Raah Beitzah 11a – רא"ה ביצה יא.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

דְּמִתְעַכַּל קִטְרַיְיהוּ.: ^אבְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן אֲסוּרִין.: לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לר׳לְרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר ר׳רַבִּי חֲנִינָא רוֹב וְקָרוֹב הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב. אָמַר אַבָּיֵי בְּדַף רָבָא אָמַר בִּשְׁנֵי קִנִּין זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ עָסְקִינַן וְלָא מִבַּעְיָא זִמֵּן בַּתַּחְתּוֹנָה וְלֹא זִמֵּן בָּעֶלְיוֹנָה וּמָצָא בַּתַּחְתּוֹנָה וְלֹא מָצָא בָּעֶלְיוֹנָה דַּאֲסִירָן דְּאָמְרִינַן הָנָךְ אֲזַלוּ לְעָלְמָא וְהָנָךְ אִשְׁתְּרַבּוֹבֵי אִשְׁתַּרְבּוּב וּנְחוּת. אֶלָּא אֲפִילּוּ זִמֵּן בָּעֶלְיוֹנָה וְלֹא זִמֵּן בַּתַּחְתּוֹנָה וּבָא וּמָצָא בָּעֶלְיוֹנָה וְלֹא מָצָא בַּתַּחְתּוֹנָה הָנָךְ נָמֵי אֲסִירִי דְּאָמְרִינַן הָנָךְ אֲזַלוּ לְעָלְמָא וְהָנָךְ סָרוֹכֵי סריך וּסְלִיקוּ.: ^בוְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵן הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין.: הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא בִּמְפוֹרָחִין אִיכָּא לְמֵימַר הָנָךְ אֲזַלוּ לְעָלְמָא וְהָנֵי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ. אֶלָּא ^גבְּמִדַּדִּין אִי דְּאִיכָּא קֵן בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה אִדַּדּוֹיֵי אִדַּדּוֹ וְאִי דְּלֵיכָּא קֵן בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה פְּשִׁיטָא דְּמוּתָּרִין דְּאָמַר מָר עוּקְבָא בַּר חָמָא ^דכׇּל הַמְדַדֶּה אֵין מְדַדֶּה יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה. ^הלְעוֹלָם דְּאִיכָּא קֵן בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּכְגוֹן דְּקָיְימָא בְּקֶרֶן זָוִית מַהוּ דְּתֵימָא אִדַּדּוֹיֵי אִדַּדּוֹ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן כׇּל הֵיכָא דְּמִדַּדֵּה וַהֲדַר חָזֵי לְקִנֵּיהּ מִדַּדֵּה וְאִי לָא לָא מִדַּדֵּה.: מתני׳מַתְנִיתִין: ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹטְלִים אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר ^ווב״הוּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ כְּזַיִת בָּשָׂר ^זוּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.: גמ׳גְּמָרָא: תָּנָא ^חוְשָׁוִין שֶׁאִם קִצֵּב עָלָיו בָּשָׂר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר אַבָּיֵי מַחֲלוֹקֶת בֶּעֱלִי אֲבָל בְּתָבְרָא גַּרְמֵי דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר פְּשִׁיטָא עֱלִי תְּנַן. מַהוּ דְּתֵימָא הוּא הַדִּין דאפי׳דַּאֲפִילּוּ תָּבְרָא גַּרְמֵי נָמֵי וְהַאי דְּקָתָנֵי עֱלִי לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דב״הדְּבֵית הִלֵּל דאפי׳דַּאֲפִילּוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לאיסור נָמֵי שָׁרוּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר אַבָּיֵי לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא אֲפִילּוּ תָּבְרָא גַּרְמֵי חַדְתִּי מַהוּ דְּתֵימָא מִמְּלֵךְ וְלָא תָּבַר עֲלַהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וב״שוּבֵית שַׁמַּאי לָא חָיְישִׁי לְאִמְּלוֹכֵי וְהָתַנְיָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין טַבָּח וְסַכִּין אֵצֶל בְּהֵמָה וְלֹא בְּהֵמָה אֵצֶל טַבָּח וְסַכִּין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ^טמוֹלִיכִין זֶה אֵצֶל זֶה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין תַּבְלִין וּמָדוֹךְ אֵצֶל מְדוֹכָה וְלֹא מְדוֹכָה אֵצֶל תַּבְלִין וּמָדוֹךְ וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ^ימוֹלִיכִין זֶה אֵצֶל זֶה. הָכִי הַשְׁתָּא בִּשְׁלָמָא בְּהֵמָה אָתֵי לְאִמְּלוֹכֵי דְּאָמַר נִשְׁבֹּק הַאי בְּהֵמָה כְּחוּשָׁה וּמַיְיתֵינָא בְּהֵמָה אַחֲרִיתִי דְּשַׁמִּינָה מִינַּהּ קְדֵרָה נָמֵי אָתֵי לְאִימְּלוֹכֵי דְּאָמַר נִשְׁבֹּק הַאי קְדֵרָה דְּבָעֲיָא תַּבְלִין וּמַיְיתֵינָא אַחֲרִיתִי דְּלָא בָּעֲיָא תַּבְלִין הָכָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר מִמְּלֵךְ וְלָא תָּבַר כֵּיוָן דְּשַׁחְטַהּ לִתְבִירָא קָיְימָא.: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר.: תָּנָא ^כוְשָׁוִין שֶׁמּוֹלְחִין עָלָיו בָּשָׂר לְצָלִי אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְצָלִי אֲבָל לִקְדֵרָה לֹא. פְּשִׁיטָא לְצָלִי תְּנַן הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן ^לדאפי׳דַּאֲפִילּוּ לְצָלִי כְּעֵין קְדֵרָה אָסוּר. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ^מאֵין מוֹלְחִין אֶת הַחֲלָבִים וְאֵין מְהַפְּכִין בָּהֶן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲמַרוּ שׁוֹטְחָן בָּרוּחַ ע״געַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת. אָמַר רַב מַתְנָה הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב מַתְנָה ^נאֵין הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִצְטְרִיךְ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּיָחִיד. אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר אֵין הֲלָכָה פְּשִׁיטָא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים מַהוּ דְּתֵימָא מִסְתַּבַּר טַעְמֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ מִמְּנַע וְלָא שָׁחֵיט קָא מַשְׁמַע לַן. ומ״שוּמַאי שְׁנָא מֵעוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ב׳:ו׳
טור אורח חיים תצ״ז:י״ד
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ז:י״ד

^ב רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ב׳:ו׳
טור אורח חיים תצ״ז:י״ד
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ז:י״ד

^ג רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ב׳:ו׳
טור אורח חיים תצ״ז:י״ד
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ז:י״ד

^ד רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ב׳:ו׳
רמב״ם הלכות גזילה ואבידה ט״ו:י״ח
טור אורח חיים תצ״ז:י״ד
טור חושן משפט ר״ס:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ז:י״ד
שולחן ערוך חושן משפט ר״ס:ח׳

^ה רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ב׳:ו׳
טור אורח חיים תצ״ז:י״ד
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ז:י״ד

^ו טור אורח חיים תצ״ט:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ט:ה׳

^ז רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ג׳:ד׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תצ״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ט:ג׳

^ח טור אורח חיים תצ״ט:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ט:ה׳

^ט טור אורח חיים תצ״ח:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ח:ב׳

^י טור אורח חיים תק״ד:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״ד:ב׳

^כ רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ג׳:ד׳
טור אורח חיים תצ״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ט:ג׳

^ל רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ג׳:ד׳
טור אורח חיים תצ״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ט:ג׳

^מ רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ג׳:ה׳
טור אורח חיים תצ״ט:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ט:ד׳

^נ רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ג׳:ה׳
טור אורח חיים תצ״ט:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ט:ד׳

E/ע

הערותNotes

בתוך הקן ומצא לפני הקן הרי אלו אסורין לימא מסייע ליה לר׳ חנינא דאמר ר׳ חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב אמר אביי בדף – פירוש: לפני הקן יש דף ורגילין כל יוני השובך שם ותו ליכא קרוב. רבא אמר הכא בשני קינין עסקינן זו למעלה מזו ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה ומצא בתחתונה ולא מצא בעליונה דאסיר דאמרינן הני אזלו לעלמא והני אחריני נינהו דאישתרבובי אשתרבוב ונחות אלא אפילו זימן בעליונה ולא זימן בתחתונה ובא ומצא בעליונה ולא מצא בתחתונה אסירי דאמרינן הני אזלו לעלמא והני מיסרך סרוך וסליקו – פירוש: לאו דמתוכח הכי ממתניתין אלא משום דסבירא ליה דאי בקמייתא דהיינו זימן בתחתונה פשיטא מילתא נקוט לה בהא ונקיט לה כאלו היא במתניתין. ובנוסחי טובא לא כתיב ולא מיבעיא קאמר אלא ולא מיבעיא זימן בתחתונה ומלתא דרבה בלחוד היא ואין צריך. אלא אפילו בנוסחי דכתוב בהו לא מיבעיא קאמר לאו דמוכח לה במתניתין כלל אלא מילתא דרבא היא ונקיט לישניה אגב אורחיה כאלו היא במתניתין והכא בהני תרתי אסיר דליכא רוב ולא קרוב אלא ספיקא. ואם אין שם אלא היא הרי אלו מותרין. היכי דאמי אי במפרחי הני אזלו לעלמא והני אחריני נינהו – וכיון דמפריחי הוה ליה כודאי. ותו אפילו הוה ליה ספיקא בדבר שיש לו מתירין ולחומרא כדאיתא לעיל. ה״ה דקשיא אם כן מחוסרי צידה נינהו. אלא במידדין היכי דאמי וכו׳ עד איחזי לקיניה מידדי ואי לא לא מידדי. מתניתין. בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר ובית הלל מתירין – ודאי דעלי דבר שמלאכתו לאסור הוא, וכדאמרינן לקמן אין עושין טיסני ואין כותשין במכתש ולפום חד לישנא דכל הכלים טעמא דבית שמאי אף על גב דלכל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו מותר הכא אסור משום דמיחד להו מקום והוה ליה מוקצה מחמת חסרון כיס. ובית הלל שרו משום שמחת יום טוב. ומיהו לאו דשרו בכל שהו משום שמחת יום טוב אלא הכא דקיל להו איסורא דאיכא תורת כלי עליה וכדאמרינן לעיל ואמרי עלה דמנא ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו מהאי טעמא דאמרן. ולפום אידך לישנא דשבת ודאי טעמייהו דבית שמאי משום טירחא יתירה ועובדין דחול ובית שמאי דא טעמייהו ובית הלל קולא להו דא ושרו משום שמחת יום טוב והא דתניא ושוין שאם קיצב עליו בשר שאסור לטלטלו היינו מחמה לצל כלומר שלא לצורך גופו וצורך מקומו. אמר אביי מחלוקת בעלי אבל בתברא גרמי דברי הכל מותר – דעלי כיון שמלאכתו לאסור חיישינן ליה לבית שמאי לאסור אף בצורך גופו משום טירחא יתירה ועובדין דחול, אבל בתברי גרמי דמלאכתו להיתר דברי הכל מותר ואפילו בית שמאי מודו. ואף על גב דאיכא טירחא יתירה נמי בהא דכלי גדול הוא וטרחו מרובה אפילו הכי כיון דמלאכתו להיתר מותר. פשיטא עלי תנן – ואי לאו לאפוקי תברא גרמי בעתיקא מיחת אלא עלי דנקט למאי. מהו דתימא הוא הדין אפילו תברא גרמי והאי דקתני עלי להודיעך כחן דבית הלל דאפילו דבר שמלאכתו לאיסור נמי שרו קא משמע לן – להא דלא נקט דאף על גב דמוקצה מחמת חסרון כיס נמי שרו משום דנקט האי דסליק לתרי לישני דאמרינן לעיל דאיתמרן בשבת ותו דנקט נמי עיקר דמוקצה מחמת חסרון כיס לא מיתסר בכלים בדבר שמלאכתו להיתר בשבת או ביום טוב. איכא דאמרי – פירוש: אמאי דמתמהינן לעיל פשיטא. אמר אביי לא נצרכה דאפילו תברא גרמי חדתי – ואלו ממתניתין לא שמעינן אלא לעתיקא מיחת. מהו דתימא מימלך ולא תבר כלל – כלומר משום דחייס עלה דעביד דפקען כשהן חדשים עד שיתיישבו יפה וכיון שכן דאיכא למיחש להמלכה לא חשיב דבר שמלאכתו להיתר ואסרי ביה בית שמאי ובית הלל שרו בהא משום שמחת יום טוב קא משמע לן דלא חיישינן להמלכה וחשיב שפיר לדברי הכל דבר שמלאכתו להיתר ונפקא לן מינה דמותר אפילו שלא לצורך. ובית שמאי לא חיישי לאימלוכי והתניא בית שמאי אומרים אין מוליכין טבח וסכין – פירוש: משום הולכת סכין. אצל בהמה ואין מוליכין בהמה אצל טבח וסכין ובית הלל אומרים מוליכין זה אצל זה – ואינו חושש דלא חיישינן להמלוכי והולכת בהמה אף על גב דדבר דאיפשר הוא מאתמל וכדמוכח בשבת פרק מילה הכא כיון דהותרה לגמרי יום טוב אצל אוכל נפש הוצאה באוכל נפש, אוכל נפש גרמיה חשיבי כלש ואופה ומבשל. וכן סכין אוכל נפש חשיב ולא מכשירין אבל הוצאה נאסרה בשבת לצורך מילה אבל ביום טוב מדין מתוך שריא לבית הלל. בית שמאי אומרין אין מוליכין תבלין וכו׳ עד אבל הכא מאי איכא למימר מימליך ולא תבר כיון דשחוטה לתבירה קימא – מיהא שמעינן דחשש המלכה דלעיל היו ודלא תבר כלל אבל לאו למימרא דלא תבר בהא אלא במילתא אחריתי דאם כן לא תריצנא מידי ומכל מקום האי דלא חיישינן להכי משום דבתברא גרמי עדיף ליה והוא בכלל המלכה דלא תבר כלל. וכי תימא והא זימנין דאית ליה תברא גרמי ישן התם מיהת ליסתר ליה ליעביד בחדש משום טירחא יתירה ועובדין דחול דילמא מימליך ותביר בישן דדא שכיח דהא מעלי ליה האי בהאי ואישתכח דעבד טרחא יתירה ועובדין דחול בכדי ליתא כיון דבדלית ליה אלא חדש לא חיישינן להמלכה חשיב שפיר דבר שמלאכתו להיתר ומותר לעולם. מתניתין. בית שמאי אומרים אין נותנין את העור לפני הדורסן ולא יגביהנו אלא אם כן יש עליו בשר – פירוש: תרתי קתני חדא דטלטול עור בלא בשר אסור ועוד דאפי׳ בשעת הפשט בעור שתופס בו אסור ליתן אותו לפני הדורסן משום מראית העין ובית הלל מתירין משום דחזי למיזגא עליה ועל ידי הדחק. ומיהו שפיר לא חזי כל כמה דלא יבש כדמוכח בשבת ובית שמאי לא חשיב להו דא. תנא ושוין ומולחין בשר לצלי – פירוש: דלא חשיב תיקון דדבר מועט הוא. אמר אביי לא שאנו אלא לצלי אבל לקדרה לא פשיטא לצלי תנן הא קא משמע לן דאפילו לצלי כעין קדרה אסור – כלומר לתת עליו מלח כעין קדרה אלא שמשהא אותו זמן מועט כדכתיבנא בחולין בס״ד והאי דאיתמר הכא לאו לענין צלי דמדינא לא בעי מליחה כלל אלא לאורחא דאינשי קאמרינן. תנו רבנן אין מולחין החלבים ואין מהפכין בהם משום ר׳ יהושע אמרו שוטחין אותן ברוח על גבי יתידות – פירוש: בשעה שנוטלין אותן הא לאו הכי אסור לטלטלן. אמר רב מתנה הלכה כר׳ יהושע ואיכא דאמרי אמר רב מתנה אין הלכה כר׳ יהושע בשלמא למאן דאמר וכו׳ עד מה לי משטחינהו מה לי ממלחינהו – ונתינת עור לפני הדורסן הוא דמדמינן כשטיחת חלבים אבל טלטולו לא דעור שאני דחזי קצת למיזגא עליה.מהדורת על־התורה (בהכנה) המבוססת על כתב יד בהמ"ל 8728 (ברשותה האדיבה של ספריית בית המדרש ללימודי יהדות)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון