גמרא
פירוש
הוּא וְאַחֵר מְעִידִין עַל חֲתִימַת יַד שֵׁנִי פָּסוּל מַאי טַעְמָא אָתוּ לְאִיחַלּוֹפֵי בְּקִיּוּם שְׁטָרוֹת דְּעָלְמָא וְקָא נָפֵיק נְכֵי רִיבְעָא דְמָמוֹנָא אַפּוּמָּא דְּחַד סָהֲדָא.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי אמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּאִילּוּ מַסֵּיק לֵיהּ אִיהוּ לְכוּלֵּיהּ דִּיבּוּרָא כָּשֵׁר הַשְׁתָּא דְּאִיכָּא חַד בַּהֲדֵיהּ פָּסוּל.
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי באֲפִילּוּ אוֹמֵר אֲנִי הוּא עֵד שֵׁנִי פָּסוּל מַאי טַעְמָא אוֹ כּוּלּוֹ בְּקִיּוּם הַגֵּט אוֹ כּוּלּוֹ בְּתַקָּנַת חֲכָמִים.
תְּנַן בְּפָנַי נִכְתַּב כּוּלּוֹ בְּפָנַי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ פָּסוּל אִידַּךְ חֶצְיוֹ הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּלֵיכָּא דְּקָא מַסְהֵיד עֲלֵיהּ כְּלָל הַשְׁתָּא אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתַּם דְּהַאי קָמַסְהֵיד אַכּוּלַּהּ כְּתִיבָה וְהַאי קָמַסְהֵיד אַכּוּלַּהּ חֲתִימָה פָּסוּל חֶצְיוֹ מִיבַּעְיָא.
אֶלָּא אוֹ כִּדְרָבָא אוֹ כִּדְרַב אָשֵׁי.
וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב חִסְדָּא.
אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא וּלְטַעְמָיךְ בְּפָנַי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַי נֶחְתַּם כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
זה שביארנו בגט שאם הוא ואחד מעידים על חתימת ידי שני כשר כך היא שטתנו וכן כתבוה גדולי הפוסקים ומפני שהם פוסקים כרב אשי ומכל מקום מגדולי תלמידיהם חלקו עמהם לפסוק כרב חסדא ואפילו שנים מעידים על חתימת ידי שני פסול ויש פוסקים כרבא דבשנים כשר אבל אם הוא ואחר מעידים על חתימת ידי שני פסול וכל המחלוקות תלויים בביאור סוגייא זו במה שהקשו לרב חסדא ממשנת בפני נכתב כלו ובפני נחתם חציו ויש גורסין בה לאפוקי מדרב חסדא ויש גורסין בה לאפוקי מדרב אשי ודברים פשוטים הם אע״פ שטרחו הרבה מפרשים ודעת ראשון עקר:
כבר ידעת לענין שבת שכל מחיצה גבוהה עשרה או חריץ עמוק עשרה עושה רשות היחיד היה שם חריץ עמוק חמשה ועשה על צדדיו מחיצות חמשה כדי להשלים גובה החריץ לעשרה הרי אלו מצטרפין ונקראת מחיצה הן ליעשות היא עצמה רשות היחיד בגובה עשרה ורוחב ארבעה הן לעשות לפנים הימנה רשות היחיד עם שאר המחיצות וזהו גידור חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין ולשון גידור הוא בענין חריץ ויש גורסין גידוד מלשון גידודין הנזכרים בעירובין וכן הרכסים לבקעה תרגומו גידודא ופירושו גבשושית הנעשית בקרקע מאליה כגובה חמשה והוא השלימה לעשרה מצטרפין ולענין פסק הלכה כן בשניהם וכבר ביארנוה בעירובין פרק גגות:
שיעור נטילת ידים רביעית לוג כמו שהתבאר במסכת נזיר (ל״ח.) ובמסכת ידים ומכל מקום כל שיש בכלי רביעית מים נוטלין ממנו אפי׳ שנים ולא סוף דבר שניהם כאחד אלא אפי׳ זה אחר זה הואיל ומשירי טהרה הם באים ר״ל שבשעה שהתחיל הראשון ליטול כבר היה שם רביעית ויש מפרשין דוקא בבת אחת וכגון שהקלוח יורד מידיו של ראשון לידיו של שני שהרי יש כאן רביעית ושירי טהרה ויש חולקין אף בזו וכבר הרחבנו בה במה שביארנו בענין נטילת ידים בקונדרס הנקרא בית יד נטל ידו אחת עכשו וידו אחת לאחר זמן ידיו טהורות שהרי אמרו נטל ידו אחת בנטילה ר״ל ממים שבכלי ואחת בשטיפה ופירשוה גדולי הרבנים בנהר ידיו טהורות וזו אין הדבר מצוי להיות כאחד ולענין ביאור מיהא יש אומרים שאע״פ שהלכה כן מכל מקום זו אינה משנה ואף לשון שטיפה אינו נופל בנהר והם גורסין והתניא הנוטל ידיו אחת אחת טהורות והיא בריתא ויש גורסין בהמשנה השנויה במסכת ידים הנוטל ידו משטיפה אחת ידו טהורה שתי ידיו משטיפה אחת ר׳ מאיר מטמא עד שיטול מרביעית ופירוש הדברים שמי רביעית צריך שיטלם בשני פעמים כמו שהתבאר במסכת סוטה (ד׳:) שבנתינה ראשונה עדין ידיו טמאות ומטמאות את המשקין והמשקין חוזרין ומטמאין את הידים ובנתינה שניה טהרו המשקה והיד שהמים השניים מעבירים את הזוהמא ואמר שאם נטל שני השיעורין בבת אחת ר״ל ששפך כל הרביעית שהוא שיעור שני הידים ליד האחת כאחד וזו היא הנקראת שטיפה ר״ל ששופכין כאחת בלא הפסק בנתים היד טהורה הואיל ויש בה מים בכפל השיעור הראוי אבל לשתי ידיו בשטיפה אחת אע״פ שבסירוגין דיו ברביעית בבת אחת מיהא צריך רביעית לכל אחת:
כבר ביארנו במסכת חולין (ק״ו.) שנטילת ידים לחולין עד הפרק ואנו מפרשים בה עד סוף פרק שלישי של אצבעות ששם כלה פיצולם ויש מפרשים פרק שמחבר פיסת היד עם הזרוע כמו שביארנו במה שכתבנו בדיני נטילת ידים מכל מקום כל שנטל עד שיעור כגון עד פרק שני לדעת ראשון או עד פרק שלישי לדעת שניה אם נתנגב הראשון קודם שנטל שני אין זה כלום ואפי׳ היה עדין טופח מעט ומכל מקום אם היה טופח בכדי להטפיח הרי זה חבור וידיו טהורות ואע״פ שנשארה בסוגיא זו בספק הרי מכל מקום ספיקא דרבנן היא ולקולא וכן פסקו גדולי הדורות ומכל מקום הרבה מפרשים פסקו בה לחומרא ולענין מקואות מיהא כל טופח בכדי להטפיח חבור כמו שנבאר:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
כבר ידעת לענין שבת שכל מחיצה גבוהה עשרה או חריץ עמוק עשרה עושה רשות היחיד היה שם חריץ עמוק חמשה ועשה על צדדיו מחיצות חמשה כדי להשלים גובה החריץ לעשרה הרי אלו מצטרפין ונקראת מחיצה הן ליעשות היא עצמה רשות היחיד בגובה עשרה ורוחב ארבעה הן לעשות לפנים הימנה רשות היחיד עם שאר המחיצות וזהו גידור חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין ולשון גידור הוא בענין חריץ ויש גורסין גידוד מלשון גידודין הנזכרים בעירובין וכן הרכסים לבקעה תרגומו גידודא ופירושו גבשושית הנעשית בקרקע מאליה כגובה חמשה והוא השלימה לעשרה מצטרפין ולענין פסק הלכה כן בשניהם וכבר ביארנוה בעירובין פרק גגות:
שיעור נטילת ידים רביעית לוג כמו שהתבאר במסכת נזיר (ל״ח.) ובמסכת ידים ומכל מקום כל שיש בכלי רביעית מים נוטלין ממנו אפי׳ שנים ולא סוף דבר שניהם כאחד אלא אפי׳ זה אחר זה הואיל ומשירי טהרה הם באים ר״ל שבשעה שהתחיל הראשון ליטול כבר היה שם רביעית ויש מפרשין דוקא בבת אחת וכגון שהקלוח יורד מידיו של ראשון לידיו של שני שהרי יש כאן רביעית ושירי טהרה ויש חולקין אף בזו וכבר הרחבנו בה במה שביארנו בענין נטילת ידים בקונדרס הנקרא בית יד נטל ידו אחת עכשו וידו אחת לאחר זמן ידיו טהורות שהרי אמרו נטל ידו אחת בנטילה ר״ל ממים שבכלי ואחת בשטיפה ופירשוה גדולי הרבנים בנהר ידיו טהורות וזו אין הדבר מצוי להיות כאחד ולענין ביאור מיהא יש אומרים שאע״פ שהלכה כן מכל מקום זו אינה משנה ואף לשון שטיפה אינו נופל בנהר והם גורסין והתניא הנוטל ידיו אחת אחת טהורות והיא בריתא ויש גורסין בהמשנה השנויה במסכת ידים הנוטל ידו משטיפה אחת ידו טהורה שתי ידיו משטיפה אחת ר׳ מאיר מטמא עד שיטול מרביעית ופירוש הדברים שמי רביעית צריך שיטלם בשני פעמים כמו שהתבאר במסכת סוטה (ד׳:) שבנתינה ראשונה עדין ידיו טמאות ומטמאות את המשקין והמשקין חוזרין ומטמאין את הידים ובנתינה שניה טהרו המשקה והיד שהמים השניים מעבירים את הזוהמא ואמר שאם נטל שני השיעורין בבת אחת ר״ל ששפך כל הרביעית שהוא שיעור שני הידים ליד האחת כאחד וזו היא הנקראת שטיפה ר״ל ששופכין כאחת בלא הפסק בנתים היד טהורה הואיל ויש בה מים בכפל השיעור הראוי אבל לשתי ידיו בשטיפה אחת אע״פ שבסירוגין דיו ברביעית בבת אחת מיהא צריך רביעית לכל אחת:
כבר ביארנו במסכת חולין (ק״ו.) שנטילת ידים לחולין עד הפרק ואנו מפרשים בה עד סוף פרק שלישי של אצבעות ששם כלה פיצולם ויש מפרשים פרק שמחבר פיסת היד עם הזרוע כמו שביארנו במה שכתבנו בדיני נטילת ידים מכל מקום כל שנטל עד שיעור כגון עד פרק שני לדעת ראשון או עד פרק שלישי לדעת שניה אם נתנגב הראשון קודם שנטל שני אין זה כלום ואפי׳ היה עדין טופח מעט ומכל מקום אם היה טופח בכדי להטפיח הרי זה חבור וידיו טהורות ואע״פ שנשארה בסוגיא זו בספק הרי מכל מקום ספיקא דרבנן היא ולקולא וכן פסקו גדולי הדורות ומכל מקום הרבה מפרשים פסקו בה לחומרא ולענין מקואות מיהא כל טופח בכדי להטפיח חבור כמו שנבאר:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush