גמרא
פירוש
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין הוּא וּבֵין חֲבֵירוֹ לֹא מָעַל לְפִי שֶׁאֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת.
אֵיפוֹךְ אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה לֹא מָעַל לְפִי שֶׁאֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הוּא מָעַל וַחֲבֵירוֹ לֹא מָעַל.
אִי הָכִי רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר קוּנָּמוֹת כְּשָׁבוּעוֹת אֶלָּא קוּנָּמוֹת אִצְטְרוֹפֵי הוּא דְּלָא מִצְטָרְפִי הָא מְעִילָה אִית בְּהוּ וְהָאָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ואכל עפר פטור – דלאו בר אכילה היא.
ע״י תערובת – עם הענבים.
דעתו אמשהו – את״ל עפר במשהו. נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה – אם תמצא לומר בשאר כל אדם בכזית נזיר מאי מי אמרינן כיון דכזית אסור עליה ויודע הוא שאין שבועה חלה עליו.
כי אשתבע אהיתירא אשתבע – על פחות מכזית שלא היה מושבע עליו מסיני.
דעתיה אכזית – ואין כאן שבועה. אי אתה מוצא – שיתחייב אא״כ נאסר בשבועתו בחצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני והיכי משכחת לה אי במפרש ואליבא דרבנן אי בסתם לר׳ עקיבא. והא נבילה – דכי חרצן לנזיר דמיא וקאמר ריש לקיש דאי אתה מוצא אליבא דרבנן אלא במפרש ולא אמרי׳ אפילו בסתם נמי דעתיה אמשהו דכי אשתבע אהיתירא אשתבע דכעפר דמיא דלא חזיא לאכילה לישראל. נבילה בת אכילה היא – ושייך בה שיעורא.
דרביע עליה – דרבוץ עליה אריא אזהרת המקום. מתני׳ שבועה שלא אוכל ואכל ושתה – אע״ג דשתיה בכלל שבועה של אכילה כדאמר בגמרא אינו חייב אלא אחת דהוה ליה כאכל ואכל בהעלם אחד.
שלא אוכל ושלא אשתה – הוו להו שתי שבועות ובגמרא פריך הויא לה שבועה על שבועה.
שבועה שלא אוכל פת חטין פת שעורין כו׳ – דכיון דפריש אדעתא דמיחל שבועה אכל חדא וחדא באנפי נפשיה קאמר ובגמרא פריך דלמא האי דפריש להו אדעתא למיפטר ממינא אחרינא דאי אמר שלא אוכל סתם הוה נאסר בכל המינים ולעולם חד שבועה היא. ואכל נבילות כו׳ חייב – דראוין הן לאכילה ואריא הוא דרביע עלייהו.
ור״ש פוטר – דמושבע ועומד הוא עליהן.
אשתו אסורה – שהרי אכל אוכלין ואפי׳ לר״ש דפטר בקמייתא טעמא לאו משום דלאו בני אכילה אלא לפי שאין שבועה חלה על דבר מצוה כדלקמן: גמ׳רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
דעתו אמשהו – את״ל עפר במשהו. נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה – אם תמצא לומר בשאר כל אדם בכזית נזיר מאי מי אמרינן כיון דכזית אסור עליה ויודע הוא שאין שבועה חלה עליו.
כי אשתבע אהיתירא אשתבע – על פחות מכזית שלא היה מושבע עליו מסיני.
דעתיה אכזית – ואין כאן שבועה. אי אתה מוצא – שיתחייב אא״כ נאסר בשבועתו בחצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני והיכי משכחת לה אי במפרש ואליבא דרבנן אי בסתם לר׳ עקיבא. והא נבילה – דכי חרצן לנזיר דמיא וקאמר ריש לקיש דאי אתה מוצא אליבא דרבנן אלא במפרש ולא אמרי׳ אפילו בסתם נמי דעתיה אמשהו דכי אשתבע אהיתירא אשתבע דכעפר דמיא דלא חזיא לאכילה לישראל. נבילה בת אכילה היא – ושייך בה שיעורא.
דרביע עליה – דרבוץ עליה אריא אזהרת המקום. מתני׳ שבועה שלא אוכל ואכל ושתה – אע״ג דשתיה בכלל שבועה של אכילה כדאמר בגמרא אינו חייב אלא אחת דהוה ליה כאכל ואכל בהעלם אחד.
שלא אוכל ושלא אשתה – הוו להו שתי שבועות ובגמרא פריך הויא לה שבועה על שבועה.
שבועה שלא אוכל פת חטין פת שעורין כו׳ – דכיון דפריש אדעתא דמיחל שבועה אכל חדא וחדא באנפי נפשיה קאמר ובגמרא פריך דלמא האי דפריש להו אדעתא למיפטר ממינא אחרינא דאי אמר שלא אוכל סתם הוה נאסר בכל המינים ולעולם חד שבועה היא. ואכל נבילות כו׳ חייב – דראוין הן לאכילה ואריא הוא דרביע עלייהו.
ור״ש פוטר – דמושבע ועומד הוא עליהן.
אשתו אסורה – שהרי אכל אוכלין ואפי׳ לר״ש דפטר בקמייתא טעמא לאו משום דלאו בני אכילה אלא לפי שאין שבועה חלה על דבר מצוה כדלקמן: גמ׳רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush