גמרא
פירוש
לָא עָבְרִינַן יַרְדְּנָא.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא כׇּל הַכּוֹעֵס כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בגובה אפו – בתגבורת כעסו.
אין אלהים כל מזמותיו – ששכינה אינה חשובה כנגדו.
שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח – אלמא דכועס הוי כסיל.
וכסיל יפרוש אולת – אלמא מוסיף טפשות. לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע – שעיקרן של שאר נביאים לא היה אלא להוכיח ישראל על עבירות שבידם ואלמלא (לא) חטאו לא הוצרכו לתוכחה.
מפני שערכה של ארץ ישראל היא – שבספר יהושע מפורשות עיירות שבארץ ישראל והנחלות אשר נחלו ולפיכך אפילו לא חטאו היו צריכין ספר יהושע.
שנאמר כי ברוב חכמה רב כעס – ברוב דברי חכמות הנביאים יש סימן לרוב כעס שהכעיסו ישראל להקדוש ברוך הוא. אמר ר׳ אסי אין נזקקין לאלהי ישראל – הייתי סבור לומר דאע״ג דאסיקנא לקמן (נדרים דף כח.) דב״ש וב״ה פליגי אם יש שאלה בשבועה או לא וקיימא לן כב״ה דאמרי יש שאלה ר׳ אסי ה״ק נהי דיש שאלה מיהו לכתחלה אין נזקקין אלא בקונם אשתי נהנית משום שלום ביתו ואינו נוח לי דב״ש ודאי מדרבנן בעלמא קאמרי דהא לא יחל דברו דמיניה דרשינן אבל אחרים מוחלין לו (לאו) אהשבע שבועה נמי קאי וב״ה אמרי דאפי׳ מדרבנן וא״כ קם ליה ר׳ אסי כבית שמאי אלא ר׳ אסי לית ליה ההיא אוקימתא דלקמן דביש שאלה פליגי א״נ ס״ל דלב״ש אין שאלה מדרבנן דאפילו התירוהו אינו מותר ולב״ה יש שאלה ואם התירוהו מותר מיהו לכתחלה אין נזקקין. זה נ״ל.
חוץ מקונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה – כך היא הגרסא ברוב הנסחאות ואיכא מאן דאמר דטעותא היא דאי נודע שלא הכתו ושלא גנבה היכי קאמר חוץ מקונם אשתי והא נדרי שגגות הוא ואסיקנא לעיל דאינו צריך שאלה לחכם ואמרינן לקמן כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרות אבל הרשב״א ז״ל כתב דאפשר דגרסי׳ ליה וכי תנן במתני׳ דכי האי גוונא אינו צריך שאלה ה״מ באומר שאם לא מפני כן לא היה מדירה אבל במעמיד דבריו ואמר אעפ״כ בדעתו היה שלא תהנה ממנו צריך שאלה והכא במעמיד מיירי ולפי פירושו נ״ל דכי קאמר חוץ מקונם אשתי משום דאיכא תרתי קאמר שלום ביתו ועוד דהוו כעין נדרי שגגות אבל הוא ז״ל אומר אפי׳ נמצא שגנבה נשאל ומתירים לו משום שלום ביתו וכי נקט נמצא שלא גנבה לישנא דמתני׳ (לקמן נדרים כה:) נקט ולאו דוקא ואינו נוח לי. אי נדרת במוהי לא מזדקיקנא לך – דמוהי כנוי לשבועה כדאיתא בפרקין קמא וס״ל לר׳ אסי דלכתחלה אין נזקקין לשבועה.
באלהי ישראל מזדקיקנא לך – בתמיה ואיכא דגרסי אי נדרת במוהי מזדקיקנא לך כלומר דס״ל דלשבועה גרידא נזקקין אבל כיון שהזכיר השם חמיר טפי ואין נזקקין. רב יוסף [אמאי] אמר מרי כולא – דהוה ס״ד דרב יוסף אשבע עליה דרב כהנא דלא ליכול.
ה״ק [לא] מרי כולא קאמרת – בתמיה.
לא טעימת – דאין נזקקין. אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא פותחין בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל – פירוש פותחין בחרטה בין בנדר בין בשבועה ונזקקין נמי לכתחלה לאלהי ישראל ולא שנא נקט חפצא בידיה או לא נקיט חפצא ואפילו כי נקיט חפצא נזקקין דלא חמיר נקט חפצא אלא לענין שבועת הדיינין לאיומי עליה אבל עיקר שבועה בשם או בכנוי הוא ואע״ג דאמר גאון מאן דאשתבע בספר תורה או בעשרת הדברות אין לו הפרה עולמית ליתא למילתא כלל הדין הוא דינא דגמרא דאפילו לשבועות נזקקים ופותחים בחרטה ואין צריך לומר לנדרים אבל רבינו האי גאון ז״ל החמיר בנדרים שלא לפתוח בחרטה ואמר דאנן השתא אי עבדינן קרוב לדרב אסי עבדינן דאמר אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים כלומר בפתח אבל בחרטה לא והחמיר עוד בשבועות ואמר דלא מזדקקינן בהו כלל אלא כד מתרמיא מילתא דאית בה תקנתא או מצוה כגון עשיית שלום בין איש לאשתו וכגון שלמא דצבורא דכנישתא וכדומין לאלו מזדקקינן במילי דמוכחן וברירן קרוב לדרב אסי אבל פתח כי ההוא דאתא לקמיה דרב וכדר״ש ב״ר וכר׳ ישמעאל בר׳ יוסי וכדביתהו דאביי וכי ההוא דאתא לקמיה דר״א וכיוצא בה לא עבדינן אבל הרב הנשיא אל ברגלוני ז״ל כתב בשם מר יהודאי גאון ז״ל שהחמיר עוד בנדרים והשוה אותן לשבועות שלא להתיר אותם אפי׳ בפתח אלא לדבר מצוה שמתירין אותם בפתח ולא בחרטה וכתב עוד דדוקא בהתרת חכם החמירו אבל בהפרת בעל לא החמירו דבעל מיפר ביום שמעו בין בנדר בין בשבועה עד כאן דברי הרב הנשיא ז״ל. נדרת אדעתא דהכי – האי דלא פתח ליה בחרטה אע״פ דרב נחמן גופיה פסיק הלכתא דפותחים בחרטה לפי שרב נחמן היה מכיר בדרב ספרא דלא אתא לקמיה אלא כדי שימצא לו פתח שהיה מחמיר על עצמו שלא להיות ניתר בחרטה וי״מ שאותו נדר היה כעין דבר מצוה כגון שנדר להתענות זמן ידוע והתענה מקצת אותו זמן ואילו היה מתחרט על עיקר הנדר יאבד שכר תעניותיו שהתענה אם היה תוהא על הראשונות לפיכך לא היה מתחרט.
זיל לקילעך – לכניסת ביתך וכדאמרינן אקילעא דבי ריש גלותא. פתח פיתחא לנפשיה – לא שיתיר רב סחורה לעצמו דהא קי״ל לא יחל דברו הוא אינו מיחל אלא שמצא פתח שהיה יכול להיות ניתר בו.
כל שהיא תפארת לעושיה – שהיא מצד עצמה משובחת עד שהיא תפארת לאדם העושה אותה ותפארת לו מן האדם שהכל מקלסין אותו בה והא רתח רב נחמן כלומר לא נדרתי על דעת שיכעוס רב נחמן שלא תהא דרך ישרה שאכעיס אותו וכי האי גוונא לא מיקרי נולד דשכיח דלירתח גברא רבה כרב נחמן על מי שנדר נדר חזק כל כך אדעתא דכל הני מילי.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
אין אלהים כל מזמותיו – ששכינה אינה חשובה כנגדו.
שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח – אלמא דכועס הוי כסיל.
וכסיל יפרוש אולת – אלמא מוסיף טפשות. לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע – שעיקרן של שאר נביאים לא היה אלא להוכיח ישראל על עבירות שבידם ואלמלא (לא) חטאו לא הוצרכו לתוכחה.
מפני שערכה של ארץ ישראל היא – שבספר יהושע מפורשות עיירות שבארץ ישראל והנחלות אשר נחלו ולפיכך אפילו לא חטאו היו צריכין ספר יהושע.
שנאמר כי ברוב חכמה רב כעס – ברוב דברי חכמות הנביאים יש סימן לרוב כעס שהכעיסו ישראל להקדוש ברוך הוא. אמר ר׳ אסי אין נזקקין לאלהי ישראל – הייתי סבור לומר דאע״ג דאסיקנא לקמן (נדרים דף כח.) דב״ש וב״ה פליגי אם יש שאלה בשבועה או לא וקיימא לן כב״ה דאמרי יש שאלה ר׳ אסי ה״ק נהי דיש שאלה מיהו לכתחלה אין נזקקין אלא בקונם אשתי נהנית משום שלום ביתו ואינו נוח לי דב״ש ודאי מדרבנן בעלמא קאמרי דהא לא יחל דברו דמיניה דרשינן אבל אחרים מוחלין לו (לאו) אהשבע שבועה נמי קאי וב״ה אמרי דאפי׳ מדרבנן וא״כ קם ליה ר׳ אסי כבית שמאי אלא ר׳ אסי לית ליה ההיא אוקימתא דלקמן דביש שאלה פליגי א״נ ס״ל דלב״ש אין שאלה מדרבנן דאפילו התירוהו אינו מותר ולב״ה יש שאלה ואם התירוהו מותר מיהו לכתחלה אין נזקקין. זה נ״ל.
חוץ מקונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה – כך היא הגרסא ברוב הנסחאות ואיכא מאן דאמר דטעותא היא דאי נודע שלא הכתו ושלא גנבה היכי קאמר חוץ מקונם אשתי והא נדרי שגגות הוא ואסיקנא לעיל דאינו צריך שאלה לחכם ואמרינן לקמן כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרות אבל הרשב״א ז״ל כתב דאפשר דגרסי׳ ליה וכי תנן במתני׳ דכי האי גוונא אינו צריך שאלה ה״מ באומר שאם לא מפני כן לא היה מדירה אבל במעמיד דבריו ואמר אעפ״כ בדעתו היה שלא תהנה ממנו צריך שאלה והכא במעמיד מיירי ולפי פירושו נ״ל דכי קאמר חוץ מקונם אשתי משום דאיכא תרתי קאמר שלום ביתו ועוד דהוו כעין נדרי שגגות אבל הוא ז״ל אומר אפי׳ נמצא שגנבה נשאל ומתירים לו משום שלום ביתו וכי נקט נמצא שלא גנבה לישנא דמתני׳ (לקמן נדרים כה:) נקט ולאו דוקא ואינו נוח לי. אי נדרת במוהי לא מזדקיקנא לך – דמוהי כנוי לשבועה כדאיתא בפרקין קמא וס״ל לר׳ אסי דלכתחלה אין נזקקין לשבועה.
באלהי ישראל מזדקיקנא לך – בתמיה ואיכא דגרסי אי נדרת במוהי מזדקיקנא לך כלומר דס״ל דלשבועה גרידא נזקקין אבל כיון שהזכיר השם חמיר טפי ואין נזקקין. רב יוסף [אמאי] אמר מרי כולא – דהוה ס״ד דרב יוסף אשבע עליה דרב כהנא דלא ליכול.
ה״ק [לא] מרי כולא קאמרת – בתמיה.
לא טעימת – דאין נזקקין. אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא פותחין בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל – פירוש פותחין בחרטה בין בנדר בין בשבועה ונזקקין נמי לכתחלה לאלהי ישראל ולא שנא נקט חפצא בידיה או לא נקיט חפצא ואפילו כי נקיט חפצא נזקקין דלא חמיר נקט חפצא אלא לענין שבועת הדיינין לאיומי עליה אבל עיקר שבועה בשם או בכנוי הוא ואע״ג דאמר גאון מאן דאשתבע בספר תורה או בעשרת הדברות אין לו הפרה עולמית ליתא למילתא כלל הדין הוא דינא דגמרא דאפילו לשבועות נזקקים ופותחים בחרטה ואין צריך לומר לנדרים אבל רבינו האי גאון ז״ל החמיר בנדרים שלא לפתוח בחרטה ואמר דאנן השתא אי עבדינן קרוב לדרב אסי עבדינן דאמר אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים כלומר בפתח אבל בחרטה לא והחמיר עוד בשבועות ואמר דלא מזדקקינן בהו כלל אלא כד מתרמיא מילתא דאית בה תקנתא או מצוה כגון עשיית שלום בין איש לאשתו וכגון שלמא דצבורא דכנישתא וכדומין לאלו מזדקקינן במילי דמוכחן וברירן קרוב לדרב אסי אבל פתח כי ההוא דאתא לקמיה דרב וכדר״ש ב״ר וכר׳ ישמעאל בר׳ יוסי וכדביתהו דאביי וכי ההוא דאתא לקמיה דר״א וכיוצא בה לא עבדינן אבל הרב הנשיא אל ברגלוני ז״ל כתב בשם מר יהודאי גאון ז״ל שהחמיר עוד בנדרים והשוה אותן לשבועות שלא להתיר אותם אפי׳ בפתח אלא לדבר מצוה שמתירין אותם בפתח ולא בחרטה וכתב עוד דדוקא בהתרת חכם החמירו אבל בהפרת בעל לא החמירו דבעל מיפר ביום שמעו בין בנדר בין בשבועה עד כאן דברי הרב הנשיא ז״ל. נדרת אדעתא דהכי – האי דלא פתח ליה בחרטה אע״פ דרב נחמן גופיה פסיק הלכתא דפותחים בחרטה לפי שרב נחמן היה מכיר בדרב ספרא דלא אתא לקמיה אלא כדי שימצא לו פתח שהיה מחמיר על עצמו שלא להיות ניתר בחרטה וי״מ שאותו נדר היה כעין דבר מצוה כגון שנדר להתענות זמן ידוע והתענה מקצת אותו זמן ואילו היה מתחרט על עיקר הנדר יאבד שכר תעניותיו שהתענה אם היה תוהא על הראשונות לפיכך לא היה מתחרט.
זיל לקילעך – לכניסת ביתך וכדאמרינן אקילעא דבי ריש גלותא. פתח פיתחא לנפשיה – לא שיתיר רב סחורה לעצמו דהא קי״ל לא יחל דברו הוא אינו מיחל אלא שמצא פתח שהיה יכול להיות ניתר בו.
כל שהיא תפארת לעושיה – שהיא מצד עצמה משובחת עד שהיא תפארת לאדם העושה אותה ותפארת לו מן האדם שהכל מקלסין אותו בה והא רתח רב נחמן כלומר לא נדרתי על דעת שיכעוס רב נחמן שלא תהא דרך ישרה שאכעיס אותו וכי האי גוונא לא מיקרי נולד דשכיח דלירתח גברא רבה כרב נחמן על מי שנדר נדר חזק כל כך אדעתא דכל הני מילי.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush