גמרא
פירוש
יָתֵר עַל כֵּן אכָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ מְצָאוֹ בֶּן עִירוֹ וְאָמַר לוֹ שְׁמִי כְּשִׁמְךָ וְשֵׁם אִשְׁתִּי כְּשֵׁם אִשְׁתְּךָ פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ.
דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִינְּתִיק לֵיהּ לְשֵׁם גֵּירוּשִׁין דְּהָהוּא.
אֶלָּא מֵהָא יָתֵר עַל כֵּן ביֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן שָׁווֹת כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת הַגְּדוֹלָה לֹא יְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַקְּטַנָּה.
דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִינְּתִיק לֵיהּ לְשֵׁם גֵּירוּשִׁין דְּהָהִיא.
אֶלָּא מֵהָא יָתֵר עַל כֵּן גאָמַר לְלַבְלָר כְּתוֹב וּלְאֵיזֶה שֶׁאֶרְצֶה אֲגָרֵשׁ פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ.
דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאֵין בְּרֵירָה.
אֶלָּא מֵהָא דהַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הָאִשָּׁה וּמְקוֹם הָעֵדִים וּמְקוֹם הַזְּמַן וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אַף צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדת כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדת כוכבים״.
ונמלך – שלא יגרשנה.
דילמא שאני התם – דלאו סתמא הוא אלא שלא לשמה ממש.
דאינתיק – משאר כל האנשים והנשים [לשם] גירושין של זה ושל זו. אלא מהא – דעדיפא מקמייתא דהכא חד גברא הוא. דאין ברירה – וגריעה מסתמא דשמא בשעה שנכתב לא היה בדעתו של בעל לזו ואינתק לשם האחרת. הכותב טופסי גיטין – שיהו מזומנין לו טופס לשון טפוס מול״ל בלעז.
מקום הרי את כו׳ – דזהו עיקר גופו אלמא סתמא פסול ואף על גב דאיכתב לשם כריתות לכשיזדמן לו. תו רמי מילתא אחריתי – אדרבינא ורב פפא קאי דקאמר דרמי רבא אהדדי ושנינהו.
דרב יהודה אמר רב – לקמן בפרק בית שמאי (דף מו:).
לשם חולין כשירה – קס״ד סברא דידיה היא כדמפרש דמינה מחריב בה דבר שהוא מינו מועיל בו לעקור את שמו.
דלאו מינה – כגון חולין שאינו מין קדשים לא מחריב בה ואין שמו נתפס על הזבח לעקור שמו ממנו. פסול – לגרש בו אשה אחרת.
ואפי׳ לשם עובדת כוכבים – דהא שלא לשם האשה קתני דמשמע שלא לשם אשה זו אלא לשום אשה אחרת כל דהו ואע״ג דעובדת כוכבים לאו בת גירושין היא מהניא לפסול אלמא דלאו מינה [מחריב] בה. דל עובדת כוכבים מיניה – ואימא נמי דלאו מינה לא מחריב בה אפילו הכי פסול דהוה ליה סתמא דמיהו לאו לשם אשה זו נכתב.
דל חולין מינייהו – כדסבירא לן דלא חייל ולא מחריב ביה דלא מיניה הוה הוו להו שחוטין סתם ואמרן לעיל סתמא כשירה. תוכו – כל כלי חרס וגו׳ (ויקרא יא) ולא תוך תוכו כלי המונח בתנור ופיו למעלה מן פי התנור ואוכלין ומשקין בתוכו ושרץ בתנור אוכלין שבכלים טהורין והכי אמרינן בת״כ אבל היה פיו בתוך התנור תוכו קרינן ביה.
ואפי׳ כלי שטף מציל – כלומר לא מיבעיא כלי חרס המונח בתנור דמציל על האוכלין שבתוכו דהא תוך תוכו הוא וכלי גופיה ליכא למימר דמיטמא באויר ויטמא אוכלין שבו דאין כלי חרס מיטמא מגבו אלא אפי׳ כלי שטף שמיטמא מגבו הכא טהור ומציל דאמר [בפ׳ קמא דפסחים] (דף כ:) אוכלין מיטמאים מאויר כלי חרס ואין כלי מיטמא מאויר כלי חרס ומדקתני כלי שטף מציל אלמא דלאו מיניה חייץ ביה [ומבטל את שם תוכו] הכא נמי ליחול שם חולין וליפסל. ושני הכא עשו חולין אצל קדשים כו׳ – כלומר לעולם דלאו מינה לאו מחריב ביה וכלי שטף אצל כלי חרס מיניה הוא דהא מנא והא מנא אבל חולין אצל קדשים הוי דלאו מיניה כמחיצה אצל תנור דאמרינן ביה לקמן דלא מהניא ביה להיות חציצה בין שרץ לאוכלין כדאמרן דלאו מיניה לא מחריב בה. שחצצו בנסרים – שעשה מחיצה באמצעו וחלקו עד למעלה מפיו הכל טמא אפילו אוכלין שבעבר השני של מחיצה. כוורת שהיא פחותה גרסינן בטהרות ולהכי נקט פחותה דלאו כלי הוא דאי הואי שלימה הוה מצלת על אוכלין שבתוכה כדאמרן אפי׳ כלי שטף מציל אבל השתא דלאו כלי הוא הויא כמחיצה בעלמא.
ופקוקה בקש – רבותא נקט דאע״ג דפקוקה פחיתתה בקש לא הוי כלי ואפי׳ פיה למעלה מפי תנור לא מצלת על אוכלין שבתוכה.
ומשולשלת – תלויה.
אוכלין שבתוכה טמאים – והיינו דאמרן דלא מינה כגון מחיצה לא מחריב בה לבטל שם תוכו ממנו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
דאינתיק – משאר כל האנשים והנשים [לשם] גירושין של זה ושל זו. אלא מהא – דעדיפא מקמייתא דהכא חד גברא הוא. דאין ברירה – וגריעה מסתמא דשמא בשעה שנכתב לא היה בדעתו של בעל לזו ואינתק לשם האחרת. הכותב טופסי גיטין – שיהו מזומנין לו טופס לשון טפוס מול״ל בלעז.
מקום הרי את כו׳ – דזהו עיקר גופו אלמא סתמא פסול ואף על גב דאיכתב לשם כריתות לכשיזדמן לו. תו רמי מילתא אחריתי – אדרבינא ורב פפא קאי דקאמר דרמי רבא אהדדי ושנינהו.
דרב יהודה אמר רב – לקמן בפרק בית שמאי (דף מו:).
לשם חולין כשירה – קס״ד סברא דידיה היא כדמפרש דמינה מחריב בה דבר שהוא מינו מועיל בו לעקור את שמו.
דלאו מינה – כגון חולין שאינו מין קדשים לא מחריב בה ואין שמו נתפס על הזבח לעקור שמו ממנו. פסול – לגרש בו אשה אחרת.
ואפי׳ לשם עובדת כוכבים – דהא שלא לשם האשה קתני דמשמע שלא לשם אשה זו אלא לשום אשה אחרת כל דהו ואע״ג דעובדת כוכבים לאו בת גירושין היא מהניא לפסול אלמא דלאו מינה [מחריב] בה. דל עובדת כוכבים מיניה – ואימא נמי דלאו מינה לא מחריב בה אפילו הכי פסול דהוה ליה סתמא דמיהו לאו לשם אשה זו נכתב.
דל חולין מינייהו – כדסבירא לן דלא חייל ולא מחריב ביה דלא מיניה הוה הוו להו שחוטין סתם ואמרן לעיל סתמא כשירה. תוכו – כל כלי חרס וגו׳ (ויקרא יא) ולא תוך תוכו כלי המונח בתנור ופיו למעלה מן פי התנור ואוכלין ומשקין בתוכו ושרץ בתנור אוכלין שבכלים טהורין והכי אמרינן בת״כ אבל היה פיו בתוך התנור תוכו קרינן ביה.
ואפי׳ כלי שטף מציל – כלומר לא מיבעיא כלי חרס המונח בתנור דמציל על האוכלין שבתוכו דהא תוך תוכו הוא וכלי גופיה ליכא למימר דמיטמא באויר ויטמא אוכלין שבו דאין כלי חרס מיטמא מגבו אלא אפי׳ כלי שטף שמיטמא מגבו הכא טהור ומציל דאמר [בפ׳ קמא דפסחים] (דף כ:) אוכלין מיטמאים מאויר כלי חרס ואין כלי מיטמא מאויר כלי חרס ומדקתני כלי שטף מציל אלמא דלאו מיניה חייץ ביה [ומבטל את שם תוכו] הכא נמי ליחול שם חולין וליפסל. ושני הכא עשו חולין אצל קדשים כו׳ – כלומר לעולם דלאו מינה לאו מחריב ביה וכלי שטף אצל כלי חרס מיניה הוא דהא מנא והא מנא אבל חולין אצל קדשים הוי דלאו מיניה כמחיצה אצל תנור דאמרינן ביה לקמן דלא מהניא ביה להיות חציצה בין שרץ לאוכלין כדאמרן דלאו מיניה לא מחריב בה. שחצצו בנסרים – שעשה מחיצה באמצעו וחלקו עד למעלה מפיו הכל טמא אפילו אוכלין שבעבר השני של מחיצה. כוורת שהיא פחותה גרסינן בטהרות ולהכי נקט פחותה דלאו כלי הוא דאי הואי שלימה הוה מצלת על אוכלין שבתוכה כדאמרן אפי׳ כלי שטף מציל אבל השתא דלאו כלי הוא הויא כמחיצה בעלמא.
ופקוקה בקש – רבותא נקט דאע״ג דפקוקה פחיתתה בקש לא הוי כלי ואפי׳ פיה למעלה מפי תנור לא מצלת על אוכלין שבתוכה.
ומשולשלת – תלויה.
אוכלין שבתוכה טמאים – והיינו דאמרן דלא מינה כגון מחיצה לא מחריב בה לבטל שם תוכו ממנו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush