גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
מתני׳ קונם פירות האלו עלי קונם הם על פי קונם הם לפי אסור בחילופיהן ובגידוליהן – משום דכיון שפרט הדברים הנאסרים עליו שוינהו עליה כהקדש, ומשום הכי מיתסר בחילופיהן ובגידוליהן כי היכי דחלופי הקדש וגדוליו אסירי, דלא דמי לנודר סתם מן התאנים ומן הענבים שכיון שלא פרט ואסר עליו כל המין לא עשאם עליו הקדש, שלא נתכון אלא לפרוש מאכילת אותו מין, ומשום הכי לא מיתסר בחלופיהן ובגדוליהן אלא בפורט כי הכא דאמר פירות האלו. והוא הדין נמי דאם אמר פירות מקום פלוני או פירותיו של פלוני דכיון שייחד הרי הוא כפורט ואסור בחלופיהן ובגדוליהן, וכמו שנפרש במשנה שלפנינו בס״ד (בד״ה האומר לאשתו). וכי תימא היכי אמרת דמאי דמיתסר בחלופיהן ובגדוליהן משום פורט הוא, והא בעי רמי בר חמא לעיל בפרק השותפין (נדרים מ״ז.) קונם פירות האלו על פלוני מהו בחילופיהן, וספקיה דרמי בר חמא הוא אי טעמא דמתניתין משום כונת הנודר הלכך דוקא נודר אסור אבל לא מודר, או דלמא דלאו משום כונת הנודר הוא אלא משום דחלופיהן כגדוליהן דמו, והוא הדין1 בכל איסורי הנאה שחלופיהן אסורין למחליף עצמו וכמו שכתבתי למעלה. ובודאי אי טעמא דחילופיהן כגדוליהן דמו לאו דוקא באומר אלו, דבכל איסורי הנאה נמי אסירי חילופיהן, וכיון דלהאי או דילמא, אלו לאו דוקא, כי נימא נמי דמשום כונת הנודר הוא משמע דאלו לאו דוקא, דהוא הדין באוסר בכלל2, דהא רמי בר חמא לא אסתפק באלו אי דוקא אי לאו דוקא. יש לי לומר דלעולם אלו דוקא, ואפילו נימא דטעמא משום דחילופיהן כגדוליהן דמו, משום דההוא טעמא לא סגי אלא לאסרן על המחליף עצמו אבל לאסרן לאחר לא, ומתני׳ פסיק ותני אסור בחלופיהן ובגדוליהן אפילו החליפן אחר, והאי איסורא על כרחך מיהא משום אלו הוא, דהא חלופי איסורי הנאה בשהחליפן אחר לא אסירי. ורמי בר חמא לעיל הכי קאמר, פשיטא לי דבשהחליפן אחר משום אלו מיתסר הלכך דוקא נודר אסור אבל מודר לא, מיהו הא מיבעיא לי החליפן הוא אי מתסרי חליפין דוקא משום אלו, דנימא דדוקא גבי נודר3 אבל מודר לא כי היכי דאמרינן כשהחליפן אחר, או דילמא נהי דבשהחליפן אחר אסירי דוקא משום אלו, כשהחליפן הוא לא צריך אלו, דטעמא משום דחלופיהן כגדוליהן דמו לא שנא נודר ולא שנא מודר, ודקתני תנא אלו משום החליפן אחר נקיט ליה, דבלאו אלו לא מיתסר בחלופיהן. כן נראה לי וכבר כתבתי מזה למעלה. שאני אוכל שאני טועם מותר בחלופיהן ובגדוליהן – דנהי דשאני אוכל שאני טועם מפיש איסורא אפי׳ הכי לא מיתסר בחלופיהן ובגדוליהן, דהא כי אכיל חלופין וגדולין לא טעים הנהו פירות דאסר עליה. בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפי׳ גדולי גדולין אסורין – אכולה מתני׳ קאי, והכי קאמר מאי דאמרינן ברישא אסור בגדוליהן דמשמע דוקא בגדוליהן מיתסר אבל בגדולי גדולין שרי, הני מילי בדבר שזרעו כלה דבכי האי גונא נהי דבגדולין ראשונים מיתסר, דאע״ג4 דליכא מידי ממאי דאסר בגדולין דהא זרעו כלה, אפי׳ הכי לא גריעי גדולין מחלופין, דחלופין נמי אע״ג דלית בהו מידי ממאי דאסר עליה אפי׳ הכי אסירי, מיהו בגדולי גדולין שרי, דכיון דגדולין בדבר שזרעו כלה כחליפין דמו, כי היכי דחלופי חלופין מותרין כדמוכח לעיל בהשותפין גבי מכרן וקדש בדמיהן מקודשת, הכי נמי גדולי גדולין שרו. ומשום הכי קתני ובגידוליהן דמשמע אבל גדולי גדולין לא, משום דמיירי בדבר שזרעו כלה. וכן נמי סופא דשאני אוכל שאני טועם מותר בחלופיהן ובגדוליהן, דוקא בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה בין ברישא בין בסופא אפילו גדולי גדולין אסורין, משום דכיון דאין זרעו כלה הרי בגדולי גדולין הללו מעורב בהם מן האיסור הראשון, ונדרים הוו להו דבר שיש לו מתירין כדאמרינן בגמרא וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי וכו׳ אסור בחלופיהן ובגדוליהן – אשמעינן ריבותא דמייחד פירותיו של פלוני, כי הכא דייחד מעשה ידי אשתו, כאומר אלו דמי ומיתסר בחלופיהן ובגדוליהן. ולא תיקשי לך מעשה ידיה דבר שאין בו ממש הוא, דאיכא לאוקומה באומר קונם ידיך למעשיהן, אי נמי מעשה ידי אשתו לאחר שתעשה, דבר שיש בו ממש הוא. מיהו כתב הרב רבי יונה ז״ל דלא מיתסר אלא בכנגד מעשה ידיה, שאם אשתו טחנה ואפתה, ימכר הלחם להיות מעות שכנגד שבח טחינה ואפיה שלה, ושכנגד חטים שלו. שאני אוכל שאני טועם מותר בחלופיהן ובגדוליהן – בהך סופא נמי אשמעינן ריבותא טפי ממתניתין קמיתא, דאע״ג דאמר אלו, כיון דאסיק דבוריה בשאני אוכל שאני טועם מותר בחלופיהן ובגדוליהן, דהא מעשה ידי אשתו כאלו דמי וכדכתיבנא, ואפילו הכי קתני עלה שאני אוכל שאני טועם מותר בחלופיהן ובגדוליהן דשאני אוכל שאני טועם לא מסתייה5 דלא מפיש איסורא לגבי חלופין וגדולין כי לא אמר אלו דאדרבה שרי בהו, כי אמר אלו, משום דבחלופין וגדולין ליכא טעמא דאיסורא הלכך כי אסיק דבוריה שאני אוכל שאני טועם למשרינהו אתא. והיינו רבותא דהאי שאני אוכל דהך מתני׳ טפי משאני אוכל דמתני׳ קמיתא, דשאני אוכל דרישא לא קאי אאלו, וראי׳ לדבר דלעיל בפרק הנודר מן המבושל (נדרים נ״ב:) בעינן למפשט בעיין דשאני אוכל דוקא מדקתני מותר בחלופיהן ובגדוליהן דמשמע הא ביוצא מהם אסור, ואם איתא דשאני אוכל דרישא קאי אאלו היכי פשטינן מינה, שאני הכא דאמר אלו, אלא ודאי כדאמרן. שאת עושה איני אוכל עד הפסח וכו׳ מותר לאכול ולהתכסות לאחר הפסח – דלא מספקינן דלמא עד הפסח קאי על שאת עושה, ואיני אוכל לעולם קאמר, דאי הכי הוה ליה למימר שאת עושה עד הפסח איני אוכל כדקתני סופא, ומדלא קאמר הכי משמע דעד הפסח אאכילה נמי קאי6. שאת נהנית לי עד הפסח וכו׳ – הך מתני׳ פרישנא לה לעיל בפרק ואלו מותרין (נדרים ט״ו.) לרב יהודה כדאית ליה ולרב נחמן כדאית ליה.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
1 אולי צ״ל: ״דהוא דין״ (או ״דדין הוא״), וכעין שכתב בפרק השותפין: או דילמא וכו׳ לאו בתר דעתיה אזלינן ׳אלא דדינא הכי הוא׳ דכל איסורי הנאה חלופין אסורין מדרבנן למחליף עצמו.
2 אולי צ״ל ״בכולל״.
3 ב׳הגהות ישנות׳ (נדפסו בדק״ס השלם ח״ט עמ׳ קנ״א) הוסיף: דדוקא גבי נודר ״הוא דמתסר״.
4 ״דאע״ג״, כ״ה בדפוס ונציה (והלאה). בכת״י: ״אע״ג״.
5 ״מסתייה״, כ״ה בדפוס ונציה (והלאה). בכת״י: ״מתסרא״.
6 ״אאכילה נמי קאי״, כ״ה בכת״י. בדפוס ונציה (והלאה) אאכילה קאי נמי, ובמהרש״א מחק תיבת נמי.
הערות
Gemara
Peirush