גמרא
פירוש
וְאִם אִיתַא לֵילַף מִדָּם וְכִי תֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר מִילְּתָא מִמִּילְּתָא לָא גָּמַר וְהָא אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ואם איתא – דדם לא קידש לחצאין לילף מנחה מדם.
שקמצה בהיכל כשרה – ואע״ג דדינה בעזרה כשאר קרבנות.
שכן מצינו בסילוק בזיכין – דהיא בהיכל אלמא דאיכא קמיצה בהיכל דסילוק היינו קמיצה. עד שלא פרקה – למערכת לחם הפנים בשבת.
הלחם פסול – דהויא לה מנחה שחסרה קודם קמיצה ואמרינן לקמן (דף ט:) מן המנחה פרט לשחסרה ובלחם הפנים גופיה אמר לקמן (דף יב:) [קדש קדשים] היא שאם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות.
משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול – אף ע״ג דלאחר סילוק (מצה) נפרס פסולה דהוי שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואמרינן לקמן (דף ט:) דאע״ג דמקטירין קומץ עלייהו שיריים אסורים באכילה.
ומקטיר עליו בזיכין – [דלא] גמרינן ממנחה. הגיע זמנה לפרק – שעברו שש שעות כדאמר בפרק תמיד נשחט (פסחים נח.) מוספין בשש בזיכין בשבע. קודם קמיצה – דהא עדיין לא פירקה ומיפסל דהא אמר לקמן מן המנחה פרט לכשחסרה מכשיעור אלמא לא יליף מנחה ממנחה. לעולם מנחה ממנחה יליף ולא דמי לחם הפנים לשאר מנחות דמנחה לא בריר קומץ דידה שהכל ביחד הלכך קודם קמיצה ליכא למימר כמאן דקמצה דמיא דהא מחוסר מעשה.
אבל לחם הפנים בריר קומץ דידהו – דקאי בבזיכין באפי נפשיה הלכך משהגיע זמנה לפרוק כמאן דקמצה דמיא. ולא פלוגתא היא – לקמן בשמעתין. מנחה מחציתה – מנחה תמיד מחציתה בבקר וגומר הביא מנחה שלימה של עשרון דאין מנחה פחותה מעשרון ואח״כ חוציהו.
מחיצתה – משמע מחציתה של שלימה זו שלפניו. ומשני כי מצריך קרא להביא שלם למצוה בעלמא ולעולם אם קדשה לחצאין מקודש ואינה יוצאה שוב לחולין.
והא חוקה כתיב בה – חק עולם לה׳ וגו׳ (ויקרא ו) דמשמע מתוך שלם.
אלא להביא עשרון שלם מביתו – אבל לענין קידוש בכלי שרת אם רצה מקדש לחצאין. ודעתו להוסיף – להשלים עשרון כדאמרינן לקמן בפרק המנחות והנסכים (דף קג.) דאין מנחה פחותה מעשרון דהאומר הרי עלי חצי עשרון מביא עשרון שלם.
ואם איתא – דגבי חביתין אינו קדוש. ושחטו – בשלמים כתיב.
פתח אהל מועד – בעזרה וכיון שעזרה כשרה כל שכן דהיכל (שלם) כשר דלא תהא עזרה שהיא טפל חמורה מן העיקר אלמא יליף היכל מעזרה. מלאים – שניהם מלאים סלת.
אין מלאים – שהיו מלאים ממש המזרקים סלת אלא מלאים כל העשרונות שקדשו בתוכו שלמים היו. ורב – דאמר במפריש חצי עשרון שאינו קדוש.
מחביתין – ולקדוש. מילתא ממילתא לא יליף – הילכך שאר מנחות לא אמר דליהוו כחביתין דחביתין דין הוא דלקדשו לחצאין אבל שאר מנחה לא.
מנחה קדושה בלא שמן – אם נתן עשרון סולת בכלי שרת אע״פ שאין שם שמן ולא יצא לחולין וצריך להביא שמן ולהקריבה.
שכן מצינו בלחם הפנים – שהיא מנחה ואין בה שמן אבל לבונה יש בה כגון בזיכין. מנחת נסכים – הבאין עם כל הזבח כדכתיב בתמיד (במדבר כח) עשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן וגו׳ ואין בה לבונה.
על כרחך כרבי יוחנן ס״ל – בחביתין דלא קדשה הלכך גמר שאר מנחות מחביתין. האי בלא האי – שמן בלא סלת ובלא לבונה ולבונה בלא שמן וסלת שכן מצינו בבזיכין שמקדשין את הלבונה בלא שמן וסלת ואי קשיא הא אתי לחם הפנים בהדייהו לאו פירכא היא שהרי אינו מתקדש עם הלבונה בבזיכין ומיהו אשכחן דכלי שרת מקדשין לבונה שבתוכן בלא שמן וסולת.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
שקמצה בהיכל כשרה – ואע״ג דדינה בעזרה כשאר קרבנות.
שכן מצינו בסילוק בזיכין – דהיא בהיכל אלמא דאיכא קמיצה בהיכל דסילוק היינו קמיצה. עד שלא פרקה – למערכת לחם הפנים בשבת.
הלחם פסול – דהויא לה מנחה שחסרה קודם קמיצה ואמרינן לקמן (דף ט:) מן המנחה פרט לשחסרה ובלחם הפנים גופיה אמר לקמן (דף יב:) [קדש קדשים] היא שאם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות.
משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול – אף ע״ג דלאחר סילוק (מצה) נפרס פסולה דהוי שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואמרינן לקמן (דף ט:) דאע״ג דמקטירין קומץ עלייהו שיריים אסורים באכילה.
ומקטיר עליו בזיכין – [דלא] גמרינן ממנחה. הגיע זמנה לפרק – שעברו שש שעות כדאמר בפרק תמיד נשחט (פסחים נח.) מוספין בשש בזיכין בשבע. קודם קמיצה – דהא עדיין לא פירקה ומיפסל דהא אמר לקמן מן המנחה פרט לכשחסרה מכשיעור אלמא לא יליף מנחה ממנחה. לעולם מנחה ממנחה יליף ולא דמי לחם הפנים לשאר מנחות דמנחה לא בריר קומץ דידה שהכל ביחד הלכך קודם קמיצה ליכא למימר כמאן דקמצה דמיא דהא מחוסר מעשה.
אבל לחם הפנים בריר קומץ דידהו – דקאי בבזיכין באפי נפשיה הלכך משהגיע זמנה לפרוק כמאן דקמצה דמיא. ולא פלוגתא היא – לקמן בשמעתין. מנחה מחציתה – מנחה תמיד מחציתה בבקר וגומר הביא מנחה שלימה של עשרון דאין מנחה פחותה מעשרון ואח״כ חוציהו.
מחיצתה – משמע מחציתה של שלימה זו שלפניו. ומשני כי מצריך קרא להביא שלם למצוה בעלמא ולעולם אם קדשה לחצאין מקודש ואינה יוצאה שוב לחולין.
והא חוקה כתיב בה – חק עולם לה׳ וגו׳ (ויקרא ו) דמשמע מתוך שלם.
אלא להביא עשרון שלם מביתו – אבל לענין קידוש בכלי שרת אם רצה מקדש לחצאין. ודעתו להוסיף – להשלים עשרון כדאמרינן לקמן בפרק המנחות והנסכים (דף קג.) דאין מנחה פחותה מעשרון דהאומר הרי עלי חצי עשרון מביא עשרון שלם.
ואם איתא – דגבי חביתין אינו קדוש. ושחטו – בשלמים כתיב.
פתח אהל מועד – בעזרה וכיון שעזרה כשרה כל שכן דהיכל (שלם) כשר דלא תהא עזרה שהיא טפל חמורה מן העיקר אלמא יליף היכל מעזרה. מלאים – שניהם מלאים סלת.
אין מלאים – שהיו מלאים ממש המזרקים סלת אלא מלאים כל העשרונות שקדשו בתוכו שלמים היו. ורב – דאמר במפריש חצי עשרון שאינו קדוש.
מחביתין – ולקדוש. מילתא ממילתא לא יליף – הילכך שאר מנחות לא אמר דליהוו כחביתין דחביתין דין הוא דלקדשו לחצאין אבל שאר מנחה לא.
מנחה קדושה בלא שמן – אם נתן עשרון סולת בכלי שרת אע״פ שאין שם שמן ולא יצא לחולין וצריך להביא שמן ולהקריבה.
שכן מצינו בלחם הפנים – שהיא מנחה ואין בה שמן אבל לבונה יש בה כגון בזיכין. מנחת נסכים – הבאין עם כל הזבח כדכתיב בתמיד (במדבר כח) עשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן וגו׳ ואין בה לבונה.
על כרחך כרבי יוחנן ס״ל – בחביתין דלא קדשה הלכך גמר שאר מנחות מחביתין. האי בלא האי – שמן בלא סלת ובלא לבונה ולבונה בלא שמן וסלת שכן מצינו בבזיכין שמקדשין את הלבונה בלא שמן וסלת ואי קשיא הא אתי לחם הפנים בהדייהו לאו פירכא היא שהרי אינו מתקדש עם הלבונה בבזיכין ומיהו אשכחן דכלי שרת מקדשין לבונה שבתוכן בלא שמן וסולת.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
הערות
Gemara
Peirush