גמרא
פירוש
רִאשׁוֹנָה לָא מִשְׁתַּבַּשׁ מַאי רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה לִנְפִילָה וּמַאן דְּתָנֵי שְׁנִיָּה לָא מִשְׁתַּבַּשׁ מַאי שְׁנִיָּה שְׁנִיָּה לְנִשּׂוּאִין מִי לָא עָסְקִינַן דְּיִבֵּם כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
זה שביארנו באשת אחיו שלא היה בעולמו פירושו כל שלא נולד בשעת הזיקה ואפילו היתה אמו מעוברת ממנו וזה שהוצרכנו למעטו מן המקרא דכתיב כי ישבו אחים יחדו שהיתה להם ישיבה בעולם יחדו שאם תאמר אף בשלא היתה אמו מעוברת לא הוצרכה להביאה מן המקרא שהרי בסוף פרק יש מותרות (יבמות פ״ז:) אמרו ולא נעשה מתים כחיים מקל וחמר כלומר שאם היו לו בנים ומתו לאחר מיתתו שתחזור אשתו לדין מצות יבום והשיבו דרכיה דרכי נועם ואלו אתה מחזירה לאיסורה אחר שהותרה אין זה דרכי נועם ואף זו אם אתה מצריכה להמתין אם תתעבר חמותו ותלד ולאסרה אחר שהותרה אין זה דרכי נועם אלא שאפילו היתה חמותה מעוברת אינה צריכה להמתין ולידע אם תלד זכר שתזקק לו אם לאו שכל שלא היה בעולמו אינה מזדקקת לו כלל אע״פ שאמו מעוברת ממנו והוא שאמרו בתלמוד המערב (ירושלמי יבמות א׳:א׳) יחדו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו מה אנן אמרין מת בלא בנים ואין לו אח תהא אשתו אסורה לינשא שמא יוליד האב בן ותהא אשתו של זה זקוקה לו אפילו מתה אמו שמא ילך אביו וישא אשה אחרת ויוליד ותהא זקוקה לו אם כן יימר קרא ובן ואב אין לו אלא כינן קיימין כגון שמת והניח אמו מעוברת שמא תאמר צריכה להמתין לידע אם תלד ולד של קיימא אם לאו לפום כן צריך לומר יחדו הא מכל מקום כל שנולד בשעת הזיקה אפילו בן יומו אפילו יצא ראשו זוקק ליבום והוא הענין שנאמר בהגדה על אותן שתים נשים זונות שבאו לדין לפני שלמה שהרי כשצוה שלמה לגזור את הילד החי והשיבה האחת תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו היה ראוי לאחרת להשיב את שלי היא נותנת לי וכשאמרה גם לי גם לך גו׳ סכלות היה ופתיות שלה ומה היה מכיר שלמה בדבר זה ומה תועלת היה רואה לה בדבריה אלא ששתי נשים אלו כלה וחמותה היו ומתו בעליהן בלא בנים אחרים אלא אלו השנים ומת ילד זה של הכלה וכל שמת תוך שלשים נדון כנפל והרי היא זקוקה ליבום וכשמצאה עצמה צריכה להמתין לאותו ולד של חמותה ותתעגן י״ג שנים החליפה חי במת כדי לומר שבנה הוא ותפטר משני צדדין שהרי תאמר שיש לה בן ואין לה יבם וכשאמר שלמה גזרו את הילד החי שמחה מפני שנוח היה לה בכך כדי לינשא בהיתר והרגיש שלמה בענין זה והשאירו לחמותה: כל לענין יבום אין אחוה אלא מצד האב וכן הדין לענין נחלה אבל בעריות כל אחוה מן האם נידונת כאחוה מן האב לכל דבר כמו שביארנו: כל שנודע לנו בקבלה במקרא אחד שיש שם לדון גזירה שוה דנין אותה מכל תיבה הדומה לה בענין אע״פ שאינה דומה לה בלשון וכמו שאמרו ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה מה ביאה חולץ וקוצה וטח אף ביאה כו׳ וענין הדברים הוא שסדר המקראות בנגעי בתים מבולבל והוא שבשעה שהכהן בא לראות את הבית ומוצא הקירות שקערורות מסגיר שבעה ובא לו בשביעי אם כהה קולף מקום הנגע והבית טהור ואם פשה חולץ האבנים המנוגעות וקוצה העפר חוץ לעיר וטח כל הבית ומסגירו שבוע שני מצא בו נגע כשני גריסין נותץ לא מצא מטהרו בצפרים לא פשה בשבוע ראשון ולא כהה אלא עמד בעיניו מסגירו שבוע שני כהה מטהרו בצפרים פשה או עמד בעיניו לפי סדר המקראות היה לנו לומר שיתוץ אלא שאנו מדמין פשיון זה לפשה בראשון מדמיון שיבה לביאה נאמר בראשונה ושב הכהן ונאמר בזו ובא הכהן ואף בזו אינו נותץ אלא חולץ וקוצה וטח ומסגירו שלישית מצא בו כשני גריסין נותץ לא חזר בו מטהרו בצפרים ולפי דרכך למדת שדנין גזירה שוה מתיבות הדומות בענין אע״פ שאינן דומות בלשון ומכל מקום דוקא כל שאין לדונה בדומה לה יותר הא כל שיש לדונה בדומה יותר דנין אותה בדומה ולפי דרכך למדת שזה שאמרו (פסחים ס״ו.) אין דנין גזירה שוה אלא אם כן למדה מרבו אין סוף הענין אלא שידעו בקבלה שיש באותה תיבה דין גזירה שוה וכמו שהתבאר בראשון של קדושין (י״ז.) בענין מיכה מיכה: שומרת יבם שמתה אסור היבם באמה מפני שהלכה כדברי האומר יש זיקה ר״ל שזיקת היבום עושה אותה אצל היבם כעין ארוסה לאיסור קרובות מחמת זיקתו והילכך כשם שהארוסה שמתה אסור באמה מתורת חמותו כך יבם זה והוא הענין שאמרו (יבמות י״ח:) בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה ר״ל שהסכים עם אחיו ליבם והוא כונס את אחותה שאומרים לו המתין עד שיעשה אחיך מעשה ר״ל שיכנוס או יפטור כדי שתפקע הזיקה שכל זמן שהיא שומרת יבם הרי היא זקוקה אף לזה ואחותה אחות זקוקתו ומאחר שיש זיקה הרי היא כעין אחות אשתו: ולמדת שזה שאמרו יש זיקה לא סוף דבר באח אחד שעל כל פנים אין לה היתר אלא ממנו והרי היא דומה ככנוסה לו אלא אף בשני אחים שהיה לנו לומר שאין זיקה לא ליאסר אמה אחר מותה ולא ליאסר אחותה לאחד מהם שהרי אינה דומה לכנוסה שמאחר ששנים הם איתתא לבי תרי לא חזיא אין אומרים כן אלא אף בזו יש זיקה וכן לא סוף דבר מחיים כזו שקדש אחיו את אחותה או שקדש את אמה מחיים שנמצאת היבמה עכשו בת אשתו ונמצא שביטל מצות יבמין אלא אף לאחר מיתה כגון ליאסר אמה אחר מותה כמו שביארנו דזיקה בכדי לא פקעא ואין מיתה מפקיעתה אלא יבום או חליצה מפקיעתה למפרע: וכן למדת מדברינו שזה שביארנו ששומרת יבם שמתה אסור באמה כדין חמותו לא כחמותו לגמרי שהרי חמות גמורה אף לאחר מיתה בכרת ואין בה תפיסת קדושין אבל זו אינה חמות אלא כעין חמות ובדוגמא שלה אבל מכל מקום קדושין תופסין בה אפילו מחיים וכל שכן באחותה ואסור בביאתן באחותה מחיים ובאמה אף לאחר מיתה עד שיחלוץ אחד לזו או ייבם שחליצת אחד או יבום שלו מפקעת זיקה משאר אחים למפרע כאלו לא היתה זקוקה לו מעולם אלא שלזה שחלץ אסורות: אע״פ שדברים אלו שכתבנו בענין שומרת יבם שמתה מספיקים לנו בסוגית שמועה זו ולכל היוצא לנו ממנה לענין פסק מכל מקום מתוך שיש בביאור הסוגיא קצת בלבולין אצל הרבה מפרשים אני רואה להעירך בביאורה מעט דרך קצרה: והוא שאמרו אמר רב הונא אמר רב שומרת יבם שמתה מותר באמה אלמא קסבר אין זיקה ר״ל שאין זיקת היבמה עושה אותה כארוסה ליאסר חמותה אחר מיתה או שאר קרובות הנאסרות מחמת אישות אף לאחר מיתה ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה ופירשו גדולי הרבנים דהוא תנא קמא דבן בתירא והוא חוזר למה שאמרו (יבמות י׳:) שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה משום ר׳ יהודה בן בתירא אמרו אומרין לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה אלמא יש זיקה ליאסר הוא באחותה בחייה כדין אחות אשה עד שתפקע זיקתו מצד יבומו של אחיו ואמר שמואל הלכה כר׳ יהודה בן בתירא ומדקאמר הלכה מכלל דפליגי רבנן עליה ואין צורך לדחוק כל כך שהרי רבן גמליאל ור׳ מאיר אמרוה בפירוש בסוגיא זו כמו שיתבאר ותירץ אי אמר הכי הוה אמינא הני מילי בתרי כעין מחלוקתו של ר׳ יהודה בן בתירא דקאמר שקדש אחיו את אחותה קמ״ל דאפילו בחד והקשה ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה אפילו בחד ואף זו פירשו גדולי הרבנים שהוא ר׳ עקיבא והוא שנחלקו בנדרים פרק נערה המאורסה (נדרים ע״ד.) ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ עקיבא בשומרת יבם שנדרה שלדעת ר׳ אליעזר היבם מיפר ואפילו בשני יבמים מיפר אי זה שירצה ולר׳ יהושע דוקא ביבם אחד ולר׳ עקיבא אפילו ביבם אחד אינו מיפר ואפילו עשה בה מאמר ואמרו בגמרא בשלמא לר׳ עקיבא אין זיקה אלמא דר׳ עקיבא סבירא ליה אין זיקה אלא אפילו בחד ובתוספות מוחים בפירוש זה משום דמסקנא דשמעתא התם דר׳ עקיבא לאו משום זיקה אתי עלה אלא מפני שאין היבמה גמורה ליבם כארוסה לארוס וכדקאמר התם אי אתה מודה שאינה בסקילה כלומר אפילו תימא יש זיקה מכל מקום אינה גמורה לו ומתוך כך הם מפרשים דמאן דאמר אין זיקה אפילו בחד ר׳ מאיר או רבן גמליאל וכדאיתה בשמעתין ומכל מקום אומר אני שלא נדחה שם שלא יהא ר׳ עקיבא סובר אין זיקה דודאי עיקר טעמיה התם משום דאין זיקה אלא הכי קאמר אף לדידך דקסברת יש זיקה מי לא מודית דלאו אשה גמורה היא ואע״ג דהתם הלכה כר׳ עקיבא לדעת קצת מפרשים כמו שיתבאר בפרק ארבעה אחין (יבמות כ״ט:): והכא הלכתא יש זיקה כדוקייה ולא כטעמיה כדוקייה בהאי דקאמר מי לא מודית כו׳ ולא כטעמיה דקאמר אין זיקה ומשני אי אמר הכי הוה אמינא דאפילו מחיים אין זיקה ויהא מותר לקדש את אמה בחיי היבמה ותפקע מאליה מצות יבמין ליפטר אף בלא חליצה שהרי בת אשתו היא קמ״ל דוקא לאחר מיתה הוא שמותר לכתחלה אבל בחייה אסור דאע״ג דאין זיקה ושבדיעבד כך הוא מכל מקום אסור לבטל מצות יבמים לכתחלה אלא שבדיעבד מה שעשה עשוי דהא אף לדידן דפסקינן יש זיקה קדושין תופסין בה אלא שמכל מקום לסברא דיש זיקה לא מיפקע יבמה מחיוב חליצה כדכתיבנא ודקאמר אסור לבטל מצות יבמין פירשו בתוספות דאפילו לרבן גמליאל דאמר (יבמות ק״ט.) אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלה משום אחות אשה כמו שיתבאר דאלמא סבירא ליה מותר לבטל מצות יבמין התם הוא דביטול מצות יבמין ממילא קא אתי אבל לכתחלה אסור וכשתעיין במקומה בגמרא בפרק בית שמאי (יבמות ק״ט:) ובסוגיא דשמעתין הדברים מוכיחים דרבן גמליאל על כל פנים אמרה והא דקאמר הכא אסור ר׳ מאיר היא ומקשי ליה מדתנן יבמה שמתה מותר באחותה שהרי אף אחות אשתו לאחר מיתת אשתו מותרת הא באמה לא ומשני דהוא הדין אלא דמשום אשתו נקט לה דאיצטריך לאשמועינן באשתו שמתה שמותר באחותה דאיסור אחות אשה אינה אלא בחיי אשתו: ורב יהודה אמר שומרת יבם שמתה אסור באמה דיש זיקה ומקשי ליה ולימא הלכה כדברי האומר יש זיקה דהיינו ר׳ יהודה בן בתירא בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה ור׳ אליעזר ור׳ יהושע בשומרת יבם שנדרה שלר׳ אליעזר יפר אפילו בשנים ולר׳ יהושע בחד מיהא יפר אי אמר הכי ר״ל דלימא סתמא יש זיקה הוה אמינא דוקא בחד ואע״ג דהוה לן מסתמא לאחמורי מכל מקום הואיל ובחד הוא טעמא דמיסתבר הוה אמינא הכי ומשום הכי קאמר סתמא שומרת יבם שמתה אסור באמה ולא פליג בין חד לתרי ומקשי והא כי פליגי ר״ל ר׳ יהודה בן בתירא ורבנן בתרי פליגי כך גורסים בקצת ספרים ומפרשים דמדפליגי בתרי כל שהוא אומר הלכה כדברי האומר יש זיקה אף בתרי הוא וודאי קשה [לפירושם] דהא אשכחן נמי פלוגתא דאמר יש זיקה אפילו בחד כההיא דנדרים (ע״ד.) אלא דאיכא למימר דלא שבקינן שמעתא דיבום למינקט שמעתתא דנדרים ומדחזינן דביבום מיהא פליגי בתרי ודאי כל דאמר הלכה יש זיקה אפילו בתרי קאמר ומיהו איכא מאן דאמר דביבום נמי אשכחן פלוגתא בחד בפרק בית שמאי (יבמות ק״ט.) בשתי חרשות אחת גדולה ואחת קטנה ומת בעלה של גדולה שר׳ אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן ומיבמין את הגדולה שמאחר שזיקת היבום מן התורה ונשואי קטנה מדרבנן אתי דאוריתא ודחי דרבנן ומשום דיש זיקה ורבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה ומשום דסבירא ליה אין זיקה והתם ודאי בחד הוא דאי בתרי מאי טעמא דר׳ אליעזר תתיבם לאידך אלא בחד ומתוך כך הם גורסים כי פליגי בתרי נמי פליגי כלומר דאפילו בתרי אשכחן פלוגתא וודאי כל דקאמר בסתם הלכה כדברי האומר יש זיקה על הצד החמור הוא אומרה אחר שנמצא מחלקת אף בחמור ולא עוד אלא שיש מפרשים בה דמדאשכחן פלוגתא אף בתרי לימא בהדיא הלכה כדברי האומר יש זיקה אף בשתים ויש שגורסין כן בפירוש ולימא הלכה כדברי האומר יש זיקה אף בתרי וכן נראה לי ולדמוייה לההיא דלעיל דקא מקשי ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה אפילו בחד ומשני דאי אמר הכי הוה אמינא הא דאמרינן יש זיקה דוקא מחיים שלא לקדש את אמה או אחותה מחיים ואע״ג דבדיעבד קדושין תופסין מכל מקום חליצה דהאיך לא פקעה הא לאחר מיתה אין זיקה קמ״ל דאף לאחר מיתה יש זיקה דזיקה בכדי לא פקעה כדפרישנא:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush