכלל ״אביב״ מותרת על ידי העומר, ואולם לעולם אין היתר זה אלא בתבואה דעייל [שהביאה] כבר שליש גידולה בזמן העומר, שאף שאינה בכלל ״אביב״ הריהי מותרת.
The Gemara rejects this claim. Perhaps one can infer from here only that there is less-developed grain that is not “grain in the ear” but is at a further stage than simply taking root. Rather, it actually grew one-third of its full growth. If so, merely taking root is not enough for the omer offering to permit the consumption of that grain.
הכל
(4) אֶלָּא אָמַר שְׁמוּאֵל {דברים ט״ז:ט׳} מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ לָאו מִכְּלָל דְּאִיכָּא דְּלָאו בַּר חֶרְמֵשׁ דְּלָאו בַּר חֶרְמֵשׁ וּלְעוֹלָם שַׁחַת.
Rather, Shmuel said that this halakha is derived from a verse discussing the counting of the omer: “Seven weeks you shall number for you; from the time the sickle is first put to the standing grain you shall begin to number seven weeks” (Deuteronomy 16:9). Can one not learn from here by inference that there is grain at an earlier stage that cannot be cut with a sickle, which nevertheless is permitted by the omer offering? This description applies to grain that has taken root. The Gemara rejects this claim as well: Perhaps the inference is to grain at an earlier stage that cannot be cut with a sickle but is actually fodder, i.e., produce that has grown stalks but is not yet ripe.
מכלל דאיכא דלאו בר חרמש – והיינו שלא הביא שליש דאי הביא שליש בר חרמש הוא ושרי ליה עומר דהא לא מעטיה אלא מחרמש.
וקפריך דלמא דלאו בר חרמש – שרי ולעולם דהוא כבר שחת וראוי למאכל בהמה אבל השרשה לא שרי.
אלא אמר שמואל: היתר התבואה שהשרישה בזמן העומר נלמד ממה שנאמר ״שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות״ (דברים טז, ט). ומתוך שהדגיש הכתוב שקציר העומר נעשה דווקא בקמה שהיא בת קצירה בחרמש, ולא בתבואה אחרת שאינה כזו, לאו [האם לא] נלמד מכלל כך, דאיכא [שיש] יבול תבואה אחר, דלאו [שעדיין אינו] בר קצירה בחרמש, שאינו בא למנחת העומר, ואולם מותר על ידו. אפשר לומר שאף יבול התבואה דלאו בר [שאינו בן] קצירת חרמש הריהו מותר על ידי העומר, ואולם לעולם אין היתר זה אלא רק לתבואה שגדלה דיה כדי לשמש כשחת (אוכל לבהמות).
Rather, Shmuel said that this halakha is derived from a verse discussing the counting of the omer: “Seven weeks you shall number for you; from the time the sickle is first put to the standing grain you shall begin to number seven weeks” (Deuteronomy 16:9). Can one not learn from here by inference that there is grain at an earlier stage that cannot be cut with a sickle, which nevertheless is permitted by the omer offering? This description applies to grain that has taken root. The Gemara rejects this claim as well: Perhaps the inference is to grain at an earlier stage that cannot be cut with a sickle but is actually fodder, i.e., produce that has grown stalks but is not yet ripe.
הכל
(5) אָמַר רַבִּי יִצְחָק קָמָה לָאו מִכְּלָל דְּלָאו בַּר קָמָה דְּלָאו בַּר קָמָה וּלְעוֹלָם אֲגַם.
Rabbi Yitzḥak said: One can derive that grain that has taken root is permitted by the omer offering from the term: “The standing grain” (Deuteronomy 16:9). Can one not learn from here by inference that there is grain that is too soft and unable to stand, which may not be used for the omer offering and yet is permitted by the omer? The Gemara rejects this claim as well: Perhaps the inference is to grain that is unable to stand but is actually soft grain like that of a marsh; it has grown somewhat but is still soft enough that it bends rather than stands.
דלאו קמה – והיינו נשרש:
אגם – היינו לאחר שהשריש ונתגדל כמעט ירק כדי לכוף ראשו והיינו קודם דליהוי שחת:
קמה – מהחל חרמש בקמה.
מכלל דאיכא דלאו קמה – שאין לו קמה והיינו השרשה.
אגם – שגדלה מעט לכוף ראשו בצד העיקר כמו (ישעיהו נח) הלכוף כאגמון ראשו.
אמר ר׳ יצחק: למדים את היתר התבואה שהושרשה טרם הבאת העומר ממה שנאמר באותו כתוב ״מהחל חרמש בקמה״, ומתוך שהדגיש הכתוב כי קציר העומר נעשה דווקא בקמה, לאו [האם לא] מכלל כך אתה למד שישנה תבואה אחרת, דלאו בר [שהיא אינה בת, בגדר] קמה, שאמנם אין קצירת העומר נעשית בה, ואולם העומר מתירה, והרי זו התבואה שהשרישה בזמן העומר. ודוחים: אפשר לומר שיש תבואה אחרת דלאו בר [שהיא אינה בת] קמה, המותרת על ידי העומר, ולעולם (ואולם) הוא היתר רק לתבואה שהיא בכלל אגם (שגדלה מעט, כדי כיפוף ראשה כלפי מטה)!
Rabbi Yitzḥak said: One can derive that grain that has taken root is permitted by the omer offering from the term: “The standing grain” (Deuteronomy 16:9). Can one not learn from here by inference that there is grain that is too soft and unable to stand, which may not be used for the omer offering and yet is permitted by the omer? The Gemara rejects this claim as well: Perhaps the inference is to grain that is unable to stand but is actually soft grain like that of a marsh; it has grown somewhat but is still soft enough that it bends rather than stands.
הכל
(6) אֶלָּא אָמַר רָבָא {שמות כ״ג:ט״ז} אֲשֶׁר תִּזְרַע מִשְּׁעַת זְרִיעָה אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא אִי הָכִי אע״ג אַף עַל גַּב דְּלֹא הִשְׁרִישׁ נָמֵי אֲמַר לֵיהּ סוּדָנִי {שמות כ״ג:ט״ז} בַּשָּׂדֶה כְּתִיב.:
Rather, Rava said that the source of the halakha is the verse: “And the feast of harvest, the first fruits of your labors, which you sow in the field” (Exodus 23:16). This verse is referring to grain from the time of sowing, i.e., from when the grain takes root. Rav Pappa said to Rava: If so, then even though the grain had not taken root it should be permitted by the omer offering. The verse mentions grain at the time of sowing, but it does not indicate that it is necessary for that grain to have taken root in order to be permitted by the omer. Rava said to Rav Pappa in reply: Wise one [sudni]! It is written: “In the field,” which indicates that the verse is referring to freshly sown produce that has become part of the field, i.e., it has taken root.
אלא אמר רבא מהכא חג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע משעת זריעה מתיר:
סודני – ת״ח כלומר סוד ה׳ ליראיו:
בשדה כתוב – מאחר שנאחז בשדה דהיינו השרשה:
אשר תזרע – וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע (שמות כג) משעת זריעה שרי ובשתי הלחם כתיב ואזריעה דעומר קאי דשתי הלחם לא שרו למקדש אלא תבואה דשרו עומר להדיוט שרו שתי הלחם למקדש.
סודני – תלמידי חכמים על שם סוד ה׳ ליראיו (תהלים כה) ל״א רב פפא רמי שכרא הוה כדאמרינן בפסחים (דף קיג.) אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי וסודני מיקרי כדאמרי׳ התם תמרי באוכלזך אבי סודנא רהוט ואמאי קרו ליה סודנא סוד נאה שמעשרת וגמילות חסדים.
בשדה כתיב – עד שיהא נקלט ונשרש בשדה.
אלא אמר רבא: למדים אנו שהתבואה שהשרישה טרם לעומר הריהי מותרת על ידו מן הנאמר ״וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה״ (שמות כג, טז), שאף שאמורים הדברים בשתי הלחם הבאים בחג השבועות (״חג הקציר״) ומתירים את התבואה החדשה למקדש, הרי הכתוב מתייחס גם לעומר (הבא בפסח, ומתיר את התבואה להדיוט), ולמדנו איפוא מן האמור בו ״אשר תזרע״ כי כל התבואה החל משעת זריעה שנזרעה, הריהי מותרת (להדיוט — על ידי העומר, ולמקדש — על ידי שתי הלחם). אמר ליה [לו] רב פפא לרבא בשאלה: אי הכי [אם כך], שזה המקור להיתר התבואה שהשרישה טרם העומר על ידו, יש מקום לומר שכל מין דגן שנזרע, ואף על גב [אף על פי] שעדיין לא השריש בזמן העומר נמי [גם כן] נתיר אותו, שהרי בכתוב זה מדובר על הדגן משעת זריעתו! אמר ליה [לו] רבא לרב פפא בתשובה, בדרך חיבה וכבוד: סודני (תלמיד חכם), ״אשר תזרע בשדה״ כתיב [נאמר] בכתוב זה, וללמדנו שלא בכל דבר שנזרע העומר מתיר, אלא רק זה שנעשה כשדה, נזרע ונקלט ונשרש בשדה.
Rather, Rava said that the source of the halakha is the verse: “And the feast of harvest, the first fruits of your labors, which you sow in the field” (Exodus 23:16). This verse is referring to grain from the time of sowing, i.e., from when the grain takes root. Rav Pappa said to Rava: If so, then even though the grain had not taken root it should be permitted by the omer offering. The verse mentions grain at the time of sowing, but it does not indicate that it is necessary for that grain to have taken root in order to be permitted by the omer. Rava said to Rav Pappa in reply: Wise one [sudni]! It is written: “In the field,” which indicates that the verse is referring to freshly sown produce that has become part of the field, i.e., it has taken root.
הכל
(7) מתני׳ מַתְנִיתִין : אקוֹצְרִין בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁבָּעֲמָקִים אֲבָל לֹא גּוֹדְשִׁין אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ קוֹצְרִין בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְגוֹדְשִׁין שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְלֹא מִיחוּ בְּיָדָם קוֹצֵר ב לְשַׁחַת מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה א״ר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה ג אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁמַּתְחִיל עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יִקְצוֹר וְיַאֲכִיל אַף מִשֶּׁהֵבִיא שְׁלִישׁ.
MISHNA: Even before the omer offering is brought, one may reap a crop that grows in an irrigated field in the valleys, but one may not arrange the reaped stalks in a pile. The residents of Jericho, whose fields were categorized as irrigated fields in a valley, reaped the crops with the approval of the Sages and arranged the crops in a pile without the approval of the Sages, but the Sages did not reprimand them. One may reap crops in any field for fodder and feed it to an animal. Rabbi Yehuda said: When may one do so? At a time when he begins reaping before the crop reaches one-third of its potential growth. Rabbi Shimon says: One may reap and feed the crops to animals even after they reached one-third of their potential growth.
מתני׳ קוצרין בית השלחין שבעמקים – מפני שמפסידים מהר ועוד דרעות הן ואין איסור בקצירה.
מותר לקצור שחת – קודם לעומר להאכיל לבהמתו.
אימתי בזמן שהתחיל – לקוצרה לצורך בהמה עד שלא הביאה שליש קוצר אף משהביאה שליש.
אף יקצור – יתחיל לקצור ויאכיל לבהמתו משהביאה שליש.
א משנה אף לפני העומר קוצרין (מותר לקצור) את התבואה הגדלה בשדה בית השלחין (מקום המושקה בידי אדם, ולא על ידי גשמים בלבד) שנמצאים בעמקים. אבל לא גודשין (עושים גדיש, ערימת תבואה קצורה) לפני העומר אותה תבואה לאחר שנקצרה. ובענין זה נמסר כי אנשי העיר יריחו, ששדות תבואותיהם היו של בית השלחין שבעמקים, היו קוצרין את תבואות שדותיהם לפני העומר, והיה הדבר נעשה ברצון (בהסכמת) חכמים, ואולם אנשי יריחו היו גם גודשין לפני העומר אותה התבואה, והיה דבר זה נעשה שלא ברצון חכמים. ולמרות שלא היה הדבר לרצונם של חכמים, לא מיחו בידם חכמים למונעם מלעשות כן. ודין נוסף: לפני העומר קוצר אדם את התבואה שבכל מקום (ואף בשדה בעל, שאינה בית השלחין) קודם לעומר לצורך שחת (מאכל בהמה), ומאכיל אותה לבהמה. אמר ר׳ יהודה: אימתי מותר לקצור לשחת ולהאכיל בה את הבהמה? רק בזמן שמתחיל לקצור לצורך מאכל בהמתו עד שלא (בטרם) הביא שליש (גודל צמח התבואה כדי שליש בישולו). שאם בתחילת קצירתו עדיין לא נגמר שליש גידולו של הצמח — מותר להמשיך ולקוצרו למאכל בהמה אף לאחר שהביא שליש. ואילו ר׳ שמעון אומר: יקצור ויאכיל (רשאי אדם לקצור קודם לעומר לצורך בהמתו ולהאכילה) אף משהביא (לאחר שהביא) צמח התבואה שליש בישולו.
MISHNA: Even before the omer offering is brought, one may reap a crop that grows in an irrigated field in the valleys, but one may not arrange the reaped stalks in a pile. The residents of Jericho, whose fields were categorized as irrigated fields in a valley, reaped the crops with the approval of the Sages and arranged the crops in a pile without the approval of the Sages, but the Sages did not reprimand them. One may reap crops in any field for fodder and feed it to an animal. Rabbi Yehuda said: When may one do so? At a time when he begins reaping before the crop reaches one-third of its potential growth. Rabbi Shimon says: One may reap and feed the crops to animals even after they reached one-third of their potential growth.
הכל
(8) דוְקוֹצְרִין מִפְּנֵי נְטִיעוֹת מִפְּנֵי בֵּית הָאֵבֶל מִפְּנֵי בִּיטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ ה לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָן כְּרִיכוֹת אֲבָל מַנִּיחִין צְבָתִים.
And one may reap crops prior to the omer due to potential damage to saplings growing alongside the crops; and due to the place of mourning, i.e., to create room for those consoling mourners, who would bless them upon their return from the cemetery; and due to the need to create room for students to study, as failure to do so would lead to dereliction of Torah study in the study hall. After reaping the crops for any of these reasons, one may not fashion them into sheaves, but he leaves them unbound.
ערך צבת
צבת – א(עירובין צח) מצאת צבתין או כרוכות (מנחות עא.) לא יעשה אדם כריכות אבל מניחן צבתין פי׳ כמו שול תשולו לה מן הצבתים.
ערך נמר
נמר – ב(מנחות עא) דתנן (משנה פאה ג) המנמר שדהו ושייר קלחים לחים פי׳ הזורע שדהו מינין הרבה וי״א קוצר מקום ומניח מקום כמו עור הנמר שיש בו גוונים הרבה (ירושלמי) כהדין נומרא ונמר חברבורותיו כבר פי׳ בערך חבר.
א. [גארבען בונד.]
ב. [פלעקינג.]
קוצרין מפני הנטיעות – שלא יפסדו לפי שאותה תבואה אינה ראויה לעומר כדאמרינן פ׳ כל הקרבנות (לקמן פה.) אין מביאין לא מבית השלחין ולא משדה האילן ואמרינן בשמעתין ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר. ל״א מפני הנטיעות משום כלאים ולהכי נקט נטיעות משום אורחא דמילתא פעמים שאדם זורע תבואה ואין שם נטיעות ואחר זמן עולות שם נטיעות מאליהן וצריך לקצור את הזרעים משום כלאים.
ומפני בית האבל – שאין להם מקום פנוי לישב ברחבה לברך ברכת רחבה כדאמר בפ״ק דכתובות (דף ח:) אחינו המיוגעים כו׳.
ומפני בית המדרש – שאין מקום לישב לתלמידים דהני קציר מצוה נינהו.
כריכות – אלומים קשורים.
צבותים – בלא קישור שקורין ייביל״ש.
ועוד בדינים הנוהגים לפני העומר: קוצרין את התבואה הגדלה בין הנטיעות, לא לצורך אכילה אלא מפני (על מנת) שלא יגרם על ידן הפסד לנטיעות שבצידה. וכן מותר לקצור את התבואה לפני העומר מפני (כדי) לפנות את מקום התבואה שישמש לבית האבל (מקום בו מברכים את האבלים בשובם מקבורת מתם). או מפני שישמש אותו מקום את התלמידים הלומדים תורה, שאלמלא כן היה נגרם ביטול בית המדרש בשל חוסר מקום. ואולם בכל האופנים שבהם הותר לקצור קודם העומר, לא יעשה אותן לאחר קצירתן כריכות (אלומות אגודות), אבל מניחין אותן כצבתים (אלומות לא אגודות).
And one may reap crops prior to the omer due to potential damage to saplings growing alongside the crops; and due to the place of mourning, i.e., to create room for those consoling mourners, who would bless them upon their return from the cemetery; and due to the need to create room for students to study, as failure to do so would lead to dereliction of Torah study in the study hall. After reaping the crops for any of these reasons, one may not fashion them into sheaves, but he leaves them unbound.
הכל
(9) ומִצְוַת הָעוֹמֶר לָבֹא מִן הַקָּמָה לֹא מָצָא יָבִיא מִן הָעֳמָרִים ז מִצְוָתוֹ לָבֹא מִן הַלַּח לֹא מָצָא יָבִיא יָבֵשׁ ח מִצְוָתוֹ לִקְצוֹר בַּלַּיְלָה ט נִקְצַר בַּיּוֹם כָּשֵׁר י וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.:
The mitzva of the omer is for the barley to come from standing grain. If one did not find standing grain, he brings from sheaves. Its mitzva is for it to come from fresh, moist grain. If one did not find moist grain, he brings from dry grain. Its mitzva is for one to reap the grain at night, but if it was reaped during the day, it is fit. And reaping the grain for the omer overrides Shabbat.
והלכה נוספת: האופן הראוי לקיום מצות העומר הוא לבא מן השעורים בעודן קמה (העומדת בשדה בקומתה, שטרם נקצרה). ואולם אם לא מצא קמה לקצור ולהביאה כעומר, שכן כבר נקצר הכל — יביא את העומר מן העמרים (שיבולים קצורות שנאגדו באלומות). ועוד הלכה: האופן הראוי לקיום מצותו הוא לבא מן צמח השעורה הלח והמלא. ואולם אם לא מצא מן הלח — יביא מיבול השעורים היבש. ועוד, האופן הראוי לקיום מצותו הוא לקצור את העומר בלילה, במוצאי יום טוב ראשון של פסח. ואולם אם לא נקצר העומר בלילה, ונקצר ביום — הריהו כשר. ועוד, קציר העומר דוחה את השבת.
The mitzva of the omer is for the barley to come from standing grain. If one did not find standing grain, he brings from sheaves. Its mitzva is for it to come from fresh, moist grain. If one did not find moist grain, he brings from dry grain. Its mitzva is for one to reap the grain at night, but if it was reaped during the day, it is fit. And reaping the grain for the omer overrides Shabbat.
הכל
(10) גמ׳ גְּמָרָא : תַּנְיָא ר׳ רַבִּי בִּנְיָמִין אוֹמֵר כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר {ויקרא כ״ג:י׳} וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עוֹמֶר וּכְתִיב {ויקרא כ״ג:י׳} רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן.
GEMARA: With regard to the ruling of the mishna that one may reap a crop that grows in an irrigated field in the valleys, the Gemara cites that which is taught in a baraita: Rabbi Binyamin says that one verse states: “When you come into the land that I give to you and shall reap its harvest, then you shall bring the omer” (Leviticus 23:10). This verse indicates that one may reap his grain before bringing the omer offering. But it is also written in the continuation of the same verse: “Of the first fruits of your harvest to the priest,” from which it may be inferred that the omer is brought from the first reaped grain.
כתוב אחד או׳ וקצרתם את קצירה – דמשמע דמותר לקצור קודם העומר:
וכתיב ראשית קצירכם – דמשמע דאסור לקצור קודם העומר:
גמ׳ וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר (וגו׳) – דמשמע שיכול לקצור קודם הבאת העומר וכתיב ראשית קצירכם דמשמע שתהא ראשית לכל הקצירות.
ב גמרא שנינו במשנתנו שמותר לקצור את התבואות הגדלות בבית השלחין שבעמקים לפני העומר. ובענין זה תניא [שנויה ברייתא]: ר׳ בנימין אומר על הנאמר בתורה בדין העומר ״דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן״ (ויקרא כג, י): בפסוק זה יש כעין סתירה, שהרי כתוב אחד אומר ״וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר״ — בתחילה ״וקצרתם״, ורק אחר כך ״והבאתם את עומר״, ולכאורה הכוונה שבתחילה קוצרים את קציר הארץ לצורככם, ולאחר מכן יש להביא את העומר, ונמצא איפוא שאין קציר העומר ראשית הקציר. ואולם לאחר מכן כתיב [נאמר]: בפסוק ״ראשית קצירכם אל הכהן״ — והרי זה מורה שהעומר הוא ראשית הקציר.
GEMARA: With regard to the ruling of the mishna that one may reap a crop that grows in an irrigated field in the valleys, the Gemara cites that which is taught in a baraita: Rabbi Binyamin says that one verse states: “When you come into the land that I give to you and shall reap its harvest, then you shall bring the omer” (Leviticus 23:10). This verse indicates that one may reap his grain before bringing the omer offering. But it is also written in the continuation of the same verse: “Of the first fruits of your harvest to the priest,” from which it may be inferred that the omer is brought from the first reaped grain.
הכל
(11) הָא כֵּיצַד מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מֵבִיא אִי אַתָּה קוֹצֵר מִמָּקוֹם שֶׁאִי אַתָּה מֵבִיא אַתָּה קוֹצֵר.
How can these texts be reconciled? With regard to a place from which you bring the omer grain for the sacrifice, i.e., from a field that is saturated with rainwater, you may not reap there. But with regard to a place from which you may not bring the omer grain, an irrigated field, you may reap there.
הא [הרי] כיצד ניישב את הסתירה? אלא שני חלקי הפסוק עוסקים בקצירת תבואות שונות, ובאופן זה: ממקום תבואות שממנו אתה מביא (רשאי להביא) את העומר — אי (אין) אתה קוצר לפני העומר (ואז העומר הוא ״ראשית קצירכם״). ואילו ממקום תבואות שאי (שאין) אתה מביא ממנו את העומר — אתה קוצר לפני העומר (ובאופן זה מתקיים האמור בכתוב ״וקצרתם... והבאתם את עומר״, שיש תבואה הנקצרת לפני העומר).
How can these texts be reconciled? With regard to a place from which you bring the omer grain for the sacrifice, i.e., from a field that is saturated with rainwater, you may not reap there. But with regard to a place from which you may not bring the omer grain, an irrigated field, you may reap there.
הכל
(12) אֵימָא מִמִּין שֶׁאַתָּה מֵבִיא אִי אַתָּה קוֹצֵר מִמִּין שֶׁאִי אַתָּה מֵבִיא אַתָּה קוֹצֵר הָהוּא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן.:
The Gemara questions this resolution: Why not say instead: With regard to the type of grain from which you bring the omer, i.e., barley, you may not reap it; but with regard to the type of grain from which you may not bring the omer, e.g., wheat, you may reap it? The Gemara answers: You cannot say that resolution, due to that which Rabbi Yoḥanan teaches. On 70a it was stated that Rabbi Yoḥanan derives a verbal analogy between the halakhot of ḥalla and the omer offering, from which he learns that the prohibition against reaping the new crop before the omer sacrifice applies to all five types of grain. Therefore, the reconciliation of the verses must be as first suggested, that one may reap in a place from which the omer grain may not be brought.
ההיא לא מצית אמרת מדר׳ יונתן – דאמר אתיא ראשית ראשית מחלה כי היכי דלענין חלה כולהו חמשת המינין חייבין הכא נמי כולהו אסורין לקצור:
ואימא ממין שאי [אתה מביא] אתה קוצר – חטין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון שמותר לקצור קודם לעומר שהרי אין העומר בא מהם.
מדרבי יוחנן – דאמר לעיל אתיא ראשית מחלה.
ומקשים: והרי ניתן ליישב את הסתירה שבכתובים הללו באופן אחר, ואימא [אמור] כך: ממין הדגן שאתה מביא ממנו את העומר (כלומר, ממין השעורים) — אי (אין) אתה קוצר לפני העומר, ואילו ממין הדגן שאי (שאין) אתה מביא ממנו את העומר (כלומר, בשאר מיני הדגן) — אתה קוצר לפני העומר. ומעתה אם כן אין אנו יודעים שמותרת לפני העומר קצירת תבואות השעורים שבבית השלחין שבעמקים! ודוחים: האופן ההוא של הסבר לא מצית אמרת [אינך יכול לומר], מדברי ר׳ יוחנן בעמוד הקודם שלימדנו מדרשת גזירה שווה ״ראשית״ ״ראשית״ האמורות בעומר ובמצות חלה, שאסורה הקצירה לפני העומר בכל סוגי התבואה, ולא רק בשעורים שמהן בא העומר.
The Gemara questions this resolution: Why not say instead: With regard to the type of grain from which you bring the omer, i.e., barley, you may not reap it; but with regard to the type of grain from which you may not bring the omer, e.g., wheat, you may reap it? The Gemara answers: You cannot say that resolution, due to that which Rabbi Yoḥanan teaches. On 70a it was stated that Rabbi Yoḥanan derives a verbal analogy between the halakhot of ḥalla and the omer offering, from which he learns that the prohibition against reaping the new crop before the omer sacrifice applies to all five types of grain. Therefore, the reconciliation of the verses must be as first suggested, that one may reap in a place from which the omer grain may not be brought.
הכל
(13) אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ קוֹצְרִין בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְגוֹדְשִׁין שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים [וְכוּ׳].: מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר מִיחוּ וְלֹא מִיחוּ רַבִּי יְהוּדָה.
§ The mishna teaches: The residents of Jericho, whose fields were irrigated fields in a valley, reaped their crops with the approval of the Sages and arranged the crops in a pile without the approval of the Sages, but the Sages did not reprimand them. The Gemara asks: Whom did you hear who said: The Sages reprimanded them, or: They did not reprimand them? In other words, who is the tanna who, in the context of the customs of the residents of Jericho, addresses whether or not the Sages reprimanded them, as opposed to whether or not their actions were in accordance with the Sages’ will? The Gemara states: It is Rabbi Yehuda.
מאן שמעת ליה דנקט לישנא דמיחו ולא מיחו – כדקתני במתניתין ולא מיחו בידם חכמים.
רבי יהודה היא – כדמפרש לקמן.
ג שנינו במשנתנו כי אנשי יריחו היו קוצרין את תבואותיהם לפני העומר, והיה הדבר ברצון חכמים, והיו אנשי יריחו גם גודשין את התבואה שנקצרה לפני העומר, ודבר זה היה שלא ברצון חכמים, ואולם חכמים לא מיחו בידם על כך, למונעם מלעשות כן. ושואלים: מאן [מיהו] התנא ששמעת ליה [אותו] שאמר בלשון של מיחו חכמים ולא מיחו חכמים? הלא ר׳ יהודה הוא זה (שדבריו בענין זה יובאו להלן), ומכאן יש איפוא להסיק כי דברי משנתנו הריהם דברי ר׳ יהודה.
§ The mishna teaches: The residents of Jericho, whose fields were irrigated fields in a valley, reaped their crops with the approval of the Sages and arranged the crops in a pile without the approval of the Sages, but the Sages did not reprimand them. The Gemara asks: Whom did you hear who said: The Sages reprimanded them, or: They did not reprimand them? In other words, who is the tanna who, in the context of the customs of the residents of Jericho, addresses whether or not the Sages reprimanded them, as opposed to whether or not their actions were in accordance with the Sages’ will? The Gemara states: It is Rabbi Yehuda.
הכל
(14) וְסָבַר ר׳ רַבִּי יְהוּדָה קְצִירָה דְּאַנְשֵׁי יְרִיחוֹ בִּרְצוֹן חֲכָמִים הֲוַאי וְהָא תַּנְיָא שִׁשָּׁה דְּבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ שְׁלֹשָׁה בִּרְצוֹן חֲכָמִים וּשְׁלֹשָׁה שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים.
Upon identifying the tanna of the mishna, the Gemara asks: And does Rabbi Yehuda really hold that the reaping of the residents of Jericho was performed with the approval of the Sages? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta, Pesaḥim 3:15): The people of Jericho performed six actions, three with the approval of the Sages and three without the approval of the Sages.
ואולם על כך יש לשאול: האם סבר ר׳ יהודה שהקצירה של התבואות לפני העומר על ידי אנשי יריחו ברצון חכמים הואי [היתה], כנאמר במשנתנו, והא תניא [והרי שנויה ברייתא] כי ששה דברים עשו אנשי יריחו, שלשה מהם היו ברצון חכמים, ושלשה מהם היו שלא ברצון חכמים.
Upon identifying the tanna of the mishna, the Gemara asks: And does Rabbi Yehuda really hold that the reaping of the residents of Jericho was performed with the approval of the Sages? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta, Pesaḥim 3:15): The people of Jericho performed six actions, three with the approval of the Sages and three without the approval of the Sages.
הכל
(15) וְאֵלּוּ שֶׁבִּרְצוֹן חֲכָמִים מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כׇּל הַיּוֹם וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע וְקוֹצְרִין לִפְנֵי הָעוֹמֶר בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים גּוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעוֹמֶר וּמַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁל חָרוּב וְשֶׁל שִׁקְמָה וּפוֹרְצִין פְּרָצוֹת בְּגַנּוֹתֵיהֶן ובְפַרְדְּסוֹתֵיהֶן לְהַאֲכִיל נֶשֶׁר לַעֲנִיִּים בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים דִּבְרֵי ר״מ רַבִּי מֵאִיר .
And these are the actions they performed with the approval of the Sages: They would graft palm trees the entire day of the fourteenth of Nisan, and they would bundle Shema, and they would reap grain before the omer offering was brought; all of these were with the approval of the Sages. And these are the actions that they performed without the approval of the Sages: They would pile the harvest before the omer, and they would permit the use of consecrated branches [gamziyyot] of carob and of sycamore trees, and they would make breaches in the walls of their gardens and in their orchards to feed fallen fruit to the poor during drought years, so that the poor could take the fruit that had fallen even on Shabbatot and Festivals. This is the statement of Rabbi Meir.
מרכיבין דקלין כל היום – של י״ד בניסן דאסור במלאכה דהא לא הויא מלאכה חשובה:
וכורכין את שמע – דאמרי אשר אנכי מצוך היום על לבבך וסברי רבנן אפי׳ הכי מותר דלא משמע היום על לבבך ולא מחר:
וקוצרין לפני העומר – דלא חיישינן דלמא אתי למיכל:
גמזיות – גידולין הבאין לאחר מיכן כדאמרי׳ במסכת פסחים אבותינו לא הקדישו חרוב ושקמה אלא לצורך קורות:
נשר – פירות הנושרים:
מרכיבין דקלים כל היום – של ארבעה עשר בניסן דסברי לאו מלאכה חשובה היא.
וכורכין את שמע – מפרש בפסחים במקום שנהגו שהיו אומרים שמע ישראל ולא היו מפסיקין ליתן ריוח בין תיבה לתיבה.
לפני העומר כו׳ – ואע״ג דאמר רבי מאיר לעיל (דף סז:) מוצאין שוקי ירושלים מלאין קמח וקלי שלא ברצון חכמים דגזר דלמא אתי למיכל מיניה התם הוא דעסיק ביה טובא בקצירה וטחינה וקלי והרקדה ועוד שלא במקום פסידא הוה אבל אנשי יריחו דפסידא איכא וקצירה לחודה שרינן להו מודה רבי מאיר דברצון חכמים הוא תדע מדלא שרי גדישה.
מרכיבין דקלים כל היום – בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נו.) מפרש דמנחי כופרא דיכרא בגו נקובתא ותימה דהתם לעיל (דף נג.) אמרינן גבי רבי אילעי קץ כפנייתא בשביעית בדניסחני קץ ופירש בקונטרס שם דקלים זכרים שאין נושאין פירות לכך נראה איפכא דניסחני הם הנקבות אבל הזכרים עושים פירות ובערוך פי׳ בערך ניסחן דניסחני הם התמרים קטנים שבקטנותן הם מתוקין וכשגדילין נעשין מרים כעין שקדים מרים דסוף פ״ק דחולין (דף כה:) ולכך מותר לקוצצן פן יופסדו ומרכיבין דקלים פי׳ בערוך שהם דקלים נקבות שמתאוים לזכר ומשיר פירותיו עד שמביאין זכר וכורכין בו ומשתמרין פירותיו ושמא דוקא דקלים דנוחים ליאבד יותר דאמר במדרש מה תמר זו יש לה תאוה אף ישראל יש להם תאוה לעשות רצון אביהם שבשמים ואמר בדקל יריחו מעשה באחד שראה דקל אחד אמר להם לדקלים שביריחו מתאוה והביא ייחור מדקל אחד מיריחו והרכיב בו וטען פירות כבתחילה.
וכורכין את שמע – בפרק מקום שנהגו (פסחים נו.) מפרש היכי עבדי אמר רב יהודה אמר שמואל ולא היו מפסיקים ונראה לפרש דלא היו מפסיקין בין ישראל לשם שלא יהא נראה כאומר לישראל שישמע את השם ופשטיה דקרא היינו שמע ישראל כי ה׳ אלהינו ה׳ אחד ובירושלמי אמרינן שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה ויש מי שאומר שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך.
וקוצרין לפני העומר – יש ספרים שכתוב בהן בדברי רבי מאיר קוצרין וגודשין וכן בתוספתא ובשלא ברצון חכמים תנתא ונותנין פאה לירק ולא יתכן כלל חדא מדלא פריך עלה ששה שבעה הוו ועוד כי דייק מאן שמעת ליה דאמר מיחו ולא מיחו הוה ליה למידק מאן שמעת ליה דאמר גודשין לפני העומר שלא ברצון חכמים רבי יהודה.
ומפרטים, ואלו הם שלושת הדברים שהיו ברצון חכמים: אנשי יריחו היו מרכיבין דקלים כל היום של ערב פסח; והיו אנשי יריחו כורכין (אומרים במחובר, בלא הפסק בין מלה למלה) את מלותיה של פרשת ״שמע ישראל״; והיו קוצרין לפני העומר, ואלה היו ברצון חכמים. ואלו שלושת הדברים שעשו שלא ברצון חכמים: היו גודשין לפני העומר; והיו מתירין ליהנות מן הגמזיות (ענפים) של הקדש של עץ החרוב ושל עץ השקמה; והיו פורצין פרצות בגנותיהן ובפרדסותיהן על מנת להאכיל נשר (הפירות הנושרים מן העצים שבגנות ובפרדסים) לעניים בשני (בשנות) בצורת בשבתות ובימים טובים, אלו דברי ר׳ מאיר.
And these are the actions they performed with the approval of the Sages: They would graft palm trees the entire day of the fourteenth of Nisan, and they would bundle Shema, and they would reap grain before the omer offering was brought; all of these were with the approval of the Sages. And these are the actions that they performed without the approval of the Sages: They would pile the harvest before the omer, and they would permit the use of consecrated branches [gamziyyot] of carob and of sycamore trees, and they would make breaches in the walls of their gardens and in their orchards to feed fallen fruit to the poor during drought years, so that the poor could take the fruit that had fallen even on Shabbatot and Festivals. This is the statement of Rabbi Meir.
הכל
(16) אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה אִם בִּרְצוֹן חֲכָמִים הֵן עוֹשִׂין יְהוּ כׇּל אָדָם עוֹשִׂין כֵּן אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְעַל שְׁלֹשָׁה מִיחוּ בְּיָדָם וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא מִיחוּ בְּיָדָם.
Rabbi Yehuda said to Rabbi Meir: This is an inaccurate formulation, since if they acted with the approval of the Sages, then every person would do so, not only the residents of Jericho. Rather, you should formulate it in this manner: Both these three acts and those three acts were performed without the approval of the Sages. With regard to three of them the Sages reprimanded them, and with regard to the other three the Sages did not reprimand them.
אמר לו ר׳ יהודה: אי אפשר לומר כדבריך, שהרי אם ברצון חכמים הן היו עושין, יהו כל אדם עושין כן, ומדוע לא היה זה אלא מנהגם של אנשי יריחו בלבד! אלא אלו ואלו כולם נעשו שלא ברצון חכמים. ואולם על שלשה מתוך אלה מיחו חכמים בידם של אנשי יריחו, למונעם מלעשות כן, ואילו על שלשה האחרים לא מיחו בידם.
Rabbi Yehuda said to Rabbi Meir: This is an inaccurate formulation, since if they acted with the approval of the Sages, then every person would do so, not only the residents of Jericho. Rather, you should formulate it in this manner: Both these three acts and those three acts were performed without the approval of the Sages. With regard to three of them the Sages reprimanded them, and with regard to the other three the Sages did not reprimand them.
הכל
(17) וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא מִיחוּ בְּיָדָם מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כׇּל הַיּוֹם וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעוֹמֶר וְאֵלּוּ שֶׁמִּיחוּ בְּיָדָם
And these are the actions they performed for which the Sages did not reprimand them: They would graft palm trees the entire day, and they would bundle Shema, and they would reap and pile grain before the omer offering was brought. And these are the actions they performed for which the Sages reprimanded them:
ומפרט ר׳ יהודה את דבריו: ואלו שלושת הדברים שלא מיחו חכמים בידם: על זה שהם היו מרכיבין דקלים כל היום; ועל זה שהם היו כורכין את שמע; ועל זה שהם היו קוצרין וגודשין לפני העומר. ואלו שלושת הדברים שמיחו חכמים בידם של אנשי יריחו:
And these are the actions they performed for which the Sages did not reprimand them: They would graft palm trees the entire day, and they would bundle Shema, and they would reap and pile grain before the omer offering was brought. And these are the actions they performed for which the Sages reprimanded them:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.