גמרא
פירוש
אַדַּעְתָּא דְּגִינָּה הוּא דַּעֲבִידָא.
אַבָּיֵי וְרָבָא עָבְדִי כְּרַבָּה וְרַב יוֹסֵף וְרַב אָשֵׁי עָבֵיד כְּרַב וּשְׁמוּאֵל לְחוּמְרָא וְהִילְכְתָא אכְּרַב וּשְׁמוּאֵל לְחוּמְרָא.
אִיתְּמַר לוּל פָּתוּחַ מִן הַבַּיִת לַעֲלִיָּיה אָמַר רַב הוּנָא אִם ביֵשׁ לוֹ פֶּתַח אֶחָד חַיָּיב בִּמְזוּזָה אַחַת אִם יֵשׁ לוֹ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ו׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה כ״ג
טור יורה דעה רפ״ט:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ט:ב׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ג
טור יורה דעה רפ״ט:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ט:ב׳
ה רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ג
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור יורה דעה רפ״ח:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ח:ו׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ג
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור יורה דעה רפ״ח:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ח:ו׳
והילכתא כרב ושמואל לחומרא – ומצריך מזוזה לתרוייהו דס״ל כרבי יוסי.
לול הפתוח מן הבית לעלייה – זהו דרכן ארובה באמצע העלייה ועולין לה מן הבית במעלות ועושין ד׳ מחיצות סביב המעלות למטה כדי שלא ירד אדם מן העלייה לבית כי אם ברשות בעליה ועושין פתח במחיצות וכן עושין בני עליה ד׳ מחיצות סביב הארובה למעלה ובהן פתח.
אם יש לו ב׳ פתחים – אחד בבית ואחד בעלייה כדפירשתי.
אע״ג דרגיל בחד – מינייהו טפי דהא דאמרן לעיל הלך אחר הרגיל ה״מ כגון תרי בבי ורגיל בחד בטילה אידך לגביה אבל תלתא לגבי חד לא בטלי ל״א מתשובת הגאונים הלך אחר הרגיל שהיה רגיל שבני אדם רגילים לצאת ולבא בו ולמעוטי פתחא דרבי שאינו עשוי אלא לו לבדו ולאיתויי פתחא דרב הונא שהיה רגיל אף לאחרים אבל ב׳ פתחים או ג׳ לחדר אחד וכולן נעשו לביאת כל בני הבית שהיו מרובין ותשמיש אחד בחדר תדיר והוצרכו לו פתחים הרבה כולן חייבין במזוזה. ואף על פי שנתמעט תשמיש ואינן צריכין עכשיו לכולן אלא לאחד מהן. דאקרנא – בקרן זוית של בית.
והא אין לה פצימין – מזוזות אלא ראשי הכתלים.
עדי – הרי כלומר אלו ראשי הכתלים הן הן פצימין. פצים אחד – שהיה הפתח אצל הזוית וציר הפתח הוא הזוית ואין אצלו כלום ואין לו פצים אלא סף שסוגר בו.
כר״מ – מפרש לקמן דמחייב מזוזה לבית שאין לו אלא פצים אחד. מאי היא – מנלן דמימין.
ביאתך מן הימין – דרך ימין לביאה.
דרך ביאתך – לביאה ולא ליציאה. מימין בבוא איש בית ה׳ – כשהיה אדם נכנס לפתח עזרה מזרחי והולך למערב ה״ל אותו ארון מימין שהיה נתון אצל קיר צפוני של מזבח מימין בבוא אצל המזבח אלמא דרך ימין הויא ביאה וכל דבר הנתון דרך ביאה צריך ליתנו מימין. מיעט הכתוב למזוזה – שאם אין בו אלא פצים אחד חייב.
שאין תלמוד לומר שתי – דמיעוט מזוזות שתים. להלן כתיבה – וכתב לה ספר (דברים כד). ולהלן כתיב – וכתבת על האבנים. ספר כריתות נוהג לדורות – כתיבת אבנים הוראת שעה היתה.
שנאמר להלן כו׳ – כלומר וצריך ליכתוב בדיו בין במזוזות בין בגט כמו שנאמר מפיו יקרא אלי וגו׳ כלומר מהאי קרא נפקא דספר בדיו בעינן. רחמנא אמר על מזוזות – דמשמע כתבם על הסף ממש ולא באגרת.
כתיבה תמה – ואין כתיבה תמה על העצים ואבנים אלא על הספר.
והדר – שימה במזוזות. ג״ש – כתיבה כתיבה.
ליכתבא אאבנים – יחקקה בסכין על האבנים דהויא כתיבה תמה.
והדר ליקבעה – לאבן אסיפא בצורת הפתח ואיקיים כתיבה תמה והדר על המזוזות.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
אם יש לו ב׳ פתחים – אחד בבית ואחד בעלייה כדפירשתי.
אע״ג דרגיל בחד – מינייהו טפי דהא דאמרן לעיל הלך אחר הרגיל ה״מ כגון תרי בבי ורגיל בחד בטילה אידך לגביה אבל תלתא לגבי חד לא בטלי ל״א מתשובת הגאונים הלך אחר הרגיל שהיה רגיל שבני אדם רגילים לצאת ולבא בו ולמעוטי פתחא דרבי שאינו עשוי אלא לו לבדו ולאיתויי פתחא דרב הונא שהיה רגיל אף לאחרים אבל ב׳ פתחים או ג׳ לחדר אחד וכולן נעשו לביאת כל בני הבית שהיו מרובין ותשמיש אחד בחדר תדיר והוצרכו לו פתחים הרבה כולן חייבין במזוזה. ואף על פי שנתמעט תשמיש ואינן צריכין עכשיו לכולן אלא לאחד מהן. דאקרנא – בקרן זוית של בית.
והא אין לה פצימין – מזוזות אלא ראשי הכתלים.
עדי – הרי כלומר אלו ראשי הכתלים הן הן פצימין. פצים אחד – שהיה הפתח אצל הזוית וציר הפתח הוא הזוית ואין אצלו כלום ואין לו פצים אלא סף שסוגר בו.
כר״מ – מפרש לקמן דמחייב מזוזה לבית שאין לו אלא פצים אחד. מאי היא – מנלן דמימין.
ביאתך מן הימין – דרך ימין לביאה.
דרך ביאתך – לביאה ולא ליציאה. מימין בבוא איש בית ה׳ – כשהיה אדם נכנס לפתח עזרה מזרחי והולך למערב ה״ל אותו ארון מימין שהיה נתון אצל קיר צפוני של מזבח מימין בבוא אצל המזבח אלמא דרך ימין הויא ביאה וכל דבר הנתון דרך ביאה צריך ליתנו מימין. מיעט הכתוב למזוזה – שאם אין בו אלא פצים אחד חייב.
שאין תלמוד לומר שתי – דמיעוט מזוזות שתים. להלן כתיבה – וכתב לה ספר (דברים כד). ולהלן כתיב – וכתבת על האבנים. ספר כריתות נוהג לדורות – כתיבת אבנים הוראת שעה היתה.
שנאמר להלן כו׳ – כלומר וצריך ליכתוב בדיו בין במזוזות בין בגט כמו שנאמר מפיו יקרא אלי וגו׳ כלומר מהאי קרא נפקא דספר בדיו בעינן. רחמנא אמר על מזוזות – דמשמע כתבם על הסף ממש ולא באגרת.
כתיבה תמה – ואין כתיבה תמה על העצים ואבנים אלא על הספר.
והדר – שימה במזוזות. ג״ש – כתיבה כתיבה.
ליכתבא אאבנים – יחקקה בסכין על האבנים דהויא כתיבה תמה.
והדר ליקבעה – לאבן אסיפא בצורת הפתח ואיקיים כתיבה תמה והדר על המזוזות.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
הערות
Gemara
Peirush