גמרא
פירוש
מִי דָּמֵי גַּבֵּי צוֹנֵן צַדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂין הַרְבֵּה.
הָכָא סְפֵיקָא הוּא דִּלְמָא פָּחוֹת מִסֶּלַע וְיוֹתֵר עַל שֶׁקֶל קָאָמַר וְזֵירוּזִין הָוֵי אוֹ דִּלְמָא דַּוְקָא קָאָמַר וְנִידְרָא הָוֵי אתִּבְּעֵי.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם כִּי אַמְרִיתָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר תַּנָּא תָּנֵי אַרְבָּעָה נְדָרִים בהִתִּירוּ חֲכָמִים וְאַתְּ אָמְרַתְּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם.
רַב יוֹסֵף מַתְנִי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּהַאי לִישָּׁנָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אֵין חָכָם רַשַּׁאי לְהַתִּיר אֶלָּא כְּעֵין אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ קָסָבַר אֵין פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה.
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אמר ר׳ אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא קתני התירו ואת אמרת צריכין שאלה לחכם – וקיימא לן כשמואל, וכן פסק רב האיי גאון ז״ל בתשובה, וכן פסקו כל הפוסקים. ויש לי להביא ראיה מדתנן [בנזיר]1 בפרק הריני נזיר (נזיר יא.) יודע אני שהנזיר אסור ביין, אבל סבור הייתי שחכמים מתירין [אותו]2 לי מפני שאינו יכול לחיות אלא ביין, או מפני שאני קובר את המתים, הרי זה מותר, ורבי שמעון אוסר. ואוקימנא פלוגתייהו בגמרא בנדרי אונסין, וקמיפלגי בפלוגתא דשמואל ורב אסי, דתנן ארבעה נדרים התירו חכמים כו׳, ואמר רב יהודה אמר ר׳ אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא תני התירו ואת אמרת צריכין שאלה, ורבנן סברי כשמואל, ורבי שמעון כרב אסי, אלמא הלכה כשמואל דקאי כרבנן דרבים נינהו.
אמר ליה אילו היו עשרה בני אדם שפייסוך אותה שעה כלום נדרת – פירוש אף על פי שאין העשרה מפייסין אותו עכשיו, מכל מקום כיון שהוא נמנע מלידור אילו פייסוהו עשרה בני אדם נמצא (שהוא) [שהיה עשרה (שהנדר הוא)]3 גרוע, ויכול החכם להתירו בכך. ומכל מקום הא עדיף מחרטה, שאילו נדר בנדר זה אילו פייסהו בשעתו עשרה בני אדם היה נמנע, מה שאין כן בחרטה שבשעתו לא היה נמנע, אלא שעכשיו הלך לבו הרע ונתחרט, והיינו דאמרינן לקמן קסבר אין פותחין בחרטה כלומר, כיון שהוצרך לשאול ממנו כך ולא אמר ליה לב זה עליך, שמע מינה שאין פותחין בחרטה. ויש מי שגורס אלמא קסבר פותחין בחרטה, שאין פתח אלא שנראה שעשאו מרוע הלב ומפני שהיו מרגיזין אותו, או שלא היו מפייסין אותו, ועכשיו הפך לדעת אחרת והלך לב רע שהיה לו. ולפי פירוש זה רבי יהודה ורבי ישמעאל ב״ר יוסי משום אביו [תרווייהו]4 סבירא להו דפותחין בחרטה, וכן נראה מדברי רב האי גאון ז״ל שכתב בתשובה, וזה לשונו מי שפתחו לו פתח ואמר חרה אפי בשעת הנדר, ועכשיו נתתי ואילו הייתי באותה שעה כמו שאני עכשיו לא הייתי נשבע הרי זה מותר, כדאמרינן רב הונא סבר פותחין בחרטה, כההוא דאתא לקמיה דרב הונא כו׳, ותניא רבי יהודה אומר אומרים לו לאדם לב זה עליך, ותניא רבי ישמעאל ב״ר יוסי אומר משום אביו [וכו׳] וכל אותם המעשים כסדר (זה) [הזה]5. ולענין נדרים לא נחלק אדם שפותחין בחרטה, שהרי משניות שלימות ששנינו, אלא לענין שבועה נחלקו רב הונא וכל החכמים, אלו סוברין כדרך שפותחין בחרטה בנדרים, כך פותחין בחרטה בשבועות, וכולה תשובה וממנה אנו (למדין) [לומדין]6 שהוא גורס אלמא קסבר פותחין בחרטה.
הכי גרסינן: ההוא דאתא לקמיה דרב אסי, אמר ליה כדי תהית אמר ליה אין, ושרייה – ויש מי שגורס אמר ליה ולא, שרייה. ולפי גירסא זו נראה, שפירושו ולא בתמיהא כלומר, וכי אינו מתחרט וזה לאו שהוא כהן, ולפיכך שרייה. ירושלמי פרק ר׳ אליעזר אומר פותחין [פרק תשיעי הלכה א׳] כו׳ ר׳ מנא נדר מן חמרא דאבוה, סליק לגביה אמר ליה אילו הוה ידעת דאנא מצטער נדר הוית אמר ליה לא, (ושרא) [ושריא]7 ליה. ותו גרסינן התם, ר׳ מנא נדר וסליק לגבי ר׳ שמיי אמר, אילו הות ידע דברייתא רחקין ממך דאת נדרן הוית נדר אמר ליה לא, ושרייה. (גליון ואם תאמר והא אמרינן לעיל דרב אסי קסבר אין פותחין בחרטה, והיכי שרייה להאי גברא בחרטה. ויש לומר דרב (אשי לחוד ור׳) [אסי ורבי]8 לחוד, ורבי אסי לחוד, דרב אשי סבר לה כרב נחמן דפותחין בחרטה, ר״מ תלמידו).מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
2 כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
3 כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
4 כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
5 כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
6 כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
7 כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
8 כן בר״ן ד״ה ושרייה.
הערות
Gemara
Peirush