גמרא
פירוש
אעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין אַרְבַּע עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאַחַת בָּאֶמְצַע מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי בִּזְרָעִין אֲבָל בִּירָקוֹת לָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אבל בירקות לא – דירקות ינקי טפי. למימרא דירקות אלימא – לינק טפי מזרעים דאיצטריך ליה למימר דאף ירקות נזרעין חמשה מינין בערוגה של ששה. כל מיני זרעים אין נזרעים בערוגה אחת – אפילו בשיעור הזה משום דינקי טפי והא דתנן זורעין בתוכה חמשה זרעונין בירקות קאמר דנזרעים כהלכתן. מהו דתימא הני דמרור מין זרעים נינהו – ולא יזרעו בערוגה אחת קמשמע לן רב דמין ירקות נינהו ונזרעים. זרעים סלקא דעתך – היכי תיסק אדעתין דזרעים נינהו והא כולהו תנאי ירקות קרי להו. חזרת איצטריכא ליה – לאשמועינן דנזרעת כשאר ירקות בערוגה עם ארבעה זרעונין. להקשות – קלח שלה נעשה עב. מרחיבין לו – מקום עד בית רובע שלא יזרעו אצלו מין אחר. בית רובע – מקום זריעת רובע הקב חצר המשכן היה שיעור לבית סאתים וכל בית כור ובית סאה ובית רובע שבגמרא לפי אותו חשבון. לא שנו – דיבש יש לו טעם מרור אלא קלח דמתוך שהוא עב אינו מתייבש שיפסיד טעמו אבל עלין יבשין הרי הן כעפר בעלמא. מכלל דרישא בעלין – קא פסיק ותנא בהו בין לחים בין יבשים. כמושין – פלצדא״ו. כללו של דבר כו׳ – קתני מיה׳ בדר׳ מאיר יוצאין בהן ובקלחין שלהן בין לחין בין יבשין ומתני׳ נמי מדמכשר ביבשים רבי מאיר היא ושמע מינה בעלין נמי אכשר. תרגומא – להא דקתני בדר׳ מאיר יבשין אקלח קאמר. השתא מצה – דמעשר דידה דאורייתא ואיכא למיפסלה משום דאין לה היתר במושבות קאמר ר״ע דנפיק הואיל ואי מטמיא פריק לה ואית לה היתר. מרור – דמעשר ירק מדרבנן הוא ומדאורייתא אית ליה היתר במושבות מיבעיא. כעין דאורייתא תקון – ואין לו היתר במושבות ומרור איתקש למצה מה מצה בעינן נאכלת בכל מושבות אף מרור נמי בעינן יש לו היתר. לישנא אחרינא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן בפרק בתרא (פסחים קטו.) וזה שמעתי וקשיא לי בזמן הזה מי מסקי מעשר שני לירושלים ואי למאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא בהדיא איבעי ליה לפרושי בזמן הזה. מצה ומרור – הוקשו יחד וכי היכי דמצה יש עליה שם מעשר שני ולא נפיק ביה אף מרור נמי שיש עליה שם מעשר שני לא נפיק ביה. מתני׳ חולטין – ברותחין שאין מניחין אותו להחמיץ. לא תשרה המורסן – לשוף בה בשרה מפני שמחמיץ בשרייתו. אבל שפה היא – מורסן יבש בבשרה ואע״פ שמים טופחין על בשרה. לא ילעוס – לא יכוס. גמ׳ האפוי – לחם משנאפה כל מה ששוריהו במים אינו מחמיץ. אדמבשל ליה מחמע – בעוד שהמים פושרים קודם שירתיחו הוא מחמיץ ובדשדי ליה לתוך רותחין ליכא לאוקומה דהא בהדיא תני לה וחלוט שחלטו ברותחין. אפוי שבשלו – כלומר אפוי אפילו הוא מבשלו לאחר אפייה אינו מחמיץ. דלף – מן הגג. אינו בא לידי חימוץ – שטירוד הדלף הנופל תמיד אינו מניחו להחמיץ. טיף להדי טיף – שנופלין טיפה אחר טיפה סמוך ותכף ואין שהות בינתים. ותיקא – מאכל קמח. מישחא ומילחא – בקימחא שרי דמי פירות אין מחמיצין. לא לימחי איניש קדרא – שמעבין תבשיל הקדירה על ידי שממחין קמח לתוכו ואפילו בקמחא דאבישונא שנתייבשה וניקלית בתנור כשהיא לחה עושין אותה קלי בתנור והרי היא כאפויה אפילו הכי לא ליעביד. דילמא לא בשיל שפיר – לא נעשית קלי כל צורכה בתנור ומחמצת בתבשיל וכשהוא טורפה בקערה היא מחמצת (ועוד) שאין דרך נתינתה לתוך תבשיל רותח. לא ליחלוט – ברותחין.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush