גמרא
פירוש
דְּאַמְדִינְהוּ וְעַשְּׂרִינְהוּ וְשַׁתְלִינְהוּ וְהוֹסִיפָה לְהוּ. אִם תִּמְצָא לוֹמַר לָא אָזְלִינַן בָּתַר עִיקָּר וְתוֹסֶפֶת בָּעֵי עַשּׂוֹרֵי עִיקָּר מַאי אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מַאי שְׁנָא מִכׇּל חִיטֵּי וּשְׂעָרֵי דְּעָלְמָא. אֲמַר לֵיהּ אדָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה לָא מִיבַּעְיָא לִי אֶלָּא כִּי קָמִיבַּעְיָא לִי דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה מַאי. תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מֵהָא דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דאמדינהו ועשרינהו – שקצר שבולין הרבה ולא דשן אלא עישרן ושתלם לאותן של חולין אם תמצא לומר לחומרא דלא אזלינן בתר עיקר למיפטר תוספת ממעשר ותוספת בעי עשורי עיקר גופיה מאי למהדר בעי עשורי או לא. מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא – דאע״ג דמיעשרי כי הדר זרע להו בעי עשורי הא נמי בעי עשורי. דבר שזרעו כלה – כגון חיטי ושערי שהזרע כלה בקרקע ומתעכל ויצא זרע ירק ובא זרע אחר. לא מיבעיא לי – דודאי בעי עשורי הכל דכולהו אחריני נינהו. כי קמיבעיא לי שאין זרעו כלה – כגון הך שבולת ששתלו אין העיקר מתעכל אלא הולך ומוסיף מאי. שתקנו – שעישרו וזרעו כלומר ששתלו. מתעשר לפי כולו – שצריך לעשר אף ליטרא ראשונה אלמא הדר בעי עשורי ואע״ג דאין זרעו כלה להכי נקט ליטרא שיודע שיעור מה ששתל שהיה מעושר דאפ״ה צריך לעשר אף הליטרא. עציץ שאינו נקוב מהו – וקא פריך הש״ס אי לא נקוב הא לא נקוב ושפיר תרם דמן הפטור על הפטור הוא. דלמא – בניחותא חזר ונקבו קאמרת דהכי קמיבעיא לן עציץ שאינו נקוב וגדלה התבואה במקצת ואחר כך נקבו מהו לעשורי מיניה וביה ואם תמצא לומר לא אזלינן בתר עיקר ותוספת שגדל אחר נקיבה בעי עשורי הלכך לא מצי עשורי מן העיקר על התוספת דהוה ליה מן הפטור על החיוב או דלמא עיקר נמי מיחייב דזיל בתר תוספת לחומרא לחייב את העיקר ומצי לאפרושי מיניה וביה וכעין בעיא דרבא מיבעיא ליה דהכי משמע עציץ שאינו נקוב ונקבו מהו לתרום מלא נקוב ממה שגדל קודם הנקיבה על מה שגדל לאחר הנקיבה. חדא זריעה היא – ועכשיו כשנקבה היא מתחלת להשריש אבל גבי בעיא דרבא שתי זריעות הן דשבולת הלכך אצטריך ליה למיבעי אי הדר מחייבא ליה תוספת לעיקר למיהדר עשורי או לא. שמירחה בכרי – שהשוו אותה ברחת דזהו קביעותא למעשר וקרא עליה שם תרומה במחובר. מהו – מי הויא תרומה או לא. א״כ – דחל עליה שם תרומה מצינו כו׳. כי תניא ההיא – דלא מצינו לענין איחיובי עלה מיתה וחומש. תלושה היא – ואכתי במחובר לא משכחנא לה. ואי גחין ואכיל לה – כשהיתה מחוברת בטלה דעתו אצל כל אדם ולא הויא אכילה. מאי שנא מדכתיב אפינקסיה דאילפא ביצי נבילת עוף טהור – כגון ביצים המעורין בתרנגולת ומקצתן בחוץ שבשעת מיתתה התחילה להטיל ביצתה. מבפנים – כגון אם הכניס פיו למעיה ואכלן בפנים מטמא בגדים אבית הבליעה כדין נבלת עוף טהור והא דתניא בגמרא דביצה (דף ז.) האוכל מנבלת עוף טהור ומן השלל של ביצים טהור מיתוקמא נמי בדתלשינהו ואכלינהו אבראי אבל אכלינהו אגואי הכי נמי דמטמו אלמא הויא אכילה ולא אמר בטלה דעתו. תרומה היא ויחזור ויתרום – מן הנקוב אלמא מדחייל עלה שם תרומה זריעה היא מדרבנן. מתני׳ ומצטרפין זה עם זה – מפרש בגמרא. ואסורין בחדש – לאכול. גמ׳ כוסמין מין חיטין – לענין חלה איצטריך כדאמרינן במסכת חלה החיטין אין מצטרפין עם הכל חוץ מן הכוסמין השעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטין והאי דתנא ליה הכא משום דמתני׳ איירי בחלה וקתני ומצטרפין זה עם זה ואתא תוספתא לפרושה.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
הערות
Gemara
Peirush