גמרא
פירוש
זוֹ חַדְיָיב נְהַר גּוֹזָן זוֹ גִּינְזַק וְעָרֵי מָדַי זוֹ חַמְדָּן וְחַבְרוֹתֶיהָ וְאָמְרִי לַהּ זוֹ נִיהַר וְחַבְרוֹתֶיהָ חַבְרוֹתֶיהָ מַאן אָמַר שְׁמוּאֵל כְּרַךְ מוּשְׁכֵּי חִידְקֵי ודומקיא הדרן עלך חמש עשרה נשים
פרק ב – כיצד
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדת כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
פרק שני בעזרת הצור ובישועתו אמן: כיצד אשת אחיו וכו׳ זה הפרק יסוד הכונה בו בענין החלק הראשון ר״ל עניני הלכות חליצה ויבום אלא שיתבאר בו מענין הרביעי באיסורי ביאה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון להשלים מה שהוחל לבארו בפרק הראשון בענין ערוה על אי זה צד פוטרת צרתה ומצד שאשת אח שלא היה בעולמו לא היה ממין שאר העריות המנויות באותן חמש עשרה רצה לבאר ענינה בפני עצמה השני לבאר קצת חלוקות בענין זיקת יבום להודיע שיש מהן חולצות או מתיבמות ומהן שחולצות ולא מתיבמות ומהן שלא חולצות ולא מתיבמות ויתגלגל בענין זה לבאר קצת איסורי ביאה הן מדברי סופרים והן השניות הן משאר עריות השלישי לבאר אי זו אחוה זוקקת ליבום ואי זו אחוה אינה זוקקת וכן אי זה זרע של אותו המת מפקיע את הזיקה ואי זה אינו מפקיעה הרביעי בקצת ספיקות שלסיבת הספק הנולד בהן הוא צריך לחלוץ ליתר מאחת שלא מן הדין אלא מתורת ספק החמישי בענין אי זהו הראוי מכל האחים ליבם או לחלוץ הששי בענין הרביעי באיסורי ביאה שמחמת זנות או חשד זנות ויתגלגל בתוכו כל ענין שיהא קרוב לחשוב על בעל המאמר שיאמרהו מצד שנתן עין באותה אשה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם: והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר החלק הראשון והוא שאמר כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחין ומת אחד מהן ונולד להם אח ואחר כך יבם השני את אשת אחיו ומת הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת אמר הר״ם למדנו אשת אחיו שלא היה בעולמו ומאמר הוא הקידושין ודין הקידושין באלו המקומות הוא בדמיון נשואין בלתי שלמים ודנין בו לחומרא ואני אבאר לך זה הענין דרך משל להקיש עליו שאר הדינין אשר ימצא בו זה הענין ונאמר שראובן דרך משל היה לו אשה והיא לאה אחר זה מת שמעון אחיו והניח אשה והיא רחל ואחר מות שמעון נולד לוי לאחר לידתו קדש ראובן רחל אשר היא יבמתו ומת הנה דין לוי שהוא יחלוץ ללאה ולא ייבם אותה וזה שאם לא קדש ראובן רחל היה ראוי לו שייבם אותה אם ירצה או יחלוץ ואם היה ראובן גם כן כבר כנס רחל היתה לאה פטורה מן החליצה או מן היבום להיות צרת ערוה כי רחל ערוה על לוי ובעבור שנתן קדושין והיה שם קצת נשואין דנו בלאה שלא תתיבם ולא תצא גם כן בלא חליצה וזה חומרא משני פנים יחד שאלו היו הנשואין שלמים לא תהיה זאת הצרה צריכה חליצה ונחשבה כאלו לא היתה ואם אילו הקידושין לא עשו נשואין הרי חלץ לאה וכן תבין תמיד בכל מה שתראה בזאת המסכתא חולצת ולא מתיבמת בבעלת מאמר או בצרתה ולא נצטרך להשיב אליך זה הדבור תמיד: אמר המאירי כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו פי׳ אשת אח שלא היה בעולמו הרמוז בתורה אי אתה צריך לפרש בו שני אחים אלא בראובן שמת ואחר כך נולד שמעון שאין לו עליה כלום הואיל ולא היה בעולמו בשעת מיתה אלא שמתוך שעיקר אותן המנויות במשנת חמש עשרה נשים משום פטור צרה אתינן עלה שאל בכאן כיצד היא אשת אח שלא היה בעולמו השנויה בפרק ראשון לפטור את הצרה ואע״פ שאותה שבפרק ראשון אתה צריך לפרש בה צרה וצרת צרה ואי אתה מוצא צרת צרה בשני אחים אלא בשלשה מכל מקום הוא מפרש ענינה בשני אחים שיש בו כדי לפטור צרה וממנה אתה למד כשתבא לפרשה בצרת צרה שתפרשה בשלשה אחים וכן כמה לפי חשבון האחים על הדרך שביארנו שם: משנה שני אחים ומת אחד מהן ויבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד להן אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת ר׳ שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה או חולץ לאי זו שירצה אמר הר״ם מאמר הוא על שתי ההלכות יחד שדעתו כי כאשר יבם ואחר כך נולד להן אח אינה אשת אחיו שלא היה בעולמו שהוא כבר מצאה אשת אחיו השני וכאלו נשואי האח הראשון לא היו ואין הלכה כר׳ שמעון: אמר המאירי אמר בענין זה שני אחים ומת אחד מהם והרי אשתו מזדקקת לשני ונולד להם אח קודם שיבם זה את יבמתו שנמצא כשנולד מצאה זקוקה ואסורה לזה הנולד מדין אשת אח שלא נאמר דין יבום אלא לאותו שהיה שם בשעת מיתת האח דכתיב אחים יחדו והשני שהיה בעולמו של מת יבם את אשתו של מת ויש לו אשה אחרת ומת הראשונה ר״ל אשת האח שמת ראשון והוא קוראה ראשונה אע״פ שאיפשר שהיא שניה לזה המיבם בנישואיה אחר שהיא ראשונה לזיקתו של זה ר״ל שנזדקקה קודם לזו ואמר עליה שהיא יוצאה בלא יבום ובלא חליצה מדין אשת אח שלא היה בעולמו והשניה שהיה זה ראוי ליבמה שהרי היה בעולמו של שני בשעת מיתתו יוצאה משום צרתה אף בלא חליצה ואם לא יבם השני את יבמתו אלא שעשה בה מאמר ומת ולו אשה אחרת והרי שאלמלא המאמר היה זה הנולד מיבם את אשתו לפי מה שאנו סבורים עכשו שהרי היה בעולמו בשעת מיתתו הרי השניה חולצת ואינה נפטרת לגמרי משום צרת ערוה שאין המאמר חשוב כל כך שיהא עושה את זו צרת ערוה אבל לא מתיבמת שהמאמר קונה מקצת ונעשית צרת ערוה במקצת: ואחר כך בא ולימד שלא סוף דבר בנולד זה ואחר כך יבם זה שמצאה הנולד בזיקה אלא אפילו יבם זה תחלה ואחר כך נולד זה שלא מצאה בזיקה הדין כן והוא שאמר שני אחים ומת אחד מהם והרי אשתו מזדקקת לשני ויבם זה את אשת אחיו ויש לו אשה אחרת ואחר כך נולד לו אח ומת השני שכבר יבם ונשותיו מזדקקות לזה הנולד אף זו ראשונה יוצאה בלא יבום וחליצה מדין אשת אח שלא היה בעולמו אע״פ שכשנולד בהיתר מצאה ובלא שום זיקת ראשון שכל זמנו של זה היתה זו אצלו אשת אח שהיה בעולמו מכל מקום הא כתוב ויבמה שם יבום עליה ר״ל שעל שם נישואין הראשונים היא נקראת ולעולם לא נפקע ממנה דין אשת אח שלא היה בעולמו ומעתה אף השניה יוצאה משום צרתה ואם לא יבמה השני אלא שעשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת על הדרך שפירשנו בחברתה ור׳ שמעון חולק בזו שמאחר שמצאה בלא זיקה מיבם לאי זו שירצה או חולץ לאי זו שירצה שהרי זה לא מצאה בדין אשת אח שלא היה בעולמו שהרי נשאת לאחר קודם לידתו של זה ונפקעה זיקת ראשון ממנה ואין שמו עליה ואינה בדין אשת אח שלא היה בעולמו כלל ומכל מקום מודה ר׳ שמעון בראשונה ואף בשניה מודה הוא בעשה בה מאמר שחולצת ולא מתיבמת שאף הוא מסופק במאמר אם קונה לגמרי והויא לה בת חליצה ויבום לשיטתו אם אינו קונה כלל ועדין זקוקת הראשון היא והרי היא אשת אח שלא היה בעולמו ומתוך ספיקו אף הוא אומר בה חולצת ולא מתיבמת ולרבנן מיהא אין המאמר בספק אלא קונה מדברי סופרים ולפיכך הוא גורם לעשות הצרה צרת ערוה ואינו קונה מן התורה ולפיכך אינה עושתה צרת ערוה מכל וכל ליפטר בלא חליצה אלא חולצת ולא מתיבמת והלכה כחכמים אלא שבגמרא יתבאר שאף בלא עשה בה מאמר שניה אינה מתיבמת מפני שמכל מקום צרה היא לערוה מצד הזיקה עד שתפקע זיקתה: זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: לענין ביאור זה שאמרו כאן מאן דתני ראשונה לא מישתבש ומאן דתני שניה לא מישתבש יש מפרשים שהכל חוזר לראשונה ושניה של משנתנו והוא שהיו קצתם גורסים במקום ראשונה שניה והוא סבור תחלה שקורא לה שניה על שם שהיא שניה לנשואי יבם זה וכגון שכבר היתה לו אשה אחרת בשעה שיבם את זו אלא שהקשה וכי מי לא עסיקינן נמי שיבם תחלה ואחר כך כנס את האחרת אלא שחזר ופירש שניה בנשואין ר״ל שנשאת שני פעמים אחד לבעל ואחד ליבם ופי׳ שניה בעלת שני נשואין על הדרך שאמרו במסכת סנהדרין (י״ז:) שלישית חכמה כמו שביארנו שם ומכל מקום בתוספות שואלין שהיה לו לומר תחלה איכא דתני ראשונה ואיכא דתני שניה מאן דתני ראשונה לא מישתבש כו׳ ועל הדרך שאמרו איכא דתני אוממות ואיכא דתני עוממות מאן דתני אוממות לא מישתבש כו׳ וכן (ע״ז ב׳.) איכא דתני אידיהן כו׳ מאן דתני כו׳ עד שמתוך כך פירשוה על שניה האמורה בפרק ארבעה אחים (יבמות ל׳.) במה שאמרו שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת השניה יוצאה משום אחות אשה והראשונה משום צרתה ומה שקרא שניה אותה שהיא ראשונה לנפילה מפני שהיא שניה בנשואין ופירוש דבריהם מאן דתני הכא ראשונה לא מישתבש ומאן דתני התם שניה לא מישתבש:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush