Rashi Bekhorot 15b – רש"י בכורות טו:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אִיכָּא דְּאָמְרִי {דברים י״ב:ט״ו} תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ אֵין לָךְ בָּהֶן הֶיתֵּר אֲכִילָה אֶלָּא מִשְּׁעַת זְבִיחָה וְאֵילָךְ אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים (ה״נהָכִי נָמֵי דְּאָמַר).: וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן.: הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּאִיעַבַּר וְאִיתְיְלִיד לְאַחַר פִּדְיוֹנָן אַמַּאי וְלַד צְבִי וְאַיָּל נִינְהוּ אֶלָּא דְּאִיעַבַּר לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן וְאִיתְיְלִיד לְאַחַר פִּדְיוֹנָן הָא לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן מִיקְדָּשׁ נָמֵי קָדְשִׁי. מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן זָכָר לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד וּנְקֵבָה לְרַבּוֹת אֶת הַתְּמוּרָה. וְאֵין לִי אֶלָּא וְלַד תְּמִימִין וּתְמוּרַת תְּמִימִים וְלַדי בַּעֲלֵי מוּמִין וּתְמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין מִנַּיִן כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אִם זָכָר לְרַבּוֹת וְלַד בַּעֲלֵי מוּמִין אִם נְקֵבָה לְרַבּוֹת תְּמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין. אוֹתָן וְלָדוֹת שֶׁלְּאַחַר פִּדְיוֹנָן מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶן לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן מִיפְלָג פְּלִיגִי בְּהוּ אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר קָדְשִׁי לִיקְרַב וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר קָדְשִׁי לִרְעִיָּיה. דִּלְאַחַר פִּדְיוֹנָן מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶן אָמַר רַב הוּנָא כּוֹנְסָן לַכִּיפָּה וְהֵן מֵתִין דְּהֵיכִי לֶיעְבֵּיד לִיקְרְבִינְהוּ מִכֹּחַ קְדוּשָּׁה דְּחוּיָה קָאָתוּ לִיפְרְקִינְהוּ לָא אַלִּימִי לְמִיתְפַּס פִּדְיוֹנָן. אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא ^אסָמוּךְ לְפִדְיוֹנָן מַתְפִּיסָן לְשֵׁם אוֹתוֹ זֶבַח סָמוּךְ לְפִדְיוֹנָן לְמֵימְרָא דִּבְנֵי פְּדִיָּיה נִינְהוּ אֶלָּא אֵימָא סָמוּךְ לְפִדְיוֹן אִמָּן מַתְפִּיסָן לְשֵׁם אוֹתוֹ זֶבַח טַעְמָא מַאי אָמַר רַבִּי לֵוִי גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִים עֲדָרִים. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבִינָא מֵרַב שֵׁשֶׁת מַהוּ שֶׁמַּתְפִּיסָן לְכׇל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה א״לאֲמַר לֵיהּ אֵין מַתְפִּיסָן מַאי טַעְמָא אֲמַר לֵיהּ גָּמַר בִּשְׁעָרֶיךָ בִּשְׁעָרֶיךָ מִבְּכוֹר מָה בְּכוֹר אֵין מַתְפִּיסָן לְכׇל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה דִּכְתִיב {ויקרא כ״ז:כ״ו} אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבוּכַּר לַה׳ בִּבְהֵמָה וְגוֹ׳ לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אוֹתוֹ אַף הָנֵי אֵין מַתְפִּיסָן לְכׇל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת קֳדָשִׁים ^בשֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּישָׁן וְנִפְדּוּ חַיָּיבִין בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת בֵּין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן בֵּין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן הַגּוֹזֵז וְהָעוֹבֵד בָּהֶן אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים בֵּין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן בֵּין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה. וְלִפְנֵי פִּדְיוֹנָן מוֹעֲלִין בָּהֶן וּלְאַחַר פִּדְיוֹנָן אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן וּוַלְדוֹתֵיהֶן חוֹל וְנִפְדִּין תְּמִימִים וּמַתְפִּיסָן לְכׇל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר הֲרֵי הֵן כְּחוּלִּין לְכׇל דִּבְרֵיהֶם אֵין לְךָ בָּהֶם אֶלָּא מִצְוַת עִלּוּי בִּלְבָד. אֲבָל קָדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּישָׁן וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת בֵּין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן בֵּין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן הַגּוֹזֵז וְהָעוֹבֵד בָּהֶן סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּבֵין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן בֵּין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה. לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן מוֹעֲלִין בָּהֶן וּלְאַחַר פִּדְיוֹנָן אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן וּוַלְדוֹתֵיהֶן קוֹדֶשׁ וְאֵין נִיפְדִּין תְּמִימִין וְאֵין מַתְפִּיסָן לְכׇל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר הֲרֵי הֵן כְּהֶקְדֵּשׁ לְכׇל דִּבְרֵיהֶם וְאֵין לָךְ בָּהֶן אֶלָּא הֶיתֵּר אֲכִילָה בִּלְבָד. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר דְּרֵישָׁא לְאֵתוֹיֵי שׁוֹחֲטָן בְּחוּץ דְּפָטוּר כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר דְּסֵיפָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות איסורי מזבח א׳:י״א

^ב רמב״ם הלכות בכורות ה׳:ח׳

איכא דאמרי תזבח ואכלת וכו׳ – מהכא מפיק גיזה וחלב דאסור ובשר אורחיה דקרא ולא דריש ואכלת לאפוקי כלבים. אלא דאיעבר לפני פדיונן ואיתיליד לאחר פדיונן – הילכך אסירי וקדושה לית להו לא ליקרב ולא לדמיהן כדמפרש לקמן מה תהא עליהן. הא לפני פדיונן – נולדו מיקדש נמי קדשי. מנא ה״מ – דלפני פדיונן אם נולדו קדשי. זכר לרבות את הולד – גבי שלמים כתיב (ויקרא ג) אם זכר אם נקבה תמים וקרא יתירא הוא דנישתוק קרא מיניה ומדלא קבע בה זכר כדקבע בעולה ממילא דנקבה נמי חזיא זכר ונקבה תו למה לי זכר לרבות ולד שלמים. ואי קשיא תיפוק ליה מאשר יהיו לך תריץ תנאי היא איכא דמייתי לה מהכא ואיכא דמייתי לה מהכא והכי מפרש במסכת תמורה בפרק אלו קדשים (דף יז:). ולד תמימים – ולד בהמה תמימה. ולד בעלי מומין – (וכולן) שקדם הקדשן את מומן. אותן ולדות שלאחר פדיונן – נולדו ונתעברו קודם פדיונן מה תהא עליהם דהא לא חזו לא לגופן ולא לדמי כדמפרש רב הונא. הנך דנולדו לפני פדיונן מיפליג פליגי בהו – בהא דאמרן לעיל אם זכר לרבות ולד בעלי מומין. איכא למאן דאמר – במס׳ תמורה בפרק אלו קדשים (שם) קדשי ליקרב. ואיכא למאן דאמר קדשי לרעייה – עד שיוממו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה. כונסן לכיפה – לחדר והם מתים ברעב. קדושה דחויה – דאית בהו תרתי לריעותא חדא דאמותן בעלי מומין שנראו ונדחו ועוד דלאחר פדיונן נולדו והן עצמן אין יכול להתפיסן לקדושה גמורה להקריב הואיל ואידחו תו לא מיחזו. לא אלימי למיתפס פדיונן – בקדושתן כדי שיצאו הן לחולין שכבר יצאו קדושתן אגב פדיון דאמן דהאי דאסורין גזרה בעלמא הוא כדלקמן אבל מדאורייתא עובר ירך אמו הוא ופקעה קדושתן לפדיון אמן כדאמרן לעיל גבי קדושת דמים דולדן מותר לאחר פדיונן קדושת הגוף נמי לא שנא דאין חילוק בין קדושת הגוף לקדושת דמים לענין פדיון אלא שזה צריך מום וזה אין צריך מום. למימרא דבני פדייה נינהו – בתמיה. כלומר דשייך למימר בהו לשון פדייה קודם שיתפיסן בתמיה והא לא אלימי. סמוך לפדיון אמן מתפיסן לשם אותו זבח – דהשתא חיילא עלייהו קדושה לעצמן דחשבינהו ולא פקעה קדושתייהו על ידי פדיון אמן וממתין עד שיוממו ופריק להו. וטעמא מאי – אמר רב הונא מומתין ולא מתקין להו כרבי חנינא. אמר ר׳ לוי גזרו כו׳ – אי אמרת אית להו תקנתא לולדות אתי לגדל עדרים מפסולי המוקדשין דכי נפיל ביה מומא בבהמת קדשים לא פריק ליה (האי) ואתי למיכלינהו בלא פדיון אבל כי מפסדינן לולדות ממהר לפדות את האם מיד כשיפול בה מום מפי רבי אליעזר ובתשובתו. ל״א בין למ״ד מומתין בין למ״ד מתפיסן מאי טעמא אטרחוהו רבנן לשבקינהו באיסורייהו גזרה שמא יגדל עדרים עדרים שילדו גם אותן ולדות ולדות אחרים ואתי בהו לידי תקלה אבל לאחר שיפדם לא איכפת אם יולדין דוולד צבי ואיל נינהו. ל״א ועיקר מפי המורה וטעמא מאי אמתני׳ קא מהדר דמאי טעמא אסור אחר פדיון אמן הא פקע קדושתייהו בפדיון אמן כי היכי דפקעא גבי קדושת דמים דולדן מותר לאחר פדיון כדאמר לעיל גזירה שמא יגדל מפסולי המוקדשין שיפדו עדרים לצורך דולדות הנולדים לאחר פדיון ואתי בהו לידי גיזה ועבודה אבל לעיל גבי קדם מומן להקדישן לא גזרינן משום מילתא דלא שכיחא היא דהא אמרינן במסכת תמורה (דף ו:) המתפיס בעלי מומין למזבח עובר בחמשה לאוין ובקדם הקדשן למומן גופייהו דשרינן דאיעבר ואיתייליד לאחר פדיונן ולא גזרינן (דמילתא דלא שכיחא) כיון דאסרת להנך דאיעבר לפני פדיונן לא אתי לדחינהו. מהו שיתפיסן – לאותן ולדות שבמעי פסולי המוקדשין לאיזו זבח שירצה. אין מתפיסן – אלא לאותו זבח. בשעריך – כתיב בבכור וכי יהיה בו מום וגו׳ בשעריך תאכלנו (דברים טו) ובפסולי המוקדשין כתיב אשר נתן לך בכל שעריך (שם יב). אשר יבוכר לא יקדיש איש אותו – אלמא לא חל עליה שום קדושה אחריתי. ואין סופג את הארבעים – ואע״ג דאסירי בגיזה קודם פדייה לא לקי עליה דכי כתיב לא תגוז אקדשים גמורין כתיב ואיסורא מיהא איכא כשאר נהנה מן ההקדש. בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן אין עושין תמורה – דטוב מעיקרו בעינן כדפרישית לעיל. לפני פדיונן מועלין בהן – דהא נהנה מן ההקדש דלא גרעי מקדשי בדק הבית. וולדותיהן חולין – אפילו נתעברו קודם פדיונן ונולדו אחר פדיונן. ונפדין תמימים – אם נתעברו וילדו קודם פדיונן. אין לך בהם אלא מצות עילוי בלבד – שמעלין אותן בדמים. ובין לפני פדיונן ובין לאחר פדיונן עושין תמורה – ולקמן קאמר דתמורה שלאחר פדיונן מתה. לאחר פדיונן אין מועלין בהן – דאיתקוש לצבי ואיל אבל לענין גיזה לא דכתיב תזבח ולא גיזה. וולדותיהן קודש – אם נתעברו קודם פדיונן. ואין מתפיסן לכל זבח שירצה – והיינו דרב ששת.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון