גמרא
פירוש
אֲבָל בְּיוֹם טוֹב אָסוּר דְּזִימְנִין דְּמִשְׁתַּכְחִי שְׁמֵנִים כְּחוּשִׁים וּכְחוּשִׁים שְׁמֵנִים וְקָמְטַלְטֵל מִידֵּי דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ אִי נָמֵי זִימְנִין דְּמִשְׁתַּכְחִי כֻּלְּהוּ כְּחוּשִׁים וְשָׁבֵיק לְהוּ וְאָתֵי לְאִמְּנוֹעֵי מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אבל ביום טוב1 זימנין דמנח כחושין ושקיל שמנים ומטלטל מידי דלא חזי ליה ביום טוב. אי נמי משתכחי כולהו כחושין ואתי לאימנועי משמחת יום טוב – 2[תמיהא לי: מאי שנא מתרנגולות שבביתו דלא חיישינן להכי. ומסתבר לי דודאי משום האי חששא דמשתכחו כולהו כחושין לא הצריכו חז״ל לאדם לומר כלום מערב יום טוב ולא ליחד מה יאכל ביום טוב. אלא שאני גבי יונים שבשובך דמסתמא מוקצין לישב שובכו ולהרבות ביונים, ולא סגיא ליה בלאו הכי. וכיון דלאו סגיא ליה בלאו דאמר מידי, אצרכוה{ו} לתרוצי לישניה ולמימר זה וזה אני נוטל למחר, דמהני אכולה מילתא להכין ודאי שמחת יום טוב. ואידך טעמא נמי זימנין דמשתכחי קצת כחושין ושביק לו ואשתכח בלטלטל ביום טוב מידי דלא חזי, ליכא למימר אלא ביונים דמאי דשביק מסתמא מוקצה לישב שובכו, ואישתכח דטלטל מאי דמוקצה. מה שאין כן בדבר המוכן כולו כגון בהמות שלו שברשותו או עופות שברשותו העומדין לאכילה שאפילו מטלטל ומניח כל היום כולו אין כאן איסור, דבהיתירא קא עסיק. והינו דאמרינן לקמן (בבלי ביצה כ״ה.) דחיה שבפרדס אינה צריכה זימון לענין עפרים.] מתניתין. זימן שחורים ומצא לבנים, לבנים ומצא שחורים, שנים ומצא שלשה אסורין. שלשה ומצא שנים מותרין. בתוך הקן ומצא לפני הקן הרי אלו אסורין. ואם אין שם אלא הם הרי אלו מותרין. פשיטא. אמר רבה הכא במאי עסקינן כגון דזימן שחורים ולבנים והשכים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים. מהו דתימא תניא איתפוכי איתפוך, קא משמע לן דהנך אזלו לעלמא והני מעלמא אתו – לאו דוקא מעלמא אלא לישנא דלעיל נקיט דאמרינן אזלו לעלמא אלא הוא הדין לאחריני דשובך גופיה. מסייע ליה לרב חיננא.3 רוב וקרוב הלך אחר הרוב – ואף על גב דלפני הקן קרוב לאלו שבתוך הקן. איכא דאמרי לימא מסייע ליה לרב חיננא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב – ולהכי חיישי לשאר יונים שבשובך עצמו דרובא. כדאמר אביי בדף, הכא נמי בדף – פירוש: דף יש לפני הקן לכל יוני השובך רגילים לנוח שם תדיר הילכך לא מיקרי הני דבתוך הקן קרוב טפי מאידך שאף הן תדיר באותו דף. שנים ומצא שלשה הרי אלו אסורין מה נפשך אי אחריני נינהו כולהו אסירי אי לאו אחריני נינהו הא איכא חד מעלמא דמערב בהו. שלשה ומצא שנים מאי טעמא הני אינהו נינהו וחד מיניהו אזל ליה לעלמא. לימא מתניתין רבי היא ולא רבנן דתניא הניח מנה ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה דברי רבי, וחכמים אומרים הכל חולין. הניח מאתים ומצא מנה, מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי, וחכמים אומרים הכל חולין. אפילו תימא רבנן הא איתמר עלה ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דאמרי תרויהו שאני גוזלות הואיל ועשויין לידדות – לימא דכיון דכן שייך שפיר חד מיניהו אזל ליה לעלמא ואידך אחריני