גמרא
פירוש
נֶאֱמָן לִנְדָרִים וְלַחֲרָמִים וּלְהֶקְדֵּשׁוֹת וְלַעֲרָכִים אֲבָל לֹא לְמַכּוֹת וְלָעוֹנָשִׁין.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הא דאמרינן בנישואין הימניה רחמנא לאב בשבויה לא הימניה – ק״ל ונהי דלא מפרש ביה קרא נאמנות מכל מקום נהמניה במיגו לגבי כהונה ואפילו לתרומה נמי מיגו דמצי למימר קדשתיה בביאה לאיש פלוני ממזר ליהמניה הכא דהא ואת בתי נתתי כל נתינות במשמע ולכלהו גברי משמע, וי״ל דילמא לא משמע1 אלאא איסור נשואין אבל פסול כהונה בנישואי איסור לא מהימןב בהו2 וכיון דליכא מיגו לפסלה לגמרי לא מהימן בשבויה לחצאיןג. אי נמי לא אמרינן מיגו להמני איש על אחרים במה שאינו בידו דעדות היא ואין בעדות דין מיגו דיכול למימר הכי כי אמר הכי מהימןד:
נימא מתני׳ דלא כר׳ נתן – פירוש אבל3 כרביה אפשר דאתיא מתני׳ וכי אמר ר׳ אינו נאמן לאסור לאו משום דאמר בשעת קדושין יש לי בנים או אין לי אחים אלא הוא הדין אפילו שתק בשעת קדושין, והא דנקט בשעת קדושין אמר יש לי בנים ואין לי אחים להודיעך כחו דר׳ נתן אמר דאי לא תימא הכי מתני׳ אמאן תרמייהו. משום האי טעמיה לא אמרינן בגמרא נימא מתני׳ רבי הוא ולא רבי נתן אלא אמרינן סתם נימא מתני׳ דלא כרבי נתן דכר׳ אפשר דאתיא ואפשר נמי דלא אתיא כותיה:מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א ע״פ כת״י. ובנדפס: ליה.
ב בטעם שאין האב נאמן שמסרה לביאת איסור. בחידושי ר׳ מאיר שמחה ביאר שהתורה האמינה לאב רק בדברים שבתו אינה יכולה לדעת מהם, כגון קידושין שיכול לקדשה בלא ידיעתה שהאמינתו תורה כדי שתפרוש מן האיסור, אבל ביאת איסור שאינו שייך בלא ידיעתה לא האמינתו תורה. ובחזו״א אה״ע סי׳ מט כתב שאב נאמן לגבי גוף הקידושין לעשותה אשת איש אך אינו נאמן לגבי הביאה, ואיסור אשת איש נובע מגוף הקידושין, אך פסול תרומה וכהונה נובע מהביאה ועל זה אינו נאמן.
ג לפי החזו״א מובן דברי רבינו, שהוקשה לו שכיון שנאמן לומר שקדשה בביאה לממזר לגבי לאסרה אכולי עלמא, אף שאינו נאמן לפוסלה לתרומה ולכהונה אך נאמן לאסרה אכולי עלמא משום אשת איש, ואם כן גם כשאומר נשבית ופדיתיה יהיה נאמן לאסרה לינשא לכהן על כל פנים במיגו שיכול לאסרה כשאומר קדשתיה לממזר, ועל זה תירץ שכיון שרוצה לפוסלה גם לתרומה וגם לכהונה על ידי שאומר נשבית ופדיתיה ועל פסול תרומה אין לו מיגו, אינו נאמן גם לאסרה לינשא. אבל לפי ר׳ מאיר שמחה צריך לומר כמו שפירש רא״ז שבאומר קדשה לפלוני ממזר היה נאמן גם לאוסרה לכהונה כיון שעכשיו בטענתו רוצה לאסרה רק לכהונה ובטענת המיגו יאסרה על כל העולם אין זה מיגו. והיינו שהוי כמיגו לחצי טענה.
ד בקהילות יעקב כתובות סי׳ יט אות ב׳ כתב שמיגו שייך רק בבעל דין שנאמן בתורת טענה אבל אדם על אחרים אינו מדין טענה אלא מדין עדות, ובעדות לא שייך להאמין בתורת מיגו כי אם בתורת עדות.
ה ע״פ כת״י.
1 הגהת הגרא״ז: אלא.
2 הגהת הגרא״ז: ועוד, והכונה דאפילו אם נימא דממילא הי׳ נאמן גם לאיסור כהונה מ״מ כיון דאינו אומר עכשיו לאסרה אלא לכהונה לא מהימן למחצה ואם הי׳ אומר קדשתי׳ לפלוני ממזר שמת באמת לא הי׳ נאמן כיון דאין הגדה זו לענין איסור א״א.
3 הגהת הגרא״ז: כרבי.
הערות
Gemara
Peirush