גמרא
פירוש
לְאֵתוֹיֵי חֲלָבוֹ.
אָמַר מָר אֵין נִפְדִּין תְּמִימִין וְאֵין מַתְפִּיסָן לְכׇל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה תְּמִימִים הוּא דְּלָא מִיפַּרְקִי הָא בַּעֲלֵי מוּמִין מִיפַּרְקִי לְכׇל שֶׁיִּרְצֶה הוּא דְּאֵין מַתְפִּיסָן הָא לְאוֹתוֹ זֶבַח מַתְפִּיסָן.
הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּמַתְפִּיסָן לְאוֹתוֹ זֶבַח וְנִפְדִּין בְּמוּמָן נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב הוּנָא.
אָמַר לְךָ רַב הוּנָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.
לאתויי חלבו – דאסור. ולאתויי שוחטו בחוץ דחייב לא אמרינן משום דא״כ איבעי לן למימר בדוקין שבעין ועוד סיפא קתני לקמן השוחטן בחוץ פטור. וכללא דרישא לא אצטריך לאיתויי חלבו דשרי דהשתא ולדן דכגופן דמי דעובר ירך אמו הוא שרי כל שכן חלבו דמיא בעלמא הוא. הא בעלי מומין מיפרקי – אותם שנתעברו קודם פדיון ונולדו לאחר פדיון וכגון שתפסן לשום זבח דאלימא קדושתייהו למיתפס פדיונן וכשהוא מתפיסן לשם זבח אין מתפיסן לכל זבח שירצה הא לשם אותו זבח מתפיסן. והיכי משכחת לה פירושא הוא כלומר היכי משכחת תירוצא דמילתא דמשמע בעלי מומין נפדין ולשם זבח אחר לא יתפיסם אלא היכי עביד דמתפיסם לשם אותו הזבח ונפדין במומן כשיפול בהן מום. נימא תהוי תיובתא דרב הונא – דאמר לעיל כונסן לכיפה והן מתים. ואיידי דתני רישא נפדין תמימים – דחידוש הוא דאפילו תמימים נפדים. והשוחטן בחוץ פטור – סיפא דברייתא לעיל אקדשים שקדם הקדשן את מומן קאי ואפילו הכי פטור דאין חייבין על שחיטת חוץ אלא על המתקבל בפנים כדתנן בזבחים בפרק פרת חטאת (דף קיב.) בעלי מומין בין קבועין בין עוברין שהקריבן בחוץ פטור ומפיק טעמא מהאי קרא ואל פתח אהל מועד לא הביאו הא כל שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו. רב הונא מתני חייב – כדקתני מתני׳. ומוקי לה בדוקין שבעין – דמתקבל בפנים הוא. ואליבא דרבי עקיבא דאמר – בשחיטת קדשים בפ׳ המזבח מקדש (דף פד.) אם עלו לא ירדו. דוקין טיל״א כגון (ישעיהו מ) הנוטה כדוק שמים. ולהכי לא ירדו דאין מומן ניכר כל כך הכי תנן בזבחים בפ׳ המזבח מקדש הראוי לו (דף פד.) ר׳ עקיבא מכשיר בבעלי מומין כלומר דאם עלו לא ירדו ואמר רבי יוחנן בגמ׳ לא הכשיר רבי עקיבא אלא בדוקין שבעין הואיל וכשירין בעופות והוא שקדם הקדישן את מומן. ל״א דוקין שיש לו מום בעפעפים ולהכי קרי לעפעפים דוק על העין כרקיע דהכי אמרינן בספרי אגודות העין דומה לעולם קטן העפעפים כנגד הרקיע והתחתון כנגד הארץ והלבן שמקיף את העין כנגד ים אוקיינוס שסובב את העולם והשחור שבו שהוא עגול דומה לגלגל חמה. קדושה דחויה – שכבר נפדו. ויאכלו במומן – ימתינו עד שיוממו ויאכלו לבעלים כבכור ומעשר שאין נפדין אלא נאכלין במומן. אלמא כיון דלא מצי קרבי כדאמר במס׳ תמורה (דף ה: ע״ש) אך בכור שור וגו׳ הן קריבין ואין תמורתן קריבין נאכלין במומן לבעלים הכי נמי ליעבד הכי. והא בהמה לא אלימא למיתפס פדיונה – הילכך מתה. מנין לתמורת פסולי המוקדשים שמתה – כגון דלאחר שנפדו הקדשים התפיסן בתמורה דלא מצו למיקרב. ממעלה הגרה טמא הוא – דסיפיה דקרא כתיב טמא הוא לכם ודרשינן הכי יש לך דבר שיש בו סימני טהרה ואסור באכילה ואיזו זו תמורת פסולי המוקדשין. חמש חטאות – מפרש בתמורה (דף כא:). לתמורת אשם – שתהא רועה דאשם לא קרב נדבה הלכך תמורתו לא קרבה והא טמא דקרא ה״ק הניחוהו עד שיהא טמא כלומר שיפול בו מום. כל שבחטאת מתה – ותמורת חטאת היינו אחת מחמש חטאות מתות. לאו ליכא – דאין עובר בלאו. דאיכא לאו – לא תאכלו ממעלי הגרה. ואבע״א – להכי אתא ממפריסי הפרסה דמשתעי בחטאות המתות להקיש דבר הבא ממעלי הגרה תמורת פסולי המוקדשין לאחר פדיונן דנפקא ממעלי הגרה לדבר הבא ממפריסי הפרסה חטאות המתות. מתני׳ המקבל צאן ברזל – ששם לו עובד כוכבים בהמותיו בדמים קצובין ולתת לו אותן דמים עד עשר שנים בין מתו בין הוזלו ואותן ולדות שיהיו להן עד אותו זמן יהיו ביניהם.1רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה שמופיע במהדורתנו בתחילת דף ט״ז:
הערות
Gemara
Peirush