גמרא
פירוש
דְּקוּרְיָא שֶׁל צִפֳּרִים קוֹטֵעַ רֹאשׁוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְנוֹתֵן לוֹ אֲכָלוֹ מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ וְאִם לָאו אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
אַבָּיֵי דָּיֵיק מֵרֵישָׁא רָבָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא אַבָּיֵי דָּיֵיק מֵרֵישָׁא טַעְמָא דְּיִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס לָא.
רָבָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא טַעְמָא דְּבָא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס שַׁפִּיר דָּמֵי.
וּלְאַבָּיֵי קַשְׁיָא סֵיפָא אָמַר לָךְ יוֹצֵא וְנִכְנָס נָמֵי בָּא וּמְצָאוֹ קָרֵי לֵיהּ וּלְרָבָא קַשְׁיָא רֵישָׁא אָמַר לָךְ יוֹצֵא וְנִכְנָס נָמֵי כְּעוֹמֵד עַל גַּבָּיו דָּמֵי.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ מָצָא בְּיָדוֹ דְּקוּרְיָא שֶׁל צִפֳּרִין קוֹטֵעַ רֹאשׁוֹ כּוּ׳ אַמַּאי לֵיחוּשׁ דִּלְמָא הַאי הוּא דַּהֲוָה שָׁחֵיט שַׁפִּיר.
אָמַר רַב מְנַשֶּׁה (סִימָן מכני״ס איזמ״ל בזכרי״ם) בְּמַכְנִיסָן תַּחַת כְּנָפָיו.
וְדִלְמָא סִימָנָא הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא דִּמְמַסְמֵס לֵיהּ מַסְמוֹסֵי.
וְדִלְמָא קָסָבְרִי כּוּתִים אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה.
וּלְטַעְמָיךְ שְׁהִיָּיה דְּרָסָה חֲלָדָה הַגְרָמָה וְעִיקּוּר מִי כְּתִיבָן.
אֶלָּא כֵּיוָן דְּאַחְזִיקוּ בְּהוּ אַחְזִיקוּ בְּהוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
פרק הכל שוחטין
אמר רבא ישראל משומד אוכל נבלות לתאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו, מאי טעמא כיון דאיכא היתירא ואיסורא לא שביק היתירא ועביד איסורא. ותניא נמי הכי חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין, כלומר לא שביק היתירא ואכיל איסורא. ומחליפין בשל נכרי בעיסה שנילושה אחר הפסח, אבל חמץ שעבר עליו הפסח נכרי וישראל כי הדדי נינהו דתרוייהו אסירי. אי נמי איכא לפרושי שהן מחליפין בחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח, ואע״פ שאסור בהנאה איהו מיהא להיתירא איכוין. אלמא לא שביק היתירא ואכיל איסורא. אבל לא בדק סכין ונתן לו לא ישחוט דמטרח לא טרח. ואי שחט בודק סכינו אחריו, נמצאת סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו. פירוש אבל לכתחלה לא סמכינן אבדיקה דלאחר שחיטה, אע״פ שרגילין בעלמא לבדוק אחר שחיטה, דשמא יסמוך על בדיקת המשומד השוחט, או שמא יאבד הסכין ויכשיר הבהמה, כמו שמכשירין בהמה אחרת אם נאבד הסכין אחר שחיטה בלא בדיקת הסכין, כמו שאבאר לקמן. ודוקא במשומד לתאבון, אבל במשומד לאכול נבלה להכעיס אע״ג דמשכח היתירא אכיל איסורא, ואע״פ שבדק סכין ונתן לו אסור לאכול משחיטתו אלא אם כן עומד על גביו. ואם הוא משומד לע״ז או לחלל שבתות בפרהסיא הרי הוא כגוי ואסור לאכול משחיטתו אע״פ שישראל עומד על גביו, דמשומד לע״ז או לחלל שבתות בפרהסיא הרי הוא משומד לכל התורה כולה, אבל משומד לדבר אחד לא הוי משומד לכל התורה כולה. ושחיטת כותי כשחיטת נכרי היא, והרי הם כגוים לכל דבריהם.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
הערות
Gemara
Peirush