גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
אע״פ שהחזיק כו׳ – לקמן פריך מאי אע״פ שהחזיק כו׳.
אוסר – המחזיק על הדר.
משחשיכה – שכבר קנה עירוב.
אע״פ – פריך לקמן כי לא החזיק הוה ליה זה דר יחיד וליכא דאסר עליה והאי דאסר משום דהחזיק הוא והכי איבעי ליה למיתני אם החזיק ישראל אחר בנכסיו אוסר.
אע״פ שלא החזיק – מבעוד יום מיד והמתין עד שחשיכה ואיכא היתר למקצת שבת אוסר כדמפרש לקמן הואיל והיה לו כח להחזיק בה מבעוד יום אם ירצה נמצאת רשות זו תלויה ועומדת ולא הוה הותר למקצת שבת. ה״ק כו׳ – וחסורי מיחסרא והאי אע״פ אשלא החזיק קאי והאי החזיק דקתני היה לו להחזיק קאמר. אימא אף ע״פ שהחזיק – אינו אוסר הואיל והותר למקצת שבת.
ה״ק – חסורי מיחסר׳ והאי אע״פ אשהחזיק קאי ושלא החזיק דקתני ה״ק ולא היה לו להחזיק מבעוד יום שלא היתה רשות זו תלויה בין השמשות אלא מוחזקת לגר אם היה זה בא להחזיק לא היה יכול היתר היה בה למקצת שבת ואינו אוסר. ר׳ יוחנן אמר – הני תרתי מתניתא בתרייתא דאמרי יורש אוסר ב״ש היא. כלך אצל יפות – גבי תורם את של חבירו שלא מדעת תניא (ב״מ דף כב.) בא בעל הבית ומצאו שהוא תורם ואמר לו כלך אצל יפות אם יש לו יפות מהן תרומתו תרומה דגלי אדעתיה דניחא ליה ואמרינן כמאן דשוויה שליח מעיקרא דמי ה״נ כיון דבטיל השתא גלי דעתיה דמעיקרא בשריותא ניחא ליה אלא ששכח ולא עירב ולא הוה ליה אקנויי רשותא בשבת. ומיקנא רשותא בשבת אסור – דדמי למקח וממכר. מתני׳ שהיה שותף עם שכניו – שבמבוי לשם שותפות בעלמא ולא לשם שיתוף.
לזה ביין ולזה ביין כו׳ – בגמרא מוקי לה בכלי א׳. לזה ביין ולזה בשמן – אין זה שיתוף א׳ ואין יכול לסמוך עליו שהרי חלוק בשני כלים. גמ׳ אמר רב ובכלי אחד – שכולן היה שותפותן בכלי אחד אבל בשני כלים לא ואע״ג דאמרי ב״ה בפרק מי שהוציאוהו (לעיל דף מט.) עירוב הנתון בשני כלים כשר התם הוא דמעיקרא לשם עירוב גבו ומליוה למנא ואייתר אבל הכא דלאו לשם שיתוף הוה בכלי א׳ אין בב׳ כלים לא. יין ויין ראוי לערב – הלכך אע״פ דלא ערביה סמכינן עליה. ואפי׳ לזה ביין ולזה בשמן – בתמיה הא לא חזי לעירוב.
שבין ב׳ מבואות – ולא בשיתוף דמבוי אחד קאמר אלא עם זה נשתתפה ביין ועם זה בשמן ושני עירובין הן.
ור״ש לטעמיה – דאמר חצר אחת יכולה לערב ב׳ עירובין עם ב׳ מבואות ואע״פ שלא שיתפו ב׳ המבואות יחד ה״נ אע״פ שאין השיתוף מחובר יחד ולא הותרו מבואות זה עם זה היא מותרת עם שניהם ולא גזרינן דילמא אתי לאפוקי כלים ששבתו במבוי זה למבוי זה דרך חצר זו. למה הדבר דומה – בפ׳ מי שהוציאוהו ולרבנן דמתני׳ אם נשתתפה ביין ובכלי א׳ הוו להו ב׳ המבואות כמי שנשתתפו יחד ושפיר דמי אבל לזה ביין ולזה בשמן דתרי עירובי נינהו כיון דב׳ המבואות אסורין זה עם זה היא נמי אסורה עמהן ושניהן אסורין עמה כדקתני בפרק מי שהוציאוהו. שכנים בהדי הדדי – אם רוצין בני מבוי זה להשתמש בזה צריכין לערב ולתת כולן פת בחצר זו ואית דמפרשי מתני׳ מילי מילי קתני ור״ש לאו אמילתייהו קאי דאילו רבנן בחצר שבין ב׳ מבואות אפי׳ לזה ביין ולזה ביין לא זו פירשתי וראשון נראה בעיני.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אוסר – המחזיק על הדר.
משחשיכה – שכבר קנה עירוב.
אע״פ – פריך לקמן כי לא החזיק הוה ליה זה דר יחיד וליכא דאסר עליה והאי דאסר משום דהחזיק הוא והכי איבעי ליה למיתני אם החזיק ישראל אחר בנכסיו אוסר.
אע״פ שלא החזיק – מבעוד יום מיד והמתין עד שחשיכה ואיכא היתר למקצת שבת אוסר כדמפרש לקמן הואיל והיה לו כח להחזיק בה מבעוד יום אם ירצה נמצאת רשות זו תלויה ועומדת ולא הוה הותר למקצת שבת. ה״ק כו׳ – וחסורי מיחסרא והאי אע״פ אשלא החזיק קאי והאי החזיק דקתני היה לו להחזיק קאמר. אימא אף ע״פ שהחזיק – אינו אוסר הואיל והותר למקצת שבת.
ה״ק – חסורי מיחסר׳ והאי אע״פ אשהחזיק קאי ושלא החזיק דקתני ה״ק ולא היה לו להחזיק מבעוד יום שלא היתה רשות זו תלויה בין השמשות אלא מוחזקת לגר אם היה זה בא להחזיק לא היה יכול היתר היה בה למקצת שבת ואינו אוסר. ר׳ יוחנן אמר – הני תרתי מתניתא בתרייתא דאמרי יורש אוסר ב״ש היא. כלך אצל יפות – גבי תורם את של חבירו שלא מדעת תניא (ב״מ דף כב.) בא בעל הבית ומצאו שהוא תורם ואמר לו כלך אצל יפות אם יש לו יפות מהן תרומתו תרומה דגלי אדעתיה דניחא ליה ואמרינן כמאן דשוויה שליח מעיקרא דמי ה״נ כיון דבטיל השתא גלי דעתיה דמעיקרא בשריותא ניחא ליה אלא ששכח ולא עירב ולא הוה ליה אקנויי רשותא בשבת. ומיקנא רשותא בשבת אסור – דדמי למקח וממכר. מתני׳ שהיה שותף עם שכניו – שבמבוי לשם שותפות בעלמא ולא לשם שיתוף.
לזה ביין ולזה ביין כו׳ – בגמרא מוקי לה בכלי א׳. לזה ביין ולזה בשמן – אין זה שיתוף א׳ ואין יכול לסמוך עליו שהרי חלוק בשני כלים. גמ׳ אמר רב ובכלי אחד – שכולן היה שותפותן בכלי אחד אבל בשני כלים לא ואע״ג דאמרי ב״ה בפרק מי שהוציאוהו (לעיל דף מט.) עירוב הנתון בשני כלים כשר התם הוא דמעיקרא לשם עירוב גבו ומליוה למנא ואייתר אבל הכא דלאו לשם שיתוף הוה בכלי א׳ אין בב׳ כלים לא. יין ויין ראוי לערב – הלכך אע״פ דלא ערביה סמכינן עליה. ואפי׳ לזה ביין ולזה בשמן – בתמיה הא לא חזי לעירוב.
שבין ב׳ מבואות – ולא בשיתוף דמבוי אחד קאמר אלא עם זה נשתתפה ביין ועם זה בשמן ושני עירובין הן.
ור״ש לטעמיה – דאמר חצר אחת יכולה לערב ב׳ עירובין עם ב׳ מבואות ואע״פ שלא שיתפו ב׳ המבואות יחד ה״נ אע״פ שאין השיתוף מחובר יחד ולא הותרו מבואות זה עם זה היא מותרת עם שניהם ולא גזרינן דילמא אתי לאפוקי כלים ששבתו במבוי זה למבוי זה דרך חצר זו. למה הדבר דומה – בפ׳ מי שהוציאוהו ולרבנן דמתני׳ אם נשתתפה ביין ובכלי א׳ הוו להו ב׳ המבואות כמי שנשתתפו יחד ושפיר דמי אבל לזה ביין ולזה בשמן דתרי עירובי נינהו כיון דב׳ המבואות אסורין זה עם זה היא נמי אסורה עמהן ושניהן אסורין עמה כדקתני בפרק מי שהוציאוהו. שכנים בהדי הדדי – אם רוצין בני מבוי זה להשתמש בזה צריכין לערב ולתת כולן פת בחצר זו ואית דמפרשי מתני׳ מילי מילי קתני ור״ש לאו אמילתייהו קאי דאילו רבנן בחצר שבין ב׳ מבואות אפי׳ לזה ביין ולזה ביין לא זו פירשתי וראשון נראה בעיני.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush