Meiri Chulin 38a – מאירי חולין לח.‏ – Shas HaMeforash

גּוֹעָה וְהֵטִילָה רֶיעִי וְכִשְׁכְּשָׁה בְּאׇזְנָהּ הֲרֵי זֶה פִּירְכּוּס אֲמַר לְהוּ אִצְטְרִיכָא לֵיהּ לְאַבָּא לְאֹזוֹזֵי אוּנֵּי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כֹּל שאינו דְּבָרִים שֶׁהַמֵּיתָה עוֹשָׂה. מַאי נִינְהוּ דְּבָרִים שֶׁהַמֵּיתָה עוֹשָׂה אָמַר רַב עָנָן לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל ^אהָיְתָה יָדָהּ כְּפוּפָה וּפְשָׁטַתָּה דָּבָר שֶׁהַמֵּיתָה עוֹשֶׂה פְּשׁוּטָה וכפפה דְּבָרִים שֶׁאֵין הַמֵּיתָה עוֹשָׂה. מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה פְּסוּלָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ הָא הֶחְזִירָה כְּשֵׁרָה. אִי ממתני׳מִמַּתְנִיתִין הֲוָה אָמֵינָא דַּוְקָא דְּכַיְיפָה וּפָשְׁטָה וַהֲדַר כָּיְיפָה לַהּ אֲבָל פְּשׁוּטָה וּכְפָפַתָּה לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מֵיתִיבִי ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גּוֹעָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה אֵין זֶה פִּירְכּוּס ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ אֲפִילּוּ הֵטִילָה רֶיעִי וְכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ אֵין זֶה פִּירְכּוּס קַשְׁיָא גּוֹעָה אַגּוֹעָה קַשְׁיָא רֶיעִי אַרֶיעִי. גּוֹעָה אַגּוֹעָה לָא קַשְׁיָא הָא דְּעָבֵי קָלַהּ הָא דְּעָמֵי קָלַהּ רֶיעִי אַרֶיעִי נָמֵי לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּשׁוֹתֶתֶת כָּאן בְּמַתְרֶזֶת. אָמַר רַב חִסְדָּא פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ ^בבְּסוֹף שְׁחִיטָה מַאי בְּסוֹף שְׁחִיטָה בְּאֶמְצַע שְׁחִיטָה לְאַפּוֹקֵי תְּחִלַּת שְׁחִיטָה דְּלָא. אָמַר רַב חִסְדָּא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה פְּסוּלָה אֵימַת אִילֵּימָא בְּסוֹף שְׁחִיטָה כֹּל היכי תֵּיחֵי וְתֵיזִיל אֶלָּא לָאו בְּאֶמְצַע שְׁחִיטָה. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְעוֹלָם ^גבְּסוֹף שְׁחִיטָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵינָהּ עוֹשֶׂה כֵּן בְּסוֹף שְׁחִיטָה בְּיָדוּעַ שֶׁנִּשְׁמָתָהּ נְטוּלָה הֵימֶנָּה קוֹדֶם לָכֵן. ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה. אָמַר ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן אָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה וּלְמָחָר מָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם כְּשֵׁרָה שֶׁזִּינְּקָה וּכְמִדַּת ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר שְׁמוּאֵל כּוֹתְלֵי בֵּית שְׁחִיטָה שָׁנִינוּ אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּסוֹף שְׁחִיטָה לֵיחוּשׁ דִּלְמָא בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה זִינְּקָה. וְדִלְמָא שָׁאנֵי זִינּוּק דַּעֲדִיף. וּמִי עֲדִיף וְהָתְנַן ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר דַּיָּיהּ אִם זִינְּקָה קַל מִדְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וַעֲדִיף מִדְּרַבָּנַן. אָמַר רָבִינָא אָמַר לִי סַמָּא בַּר חִילְקַאי אַקְשִׁי בַּהּ אֲבוּהּ דְּבַר אַבּוּבְרָם וְאָמְרִי לַהּ אֲחוּהּ דְּבַר אַבּוּבְרָם וּמִדְּרַבָּנַן מִי עֲדִיף וְהָא תְּנַן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל. רַבָּנַן אהייא קיימו אִילֵּימָא אדר״גאַדְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל כֵּיוָן שֶׁפִּירְכְּסָה מִיבְּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא פְּשִׁיטָא אדר״אאַדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאִי עֲדִיף מַאי עַד. רָבָא אָמַר פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ בְּסוֹף שְׁחִיטָה אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא שׁוֹרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ד׳:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ב
טור יורה דעה י״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה י״ז:א׳

^ב רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ד׳:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ב
טור יורה דעה י״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה י״ז:א׳

^ג רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ד׳:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ב
טור יורה דעה י״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה י״ז:א׳

פשטה ידה והחזירה או אף שהיתה פשוטה וכפפתה לצד עצמה הרי זה פרכוס ורגלה אפי׳ פשטתו ולא כפפתו הרי זה פרכוס ובבהמה גסה אפי׳ פשטה ולא החזירה ואפי׳ בידה הרי זה פרכוס כמו שביארנו במשנה: כשכוש זנב או הטלת רעי דרך התרזה הרי זה פרכוס כמו שביארנו אף בדקה ואין צריך לומר בכשכוש האוזן ויש חולקין בכשכוש זנב אבל יציאת רעי מאליו בשותת אין זה פרכוס היתה גועה וצועקת אם בקול רם הרי זה פרכוס ואם בקול נמוך אין זה פרכוס ופרכוס זה שאנו מצריכין אינו מועיל אלא אם כן הוא אחר גמר שחיטה אבל קודם לכן אפי׳ סמוך לגמר שחיטה אינו מועיל כלל עוף אין אנו צריכין בו לפרכוס גדול אלא בפרכוס כל שהוא דיו אפי׳ לא רפרף אלא בעינו ולא כשכש אלא בזנבו כשר וחיה גסה התבאר במסכת ע״ז שדינה כבהמה דקה לענין פרכוס וכבר ביארנו שכל מה שאנו צריכים בענין פרכוס אינו אלא במסוכנים אבל בבריאים בין בבהמה בין בחלה ועוף אין מחזרין אחר הפרכוס כלל: שחט את המסוכנת ולא פרכסה הרי היא נבלה ולוקין עליה משום נבלה ומ״מ אינה מטמאה ששחיטתה מטהרתה: שחטה בלילה ולא ידע אם פרכסה אם לאו הואיל ונולד בה ריעותא אין זה בחזקת היתר והרי היא ספק נבלה: האוכל חלב נבלה לוקה שתים אחת משום חלב ואחת משום נבלה אמרה תורה הואיל ואיסור נבלה חל על גוף הבהמה שלא היה בה איסור אף הוא חל על החלב וכן בחלב טרפה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון