גמרא
פירוש
דְּמוּחְזָק לַן בְּאַחֵי וְלָא מוּחְזָק לַן בִּבְנֵי דְּאָמְרִינַן מָה לִי לְשַׁקֵּר מַאי קָאָמַר לְמִיפְטְרַהּ מִיָּבָם מָצֵי אֲמַר פָּטַרְנָא לִךְ בְּגִיטָּא.
רַבִּי סָבַר מָה לִי לְשַׁקֵּר כִּי עֵדִים דָּמֵי וְאָתוּ עֵדִים עָקְרִי חֲזָקָה אוְרַבִּי נָתָן סָבַר מָה לִי לְשַׁקֵּר כִּי חֲזָקָה דָּמֵי לָא אתי חֲזָקָה וְעָקְרָה חֲזָקָה לִגְמָרֵי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ר׳ סבר מה לי לשקר כעדים דמי – פירוש לאו ממש כעדים דהא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן ואפילו במקום חזקה בעיא ולא איפשיטא בפרק קמא דבבא בתרא (ה׳:) ובפרק האשה בתרא ביבמות (קי״ד:) גבי החזיקה היא מלחמה בעולם ובמס׳ כתובות (י״ח:) נמי, אלא שאין כל מה לי לשקר במקום עדים שוין ולא כל החזקות שוות, והאי מה לי לשקר כיון שהוא בידו לגרשה נאמן אף לעקור חזקה זו מה שאין כן באותן הספקות שכתבתי שאין מה לשקר בידו לעשותו אלא שהיה יכול לומר טענה אחרת שהוא נאמן עליה וזמנין דמערים וסבר שהיא נאמן על טענה זו יותר מחבירתהא, ורבי נתן סבר מה לי לשקר כחזקה דמי פירוש והוו להו שקולות ואלו שתק ולא חזר בו מתירין אותה לינשא שכל מי שאינו מוחזק באחים ולא בבנים אין אוסרים את אשתו אבל מאחר שחזר בו חוששין לה, וכבר מפורש בפירוש רש״י ז״ל. ור״ת ז״ל פירש אהא דאוקימנא דמוחזק לן באחים ולא מוחזק לן בבני לאו שאמר כלום בשעת מיתה, אלא הכי קתני מי שהיה מוחזק לן באחים ואמר בשעת קדושין אין לו אחים נאמן וכן מי שהיה מוחזק לנו כשאין לו בנים ואמר בשעת קדושין יש לי בנים נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור, כלומר אלו לא היה מוחזק לנו ואמר יש לי אחים לא היה נאמן. ורבי נתן אומר אף נאמן לאסור כלומר חוששין לחזקה ואוסרין אותה ולא מחמת נאמנותו כלל אלא כך הדין נותן ונאמן לאו דוקא שהרי לא אמר כלום. ומשמע דהא דקתני בברייתא בשעת מיתה אמר הכי קתני הוא אמר בשעת קדושין יש לו בנים ואנו היינו חוששין לשעת מיתתו שיש לו בנים ואעפ״י שאין לשון הברייתא מחוור (אפי׳)1 אףב בפרש״יג ז״ל יש לדקדק דכל מה שאדם נאמן עליו בשעה שאומר הדבר אעפ״י שחזר והכחיש דבורו נאמן. וכן מצינן בכל מקום שכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואע״ג דרבא קס״ד הכי משום שהיה סומך על שעת מיתה הוא לומר שאין אדם משקר בשעת מיתה ומכי אותביה אביי אידחיא לה מילתא לגמרי: מחלוקת בשתי כיתי בנות – כלומר משתי נשים אבל בכת אחת כלומר מאשה אחת לא מאי טעמא (מ״מ) ד אמצעית שמא אית לה ואפילו היה לו ד׳ בנות גדולה גדולה ממש וקטנה קטנה ממש וכל האמצעיות שמא אית להו ואפילו הן מאה. ודאקשינן אלא מעתה אמצעית שבכת שניה לישתרי אבבא דרישא אקשינן אבל אבבא דסיפא אמצעית שבכת ראשונה שריא דההיא שמא אית לה, אבל שבכת שניה אסורא כיון דקטנה היא יותר מכל אותן שבכת ראשונה קטנה קרו לה. ולהאי סברא דאביי דאמר כיה פליגי גבי פסח בלישנא בעלמא פליגי מר סבר עד קמי פסח ומר סבר עד דמפני משמע לא צריכין למימר איפוך, אלא משום דברייתא איפכא תניא הלכך מסתברא מתני׳ עדיפא. והלכתא כרבי יוסי דמתני׳ ואע״ג דבמסכת נדרים (ס״א:) לא מדכירינן אלא איפוך הך סוגיא דבתראי עדיפא ועוד דלחומרא היא ובזה סמכתי בתשלום ההלכות שלי שפסקתי כר׳ יוסיו אבל הר׳ משה פאסי ז״ל פסק כתריצתא דאיפוך:מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א וכ״כ הרשב״א והר״ן. אך התוס׳ בב״ב שם כתבו שאין כל החזקות שוות, וההיא דב״ב הוי חזקה מעלייתא. והשיטה כתב שכאן הוי חזקה של אותו אדם בלבד ושם הוי חזקה של כולם, שכאן הוא חזקה של דין שזקוקה ליבם, ושם החזקה של טבע העולם שאינם פורעים תוך זמנו. והריטב״א כתב שמועיל מה לי לשקר במקום חזקה משום שיש גם חזקה שאין אדם חוטא ולא לו, ועוד דמילתא דעבידא לאיגלויי, וגם שבסתם אשה עומדת בחזקת היתר לשוק במיתת הבעל עד שתאסר.
ב ע״פ כת״י. ובנדפס: לא אמר כלום.
ג ע״פ כת״י. וזה דיבור חדש שגם לרש״י קשה שכיון שבשעת קידושין היה נאמן אף שהכחיש דבריו אחר כך לא בטלה נאמנותו.
ד בכת״י אינו.
ה נוסף ע״פ כת״י.
ו בנדרי זריזין נדרים סא ע״ב הקשה על רבינו כיצד יפרש את ראית הגמרא מהברייתא שכתוב בה להיפך. ותירץ על פי הש״ך ביו״ד סי׳ ריז סק״א שכתב בשם רבינו ירוחם שאף שבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם, אבל אם נדר בלשון הקודש במקום שמדברים בלשון לעז שלא שייך ללכת בו אחר לשון בני אדם, הולכים אחר לשון התורה, וזה כוונת רבא שנחלקו מהי משמעות לשון עד פני הפסח בלשון בני אדם, שבלשון תורה כולם מודים שפירושו גם עד שיגיע וגם עד שיצא, והמשנה בנדרים מדברת כשנדר במקום שמדברים בלשון הקודש שהולכים בו אחר לשון בני אדם, ונחלקו ר׳ מאיר ור׳ יוסי מהי משמעו בלשון בני אדם, אך הברייתא מדברת כשנדר בלשון הקודש במקום שמדברים בלשון לעז, ותלוי במחלוקת אם אדם מכניס עצמו לספק או לא, ור׳ יוסי מיקל ור׳ מאיר מחמיר.
1 הגהת הגרא״ז: אבל.
הערות
Gemara
Peirush