נינהו אבל במעות דלא ניידי אלא על ידי אחרים כיון דאיכא שינוי ודאי כולהו ניטלו ואלו אחרים נינהו. ולמה לי לשנויי עלה דהא הכי – כלומר היכי שוו בהאי תירוצא ר׳ אלעזר ור׳ יוחנן. והא איתמר עלה דההיא דר׳ יוחנן ור׳ אלעזר, חד אמר מחלוקת בכיס אחד אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל, וחד אמר מחלוקת בשני כיסין אבל בכיס אחד דברי הכל חולין. בשלמא למאן דאמר בשני כיסין מחלוקת, היינו דאיכא לשנויי, הכא שאני הואיל ועשויין לידדות. אבל למאן דאמר בכיס אחד מחלוקת אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל – גוזלין דעשויין לידות לא כל שכן. ולדידיה לא בעי שינויא כלל דשפיר אתיא. רב אשי אמר הכא בגוזלין מקושרין וכיסין מקושרין עסקינן – ומאי דאמרינן כגון בכיס אחד מחלוקת היינו כעין כיס אחד והיינו דמקושרין ובגוזלין מקושרין נמי והיינו טעמא כעין כיס אחד. והשתא ודאי קשיין אהדדי ולהכי בעינן למימר טעמא דגוזלין מנתחי אהדדי ולהכי שארי וכיסין לא מנתחי ולהכי אסור. להאי תירוצא דרב אשי סלקא שפיר מאי דאיצטריכו ר״א ור״י תרוייהו לתירוצה דהפרשה איכא בין גוזלות לכיסין. {ורבי}4 אמר לך כיסין נמי זימנין דמיתעכל קטריהו – ותימא מאי דאמר בכיס אחד מחלוקת מאי דוחקיה לאוקמה בשני כיסין קשורין דכעין כיס אחד ולא בכיס אחד דוקא. ותו מתניתין מאי איריא דשמעי לה בגוזלות מקושרין ותיקשי ליה ובעינן לתרוצה ולא משמע לן בגוזלות שאין מקושרין ולא תיקשי לן דהא פשיטא כיון דלאו מקושרין דעשויין לדדות איכא למימר משום דמשמע ליה אי בכיס אחד דהא פשיטא ותו היכי שייכא פלוגתא בהאי מילתא. ואידך נמי קאמרינן בגוזלין מקושרין מהאי טעמא נמי דאין מקושרין פשיטא מילתא בגוזלות דשלשה ומצא שנים דמותרין דחד מיניהו אזל ליה הואיל ובעלי חיים מדדי מנפשיהו. ובכלה שמעתין בגוזלות איירינן דזוטרי ושייך בהו הכנה ותו לא מיחסרי צידה אבל בגדולים דלא שייך בהו הכנה דפרחי ואזלי ותו דמיחסרי צידה. ולמאן דאמר הכא בכיס אחד מחלוקת אבל בשני כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל הא דאמרינן התם בפסחים (בבלי פסחים י׳.) בהניח עשר ומצא תשע דפלוגתא דר׳ ורבנן אתיא בהניח בשק אחד אבל במפוזרות הרי לדברי הכל אין לחוש אלא לאחת. ולאידך לישנא נמי דאמרינן מחלוקת בשני כיסין אבל בכיס אחד חולין אתיא ההיא דוקא במפוזר אבל הניח בשק ודאי קמאי כולהו אזלו והני אחריני נינהו והתם לאו פרישי לה כלל ומדכרינן לה סתמא וסמכינן אהא אי במונחין בשק או במפוזרין ולא אתי למימר התם אלא בדכורי דינא דמניח עשר ומצא תשע שייך בפלוגתא דר׳ ורבנן.מהדורת על־התורה (בהכנה) המבוססת על כתב יד בהמ"ל 8728 (ברשותה האדיבה של ספריית בית המדרש ללימודי יהדות)
הערות
1 בכ״י בהמ״ל 8728 מופיעה כאן מלה שקשה לפענחה.
2 הקטע בסוגריים המרובעים מופיע בעמוד האחרון של כ״י בהמ״ל 8728 והוקדם לו: ״הא דאמרי׳ לעיל לב״ה דבעי למימר זה וזה אני נוטל למחר ופרישנא טעמ׳ משום דילמ׳ משכח מקצתן כחושין ושביק להו ואשתכח דטלטל מאי דלא חזי ליה. א״נ משכח כולהו כחושין ומימנע משום שמחת י״ט״.
3 כן בכ״י בהמ״ל 8728, וכן גם בהמשך. בעדי נוסח של הבבלי: ״חנינא״.
4 כן הושלם בדפוסים. בכ״י בהמ״ל 8728 חסר: ״ורבי״.
הערות
Gemara
Peirush