Rashi Shevuot 32a – רש"י שבועות לב.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. רָץ אַחֲרֵיהֶן אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּרָץ אַחֲרֵיהֶן כְּמַאן דְּאָמַר לְהוּ דָּמֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְהָא נָמֵי תְּנֵינָא שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד אָמַר לְעֵדִים בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי שְׁבוּעָה כּוּ׳ אָמַר אִין לָא אָמַר לָא. אָמַר לָאו דַּוְקָא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי גַּבֵּי פִּקָּדוֹן דְּקָתָנֵי שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד אָמַר לוֹ תֵּן לִי פִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ ה״נהָכִי נָמֵי אָמַר אִין לָא אָמַר לָא הָא {ויקרא ה׳:כ״א} וְכִחֶשׁ בַּעֲמִיתוֹ כֹּל דְּהוּ. אֶלָּא אָמַר לָאו דַּוְקָא הָכָא נָמֵי לָאו דַּוְקָא. הַאי מַאי אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אָמַר דְּהָכָא דַּוְקָא תְּנָא הָתָם אַטּוּ הָכָא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא אָמַר דְּהָתָם דַּוְקָא וְלָא אָמַר דְּהָכָא דַּוְקָא אָמַר אָמַר לְמָה לִי לְמִיתְנְיַיהּ. דִּלְמָא אוֹרְחָא דְּמִילְּתָא קָא מַשְׁמַע לַן. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל רָאוּהוּ שֶׁבָּא אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ לוֹ מָה אַתָּה בָּא אַחֲרֵינוּ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת פְּטוּרִין ^אוְאִם בְּפִקָּדוֹן חַיָּיבִים.: הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים כּוּ׳.: מְנָלַן דְּאַכְּפִירָה בב״דבְּבֵית דִּין הוּא דִּמְחַיְּיבִי אַחוּץ לב״דלְבֵית דִּין לָא מִחַיְּיבִי. אָמַר אַבָּיֵי אָמַר קְרָא {ויקרא ה׳:א׳} אִם לא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאִילּוּ מַגִּיד זֶה מִתְחַיֵּיב זֶה מָמוֹן. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אִי הָכִי אֵימָא שְׁבוּעָה גּוּפַאּ בב״דבְּבֵית דִּין אֵין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין לָא. לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא {ויקרא ה׳:ה׳} לְאַחַת לְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ בב״דבְּבֵית דִּין מִי מְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת וְהָתְנַן הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין וְכָפְרוּ אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא אַחַת אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה טַעַם הוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחְזוֹר וּלְהוֹדוֹת אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ שְׁבוּעָה חוּץ לב״דלְבֵית דִּין כְּפִירָה בב״דבְּבֵית דִּין.: כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת חַיָּיבִין.: הָא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. אָמַר רַב חִסְדָּא הָא מַנִּי ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן ^בכְּגוֹן שֶׁכָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר ^גוְתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר דָּמֵי. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא מִכְּדִי תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כַּמָּה הָוֵי ^דכְּדֵי שְׁאֵילַת תַּלְמִיד לָרַב (אִיכָּא דְּאָמְרִי כְּדֵי שְׁאֵילַת הָרַב לַתַּלְמִיד) עַד דְּאָמְרִי שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת טוּבָא הָוֵי א״לאֲמַר לֵיהּ ^הכׇּל אֶחָד וְאֶחָד תּוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.: בְּזֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן חַיָּיב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר.: מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא ^ומַשְׁבִּיעַ עֵד אֶחָד פָּטוּר וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב. לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר עֵד אֶחָד כִּי אָתֵא לִשְׁבוּעָה הוּא דְּקָא אָתֵא וּמָר סָבַר עֵד אֶחָד כִּי אֲתָא לְמָמוֹנָא קָא אָתֵא. וְתִיסְבְּרָא הָאָמַר אַבָּיֵי הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה. אֶלָּא ^זדכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא עֵד אֶחָד כִּי אָתֵי לִשְׁבוּעָה קָא אָתֵי וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן כְּמָמוֹן דָּמֵי ומ״סוּמָר סָבַר ^חלָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי. גּוּפָא אָמַר אַבָּיֵי הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה. ^טהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה שֶׁחַיָּיב בְּעֵד טוּמְאָה דְּרַחֲמָנָא הֵימְנֵיהּ דִּכְתִיב {במדבר ה׳:י״ג} וְעֵד אֵין בָּהּ כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. ^יוְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה שֶׁפָּטוּר בְּעֵדֵי קִינּוּי דְּהָוֵה גּוֹרֵם דְּגוֹרֵםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבועות ז׳:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ח

^ב רמב״ם הלכות שבועות י׳:י״ג

^ג רמב״ם הלכות שבועות ב׳:י״ז
רמב״ם הלכות עדות כ׳:ג׳
רמב״ם הלכות אבל ח׳:ח׳
רמב״ם הלכות נחלות ו׳:ו׳
רמב״ם הלכות תמורה ב׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ז
סמ״ג מצוות עשה ק״ז
טור יורה דעה רל״ד:ל״א-ל״ג
טור יורה דעה ש״מ:כ״ד-כ״ה
טור חושן משפט ע״ט:א׳
טור חושן משפט רפ״א:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ד:ל״א-ל״ג
שולחן ערוך יורה דעה ש״מ:כ״ד-כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ע״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט רפ״א:ז׳

^ד רמב״ם הלכות שבועות ב׳:י״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א

^ה רמב״ם הלכות שבועות י׳:י״ג

^ו רמב״ם הלכות שבועות י׳:ה׳

^ז רמב״ם הלכות טוען ונטען א׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ה
טור חושן משפט פ״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט פ״ז:א׳

^ח רמב״ם הלכות שבועות י׳:ז׳

^ט רמב״ם הלכות שבועות י׳:ח׳

^י רמב״ם הלכות שבועות י׳:ז׳

עד שישמעו מפי התובע – בואו והעידוני ולקמן יליף לה מקראי. אמר לאו דוקא – אלא אורחא דמילתא נקט ואי לא שמואל לא שמעינן לה ממתניתין. הכא נמי – הוה אמינא לאו דוקא אי לא דאשמועינן שמואל. תנא התם – בפקדון אמר אטו דתנייה הכא. פטורין – דיליף לה לקמן (דף לה.) מאם לוא יגיד שכתוב מלא למדרש אם לו לא יגיד ונשא עונו שמשמע שהוא תובעם. לא אמרתי כו׳ – דכיון דאהגדה קפיד קרא על כרחך במקום הראוי להגדה קאי. והא אי אפשר לצמצם – וקס״ד דכאחת דקתני מתניתין מצומצמין אמר. רבי יוסי הגלילי – במסכת בכורות (דף יז.) רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן דאפשר לצמצם שיוציאו שניהם ביחד ראשם וחכ״א אי אפשר שלא יצא ראשו של אחד מהם תחלה והאחד אינו בכור ושניהם ספק וירעו עד שיסתאבו והאחד לו והאחד לכהן. תלמיד לרב – שלום עליך רבי.
רב לתלמיד – שלום עליך.
טובא הוי – אין שניהם יכולין לומר שש תיבות הללו בשיעור זה.
כל אחד בתוך כדי דיבור של חבירו – כשגמר זה כפירתו התחיל זה לדבר בתוך כדי שאילת שלום. דלא כי האי תנא – דלא כר׳ אלעזר ברבי שמעון.
המשביע עד אחד – וכפר פטור העד מקרבן שבועת העדות. מר סבר – תנא קמא.
עד אחד כי אתי לשבועה אתי – אם מעיד עליו שהוא חייב מנה אינו מחייב ממון אלא שבועה לפיכך אין הגדתו חשובה.
ומ״ס לממונא אתא – ודריש קרא הכי לכל עון ולכל חטאת דהיינו למכות ועונשין הוא דאינו קם אבל קם הוא לממון. ותיסברא – דמחייב ר׳ אלעזר בר׳ שמעון ממון על פי עד אחד וטעמא משום הכי הוא.
והאמר אביי הכל מודים בעד סוטה והכל מודים בעדי סוטה כו׳ – ומפרש לה לקמן הכי יש עדות בסוטה שהכל מודים בה שהמשביע עד אחד חייב ויש עדות בסוטה שאף אם השביע שניהן וכפרו פטורין ומחלוקת בעדי סוטה יש עדות בסוטה שנחלקו בה חכמים ורבי אלעזר ברבי שמעון במשביע את שניהן וכפרו במחלוקתן שנחלקו במשביע עד אחד דממון ומפירושא דמילתא דאביי לקמן שמעינן דטעמא דרבי אלעזר משום דקסבר דבר הגורם לממון כממון דמי ועד אחד גורם לממון הוא שאילו הוא העיד היה מחייבו שבועה ורוב בני אדם אין נשבעין לשקר והיה משלם. בעד טומאה – אם הביא שני עדי קינוי שהתרה בה אל תסתרי עם פלוני ושני עדי סתירה שנסתרה עמו אחרי כן ויש עד אחד שנטמאת בסתירה זו והשביע הבעל את העד להעיד ויפטר מכתובתה וכפר עדותו חייב דהא מפסידו ממון ממש.
דרחמנא הימניה – כדאמר במסכת סוטה (דף לא.) ואם העיד היה פוטרו מכתובתה והואיל וכפר עדותו חייב.
ועד אין בה – ודרשינן במסכת סוטה (שם:) כל מקום שנאמר עד שנים קאמר עד שיפרוט לך הכתוב אחד וקאמר רחמנא ועד אין בה תרי אלא חד והיא לא נתפשה אסורה דעל כרחך היא לא נתפשה להחמיר עליה בא ולאוסרה. והכל מודים בעדי סוטה – שאפילו השביע שניהם וכפרו פטורין.
בעדי קינוי דגורם דגורם הוא – אף אם העדנוך עדיין אתה צריך לעדי סתירה וכשיבואו עדי סתירה אף הן אין מחייבין אותה להפסידה אלא גורמים הם שמביאין אותה לידי שתיית מים המאררים ושמא מיראת המים תודה שנטמאת ותפסיד כתובתה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון