גמרא
פירוש
אאֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל וְכוּ׳.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות שבת כ״ו:ט״ז-י״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים ש״ח:כ״ט
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:כ״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים ש״ח:כ״ט
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:כ״ט
ה רמב״ם הלכות שבת כ״ו:ט״ז-י״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים ש״ח:כ״ט
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:כ״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים ש״ח:כ״ט
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:כ״ט
ו רמב״ם הלכות מלוה ולווה א׳:ז׳
רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ג׳:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה צ״ג
טור חושן משפט צ״ז:כ״ח
שולחן ערוך חושן משפט צ״ז:כ״ח
רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ג׳:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה צ״ג
טור חושן משפט צ״ז:כ״ח
שולחן ערוך חושן משפט צ״ז:כ״ח
ז רמב״ם הלכות שבת כ״ו:י״ח
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
סמ״ג מצוות עשה קל״ה
טור אורח חיים ש״ח:כ״ח
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:כ״ח
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
סמ״ג מצוות עשה קל״ה
טור אורח חיים ש״ח:כ״ח
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:כ״ח
ח רמב״ם הלכות שבת כ״א:י״ט
רמב״ם הלכות שבת כ״ו:י״ח
סמ״ג מצוות עשה קל״ה
טור אורח חיים שי״ט:ו׳
טור אורח חיים שכ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שי״ט:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים שכ״א:א׳
רמב״ם הלכות שבת כ״ו:י״ח
סמ״ג מצוות עשה קל״ה
טור אורח חיים שי״ט:ו׳
טור אורח חיים שכ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שי״ט:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים שכ״א:א׳
שלא ניטלה תרומתו – קא סלקא דעתך שלא ניטלה תרומת מעשר שלו.
אסימון – שאין עליו צורה.
חצב – עשב שמשתרש בעומק כנגדו ואין שרשיו מתפשטין ובו תיחם יהושע את הארץ לישראל.
נעמיות – בנות היענה. יטלטלו – ראוי הוא להיות לו פילין ולהאכילן. על מכותיהן – בשבת ולא גזר משום שחיקת סממנין.
שכן דרכן לסוך – בלא מכה הלכך. לאו מוכחא מילתא דלרפואה. התקינן – הזמינן.
אסור לטלטלן – ואפילו הזמינם למאכל בהמה דטירחא היא. סיאה אזוב וקורנית – לקמיה מפרש לה: הכניסן לעצים לייבשן. שלא יקטום בכלי – כדרך חול כדאמרן (לעיל דף עד:) האי מאן דפרים סילקא דמי לטוחן. במילתיה דרבי יהודה גרסינן מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה וחכמי׳ אומרים מולל בראשי אצבעותיו ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך חול כך מצאתי בתוספתא דרבנן מחמרי דבכולי ידא אסור אלא בראשי אצבעותיו ומהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכם. וכן באמיתא – לקמיה מפרש מאי אמיתא.
ניניא – מינטא״י.
פיגם – רוד״א.
צתרי – שדריא״ה לוי״ה ל״א פוליאול.
אברתא – אישני״א. חשי – שדריא״ה וללשון הראשון לא פורש. בשר תפל – שאינו מלוח ומאן דגריס תפוח היא היא.
מותר לטלטלו – דלית ליה מוקצה בטלטול. במוקצה לאכילה סבר לה כר׳ יהודה – כלומר באיסור מוקצה לענין אכילה סבר לה כרבי יהודה דאסר לאוכלו ובאיסור מוקצה לטלטול סבר לה כרבי שמעון. בר אווזא – שחוט.
משמשא לטולא – שלא יסריח.
ואמר להו רב חסדא חסרון כיס חזינא הכא – שאתם מניחים אותה בשמש ומתחמם וסלקוהו על פיו מחמה לצל.
באומצא – כשהוא חי אוכלין אותו. בלא מלח. דג תפל אסור לטלטלו – דאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו דעתיה למישדייה אבל מליח נאכל חי על ידי מלחו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נעמיות – בנות היענה. יטלטלו – ראוי הוא להיות לו פילין ולהאכילן. על מכותיהן – בשבת ולא גזר משום שחיקת סממנין.
שכן דרכן לסוך – בלא מכה הלכך. לאו מוכחא מילתא דלרפואה. התקינן – הזמינן.
אסור לטלטלן – ואפילו הזמינם למאכל בהמה דטירחא היא. סיאה אזוב וקורנית – לקמיה מפרש לה: הכניסן לעצים לייבשן. שלא יקטום בכלי – כדרך חול כדאמרן (לעיל דף עד:) האי מאן דפרים סילקא דמי לטוחן. במילתיה דרבי יהודה גרסינן מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה וחכמי׳ אומרים מולל בראשי אצבעותיו ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך חול כך מצאתי בתוספתא דרבנן מחמרי דבכולי ידא אסור אלא בראשי אצבעותיו ומהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכם. וכן באמיתא – לקמיה מפרש מאי אמיתא.
ניניא – מינטא״י.
פיגם – רוד״א.
צתרי – שדריא״ה לוי״ה ל״א פוליאול.
אברתא – אישני״א. חשי – שדריא״ה וללשון הראשון לא פורש. בשר תפל – שאינו מלוח ומאן דגריס תפוח היא היא.
מותר לטלטלו – דלית ליה מוקצה בטלטול. במוקצה לאכילה סבר לה כר׳ יהודה – כלומר באיסור מוקצה לענין אכילה סבר לה כרבי יהודה דאסר לאוכלו ובאיסור מוקצה לטלטול סבר לה כרבי שמעון. בר אווזא – שחוט.
משמשא לטולא – שלא יסריח.
ואמר להו רב חסדא חסרון כיס חזינא הכא – שאתם מניחים אותה בשמש ומתחמם וסלקוהו על פיו מחמה לצל.
באומצא – כשהוא חי אוכלין אותו. בלא מלח. דג תפל אסור לטלטלו – דאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו דעתיה למישדייה אבל מליח נאכל חי על ידי מלחו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush