גמרא
פירוש
{ויקרא י״ד:כ׳} וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעוֹלָה שֶׁהֶעֱלָהּ כְּבָר. אֲמַר לֵיהּ רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא לְרַב פָּפָּא לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ מַעֲלֶהָ וּמְלִינָהּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ קַיָּימִין וְעָבְדִינַן מִילְּתָא לְכֹהֲנִים דְּאָתוּ בַּהּ לִידֵי תַקָּלָה דְּסָבְרִי דְּיוֹמֵיהּ הוּא וְאָתוּ לְאַקְטוֹרֵי אֲמַר לֵיהּ כֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא וְאָמְרִי לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פָּפָּא וְהָא כַּמָּה דְּלָא מִתְקַטְּרִי אֵמוּרִין כֹּהֲנִים לָא מָצוּ אָכְלִי בָּשָׂר דְּתַנְיָא איָכוֹל יְהוּ כֹּהֲנִים רַשָּׁאִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק קוֹדֶם הַקְטָרַת אֵמוּרִין תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:ל״א} וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב הַמִּזְבֵּחָה וַהֲדַר {ויקרא ז׳:ל״א} וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. וְכַמָּה דְּכֹהֲנִים לָא אָכְלִי בָּשָׂר בְּעָלִים לָא מִתְכַּפְּרִי דְּתַנְיָא {שמות כ״ט:ל״ג} וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם במְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִין. אֲמַר לֵיהּ כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר עֲשָׁאוּם כְּמִי שֶׁנִּטְמְאוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ דְּתַנְיָא יָכוֹל נִטְמְאוּ אֵמוּרִין אוֹ שֶׁאָבְדוּ לֹא יְהוּ כֹּהֲנִים זַכָּאִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:ל״א} וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִכׇּל מָקוֹם. רַב כָּהֲנָא רָמֵי כְּתִיב {שמות כ״ג:י״ח} לֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר עַד בּוֹקֶר הוּא דְּלָא יָלִין הָא כׇּל הַלַּיְלָה כּוּלָּהּ יָלִין וּכְתִיב {ויקרא ו׳:ה׳} וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּן. הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ כְּשֶׁנִּתּוֹתְרוּ. רָמֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
עשאום כמי שנטמאו אימורין או אבדו – למאן דאמר (לקמן דף עז:) אין הציץ מרצה על העולין ניחא הא דנקט הכא שנטמאו או אבדו אבל ברייתא דלקמן (דף פ:) על מה הציץ מרצה על הדם ועל החלב צ״ל הואיל ומדרבנן לא מרצה הוי כאילו אבדו האימורין. יכול נטמאו או שאבדו לא יהו הכהנים כו׳ – הכי סלקא מסקנא הכא דאי לא אכלי כהנים לא מכפרי בעלים ולא משתרו לאכול בקדשים ומקשה ריב״א דבהאשה רבה (יבמות דף צ.) אמר ת״ש דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצי כו׳ ומשני מאי לא הורצה להתיר בשר באכילה אבל בעלים מתכפרין אלמא אף על גב דבשר אינו נאכל בעלים מתכפרין וי״ל דהיכא דחזי לאכילה מדאורייתא מתכפרין והכא בעי למימר דכל כמה דלא חזו כהנים לאכילת בשר לא מתכפרים בעלים ומיהו קשה מנטמא בשר היאך זורק את הדם הא אין לבשר שעת היתר לכהנים ונראה לפרש דכל זמן דחזי בשר לאכילה לא מתכפרי בעלים עד שיאכלו כהנים אבל אם נטמא אחרי כן או יצא או נעשה נותר מתכפרי בעלים. ולא עולת חול ביו״ט – הקשה ריב״א דהא קרא בשבת כתיב דחמיר אבל ביו״ט דקיל מנא לן דלא קרבה וי״ל דאתיא כרבי עקיבא דאמר בסוף אלו קשרים (שבת דף קיד.) עולת שבת לימד על חלבי שבת שקרבין בי״ט ומשמע ליה קרא עולת שבת זו בשבת אחרת דהיינו של שבת בי״ט מכלל דשל חול בי״ט לא קרבה וקשה לר׳ עקיבא תיפוק לי׳ דחלבי שבת קריבין בי״ט מקרא דהכא דלא ילין הא כל הלילה ילין דלכל הפחות מיתוקם בארבעה עשר שחל להיות בשבת תימה לר״י הא קרא בנותר דבשר מיירי דהא לקמן (דף סג:) מחייב שוחט על חמץ אחד מבני חבורה מדכתיב לא ילין בתריה דמשמע הני דקיימינן עלי׳ בלא ילין וכל הלילה ילין כדר׳ עקיבא אוקימנא לסוגיא דהכא ושמעינן ליה לר׳ עקיבא דפסח נאכל כל הלילה עד שעת חפזון ואיכא למימר דמשמע ליה למסדר הש״ס דקרא בכל הזבח מיירי בין בבשר ובין באימורין ומדלא כתיב חלב כמו גבי חלב חגי ומדלא כתיב גבי אכילה דואכלו את הבשר כדכתב התם לא תותירו ש״מ דבתרווייהו משתעי. בארבעה עשר שחל להיות בשבת עסקינן – בירושלמי דייק מקרא דלא ילין חלב חגי כה״ג ומוקי לה נמי ר׳ אבהו בי״ד שחל להיות בשבת ופריך דלא מצי לאוקמי בשבת דחגי כתיב דהיינו חגיגה הבאה עם הפסח דלא דחיא שבת כדאמר לקמן באלו דברים (פסחים סט:) ומפרש דה״ק שמרהו שלא יבא לידי בל ילין שיקריבהו מבעוד יום בשעה הראויה לו ותימה על ירושלמי דפריך מינה דהאי קרא דחלב חגי דבחגיגת חמשה עשר מיירי כדמוכח באלו דברים הקשה רשב״א לבן תימא דדריש לקמן באלו דברים (פסחים ע.) חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח דזבח חג זה חגיגה היכי מיתוק׳ האי קרא בשבת הא מודה דלא דחיא שבת כדמוכח התם וי״ל דבן תימא יסבור כר׳ ישמעאל דאמר באלו קשרים (שבת דף קיד:) דחלבי חול קריבין בי״ט אי נמי בן תימא יפרש שמרהו שלא יבא לידי בל ילין כדמפרש בירושלמי. דאי ר׳ מאיר האמר תפוס לשון ראשון – אור״י דרבא לטעמיה דאית ליה דפליגי בתפוס לשון ראשון דאמרינן בפ״ב דזבחים (דף ל.) עדיין היא מחלוקת פירוש אפילו בתמורת עולה ושלמים פליג ר״מ ובלאו הכי הך דיוקא דהכא לא מיתוקם אלא אליבא דרבא דמייתי לקמן בפירקין (פסחים סג.) גבי אחרים אומרים הקדים מולים לערלים כו׳ וסבר אינה לשחיטה אלא לבסוף וכדרבא דאמר עדיין היא מחלוקת ופליגי בתפוס לשון ראשון אפילו בכי האי גוונא אף על גב דאינה לשחיטה אלא לבסוף וברגע אחרון יש לשניהם לחול וסבר ר״מ התם תפוס לשון ראשון אע״פ שלא חל בשעה שאמר דלרבה ואביי דלקמן דסבירא להו דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף חיילי תרווייהו אפילו לר״מ כמו שנאמר לקמן וא״כ לא יכשיר הכא לר״מ לשמו ושלא לשמו אפי׳ בעבודה אחת.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush