1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
E/ע
ההשלמה
הערותNotes
פרק הכל שוחטין
אמר רבא ישראל משומד אוכל נבלות לתאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו, מאי טעמא כיון דאיכא היתירא ואיסורא לא שביק היתירא ועביד איסורא. ותניא נמי הכי חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין, כלומר לא שביק היתירא ואכיל איסורא. ומחליפין בשל נכרי בעיסה שנילושה אחר הפסח, אבל חמץ שעבר עליו הפסח נכרי וישראל כי הדדי נינהו דתרוייהו אסירי. אי נמי איכא לפרושי שהן מחליפין בחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח, ואע״פ שאסור בהנאה איהו מיהא להיתירא איכוין. אלמא לא שביק היתירא ואכיל איסורא. אבל לא בדק סכין ונתן לו לא ישחוט דמטרח לא טרח. ואי שחט בודק סכינו אחריו, נמצאת סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו. פירוש אבל לכתחלה לא סמכינן אבדיקה דלאחר שחיטה, אע״פ שרגילין בעלמא לבדוק אחר שחיטה, דשמא יסמוך על בדיקת המשומד השוחט, או שמא יאבד הסכין ויכשיר הבהמה, כמו שמכשירין בהמה אחרת אם נאבד הסכין אחר שחיטה בלא בדיקת הסכין, כמו שאבאר לקמן. ודוקא במשומד לתאבון, אבל במשומד לאכול נבלה להכעיס אע״ג דמשכח היתירא אכיל איסורא, ואע״פ שבדק סכין ונתן לו אסור לאכול משחיטתו אלא אם כן עומד על גביו. ואם הוא משומד לע״ז או לחלל שבתות בפרהסיא הרי הוא כגוי ואסור לאכול משחיטתו אע״פ שישראל עומד על גביו, דמשומד לע״ז או לחלל שבתות בפרהסיא הרי הוא משומד לכל התורה כולה, אבל משומד לדבר אחד לא הוי משומד לכל התורה כולה. ושחיטת כותי כשחיטת נכרי היא, והרי הם כגוים לכל דבריהם.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.