גמרא
פירוש
דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ מוּתָּר.
אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה מְדוֹכָה אִם יֵשׁ בָּהּ שׁוּם מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
דבר שמלאכתו לאיסור – אם צריך בשבת לגופו של מלאכה אחרת של היתר מותר.
מדוכה – שדוכין בה שום.
אם יש בה שום מטלטלין אותה – אגב השום.
ואם לאו אין מטלטלין – כגון לישב עליה כיון דעיקר מלאכתו לשחיקה דהיא מלאכת איסור משום טוחן. תשמישו – תשמיש המיוחד לו. ושוין – ב״ש וב״ה שנחלקו בנוטלין את העלי לקצב עליו בשר ביו״ט.
שאם קצב עליו בשר – שעשה לצורך שמחת יו״ט.
שאסור לטלטלו – דהאי דקשרו ב״ה משום שמחת יו״ט קשרו אלמא משום דעלי מלאכתו לאיסור לכתישת טרגיס וטיסני וקליפת עצים לעבד בהן עורות אסור. הכל מודים – רבנן דאיפלגו אדר׳ נחמיה.
בסיכי זיירי ומזורי – כלי צבעין הן ורבינו הלוי פירש כלי אורגין סיכי הן עמודין זיארי הן קנים שבשתי ומזורי כובד עליון ותחתון וראשון נראה לי דזייארי לשון עוצרים הן כמו מעצרתא זיירא (ע״ז דף ס.).
דקפיד עלייהו – האומן שלא יתלכלכו ושלא יתעקמו.
מייחד להם מקום – מקצה להן בידים.
הני נמי – עלי ומדוכה. קורנס של זהבים – אע״פ דקפיד עליה קצת שצריך שיהא חלק לרדד טסין אפ״ה כיון שמתקן על ידי הכאה שמכה על הסדן לא מקצי ליה וכ״ש של שאר נפחים כרבה.
בשמים – לשחוק בו. קפיד עליה – שלא ימאס. פגה – תאנה שלא בשלה כל צרכה וטומנין בתבן להתבשל ותבן מוקצה הוי לטיט.
אם מגולה מקצתה – שיכול לאוחזה במקום המגולה דאפי׳ טלטול מן הצד ליכא שאין צריך להגביה התבן אלא מגביה מקום המגולה והתבן נשמט ונופל. פוגלא – צנון תלוש שהטמינו בארץ ונתגלה ראשו.
מלמעלה למטה שרי – אם היה העליון שלה למעלה והקצר למטה וכשהוא שולפה חולצה מעליון שלה לתחתון שלה ורוחב הצנון למעלה מותר דליכא טלטול לעפר כלל שהרי נתגלה ראשו.
ממטה למעלה אסור – שמזיז עפר לפי שהגומא קצרה מלמעלה ורוחב הצנון מלמטה ואע״ג דטלטול עפר מן הצד הוא שאינו אוחזו ממש בידו. חררה – חור שלה.
עוקצה – פויינט״א.
מהו – לטלטלה מי בטל תורת כלי מינה או לא. כלי מעשה – שמעשה שלו קיים. ולא אמרו נקובה – להיות תורת כלי עליה יותר משאין נקובה אלא לענין טומאה וקס״ד דבנטל חור שלה קאמר דלענין טומאה בטל שם כלי מינה ולטלטול שרי. בגולמי – גולמי מחטין העומדות לינקב דנקובה נגמרה מלאכתה ושאינה נקובה אינה נגמרה מלאכתה הלכך לענין טומאה הוא דלא הוי כלי אבל בטלטול שריא דחזי לקוץ.
דמימליך – ולא נקיב לה.
ומשוי לה מנא – כמות שהיא ולנטילת קוץ.
גרוטאות – שברי מתכות אדם זורק׳ לבין גרוטאו׳ ובטל שם כלי מינה. אסובי ינוקא – להחליק סדר אבריו כשהוא נולד אבריו מתפרקין וצריך ליישבן.
אסיר – דדמי למתקן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אם יש בה שום מטלטלין אותה – אגב השום.
ואם לאו אין מטלטלין – כגון לישב עליה כיון דעיקר מלאכתו לשחיקה דהיא מלאכת איסור משום טוחן. תשמישו – תשמיש המיוחד לו. ושוין – ב״ש וב״ה שנחלקו בנוטלין את העלי לקצב עליו בשר ביו״ט.
שאם קצב עליו בשר – שעשה לצורך שמחת יו״ט.
שאסור לטלטלו – דהאי דקשרו ב״ה משום שמחת יו״ט קשרו אלמא משום דעלי מלאכתו לאיסור לכתישת טרגיס וטיסני וקליפת עצים לעבד בהן עורות אסור. הכל מודים – רבנן דאיפלגו אדר׳ נחמיה.
בסיכי זיירי ומזורי – כלי צבעין הן ורבינו הלוי פירש כלי אורגין סיכי הן עמודין זיארי הן קנים שבשתי ומזורי כובד עליון ותחתון וראשון נראה לי דזייארי לשון עוצרים הן כמו מעצרתא זיירא (ע״ז דף ס.).
דקפיד עלייהו – האומן שלא יתלכלכו ושלא יתעקמו.
מייחד להם מקום – מקצה להן בידים.
הני נמי – עלי ומדוכה. קורנס של זהבים – אע״פ דקפיד עליה קצת שצריך שיהא חלק לרדד טסין אפ״ה כיון שמתקן על ידי הכאה שמכה על הסדן לא מקצי ליה וכ״ש של שאר נפחים כרבה.
בשמים – לשחוק בו. קפיד עליה – שלא ימאס. פגה – תאנה שלא בשלה כל צרכה וטומנין בתבן להתבשל ותבן מוקצה הוי לטיט.
אם מגולה מקצתה – שיכול לאוחזה במקום המגולה דאפי׳ טלטול מן הצד ליכא שאין צריך להגביה התבן אלא מגביה מקום המגולה והתבן נשמט ונופל. פוגלא – צנון תלוש שהטמינו בארץ ונתגלה ראשו.
מלמעלה למטה שרי – אם היה העליון שלה למעלה והקצר למטה וכשהוא שולפה חולצה מעליון שלה לתחתון שלה ורוחב הצנון למעלה מותר דליכא טלטול לעפר כלל שהרי נתגלה ראשו.
ממטה למעלה אסור – שמזיז עפר לפי שהגומא קצרה מלמעלה ורוחב הצנון מלמטה ואע״ג דטלטול עפר מן הצד הוא שאינו אוחזו ממש בידו. חררה – חור שלה.
עוקצה – פויינט״א.
מהו – לטלטלה מי בטל תורת כלי מינה או לא. כלי מעשה – שמעשה שלו קיים. ולא אמרו נקובה – להיות תורת כלי עליה יותר משאין נקובה אלא לענין טומאה וקס״ד דבנטל חור שלה קאמר דלענין טומאה בטל שם כלי מינה ולטלטול שרי. בגולמי – גולמי מחטין העומדות לינקב דנקובה נגמרה מלאכתה ושאינה נקובה אינה נגמרה מלאכתה הלכך לענין טומאה הוא דלא הוי כלי אבל בטלטול שריא דחזי לקוץ.
דמימליך – ולא נקיב לה.
ומשוי לה מנא – כמות שהיא ולנטילת קוץ.
גרוטאות – שברי מתכות אדם זורק׳ לבין גרוטאו׳ ובטל שם כלי מינה. אסובי ינוקא – להחליק סדר אבריו כשהוא נולד אבריו מתפרקין וצריך ליישבן.
אסיר – דדמי למתקן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush