HaHashlamah Shabbat 8b – ההשלמה שבת ח:‏ – Shas HaMeforash

נִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִנִּיחַ עֵירוּבוֹ בְּבוֹר: לְמַעְלָה מי׳מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – עֵירוּבוֹ עֵירוּב, לְמַטָּה מי׳מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא בְּבוֹר דְּאִית בֵּיהּ עֲשָׂרָה וּ״לְמַעְלָה״ – דְּדַלִּאי וְאוֹתְבֵיהּ, וּ״לְמַטָּה״ – דְּתַתִּאי וְאוֹתְבֵיהּ, מָה לִי לְמַעְלָה וּמָה לִי לְמַטָּה? הוּא בְּמָקוֹם אֶחָד וְעֵירוּבוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא! אֶלָּא לָאו בְּבוֹר דְּלֵית בֵּיהּ עֲשָׂרָה – וְקָתָנֵי: עֵירוּבוֹ עֵירוּב; אַלְמָא תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ. זִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ: הוּא וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית, וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ ״רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים״ – לְפִי שֶׁאֵינָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְזִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ: ^אהוּא ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית, וְרַבִּי הִיא דְּאָמַר ^בכׇּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא גָּזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. וְלָא תֵּימָא דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵינָא לָךְ, אֶלָּא דַּוְקָא קָאָמֵינָא לָךְ, דִּתְנַן: ^ג״אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכָהּ ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב. וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם? פָּחוֹת מי׳מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. וּרְקָק מַיִם שרה״רשֶׁרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב.⁠״ בִּשְׁלָמָא ״רְקָק״ ״רְקָק״ תְּרֵי זִימְנֵי – חַד בְּימוֹת הַחַמָּה וְחַד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּימוֹת הַחַמָּה, דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי לְקָרוֹרֵי נַפְשַׁיְהוּ, אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אַגַּב דְּמִטְּנִיף מִקְּרֵי וְנָחֵית, אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה לָא. צְרִיכָא. אֶלָּא הִילּוּךְ תְּרֵי זִימְנֵי לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ: הִילּוּךְ עַל יְדֵי הַדְּחָק – שְׁמֵיהּ הִילּוּךְ, תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק – לָא שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ. ש״משְׁמַע מִינַּהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה: ^דהַאי זִירְזָא דְּקָנֵי, רְמָא וְזַקְפֵיהּ רְמָא וְזַקְפֵיהּ – לָא מִיחַיַּיב עַד דְּעָקַר לֵיהּ. אָמַר מָר: אָדָם עוֹמֵד עַל הָאִסְקוּפָּה: נוֹטֵל מבעה״במִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, נוֹטֵל מֵעָנִי וְנוֹתֵן לוֹ. הַאי ״אִסְקוּפָּה״ מַאי? אִילֵּימָא אִסְקוּפַּת רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים, ״נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת״? הָא מַפֵּיק מרה״ימֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לרה״רלִרְשׁוּת הָרַבִּים! וְאֶלָּא אִסְקוּפַּת רה״ירְשׁוּת הַיָּחִיד, ״נוֹטֵל מִן הֶעָנִי״? הָא קָא מְעַיֵּיל מרה״רמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לרה״ילִרְשׁוּת הַיָּחִיד! אֶלָּא אִסְקוּפַּת כַּרְמְלִית, ״נוֹטֵל וְנוֹתֵן״ לְכַתְּחִלָּה? סוֹף סוֹף אִיסּוּרָא מִיהָא אִיתָא! ^האֶלָּא ״אִסְקוּפָּה״ מְקוֹם פָּטוּר בְּעָלְמָא הוּא, כְּגוֹן דְּלֵית בֵּיהּ ד׳אַרְבָּעָה עַל ד׳אַרְבָּעָה. וְכִי הָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ ד׳אַרְבָּעָה עַל ד׳אַרְבָּעָה טְפָחִים – מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד וְלִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים לְכַתֵּף עָלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ. אָמַר מָר: וּבִלְבַד, שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לְעָנִי, מֵעָנִי וְנוֹתֵן לְבַעַל הַבַּיִת, ^ווְאִם נָטַל וְנָתַן – שְׁלָשְׁתָּן פְּטוּרִין. לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: ^זהַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִילַּת ד׳אַרְבַּע לְסוֹף ד׳אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – אע״פאַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות עירובין ו׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים ת״ט:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים ת״ט:ב׳

^ב רמב״ם הלכות שבת כ״ד:י׳
טור אורח חיים ש״ז:כ״ב
טור אורח חיים שמ״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ז:כ״ב
שולחן ערוך אורח חיים שמ״ב:א׳

^ג רמב״ם הלכות שבת י״ד:כ״ד

^ד רמב״ם הלכות שבת י״ג:י״א

^ה רמב״ם הלכות שבת י״ד:י״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שמ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שמ״ו:א׳

^ו רמב״ם הלכות שבת י״ד:ט״ו

^ז רמב״ם הלכות שבת י״ב:י״ד

תנן התם רקק מים שרשות הרבים מהלכות בו הזורק לתוכו ארבע אמות חייב בין בימות החמה בין בימות הגשמים. אמר רב יהודה האי זירזא דקני רמא וזקפה לא מחייב עד דעקר לה. דוקא רמא וזקפה שאין הראש האחד נעקר מן הארץ בשעה שנעקר הראש האחר, אבל מגרר חייב, דאמר מר היה מגרדר ויוצא מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת. אלמא איכא חיוב שבת. אי נמי דוקא ברשות הרבים אבל מרשות לרשות חייב אע״ג דלא עקר לה, והיינו דתניא היה מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת. אדם עומד על האסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו מן העני ונותן לו. (האסקופה) [האי] אסקופה היכי דמיא, אילימא רשות הרבים ונוטל מבעל [הבית] ונותן לו הא קא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים, אלא אסקופת רשות היחיד ונוטל מן העני ונותן לו הא קא [מעייל] מרשות הרבים לרשות (הרבים) [היחיד], אלא אסקופת כרמלית נוטל ונותן לכתחילה סוף סוף איסורא דרבנן איכא, אלא אסקופת מקום פטור כגון דלית בה ד׳ על ד׳.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון