×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא פסחים ל״ו:גמרא
;?!
אָ
אוֹצִיא חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָן בִּיכּוּרִים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר מַצּוֹת מַצּוֹת רִיבָּה אִי מַצּוֹת מַצּוֹת רִיבָּה אֲפִילּוּ בִּיכּוּרִים נָמֵי הֲדַר בֵּיהּ רע״קרַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא יָכוֹל יֵצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּבִיכּוּרִים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ב:כ׳} בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּכׇל מוֹשָׁבוֹת יָצְאוּ בִּיכּוּרִים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּכׇל מוֹשָׁבוֹת אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי תַּלְמוּד לוֹמַר מַצּוֹת מַצּוֹת רִיבָּה. וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּלְהוֹצִיא בִּיכּוּרִים מְרַבֶּה אֲנִי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶיתֵּר בְּכׇל מוֹשָׁבוֹת כדר׳כִּדְרַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) וּמוֹצִיא אֲנִי בִּיכּוּרִים שֶׁאֵין לָהֶן הֶיתֵּר בְּכׇל מוֹשָׁבוֹת. דא״רדְּאָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) אמִנְיָן לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא שֶׁפּוֹדִין אוֹתוֹ אפי׳אֲפִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ד:כ״ד} כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ. וְאֵין שְׂאֵת אֶלָּא אֲכִילָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית מ״ג:ל״ד} וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו. מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי נָפֵיק בֵּיהּ רַבִּי עֲקִיבָא וְקָמְמַעֵיט לְהוּ לְבִיכּוּרִים מִבְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם שְׁמַע מִינַּהּ הֲדַר בֵּיהּ. ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי תִּיפּוֹק לי׳לֵיהּ מִלֶּחֶם עוֹנִי מִי שֶׁנֶּאֱכָל בְּאוֹנִי יָצָא זֶה שֶׁאֵין נֶאֱכָל אֶלָּא בְּשִׂמְחָה. סָבַר לֵיהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנְיָא בבִּיכּוּרִים אֲסוּרִין לְאוֹנֵן ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן דִּכְתִיב {דברים י״ב:י״ז} לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָמַר מָר תְּרוּמַת יָדֶךָ אֵלּוּ בִּיכּוּרִים דְּאִיתַּקַּשׁ בִּיכּוּרִים לְמַעֲשֵׂר גמָה מַעֲשֵׂר אָסוּר לְאוֹנֵן אַף בִּיכּוּרִים אָסוּר לְאוֹנֵן. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן תְּרוּמָה קְרִינְהוּ רַחֲמָנָא כִּתְרוּמָה מָה תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת לְאוֹנֵן אַף בִּיכּוּרִים מוּתָּר לְאוֹנֵן. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נְהִי דְּהֶיקֵּישׁ לֵית לֵיהּ שִׂמְחָה מִיהָא מִיכְתָּב כְּתִיבָא בְּהוּ דכתי׳דִּכְתִיב {דברים כ״ו:י״א} וְשָׂמַחְתָּ בְכׇל הַטּוֹב. הָהוּא לִזְמַן שִׂמְחָה הוּא דַּאֲתָא דִּתְנַן דמֵעֲצֶרֶת וְעַד הַחַג מֵבִיא וְקוֹרֵא מֵהַחַג וְעַד חֲנוּכָּה מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. תָּנוּ רַבָּנַן לֶחֶם עוֹנִי הפְּרָט לְחָלוּט וְלַאֲשִׁישָׁה יָכוֹל לֹא יֵצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא בְּפַת הַדְרָאָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר מַצּוֹת מַצּוֹת ורִיבָּה וַאֲפִילּוּ כְּמַצּוֹת שֶׁל שְׁלֹמֹה א״כאִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לֶחֶם עוֹנִי פְּרָט לְחָלוּט וְלַאֲשִׁישָׁה. וּמַאי מַשְׁמַע דְּהַאי אֲשִׁישָׁה לִישָּׁנָא דַחֲשִׁיבוּתָא דִּכְתִיב {שמואל ב ו׳:י״ט} וַיְחַלֵּק לְכׇל הָעָם לְכׇל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וְגוֹ׳. וְאָמַר רַב חָנָן בַּר אַבָּא אֶשְׁפָּר אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בַּפָּר אֲשִׁישָׁה אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בָּאֵיפָה וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֲשִׁישָׁה גַּרְבָּא דְחַמְרָא דִּכְתִיב {הושע ג׳:א׳} וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֵין אוֹפִין פַּת עָבָה (בְּיוֹם טוֹב) בַּפֶּסַח דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
{רי״ף פסחים י:} {שמעתא דאפיית פת מרובה} ועוד, תניא, בש״א, אין אופין פת מרובה ביו״ט, וב״ה מתירין, כתב עלה הרי״ף ז״ל, אבל בפסח אסור למילש ולמיפא יותר על חמשת רבעים קמח וכו׳, עד ולא נראה לנו כדבריו, דהא אוקימנא בגמרא בכל יו״ט ותנא בפסח קאי וכו׳. אמר הכותב: הרוצה להשיב בכל דבר הוא משיב. אבל דברי רבינו דרושים ומפורשים לכל חפציהם (תהלים קי״א:ב׳). שכיון שהוא מתיר בשאר ימים טובים, שאין בזה משום טורח יו״ט, היאך יעלה על דעת שיהא אסור בפסח כל זמן שאין לחוש לחמוץ, כגון שאין לישתן ועריכתן כאחד. וכי חמור הוא משאר ימים טובים לענין אוכל נפש. ודקא אמר רב, קבא מלוגנאה לפיסחא, וכי בא לומר שלא יאפה יותר. אלא ודאי, אף רבינו הגדול לא בא אלא לאסור להם לישה, ולומר שב״ה מתירין בשאר ימים טובים לאפות פת מרובה, בין בלישה בין באפיה, ובפסח אסור בלישה משום חמוץ, אלא יעשה עיסתו קבין וילוש, ויאפה כמו שהוא עושה בשאר ימים טובים. וכך הוא דרך הגמרא באמת. שזו ששנויה בפסח, אפיה דוקא קתני. וזו ששנויה ביו״ט, בין לאפיה בין ללישה נשנית. כדתנן (ביצה כ״א:), אין אופין פתין גריצין וכו׳. ומה שאמר, אסור למילש ולמיפא, לאו דוקא למיפא, אלא סוגיא דלישנא הוא, אסור למילש שיאפה יותר, ואיסורא משום לישה. וכדאתמר נמי בגמרא (בבלי פסחים מ״ח:), נהוג למיפא קפיזא קפיזא, משום דכיון דלא לשין אלא קפיזא וצריכין למיפא מיד, אשתכח דאפיה קפיזא קפיזא נמי היא. ומיהו, אם היו שתים מתעסקות בבצק, שתיהן לשות קפיזא קפיזא ואחת אופה, נמצאת זו אופה פת מרובה אפי׳ בפסח, כדברי ב״ה. וכן אם היתה אחת לשה ואופה לשה ואופה מותר. ואלו הן דברי רבינו ז״ל ואין צריכין לפנים. אלא שתפס לו דרך ארוכה וקצרה על הברייתא השנויה ביו״ט, שנשנית בין לאפיה בין ללישה, וקתני בהדיא, פת מרובה. ולא רצה לכתוב זו ששנינו באידך ברייתא, אין אופין פת עבה בפסח, ולפרש: מאי עבה. מרובה. ובאתריה דהאי תנא הכי קרו ליה. וה״ה לשאר ימים טובים, אלא דתנא בפסח קאי. ולומר, כשהתירו ב״ה בפסח לא התירו אלא אפיה. ומה לו לצרה הזאת, שבכלל דבריו דברים הללו. והוי יודע דלישנא קמא, דאוקמה בגמרא - מאי פת עבה. פת מרובה. ואמאי קרו ליה פת עבה, משום דנפישא בלישה - לא סבירא לן כרב, דאמר, קבא מלוגנאה לפסחא. דא״כ, לא משכחת לה עבה בלישה. אבל לישנא בתרא, דאמר, פת עבה קרו לה, אתיא אפילו לרב. וקי״ל הכי. וזהו1 שפירש בעל המאור ז״ל בכלל הדברים דטעמייהו דב״ש משום טורח אפיה שלא לצורך וב״ה כר״ש ב״א, טעות הוא, אלא שהרבים טועים בו. וכבר השיב ה״ר אברהם ז״ל ואמר, דודאי לא פליגי רבנן ור״ש בן אלעזר סתם בפלוגתא דב״ש וב״ה. ואי סבירא להו לרבנן דלא נחלקו ב״ש וב״ה בדבר הזה, הוו מפרשי לה בגמרא, ולא הוה פסיק רבא סתם, הלכה כר״ש בן אלעזר, דהא דב״ה הוא. ועוד, היכי קתני סתם, פת מרובה. בין מרובה בין מיעוט, כדי צרכו מותר. וליתני כדקתני התם, אלא מה שצריך. וב״ה נמי, היכי תני, מתירין. היה לו לפרש בתנור אחד, מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא. אלא ודאי, אין כאן טורח שלא לצורך. אלא ב״ש אוסרין לאפות פת מרובה ע״י אדם2, כלומר, בבת אחת, מפני שטרחתו מרובה. ולפי הירושלמי (ירושלמי ביצה ב׳:ו׳), מתוך שאתה אוסר עליו פת מרובה בבת אחת אף הוא אינו אופה אלא צרכו, דומה זה למה ששנינו, אין אופין פתין גריצין אלא רקיקין, כדברי ב״ש. וב״ה מתירין בזה ובזה. ועל אותה משנה הביאו אותה בגמרא במס׳ ביצה (בבלי ביצה כ״ב:), מפני שהיא ענין לה.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
1 נראה דצ״ל: וזה
2 נראה דצ״ל: אדם אחד
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144