(1) 
שְׁחָטוֹ לְמוּלִין עַל מְנָת שֶׁיִּתְכַּפְּרוּ בּוֹ עֲרֵלִים בִּזְרִיקָה ארַב חִסְדָּא אָמַר פָּסוּל רַבָּה אָמַר כָּשֵׁר רַב חִסְדָּא אָמַר פָּסוּל יֵשׁ מַחְשֶׁבֶת עֲרֵלִים בִּזְרִיקָה רַבָּה אָמַר כָּשֵׁר אֵין מַחְשֶׁבֶת עֲרֵלִים בִּזְרִיקָה.
שְׁחָטוֹ לְמוּלִין עַל מְנָת שֶׁיִּתְכַּפְּרוּ בּוֹ עֲרֵלִים בִּזְרִיקָה ארַב חִסְדָּא אָמַר פָּסוּל רַבָּה אָמַר כָּשֵׁר רַב חִסְדָּא אָמַר פָּסוּל יֵשׁ מַחְשֶׁבֶת עֲרֵלִים בִּזְרִיקָה רַבָּה אָמַר כָּשֵׁר אֵין מַחְשֶׁבֶת עֲרֵלִים בִּזְרִיקָה.If one slaughtered the Paschal lamb for people who are circumcised on condition that uncircumcised people achieve atonement through the sprinkling of its blood, i.e., although the uncircumcised people are prohibited from eating the Paschal lamb, it was his intention that they achieve atonement through the blood of the offering, Rav Ḥisda said: The offering is disqualified. Rabba said: It is valid. The Gemara explains: Rav Ḥisda said it is disqualified because intent that the offering should be for uncircumcised people has sufficient force to disqualify the offering at the time of the sprinkling. Rabba said that it is valid because intent that the offering should be for uncircumcised people can only disqualify the offering during the slaughter and not during the sprinkling.
אתמר שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים רב חסדא אמר פסול יש מחשבת אוכלין בזריקה כלומר בעינן שחשב בזריקה לאוכליו מכיון שחשב לערלים שאינן יכולין לאכול שנאמר (שמות יב יח) וכל ערל לא יאכל בו פסול רבא אמר כשר בתר שחיטה אזלינן ואין מחשבת אוכלין פוסלין בזריקה כלומר אם זרק שלא לאוכליו לא נפסל הפסח.
שחטו – להאכילו למולין מנויין אבל יתכפרו בו בזריקתו ערלים או מנויין או שאינן מנויין.
אין מחשבת ערלים בזריקה – לא מהני לפסול וטעמא מפרש לקמיה.
1שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים – אם שחטו למנויו על מנת שיתכפרו בו שאינם מנויו הא פשיטא דפסול לכ״ע דהיינו שינוי בעלים דפסול בפסח ובחטאת ומיהו נראה לר״י דה״נ פליגי בשחט לאוכליו על מנת שיתכפרו שאינם אוכלין כגון חולה וזקן דפסל ביה רב חסדא כמו בערלים אע״ג דקראי דמייתי בערל כתיבי דמחד קרא דלפי אכלו נפקי וילפי מהדדי לכל מילי דהא לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר היינו משום דילפי׳ מלמולים ולערלים ודווקא בשחט למולים ע״מ שיתכפרו ערלים פסל רב חסדא אבל נזרק לשם ערלים אפי׳ רב חסדא מודה דכשר דאין מחשבת אוכלין בזריקה דהא בכ״מ פשוט זה למסדר הש״ס בכולה שמעתי׳ ובריש זבחים (דף ד.) דקאמר אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן וכי תימא נילף מזביחה מה לזביחה שכן פסולה שלא לשם אוכלין בפסח משמע דליכא מאן דפליג דאין מחשבת אוכלין בזריקה ועוד דרב אשי מסיק דרבה לא פליג בהא אדרב חסדא ובפ׳ כיצד צולין (פסחים עח.) דתניא שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו פסח עצמו כשר ואדם יוצא בו ידי חובתו לא גרסינן לזרוק דמו אלא ונזרק דמו דלא תיקשי לרב חסדא וכן יש במקצת ספרים וריב״א פי׳ דדוקא נקט על מנת שיתכפרו שחישב להתכפר בו ערלים אבל אם לא חישב להתכפר אלא חישב לזרוק להאכיל הבשר לערלים אפי׳ רב חסדא מודה דכשר דלא שייך בזריקה מחשבת פסול דאכילה אלא פסול דכפרה ובשחיטה דווקא אם חישב להאכיל שלא לאוכליו ולערלים פסול דשחיטה ודאי בעינן לשם בעלים הראויים לאוכלו כדכתיב איש לפי אכלו תכוסו והיינו דאין מחשבת אוכלין בזריקה.
רב חסדא אמר פסול – ואם תאמר מאי שנא משחטו למולים ולערלים תריץ דהתם יש מחשבת מולים בשחיטה אבל הכא לא פתיכי מולים בזריקה.
רבה אמר כשר – תימה לר״י נילף מק״ו דפסול משינוי בעלים דמה הריני שוחט לשם פלוני דכשר לזרוק דמו לשם פלוני פסול שוחט לשם ערלים דפסול אינו דין דלזרוק לערלים נמי פסול וכי האי גוונא עביד בזבחים (דף י.) קל וחומר אשלא לשמו ותירץ ר״י דשאני הכא דרבה יליף מקרא לקמן ועוד אומר ר״י דאיכא למיפרך מה לשינוי בעלים שכן אם זרק לשם פלוני דפסול תאמר בשוחט לזרוק לערלים שכן זורק לשם ערלים כשר דאין מחשבת אוכלין בזריקה לכ״ע כדפרישית ואם תאמר היא גופה נילף משינוי בעלים שיהא זורק לשם ערלים פסול ושמא יש מיעוט למעט אוכלים מזריקה ומיהו מתכוסו לא משמע שום מיעוט אלא מיעוט אחרינא איכא ועוד איכא למיפרך מה לשינוי בעלים שכן פסול בכל הזבחים.
1. תוס׳ ד״ה ״שחטו למולין״ מופיע בדפוס וילנא בסוף דף ס״א.
איתמר שחטו למולים שיתכפרו בו ערלים כו׳ – נראה לי דעד כאן לא פליגי אלא כשחישב על זריקה בשעת שחיטה אבל אם בשחיטה לא חישב שום מחשבת פסול ובשעת הזריקה אמר אני זורק לשם ערלים לא פסלא האי מחשבא כלל דמחשבת שלא לאוכליו כגון חולה וזקן ערל וטמא לא פסלא אלא בפסח ולא בשאר זבחים שכולן יכולין לשלח קרבנותיהן ובפסח פסלא מדכתיב איש לפי אכלו תכוסו וכר׳ דאמר לשון סורסי הוא זה וגם לתנא קמא דלית ליה לשון סורסי הוא כתיב לקמיה ושחטו אותו דאלמא אין מחשבת שלא לאוכליו פוסלת אלא בשחיטה ולא בשאר עבודות לא בקבלה והולכה ולא בזריקה ומלפי אוכלו נפקא לן מחשבת ערלין וטמאין דאף על גב דאיסור ערל וטמא נפקא לן מקראי אחריני מוכל ערל לא יאכל בו ומאזהרת טמא שלא יאכל בשר קודש הני מילי איסורא אבל מחשבה לא ילפינן מהתם דהא ערל וטמא אסורין לוכל בכל הזבחים והמחשב עליהם לא פסלא מחשבתן הזבח דהא ערל וטמא משלחין קורבנותיהן ולא אשכחן דפסלא אלא בפסח ומשום דכתיב לפי אכלו תכוסו שלא תשחטו אותו אלא לשם1 אוכלין ראויין וערל וטמא אינן ראויין לוכל ומהאי קרא נפקי חולה וזקן ערל וטמא ודוקא בשחיטה אמר רחמנא דתיפסול האי מחשבה ולא בשאר עבודות.
ומחשבת שלא למנוייו דהוי שינוי בעלים פוסלת ודאי בזריקה דלא גרע פסח משאר זבחים דנפקא לן מלכפר עליו ולא על חברו ובפסח הוסיף הבורא לכתוב במכסת נפשות תכוסו למימרא דפסלא נמי מחשבת שלא למנוייו בשחיטה מה שאין כן בכל הזבחים דבכל הזבחים לא פסלא מחשבת שינוי בעלים אלא בזריקה ולא בשחיטה שאם שחטו בשינוי בעלים כשר ולא פסלא אלא בזריקה בלחוד ופסח פסלא אפילו בשחיטה ומשום הכי לא תני במתניתין הני מחשבות אלא בשחיטה ולא תננהו באחת משאר עבודות הדם כדתני גבי שלא לשמו שחטו שלא לשמו קיבל והילך וזרק שלא לשמו למימרא דדוקא מחשבת שלא לשמו פוסלת בכל ארבע עבודות כדפסלא בשאר זבחים אבל מחשבת שלא לאוכליו אינה פוסלת אלא בשחיטה הילכך היכא דשחטו למולים וזרק דמו לערלים דכולי עלמא לא פליגי דכשר כיון דשחיטה הות בכשרות. אי נמי היכא דשחט למולים וזרק דמו לערלים דכולי עלמא לא פליגי דכשר כיון דכתיבי מולים בהדי ערלים כי פליגי היכא דשחטו למולים על מנת שיתכפרו בו ערלים דרב חסדא אמר פסול ורבה אמר כשר. רב חסדא אמר פסול יש מחשבת ערלים בזריקה פירוש בשעת שחיטה דאף על גב דבשעת זריקה לא פסלא בשעת שחיטה פסלא מחשבת הזריקה דכיון דבשעת שחיטה חישב על הזריקה כאלו חישב על השחיטה דמי. ורבה אמר כשר אין מחשבת ערלים בזריקה בלבד ואפילו בשעת שחיטה וכי היכי דפליגי במחשבת ערלים הוא הדין במחשבת טמאים או חולים או זקנים כל דמימעטי מלפי אוכלו ואתו לאסתיועי מבריתא דתני תלמוד לומר זאת דרבה סבר דאתא למעוטי דדוקא בשחיטה הוא דפסלא כולה ערלות אבל בזריקה לא ואף על גב דחשיב בשעת השחיטה. ומאי קולא דזריקה דאין מחשבת אוכלין בזריקה לבדה וכיון דלא איתה בזריקה לבדה לא איתה נמי בזריקה בשעת שחיטה ורב חסדא סבר אדרבה לאידך גיסא דבשחיטה הוא דאי איכא כולה ערלות פסלא ומקצתה לא פסלא דאי כתיבי מולים עם ערלים שחיטתו כשרה אבל אי חשיב בשחיטה לזורקו למולים ולערלים פסול דמקצת ערלה פסלא בזריקה ומיהו דוקא דחשיב עלה בשעת שחיטה דכל מחשבת שלא לאוכליו דנפקא לן מלפי אוכלו לא פסלא אלא בשעת שחיטה ואתא רב אשי למימר דלא שנא בשחיטה לא שנא בזריקה כולה ערלה פסלא מקצתה לא פסלא ומיהו היכא דחשיב בשעת שחיטה כדפרישית ורבה ורב חסדא לאו בקרא דפסח פליגי אלא בקרא דכתיב גבי שאר זבחים וכפר עליו ולא על חברו והאי ערלים לאו בערלים דמנוייו קא אמרי אלא ערלים שאינן מנוייו ולא תימא דחשיב בשעת שחיטה על הזריקה דאילו כן בין ערלים מנויין ובין ערלים שאינן מנויין פסול דהוה ליה שחטו שלא לאוכליו דגם ערלים שאינן מנויין לאוכליו הוא אלא כגון שבשעת שחיטה לא חישב כלל ובשעת זריקה אמר אני זורק על שם ערלים שלא היו מנוייו דהוה ליה שינוי בעלים ושינוי בעלים פוסל בזריקה בפסח דלא גרע משאר זבחים ורבה אמר פסול דהא איכא שינוי בעלים בזריקה ורבה אמר כשר דבענן חברו דומיא דידיה דליהוי בר כפרה וערל לאו בר כפרה הוא ורב חסדא אמר אית ליה הואיל. כך נראה לי פתרון שיטה זו דכל היכא דאמרינן דאיכא מחשבת ערלין בזריקה דוקא כשחישב עליה בשעת השחיטה אבל אם לא חישב עליה בשעת השחיטה לא מהניא שום מחשבה בשעת הזריקה כי אם מחשבת שלא למנוייו דלא גרע משאר זבחים. אבל פתרון המורה מוכיח דסבירא ליה דאיכא מחשבת ערלה בזריקה ואף על פי שלא חישב עליה אלא בשעת זריקה מדמפלג בדברי רבה ורב חסדא בין ערלים מנויין ובין ערילים שאינן מנויין ואמר דבערלים מנויין דכולי עלמא פסול וכי פליגי בערלים שאינן מנויין ואם איתה הוה ליה לפלוגי נמי דכי פליגי בערלים שאינן מנויין וכגון דלא חישב עליהו אלא בשעת זריקה ולא בשעת שחיטה מדלא אפלג הכי מוכיח דסבר המורה דבערלים מנויין פסלא מחשבת ערלה אפילו בשעת זריקה ואף על גב דלא חישב בשחיטה כלל.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״שם״.
תוס׳ בד״ה וישנו כו׳ דאורייתא וכרב אסי כו׳ כצ״ל:
בד״ה ואיתקש כו׳ אף אוכליו יפסלו בד׳ עבודות. נ״ב פי׳ כל ד׳ עבודות על הזריקה מועילים חוץ משחיטה דגבי פסח לחודא מפיק דמועיל לפסול בשינוי נעלים ונילף שגבי אוכליו נמי יפסלו כך וזה אינו שלאוכליו אינו אלא בשחיטה לחוד ועוד קשה למה קחשיב מנוייו דוקא גבי פסח ויליף מקרא אם הוא שינוי בעלים ואף בשאר קרבנות יפסול ודו״ק (עיין במהרש״א):
בד״ה שחטו למולין כו׳ ועוד דרב אשי מסיק כו׳. נ״ב פירוש דלא תימא רבה ור״ח בהא פליגי דרבה סבר אין מחשבת אוכלין בזריקה ור״ח סבר דיש מחשבת אוכלין בזריקה ותלמודא דפשיט לה דאין מחשבת אוכלין בזריקה אזלא אליבא דרבה זה דוחק ועוד הלא במסקנא מודה רבה לר״ח כו׳ וא״כ אליבא דמי אזלא סוגיא אלא בע״כ אף ר״ח מודה כו׳ ודו״ק:
בד״ה רב חסדא כו׳ אבל הכא לא כתיבי מולים בזריקה עכ״ל היינו לפי האמת דמסיק דלרב חסדא נמי בזריקה כולה ערלה פסלה ולא מקצתה אבל למאי דבעי למימר לקמן מעיקרא לרב חסדא דמקצת ערלה נמי פסלה דהיינו שחטו למולין ע״מ שיתכפרו בו מולין [ב] וערלים תקשי מ״ש ממתני׳ ששחטו לערלים ולמולין דכשר ובהכי יתיישב דרב חסדא דהכא לפי האמת למאי דמסיק רב אשי דפליג בכה״ג אבל למאי דבעי למימר מעיקרא דבמקצת ערלים נמי פוסל רב חסדא הל״ל לרבותא דאפי׳ בע״מ שיתכפרו בו ערלים ומולין פוסל רב חסדא וק״ל:
שחטו את הפסח למולין לשם אנשים נימולים, אבל חשב על מנת שיתכפרו בו ערלים בזריקת הדם, שאף שאסורים לאכול ממנו שיתכפרו בזריקת דם הקרבן. רב חסדא אמר: קרבן כזה פסול. רבה אמר: כשר. ומבארים: רב חסדא אמר: פסול, שלדעתו יש תוקף למחשבת ערלים להיות פוסלת בשעת זריקה. רבה אמר: כשר, שלדעתו אין מחשבת ערלים פוסלת בזריקה אלא בשעת שחיטה בלבד.
If one slaughtered the Paschal lamb for people who are circumcised on condition that uncircumcised people achieve atonement through the sprinkling of its blood, i.e., although the uncircumcised people are prohibited from eating the Paschal lamb, it was his intention that they achieve atonement through the blood of the offering, Rav Ḥisda said: The offering is disqualified. Rabba said: It is valid. The Gemara explains: Rav Ḥisda said it is disqualified because intent that the offering should be for uncircumcised people has sufficient force to disqualify the offering at the time of the sprinkling. Rabba said that it is valid because intent that the offering should be for uncircumcised people can only disqualify the offering during the slaughter and not during the sprinkling.
הכל
(2) אָמַר רַבָּה מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא יָכוֹל יִפְסוֹל בְּנֵי חֲבוּרָה הַבָּאִין עִמּוֹ וְדִין הוּא הוֹאִיל וְעׇרְלָה פּוֹסֶלֶת וְטוּמְאָה פּוֹסֶלֶת מָה טוּמְאָה לֹא עָשָׂה בָּהּ מִקְצָת טוּמְאָה כְּכׇל טוּמְאָה אַף עׇרְלָה לֹא עָשָׂה בָּהּ מִקְצָת עׇרְלָה כְּכׇל עׇרְלָה.
Rabba said: From where do I derive to say this halakha? As it was taught in a baraita: I might have thought that an uncircumcised person would disqualify the other fit members of the group who come with him. And it may be inferred logically to the contrary that he does not disqualify the others: Since lack of circumcision disqualifies a Paschal lamb slaughtered for that person, and similarly, ritual impurity disqualifies it, the following can be said: Just as with ritual impurity, partial impurity was not made to be like full impurity, meaning that if one member of the group for which the offering is slaughtered is ritually impure, the offering is not disqualified for the entire group, so too, with lack of circumcision; partial lack of circumcision was not made to be like full lack of circumcision, meaning that if one member of the group is uncircumcised, the offering is not disqualified as it would be if all members of the group were uncircumcised.
Rabba said: From where do I derive to say this halakha? As it was taught in a baraita: I might have thought that an uncircumcised person would disqualify the other fit members of the group who come with him. And it may be inferred logically to the contrary that he does not disqualify the others: Since lack of circumcision disqualifies a Paschal lamb slaughtered for that person, and similarly, ritual impurity disqualifies it, the following can be said: Just as with ritual impurity, partial impurity was not made to be like full impurity, meaning that if one member of the group for which the offering is slaughtered is ritually impure, the offering is not disqualified for the entire group, so too, with lack of circumcision; partial lack of circumcision was not made to be like full lack of circumcision, meaning that if one member of the group is uncircumcised, the offering is not disqualified as it would be if all members of the group were uncircumcised.
ירושלמי אמר ר׳ יוחנן שחטו לאוכליו וזרק דמו שלא לאוכליו כשר אמר רבא מנא אמינא לה דאין מחשבת ערלין בזריקה יכול לפסול בני חבורה הבאין עמו ודין הוא הואיל וטומאה פוסלת שנאמר (במדבר ט ו) ויהי אנשים טמאים אשר היו וגו׳ וערלה פוסלת שנאמר וכל ערל לא יאכל בו מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל הטומאה אף ערלה לא עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה [או] כלך לדרך זו הואיל וערלה פוסלת וזמן פוסל מה זמן עשה בו מקצת זמן ככל זמן אף ערלה עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה נראה למי דומה דנין דבר שאין נוהג בכל הזבחים [כמו] הערלה שאין ערלה פוסלת אלא בפסח אבל בשאר זבחים לא דקיימא לן ערל וטמא משלחין קרבנותיהן מדבר שאינו נוהג בכל הזבחים [הטומאה] שאין טומאה פוסלת אלא בפסח אבל בשאר זבחים לא דקיימא לן [טמא משלח קרבנותיו] ואל יוכיח זמן שנוהג בכל הזבחים.
מנא אמינא לה כו׳ – רישא דברייתא וכל ערל לא יאכל בו.
יכול יפסול – ערל.
בני חבורה הבאין עמו – שאם נמנו עליו מולין וערל שמתו אחיו מחמת מילה ושחט לשם כולם יכול יפסל.
הואיל וטומאה פוסלת – אם שחטו לטמאין דבעינן הראוי לאוכלו כדכתיב איש לפי אכלו תכוסו תשחטו ולתנא קמא דלית ליה לשון סורסי בתריה כתיב ושחטו אותו.
וערלה פוסלת – מהאי טעמא נמי דראוי לאכילה בעינן.
מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה – כגון לטמאים ולטהורים.
ככל טומאה – כאילו נשחט כולו לטמאים ולקמן פריך מאי שנא טומאה דפשיטא ליה ומאי שנה ערלה דמספקא ליה.
אמר רבה: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה] את הדעה הזו? דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: יכול יפסול הערל את בני חבורה הכשרים הבאין עמו ודין הוא, הרי זה דבר שאפשר ללמוד בדרך ההגיון: הואיל וערלה (היותו ערל) פוסלת את קרבן הפסח שנשחט עבורו ואף טומאה פוסלת, מה טומאה — לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה שאם נשחט הפסח לצורך חבורה שהיה אחד ממנוייה טמא — אינו פוסל את הקרבן על כל החבורה כולה, אף ערלה לא עשה בה מקצת ערלה שהיה אחד מן החבורה ערל, ככל ערלה לפסול את הקרבן כאילו היו כל מנויים ערלים.
Rabba said: From where do I derive to say this halakha? As it was taught in a baraita: I might have thought that an uncircumcised person would disqualify the other fit members of the group who come with him. And it may be inferred logically to the contrary that he does not disqualify the others: Since lack of circumcision disqualifies a Paschal lamb slaughtered for that person, and similarly, ritual impurity disqualifies it, the following can be said: Just as with ritual impurity, partial impurity was not made to be like full impurity, meaning that if one member of the group for which the offering is slaughtered is ritually impure, the offering is not disqualified for the entire group, so too, with lack of circumcision; partial lack of circumcision was not made to be like full lack of circumcision, meaning that if one member of the group is uncircumcised, the offering is not disqualified as it would be if all members of the group were uncircumcised.
הכל
(3) אוֹ כַּלֵּךְ לְדֶרֶךְ זוֹ הוֹאִיל וְעׇרְלָה פּוֹסֶלֶת וּזְמַן פּוֹסֵל מָה זְמַן עָשָׂה בָּהּ מִקְצָת זְמַן כְּכׇל זְמַן אַף עׇרְלָה עָשָׂה בָּהּ מִקְצָת עׇרְלָה כְּכׇל עׇרְלָה.
Or perhaps go this way and maintain the following: Since lack of circumcision disqualifies the offering, and similarly, intent to eat the offering beyond the allotted time disqualifies the offering, this can be said: Just as if one said at the time of the slaughter that he intended to eat part of the offering beyond the allotted time, partial invalid intent was made to be like intent to eat the entire offering at an invalid time, and the offering is disqualified, so too, with lack of circumcision; partial lack of circumcision was made to be like full lack of circumcision, and the offering is disqualified.
Or perhaps go this way and maintain the following: Since lack of circumcision disqualifies the offering, and similarly, intent to eat the offering beyond the allotted time disqualifies the offering, this can be said: Just as if one said at the time of the slaughter that he intended to eat part of the offering beyond the allotted time, partial invalid intent was made to be like intent to eat the entire offering at an invalid time, and the offering is disqualified, so too, with lack of circumcision; partial lack of circumcision was made to be like full lack of circumcision, and the offering is disqualified.
או כלך לדרך זו דנין דבר שלא הותר מכללה הערלה מדבר שלא הותר מכללו הזמן ואל תוכיח טומאה שהרי הותרה מכללה בצבור שנאמר (שם ט י) איש איש כי יהיה טמא לנפש איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני אלא עושה בטומאה ת״ל זאת חקת הפסח ודייק רבה מאי זאת אלא לאו הכי קתני ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה בצבור ת״ל וכל ערל אי איכא כולה ערלות פסלה ואי לא לא פסלה וכי תימא הוא הדין לזריקה דאי אית בה כולה ערלות פסלה ת״ל זאת בשחיטה הוא דפסלה ערלה בזריקה לא פסלה ומאי קולא בזריקה לדחויה דאין מחשבת אוכלין פוסלה בזריקה כדאמרן.
וזמן פוסל – שחטו על מנת לאכול הימנו כזית חוץ לזמנו נעשה כולו פיגול והיינו מקצת זמן שלא חישב אלא על כזית הימנו כדכתיב אם האכל יאכל וגו׳ ותניא בתורת כהנים ובזבחים (דף כט.) כוף אזנך לשמוע במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר וכתיב האכל יאכל אכילה בכזית.
ערלה וטומאה אינה נוהגת בשאר זבחים כפסח שכן ערל וטמא משלחין קרבנותיהן דלא מעכבא בהו אכילת בעלים.
או שמא כלך (לך) ודון בענין זה לדרך זו: הואיל וערלה פוסלת בקרבן ושינוי זמן פוסל, מה זמן אם אמר בשעת שחיטה שרצונו לאכול את מקצת הקרבן מחוץ לזמן הקבוע לו עשה בה מקצת זמן ככל זמן ופסל את הכל, אף ערלה, עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה ופסל הכל.
Or perhaps go this way and maintain the following: Since lack of circumcision disqualifies the offering, and similarly, intent to eat the offering beyond the allotted time disqualifies the offering, this can be said: Just as if one said at the time of the slaughter that he intended to eat part of the offering beyond the allotted time, partial invalid intent was made to be like intent to eat the entire offering at an invalid time, and the offering is disqualified, so too, with lack of circumcision; partial lack of circumcision was made to be like full lack of circumcision, and the offering is disqualified.
הכל
(4) נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים וְאַל יוֹכִיחַ זְמַן שֶׁנּוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים.
Let us see to which it is similar, i.e., which comparison seems more reasonable: Do we derive a matter, namely, the halakha with regard to uncircumcised males, that does not apply to all offerings, from another matter, namely, the halakha with regard to the ritually impure, that does not apply to all offerings, as when it comes to other offerings, one who is ritually impure may send his offering with a proxy and thereby achieve atonement? And the halakha with regard to intent to eat the offering beyond the allotted time, which applies to all other offerings, should not be used to prove anything about our case.
Let us see to which it is similar, i.e., which comparison seems more reasonable: Do we derive a matter, namely, the halakha with regard to uncircumcised males, that does not apply to all offerings, from another matter, namely, the halakha with regard to the ritually impure, that does not apply to all offerings, as when it comes to other offerings, one who is ritually impure may send his offering with a proxy and thereby achieve atonement? And the halakha with regard to intent to eat the offering beyond the allotted time, which applies to all other offerings, should not be used to prove anything about our case.
ודנים: נראה למי דומה איזו השוואה נראית יותר, ונאמר: דנים דבר (דין ערלה) שאינו נוהג בכל הזבחים מדבר (מדין טומאה) שאינו נוהג בכל הזבחים, שבשאר קרבנות יכול הטמא לשלוח את קרבנו ולהתכפר בו ואל יוכיח זמן שנוהג בכל הזבחים.
Let us see to which it is similar, i.e., which comparison seems more reasonable: Do we derive a matter, namely, the halakha with regard to uncircumcised males, that does not apply to all offerings, from another matter, namely, the halakha with regard to the ritually impure, that does not apply to all offerings, as when it comes to other offerings, one who is ritually impure may send his offering with a proxy and thereby achieve atonement? And the halakha with regard to intent to eat the offering beyond the allotted time, which applies to all other offerings, should not be used to prove anything about our case.
הכל
(5) אוֹ כַּלֵּךְ לְדֶרֶךְ זוֹ דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ מִדָּבָר שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ וְאַל תּוֹכִיחַ טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ.
Or, perhaps, go this way: We derive a matter, namely, the law with regard to uncircumcised males, for which no allowance is made from its rule, from a matter, namely improper intent with regard to the time, for which no allowance is made from its rule, as there are no exceptions for either of these two disqualifications. And the law with regard to ritual impurity should not be used to prove anything, as there are circumstances in which an allowance is made from its rule. Under certain circumstances it is permitted to offer the Paschal lamb while ritually impure, such as when the entire Jewish people is ritually impure.
Or, perhaps, go this way: We derive a matter, namely, the law with regard to uncircumcised males, for which no allowance is made from its rule, from a matter, namely improper intent with regard to the time, for which no allowance is made from its rule, as there are no exceptions for either of these two disqualifications. And the law with regard to ritual impurity should not be used to prove anything, as there are circumstances in which an allowance is made from its rule. Under certain circumstances it is permitted to offer the Paschal lamb while ritually impure, such as when the entire Jewish people is ritually impure.
ערלה לא הותרה מכללה – שאין שום קרבן נאכל לערלים דילפינן ביבמות (דף עג.) דערל אסור בקדשים דאתי בקל וחומר מפסח הקל וזמן נמי לא הותר לשום קרבן לאוכלו חוץ לזמנו וטומאה הותרה מכללה כדמפרש לקמן הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה.
או שמא כלך (לך) לדרך זו: דנין דבר (דין ערלה) שלא הותר מכללו ולא נמצא לו כל היתר מדבר (שינוי זמן) שלא הותר מכללו שלערלה בכל קרבן שהוא וכן לשינוי זמן אין כל היתר. ואל תוכיח טומאה — שהותרה מכללה שהרי יש מקרים שבהם מותר להקריב את הפסח בטומאה, כגון כאשר כל ישראל כולם טמאים,
Or, perhaps, go this way: We derive a matter, namely, the law with regard to uncircumcised males, for which no allowance is made from its rule, from a matter, namely improper intent with regard to the time, for which no allowance is made from its rule, as there are no exceptions for either of these two disqualifications. And the law with regard to ritual impurity should not be used to prove anything, as there are circumstances in which an allowance is made from its rule. Under certain circumstances it is permitted to offer the Paschal lamb while ritually impure, such as when the entire Jewish people is ritually impure.
הכל
(6) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ב:כ״ה} זֹאת מַאי זֹאת אִילֵּימָא דְּכוּלַּהּ עׇרְלָה פָּסְלָה מִקְצָתַהּ לָא פָּסְלָה הַאי מִוְּכׇל עָרֵל נָפְקָא.
In order to resolve this issue, the verse states: “This,” as it says: “And the Lord said to Moses and Aaron: This is the ordinance of the Passover: No stranger shall eat of it; but every man’s servant that is bought for money, when you have circumcised him, then shall he eat of it” (Exodus 12:43–44). What is implied from the emphasis of “this”? If you say that it comes to teach that if all the members of the group are uncircumcised the offering is disqualified, but if only part of the group is uncircumcised it is not disqualified, this is derived from the words “and all uncircumcised males,” in the verse: “And all uncircumcised males shall not eat of it” (Exodus 12:48). The amplification indicated by the word all teaches that the offering is invalidated only if all members of the group are uncircumcised.
In order to resolve this issue, the verse states: “This,” as it says: “And the Lord said to Moses and Aaron: This is the ordinance of the Passover: No stranger shall eat of it; but every man’s servant that is bought for money, when you have circumcised him, then shall he eat of it” (Exodus 12:43–44). What is implied from the emphasis of “this”? If you say that it comes to teach that if all the members of the group are uncircumcised the offering is disqualified, but if only part of the group is uncircumcised it is not disqualified, this is derived from the words “and all uncircumcised males,” in the verse: “And all uncircumcised males shall not eat of it” (Exodus 12:48). The amplification indicated by the word all teaches that the offering is invalidated only if all members of the group are uncircumcised.
ת״ל זאת – חקת הפסח וכתיב בההיא פרשתא כל ערל לא יאכל בו.
מאי זאת – היכי משמע מזאת דאינו פוסל בני חבורה הבאין עמו על כרחיך מילתא אחריתי קאמר והכי קאמר ת״ל וכל ערל עד דאיכא כולה ערלות וזאת אתא דלא תימא הוא הדין לזריקה דכולה ערלות מיהא פסלה ביה אם שחטו למולין על מנת לזרוק דמה לערלים לבדם.
תלמוד לומר ״זאת״, כאמור ״ויאמר ה׳ אל משה ואהרן: זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו״ (שמות יב, מג-מד). ויש לבאר: מאי [מה] משמע הלימוד מן ההדגשה ״זאת״? אילימא [אם תאמר] שבא ללמדנו שכולה ערלה — פסלה, שאם כל החבורה היא של ערלים הריהי פסולה, אבל מקצתה — לא פסלה, האי [דבר זה] מ״וכל ערל״ נפקא [יוצא] שנאמר ״וכל ערל לא יאכל בו״ (שמות יב, מח), ולמדים מן הריבוי ״כל״ שאסור שיהו כולם ערלים
In order to resolve this issue, the verse states: “This,” as it says: “And the Lord said to Moses and Aaron: This is the ordinance of the Passover: No stranger shall eat of it; but every man’s servant that is bought for money, when you have circumcised him, then shall he eat of it” (Exodus 12:43–44). What is implied from the emphasis of “this”? If you say that it comes to teach that if all the members of the group are uncircumcised the offering is disqualified, but if only part of the group is uncircumcised it is not disqualified, this is derived from the words “and all uncircumcised males,” in the verse: “And all uncircumcised males shall not eat of it” (Exodus 12:48). The amplification indicated by the word all teaches that the offering is invalidated only if all members of the group are uncircumcised.
הכל
(7) אֶלָּא לָאו הָכִי קָתָנֵי ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וְכׇל עָרֵל כּוּלַּהּ עׇרְלָה פָּסְלָה מִקְצָתַהּ לָא פָּסְלָה וְכִי תֵּימָא הוּא הַדִּין לִזְרִיקָה דְּכוּלַּהּ עׇרְלָה מִיהָא פָּסְלָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת בִּשְׁחִיטָה הוּא דְּכוּלַּהּ עׇרְלָה מִיהָא פָּסְלָה אֲבָל זְרִיקָה אֲפִילּוּ כּוּלַּהּ עׇרְלָה נָמֵי לָא פָּסְלָה.
Rather, is this not what it is teaching: The verse states: “And all uncircumcised males,” to teach that only if all members of the group are uncircumcised is the offering disqualified, but if only part of the group is uncircumcised it is not disqualified. And if you say that the same is true of sprinkling the blood of the offering, i.e., that if it is done for a group whose members are all uncircumcised, the offering is in any event disqualified; therefore the verse states: “This,” to restrict application of this law and teach: It is during slaughter that if all members of a group are uncircumcised, the offering is disqualified; but during sprinkling, even if all members of the group are uncircumcised, it is not disqualified.
Rather, is this not what it is teaching: The verse states: “And all uncircumcised males,” to teach that only if all members of the group are uncircumcised is the offering disqualified, but if only part of the group is uncircumcised it is not disqualified. And if you say that the same is true of sprinkling the blood of the offering, i.e., that if it is done for a group whose members are all uncircumcised, the offering is in any event disqualified; therefore the verse states: “This,” to restrict application of this law and teach: It is during slaughter that if all members of a group are uncircumcised, the offering is disqualified; but during sprinkling, even if all members of the group are uncircumcised, it is not disqualified.
תלמוד לומר זאת – דמשמע בעבודה א׳ הוא דפסלה ערלות והיינו שחיטה דהיא תחלה לעבודות והיא הוזכרה אצל מנויין ואוכלין כדמפרש.
אלא לאו הכי קתני [האם לא כך שנינו], כלומר כך יש להבין: תלמוד לומר ״וכל ערל״ — רק אם כל החבורה כולה ערלה — פסלה, אבל אם רק מקצתה ערלה — לא פסלה. וכי תימא [ואם תאמר] הוא הדין אף לזריקה שכולה ערלה מיהא [בכל אופן] פסלה, שאם חושב בזמן זריקה שהוא זורק לשם ערלים בלבד יפסל הקרבן — תלמוד לומר ״זאת״ לצמצם ולמעט ולומר בשחיטה הוא הדין שכולה ערלה מיהא [בכל אופן] פסלה, אבל זריקה אפילו כולה ערלה נמי [גם כן] לא פסלה.
Rather, is this not what it is teaching: The verse states: “And all uncircumcised males,” to teach that only if all members of the group are uncircumcised is the offering disqualified, but if only part of the group is uncircumcised it is not disqualified. And if you say that the same is true of sprinkling the blood of the offering, i.e., that if it is done for a group whose members are all uncircumcised, the offering is in any event disqualified; therefore the verse states: “This,” to restrict application of this law and teach: It is during slaughter that if all members of a group are uncircumcised, the offering is disqualified; but during sprinkling, even if all members of the group are uncircumcised, it is not disqualified.
הכל
(8) וְכִי תֵּימָא מַאי קוּלָּא דִזְרִיקָה דְּאֵין מַחְשְׁבֶת אוֹכְלִין בִּזְרִיקָה.
And if you say: What is the leniency of sprinkling such that this intent for a group whose members are all uncircumcised disqualifies the offering only during the slaughter but not during the sprinkling? Rabba’s reasoning is that there is no intent concerning those who may eat of the offering during the sprinkling. Intent to feed the Paschal lamb to those who are unable to eat it invalidates the offering only during the slaughter, but not during the sprinkling.
And if you say: What is the leniency of sprinkling such that this intent for a group whose members are all uncircumcised disqualifies the offering only during the slaughter but not during the sprinkling? Rabba’s reasoning is that there is no intent concerning those who may eat of the offering during the sprinkling. Intent to feed the Paschal lamb to those who are unable to eat it invalidates the offering only during the slaughter, but not during the sprinkling.
וכ״ת מאי קולא דזריקה – דתימא האי זאת אשחיטה קאי ולמעוטי זריקה היינו קולא דהא לא אתרבי מחשבת אוכלין אצל זריקה דשחיטה גלי בה רחמנא הלכך מסתברא דזאת דפסול כולה ערלות אשחיטה קאי ולאו אזריקה וזאת משמע מיעוטא.
וכי תימא מאי קולא [ואם תאמר מהי ההקלה הזו] שבזריקה מבשחיטה, שאנו אומרים שדבר הפוסל בשעת שחיטה אינו פוסל בזריקה? טעמו של רבה הוא שאין מחשבת אוכלין בזריקה שפסול קרבן בפסח על ידי מחשבה שיאכלו פסולים — אינו נלמד אלא בשעת שחיטה ולא בעבודת הזריקה.
And if you say: What is the leniency of sprinkling such that this intent for a group whose members are all uncircumcised disqualifies the offering only during the slaughter but not during the sprinkling? Rabba’s reasoning is that there is no intent concerning those who may eat of the offering during the sprinkling. Intent to feed the Paschal lamb to those who are unable to eat it invalidates the offering only during the slaughter, but not during the sprinkling.
הכל
(9) וְרַב חִסְדָּא אַדְּרַבָּה לְאִידַּךְ גִּיסָא ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וְכׇל עָרֵל כּוּלַּהּ עׇרְלָה פָּסְלָה מִקְצָתָהּ לָא פָּסְלָה אֲבָל זְרִיקָה אֲפִילּוּ מִקְצָתָהּ נָמֵי פָּסְלָה וְכִי תֵּימָא הוּא הַדִּין לִזְרִיקָה דְּעַד דְּאִיכָּא כּוּלַּהּ עׇרְלָה לָא פָּסְלָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת שְׁחִיטָה הוּא דְּמִקְצָתַהּ לָא פָּסְלָה אֲבָל זְרִיקָה אֲפִילּוּ מִקְצָתַהּ פָּסְלָה.
And Rav Ḥisda is of the opinion that, on the contrary, the baraita should be understood in the opposite direction. The verse states: “And all uncircumcised males,” teaching that only if all the members of the group are uncircumcised is the offering disqualified, but if only part of the group is uncircumcised, it is not disqualified. This applies during slaughter; however, during the sprinkling, even if only part of the group is uncircumcised it is disqualified. And if you say that the same is true of sprinkling in that the offering is not disqualified unless all members are uncircumcised; therefore the verse states “this” to restrict the application of this halakha and teach that it is only during slaughter that part of the group does not disqualify the offering, but during the sprinkling even part of the group disqualifies the offering.
And Rav Ḥisda is of the opinion that, on the contrary, the baraita should be understood in the opposite direction. The verse states: “And all uncircumcised males,” teaching that only if all the members of the group are uncircumcised is the offering disqualified, but if only part of the group is uncircumcised, it is not disqualified. This applies during slaughter; however, during the sprinkling, even if only part of the group is uncircumcised it is disqualified. And if you say that the same is true of sprinkling in that the offering is not disqualified unless all members are uncircumcised; therefore the verse states “this” to restrict the application of this halakha and teach that it is only during slaughter that part of the group does not disqualify the offering, but during the sprinkling even part of the group disqualifies the offering.
ורב חסדא אדרבה לאידך גיסא כולה ערלות פסלה בשחיטה מקצתה לא פסלה וכי תימא הוא הדין לזריקה דבזריקה נמי לא פסלה עד דאיכא כולה ערלות ת״ל זאת בשחיטה הוא דבעי כולה ערלות אבל בזריקה אפילו מקצת ערלה פסלה דזריקה חמורה משחיטה דלא מקבע פיגול בשחיטה אלא בזריקה דתנן בזבחים פ״ב [כז.] השוחט [הזבח] לזרוק דמו למחר או מקצת דמו למחר להקטיר אימוריו למחר או מקצתן לאכול כזית מבשרו למחר פיגול וחייבין עליו כרת הנה לא מקבע הפסח פגול אלא מזריקה ואילך אבל בשחיטה לא דאי אפשר לחשב בשחיטה לשחטו למחר דהא היום שחט ליה ובא רב אשי ודחה האי תירוצא לאמר ממאי דהאי וכל דכתיב בערלה כולה משמע דלמא האי וכל כלום משמע דאפילו מקצת ערלה כתב רחמנא זאת עד דאיכא כולה ערלות לא שנא בשחיטה ולא שנא בזריקה וכי פליגי רבא ורב חסדא בהא פליגי וכפר עליו ואמרינן עליו ולא על חברו רבא דייק עליו ולא על חבירו סבר דיקי׳ בעינן חברו דפסול דומיא דידיה מה הוא בר כפרה אף חברו דבר כפרה אבל ערל דלאו בר כפרה הוא אם זרק עליו לא פסול ורב חסדא אמר האי נמי בר כפרה הוא הואיל דאי בעי מיתקן נפשיה ומכפר השתא נמי בר כפרה קרינא ביה.
ורב חסדא – דאמר לעיל יש מחשבת (אוכלין) [ערלים] בזריקה אמר לך האי זאת לאו לקולא גבי זריקה הוא אלא לאחמורי עליה אתא והכא קאמר זאת היא דמקצת ערלה לא פסלה בה אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה.
וכי תימא ה״ה לזריקה – וכן רב אשי קאמר בסמוך לא שנא שחיטה ולא שנא זריקה תימה לריב״א כיון דזריקה קילא דאין בה מחשבת אוכלין היכי נילף משחיטה ואמאי איצטריך השתא זאת.
בד״ה וכ״ת ה״ה לזריקה כו׳ תימה לריב״א כיון דזריקה קילא כו׳ היכי נילף משחיטה כו׳ עכ״ל משמע להו דבשחיטה בכולה ערלה ליכא לספוקי ביה דודאי פסלה דאיכא למילף מלפי אכלו תכוסו וערלים נמי בכלל שלא לאוכליו הוא לפסול בשחיטה כמ״ש התוס׳ לעיל וליכא לספוקי אלא בזריקה אי פסלה בכולה ערלה בע״מ שיתכפרו וכו׳ ואהא קשיא להו שפיר כיון דזריקה לרבה קילא דאין מחשבת אוכלין בזריקה דהיינו בזורק לשם ערלים כמ״ש התוס׳ לעיל לא אצטריך ליה לרבה ולרב אשי מיעוטא דזאת למעט זריקה בע״מ שיתכפרו כו׳ דמהיכא תיתי לפסול בהכי דליכא למילף משחיטה דחמירא דיש בה מחשבת אוכלין וק״ל:
ורב חסדא סבור אדרבה [להיפך] לאידך גיסא [לצד אחר] יש להבין: תלמוד לומר ״וכל ערל״ משמע — כולה ערלה פסלה, אבל מקצתה לא פסלה, ואימתי — בשעת שחיטה, אבל בשעת זריקה — אפילו מקצתה נמי פסלה [חשב על מקצת ערלים גם כן פסל]. וכי תימא [ואם תאמר] הוא הדין לזריקה כבשחיטה שעד דאיכא [שיש] כולה ערלה לא פסלה, תלמוד לומר ״זאת״ להגביל וללמד: שחיטה הוא שמקצתה לא פסלה, אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה.
And Rav Ḥisda is of the opinion that, on the contrary, the baraita should be understood in the opposite direction. The verse states: “And all uncircumcised males,” teaching that only if all the members of the group are uncircumcised is the offering disqualified, but if only part of the group is uncircumcised, it is not disqualified. This applies during slaughter; however, during the sprinkling, even if only part of the group is uncircumcised it is disqualified. And if you say that the same is true of sprinkling in that the offering is not disqualified unless all members are uncircumcised; therefore the verse states “this” to restrict the application of this halakha and teach that it is only during slaughter that part of the group does not disqualify the offering, but during the sprinkling even part of the group disqualifies the offering.
הכל
(10) וכ״ת וְכִי תֵּימָא וּמַאי חוּמְרֵיהּ דִּזְרִיקָה דְּלָא מִקְּבַע פִּיגּוּל אֶלָּא בִּזְרִיקָה.
And if you say: What is the stringency of sprinkling such that part of the group being uncircumcised disqualifies the offering during the sprinkling, but not during slaughter? The answer is that piggul status is established only during sprinkling. The status of piggul applies to an offering when one performs at least one of the rites with the intent that the offering be consumed outside the allotted time, but only if no rite was performed with some other invalid intent, such as intending that the offering be eaten outside its designated place. This can only be confirmed at the time of the sprinkling, which is the last of the four essential rites. Consequently, sprinkling is the rite most likely to disqualify an offering due to improper intent.
And if you say: What is the stringency of sprinkling such that part of the group being uncircumcised disqualifies the offering during the sprinkling, but not during slaughter? The answer is that piggul status is established only during sprinkling. The status of piggul applies to an offering when one performs at least one of the rites with the intent that the offering be consumed outside the allotted time, but only if no rite was performed with some other invalid intent, such as intending that the offering be eaten outside its designated place. This can only be confirmed at the time of the sprinkling, which is the last of the four essential rites. Consequently, sprinkling is the rite most likely to disqualify an offering due to improper intent.
וכי תימא מאי חומרא דזריקה – משחיטה דמוקמית קולא דמקצת ערלה לא פסלה אשחיטה אבל זריקה אפי׳ מקצתה פסלה היינו חומרא דילה דלא מקיים פיגול אלא בזריקה אם חישב באחת מארבע עבודות על מנת לאכול הימנו כזית חוץ לזמנו פיגול הוא וחייבין עליו כרת אפילו אכל ממנו תוך זמנו כדכתיב (ויקרא ו) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא ובלבד שיעשו כל עבודות שלאחריה שלא בפסול אחר אלא או בשתיקה או בכשרות על מנת תוך זמנו או על מנת פיגול כמותה אבל חישב באחת מעבודות שלאחריה פסול אחר כגון חוץ למקומו שוב אין בו כרת כדאמרי׳ בזבחים (דף כח:) ובמנחות בפרק שני (דף טז.) הרצאה כתיבה בפיגול נאמר לא ירצה בפיגול ונאמר בכשר מיום השמיני והלאה ירצה כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו בכשרות אף הרצאת פיגול עד שיקרבו כל מתיריו או בפיגול או בכשרות אלמא לא מיקבע וודאי של פיגול אלא בזריקה שהיא סוף העבודה דכל שעתא קאי בספק שמא יחשב פסול אחר בעבודה הבאה ויפקיע שם פיגול ממנו.
זה שביארנו בחומר זריקה שאין הפגול קבוע אלא בה ביאור הענין הוא במה שכבר ידעת שאם חשב מארבע עבודות לחוץ לזמנו הוא פגול וחייבין עליו כרת שלא נאמר כן אלא בתנאי שכל עבודות הבאות אחריה יהו באותה כונה בעצמה או בשתיקה או במחשבת כשרות אבל אם חישב באחת מן העבודות שאחריה מחשבת פסול אחד מן הפסולין שאינן מפגלין לחייב כרת אלא שפוסלים כגון לאכול חוץ למקומו נפקע ממנה שם פגול בצירוף אותה מחשבה ואין חלוק בין קדמה מחשבת זמן למחשבת מקום ובין קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן וזהו שאמרו בזבחים הרצאה כתיבה בפיגול דכתי׳ לא ירצה והרצאה כתיבה בקרבן כשר דכתיב ונרצה לו מה הרצאה דכתיבא בקרבן כשר עד שיקרבו כל מתיריו בכשרות אף הרצאת פגול לחייב כרת אינה עד שיקרבו כל מתיריו בלא עירוב מחשבת פסול אחר שאינו מפגל ונמצא שאין הפגול קובע לגמרי אלא בזריקה שהוא סוף העבודות שכל שפגל לפני זריקה הוא בספק עירוב מחשבת פסול אחר בעבודה שאחריה שיפקיע שם פגול ממנו וכן יתבאר בסוף הסוגיא שאין פגול בחצי מתיר אלא בכל המתיר ר״ל שאם חשב במנחה בשעת הקומץ לאכול שיריה חוץ לזמנן ולא חשב כן בשעת לקוט הלבונה פסול אבל אינה פגול עד שחישב מחשבת הזמן בכל המתיר שהוא הקומץ והלבונה הן בזו אחר זו בשעת קמיצת הקומץ ובשעת לקוט לבונה או על שניהם כאחד בשעת נתינתם בכלי או בשעת הולכתם או בשעת זריקתן:
גמ׳ וכ״ת מאי חומריה דזריקה דלא מקבע פיגול כו׳ ק״ק אמאי לא קאמר ומאי חומריה דזריקה דאין מחשבת שינוי בעלים אלא בזריקה דומיא דקאמר לרבה לעיל ומאי קולא דזריקה דאין מחשבת אוכלין בזריקה כו׳ ויש ליישב דמשום חומרא דזריקה דאין מחשבת שינוי בעלים אלא בזריקה ולא בשחיטה לא הל״ל לרב חסדא אדרבה לאידך גיסא כיון דאיכא למימר בהיפך בכה״ג קולא דזריקה דאין מחשבת אוכלין בזריקה אלא בשחיטה ולהכי קאמר חומרא דזריקה במילתא אחריתא דלא מקבע פיגול כו׳ ודו״ק:
וכי תימא [ואם תאמר] ומאי חומריה [ומהי חומרתה] של זריקה מבשחיטה, שאנו אומרים שדבר שאינו פוסל בשחיטה פוסל בזריקה? יש לומר: שלא מקבע פיגול אלא בזריקה כי עד עבודת הזריקה שהיא אחרונה אם מצרפים מחשבת פסול אחר וכגון אכילה חוץ למקומו, בעבודה אין הקרבן נעשה פיגול אלא רק פסול בלבד, ואינו נחשב כפיגול להתחייב על אכילתו כרת אלא אם כל העבודות האחרות נעשו מתוך מחשבה כשרה או מתוך מחשבת פיגול (חוץ לזמנו), ודבר זה אינו מתברר אלא בעבודה האחרונה שהיא הזריקה, הרי שזריקה היא עבודה העלולה יותר לפסול במחשבה.
And if you say: What is the stringency of sprinkling such that part of the group being uncircumcised disqualifies the offering during the sprinkling, but not during slaughter? The answer is that piggul status is established only during sprinkling. The status of piggul applies to an offering when one performs at least one of the rites with the intent that the offering be consumed outside the allotted time, but only if no rite was performed with some other invalid intent, such as intending that the offering be eaten outside its designated place. This can only be confirmed at the time of the sprinkling, which is the last of the four essential rites. Consequently, sprinkling is the rite most likely to disqualify an offering due to improper intent.
הכל
(11) מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי מִמַּאי דְּהַאי וְכׇל עָרֵל כּוּלַּהּ מַשְׁמַע דִּילְמָא הַאי וְכׇל עָרֵל מַשְׁמַע כׇּל דְּהוּ עׇרְלָה כְּתַב רַחֲמָנָא זֹאת דְּעַד דְּאִיכָּא כּוּלַּהּ עׇרְלָה לָא פָּסְלָה לָא שְׁנָא בִּשְׁחִיטָה וְלָא שְׁנָא בִּזְרִיקָה אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי רַב חִסְדָּא וְרַבָּה
Rav Ashi strongly objects to this method of interpretation: From where do you derive that this expression “and all uncircumcised males” means that all the members of the group are uncircumcised? Perhaps this expression “and all [kol] uncircumcised males” means that any of its members is uncircumcised. Therefore, the Merciful One says in the Torah: “This,” to teach that the offering is not disqualified unless all of its members are uncircumcised, and there is no difference between slaughtering and sprinkling. Therefore, the dispute between Rabba and Rav Ḥisda must be based on some other proof text and issue. Rather, Rav Ashi said: Rav Ḥisda and Rabba
Rav Ashi strongly objects to this method of interpretation: From where do you derive that this expression “and all uncircumcised males” means that all the members of the group are uncircumcised? Perhaps this expression “and all [kol] uncircumcised males” means that any of its members is uncircumcised. Therefore, the Merciful One says in the Torah: “This,” to teach that the offering is not disqualified unless all of its members are uncircumcised, and there is no difference between slaughtering and sprinkling. Therefore, the dispute between Rabba and Rav Ḥisda must be based on some other proof text and issue. Rather, Rav Ashi said: Rav Ḥisda and Rabba
מתקיף לה רב אשי – בין לרבה בין לרב חסדא ממאי דהאי וכל ערל עד דאיכא כולה ערלה משמע דנייתי זאת למעוטי זריקה למר לחומרא ולמר לקולא ות״ל זאת דקתני תנא מילתא אחריתי קאמר דילמא זאת דקתני תנא. אמילתיה קאי ומינה יליף דאינו פוסל בני חבורה הבאין עמו ומשום דכל ערל כל דהו משמע והכי קאמר יכול יפסול בני חבורה דכל ערל כל דהו משמע ושוב לא יאכל בו שום אדם.
ת״ל זאת – עבודה שלימה בעינן בערלות ולעולם לא שנא שחיטה ולא שנא זריקה שוין.
דילמא האי כל ערל אפילו כל דהו – אע״ג דפלוגתא דתנאי הוא בסנהדרין (דף עח.) גבי הכוהו עשרה בני אדם בי׳ מקלות בכל נפש אי כולה נפש משמע או כל דהו וכן בבכורות (דף ג.) גבי כל בכור רב אשי בא לסתור ראייתו של רבה ולהעמיד הברייתא כמאן דאמר כל דהו משמע ועוד כדפי׳ בקונטרס דברייתא גופה מוכחא דזאת בא להתיר מקצת ערלות ולהכי פריך.
כתב רחמנא זאת עד דאיכא כולה ערלה – תימה לשתוק מכל ועוד דנימא איפכא דזאת ודאי כולה ערלה משמע כתב רחמנא כל אפילו כל דהו וי״ל דידע בעל הש״ס דאיצטריך כל לשום דרשה אחריתי ואיצטריך זאת לגלויי דלא נדרוש מכל כל דהו אבל אי הוה דרשי׳ איפכא לא הוה ידעינן כלל זאת למאי אתא.
בד״ה כתב רחמנא כו׳ לשתוק מכל כו׳ עכ״ל אבל קרא דזאת אצטריך למעט מקצת ערלה בשחיטה דאי לאי זאת לאו הוי ידעינן ליה אי נילף ליה ממקצת טמא דכשר אי ממקצת זמן דפסול וק״ל:
שיטת ביאור זו מתקיף לה [מקשה עליה] רב אשי: ממאי דהאי [ממה מסיק אתה שזה] ״וכל ערל״ כולה [כל החבורה] משמע? ומכאן ממשיך אתה לדון. דילמא האי [שמא זה הביטוי] ״וכל ערל״ משמע כל דהו [כלשהו] ערלה אפילו מקצת, ולכן כתב רחמנא [המקרא] ״זאת״, ללמדנו שעד דאיכא [שיש] חבורה שכולה ערלה (ערלים) לא פסלה, לא שנא [אינו שונה] בשעת שחיטה ולא שנא [ואינו שונה] בשעת זריקה. ומכאן שההוכחות והמחלוקת לא בתחום זה היו. אלא אמר רב אשי רב חסדא ורבה:
Rav Ashi strongly objects to this method of interpretation: From where do you derive that this expression “and all uncircumcised males” means that all the members of the group are uncircumcised? Perhaps this expression “and all [kol] uncircumcised males” means that any of its members is uncircumcised. Therefore, the Merciful One says in the Torah: “This,” to teach that the offering is not disqualified unless all of its members are uncircumcised, and there is no difference between slaughtering and sprinkling. Therefore, the dispute between Rabba and Rav Ḥisda must be based on some other proof text and issue. Rather, Rav Ashi said: Rav Ḥisda and Rabba
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פסחים סא: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים סא:, ר׳ חננאל פסחים סא:, רש"י פסחים סא: – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים סא:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים סא:, בית הבחירה למאירי פסחים סא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים סא:, מהרש"א חידושי הלכות פסחים סא:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים סא:, אסופת מאמרים פסחים סא:
Pesachim 61b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 61b, R. Chananel Pesachim 61b, Rashi Pesachim 61b, Tosafot Pesachim 61b, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 61b, Meiri Pesachim 61b, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 61b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 61b, Steinsaltz Commentary Pesachim 61b, Collected Articles Pesachim 61b