גמרא
פירוש
וְאָתֵי מַלְוֶה וּפָרֵיק דִּתְנַן אמוֹסִיף עוֹד דִּינָר וּפוֹדֶה אֶת הַנְּכָסִים הָאֵלּוּ כִּי פְּלִיגִי דְּזַבֵּין מַלְוֶה וְקַדֵּישׁ מַלְוֶה.
אַבָּיֵי אָמַר לְמַפְרֵעַ הוּא גּוֹבֶה כֵּיוָן דִּמְטָא זִמְנֵיהּ וְלָא פַּרְעֵיהּ אִיגַּלַּאי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּמֵעִיקָּרָא בִּרְשׁוּתֵיהּ הֲוָה קָאֵי וְשַׁפִּיר אַקְדֵּישׁ וְשַׁפִּיר זַבֵּין וְרָבָא אָמַר מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא גּוֹבֶה כֵּיוָן דְּאִילּוּ הֲווֹ לֵיהּ זוּזֵי הֲוָה מְסַלֵּיק לְהוּ בְּזוּזֵי אִישְׁתְּכַח דְּהַשְׁתָּא קָא קָנֵי.
וּמִי אָמַר רָבָא הָכִי וְהָאָמַר רָמֵי בַּר חָמָא ברְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן בְּאַחְרָיוּת וּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה וּמֵת רְאוּבֵן וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וְטָרֵיף לֵיהּ מִשִּׁמְעוֹן וַאֲתָא שִׁמְעוֹן וּפַיְּיסֵיהּ בְּזוּזֵי.
דִּינָא הוּא דְּאָתוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וְאָמְרִי לֵיהּ לְשִׁמְעוֹן אֲנַן מִטַּלְטְלֵי שְׁבַק אֲבוּן גַּבָּךְ וּמִטַּלְטְלֵי דְיַתְמֵי לְבַעַל חוֹב לָא מִשְׁתַּעְבְּדִי.
וְאָמַר רָבָא אִי פִּיקֵּחַ שִׁמְעוֹן מַגְבֵּי לְהוּ אַרְעָא וַהֲדַר גָּבֵי לַהּ מִינַּיְיהוּ דְּאָמַר רַב נַחְמָן גיְתוֹמִים שֶׁגָּבוּ קַרְקַע בְּחוֹבַת אֲבִיהֶם בַּעַל חוֹב חוֹזֵר וְגוֹבֶה אוֹתָהּ מֵהֶן.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְמַפְרֵעַ הוּא גּוֹבֶה אַמְּטוּ לְהָכִי חוֹזֵר וְגוֹבֶה אוֹתָהּ מֵהֶן דִּכְמַאן דְּגָבוּ מֵחַיִּים דַּאֲבוּהוֹן דָּמֵי אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא גּוֹבֶה אַמַּאי חוֹזֵר וְגוֹבֶה אוֹתָהּ מֵהֶן הָא הָוֵי כְּמַאן דִּזְבֵין יַתְמֵי נִכְסֵי דָּמֵי וְאִילּוּ קָנֵי יַתְמֵי נִכְסֵי מִי קָא מִשְׁתַּעְבְּדִי לְבַעַל חוֹב.
שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר לְהוּ כִּי הֵיכִי דְּמִשְׁתַּעְבַּדְנָא לֵיהּ לַאֲבוּכוֹן מִשְׁתַּעְבַּדְנָא נָמֵי לְבַעַל חוֹב דַּאֲבוּכוֹן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לנכרי״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
שאני התם דמצי אמר להו כי היכי דמשתעבדנא וכו׳ – פי׳ והאי ארעא משתעבדנא לדידיה נמי מחיים מדר׳ נתן כי היכי דמשתעבדנא לאבוהון. וכתב הרי״ט ז״ל והיינו דאיכא בין ר׳ נתן ורבנן דפליגי עליה כדאיתא בפ״ק דקדושין ולכ״ע גובה המלוה מכל מאי דאית ליה עלויה ברשות אחרים בין מלוה בין פקדון ואפי׳ שלא בשבועה כל דבעי ראשון מיחת דהא לאו נכסים משועבדים נינהו ולית להו פסידא ואפי׳ בעל כרחיה אלא דלרבנן לא משתעבד ליה כלל ואלו לר׳ נתן משתעבד ליה וגובה ממנו כגובה מבעל חובו ונפקא מינה להו דהכא ונפקא מינה נמי להיכא דאמר שטר זה שחייב לי פלוני שטר אמנה הוא דלר׳ נתן חשיב חב לאחרים ואינו נאמן כדאיתא בפ״ב דכתובות ועוד י״א דמהני הא דר״נ דלא מצי מחיל ליה מלוה דהא משעבד לי׳ לאידך וזהו דעת הראב״ד ז״ל אבל אינו כדעת הרא״ה ז״ל. אבל הוא אומר שאם בא ופרעו מעצמו אפי׳ שלא ע״פ ב״ד הרי הוא פטור ולא חשיב פורע חובו של חבירו כיון דמשעבד ליה מדר״נ והוה ליה כערב וזה שלא כדעת רוב הראשונים ז״ל שכתבו דאפי׳ קבלן שפרע שלא בכפיית ב״ד פורע חובו של חבירו הוא וכן דעת הרי״ט ז״ל. וכתב עוד ז״ל ומיהו אם בא לתפוס באותו רוב או בפקדון שיש ברשותו לב״ח של זה הויא תפיסה למאי דכתבי רבוותא ז״ל שהתופס לבעל חובו במקום שלא חב לאחרי׳ קנה. ומיהו י״א דלא מהניא תפיסה לעולם אלא היכא שעשאוהו שליח למתפס א״נ בשהתפיסו בהם בעל הנכסים ובא לחזור בו אבל בלאו הכי לית ליה רשות למתפס דמצי אמר ליה לאו בעל דברים דידי את וכן העלו למעשה בפני הרא״ה ז״ל וכן היה אומר בשם רבו הרמב״ן ז״ל וכן נמצא בתשובותיו אבל אין זה דעת הרא״ז הלוי ז״ל. וכתב עוד הרי״ט ז״ל והא דר׳ נתן ודאי הלכה היא דהא דרבא תליא ביה והלכתא כרבא וכן בפ״ב דכתובות ובפ׳ החובל מסקינן שמעתתא כותיה ושלא כדברי ר״ת ז״ל דאפקיה להא דר״נ מהלכתא.
והא דרמי בר חמא ליתא אלא בשלא שיעבד לוה למלוה מטלטלין אבל אם שעבד לו מטלטליו אפי׳ שלא באגב משתעבד לב״ח וצריך למיכתב דאקני דאי לא לא משתעבדי ליה מאי דקני בתר הכי והיכא דלא כתב ליה דאקני ונמצאו מטלטלין ליורשיו והם אומרים שקנאם אח״כ. דעת הרא״ה ז״ל שעל הב״ח להביא ראיה.
והשתא תקון רבנן דגבי ב״ח מן המטלטלין של יורשין כי היכי דגבי מב״ח גופיה – וכתב הרי״ט ז״ל דלא גבי ממטלטלין דקנה בתר הכי דלא תיקנו הגאונים ז״ל אלא שיגבה מן המטלטלין כדרך שגובה מן הקרקעות ואלו מן הקרקעות שקנה אחר הלואה ומת והורישם אינו גובה כל היכא דלא כתב דאקני כדאיתא בפ׳ גט פשוט. ולכ״ע כל שבא לטרוף קרקע או מטלטלין מיד הלקוחות ולא היה כתוב בשטר חובו דאקנה עליו להביא ראיה שהיו ללוה נכסים אלו בשעה שלוה וכן דעת הרא״ה ז״ל.
ותסברא וכו׳ עד וקמיפלגי בדר׳ יצחק דאמר ר׳ יצחק מנין לב״ח שקונה משכון וכו׳ – פרש״י קונה משכון להתחייב באונסין. ורת״ם ז״ל הקשה עליו וכתב דהנכון כמו שפירשו הגאונים ור״ח ז״ל דאפי׳ מדר״י אינו אלא שומר שכר ואע״ג דמשכון אין שביעית משמטתו ואין נעשה מטלטלין אצל בניו ומקדשין בו את האשה כדאיתא במסכת קדושין מ״מ כיון שהוא חייב להחזיר ואינו נוטלו אלא כדי שלא יעשה מטלטלין אצל בניו כדאיתא בפ׳ המקבל אינו חייב באונסין שהרי אין כל הנאה שלו שהרי אינו משמש בו והוא חייב להחזיר לו ואף הלוה יש לו בה הנאה אינו אלא שומר שכר וכתב דכיון דקי״ל כר׳ יצחק וישראל מישראל לכ״ע למפרע הוא גובה ואם הקדישו או מכרו וגבאו לבסוף מעכשיו קיימין ואם פדאוהו זכה הלוקח או ההקדש בכל מה שהיה בו למלוה. גירסת הספרים והיא גירסת ר״ח ז״ל חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלים גוים ונכנסים שם חמץ הנמצא שם אחר הפסח מותר באכילה ואצ״ל בהנאה. חנות של גוים ומלאי גוים ופועלים ישראל נכנסים שם חמץ הנמצא אחר הפסח אסור בהנאה ואצ״ל באכילה. והכי פירושא דרישא בחנות של ישראל ומלאי של ישראל עשויה להתכבד ערב הפסח וחמץ הנמצא שם אינו אלא מפועלי גוים ומותר אבל סיפא אין חזקתו מתכבד ואמרינן דמפועלי ישראל נפל קודם הפסח ואסור. וכתב הרי״ט ז״ל ובודאי דתרתי אליבא דר׳ שמעון הוא ושמעינן מינה דבכל חמץ של ישראל קניס ר׳ שמעון ואע״ג דלא עבר עליה דהא הכא דלא עברו פועלי ישראל עליו ואסור ושמעינן מרישא דחנות של ישראל ומלאי של ישראל חייב לבודקו ערב הפסח. ורש״י ז״ל וכן רבי׳ האיי ז״ל גורסין בהפך ופי׳ דבתר בעל מלאי אזלינן וליתיה. ורבי׳ אלפסי לא הביא זאת הברייתא ולא ידעינן אי משום דסבר דלא הוי כהלכתא ולית הלכתא כותיה או משום דלא שכיחא. ע״כ מפי הרא״ה ז״ל בשם רבו הרמב״ן ז״ל.
הא דאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע – כתב הרי״ט ז״ל דבשומר שכר מיירי דהוה ליה למיעבד נטירותא יתירתא. וכבר הארכתי בה פ׳ המפקיד בס״ד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
והא דרמי בר חמא ליתא אלא בשלא שיעבד לוה למלוה מטלטלין אבל אם שעבד לו מטלטליו אפי׳ שלא באגב משתעבד לב״ח וצריך למיכתב דאקני דאי לא לא משתעבדי ליה מאי דקני בתר הכי והיכא דלא כתב ליה דאקני ונמצאו מטלטלין ליורשיו והם אומרים שקנאם אח״כ. דעת הרא״ה ז״ל שעל הב״ח להביא ראיה.
והשתא תקון רבנן דגבי ב״ח מן המטלטלין של יורשין כי היכי דגבי מב״ח גופיה – וכתב הרי״ט ז״ל דלא גבי ממטלטלין דקנה בתר הכי דלא תיקנו הגאונים ז״ל אלא שיגבה מן המטלטלין כדרך שגובה מן הקרקעות ואלו מן הקרקעות שקנה אחר הלואה ומת והורישם אינו גובה כל היכא דלא כתב דאקני כדאיתא בפ׳ גט פשוט. ולכ״ע כל שבא לטרוף קרקע או מטלטלין מיד הלקוחות ולא היה כתוב בשטר חובו דאקנה עליו להביא ראיה שהיו ללוה נכסים אלו בשעה שלוה וכן דעת הרא״ה ז״ל.
ותסברא וכו׳ עד וקמיפלגי בדר׳ יצחק דאמר ר׳ יצחק מנין לב״ח שקונה משכון וכו׳ – פרש״י קונה משכון להתחייב באונסין. ורת״ם ז״ל הקשה עליו וכתב דהנכון כמו שפירשו הגאונים ור״ח ז״ל דאפי׳ מדר״י אינו אלא שומר שכר ואע״ג דמשכון אין שביעית משמטתו ואין נעשה מטלטלין אצל בניו ומקדשין בו את האשה כדאיתא במסכת קדושין מ״מ כיון שהוא חייב להחזיר ואינו נוטלו אלא כדי שלא יעשה מטלטלין אצל בניו כדאיתא בפ׳ המקבל אינו חייב באונסין שהרי אין כל הנאה שלו שהרי אינו משמש בו והוא חייב להחזיר לו ואף הלוה יש לו בה הנאה אינו אלא שומר שכר וכתב דכיון דקי״ל כר׳ יצחק וישראל מישראל לכ״ע למפרע הוא גובה ואם הקדישו או מכרו וגבאו לבסוף מעכשיו קיימין ואם פדאוהו זכה הלוקח או ההקדש בכל מה שהיה בו למלוה. גירסת הספרים והיא גירסת ר״ח ז״ל חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלים גוים ונכנסים שם חמץ הנמצא שם אחר הפסח מותר באכילה ואצ״ל בהנאה. חנות של גוים ומלאי גוים ופועלים ישראל נכנסים שם חמץ הנמצא אחר הפסח אסור בהנאה ואצ״ל באכילה. והכי פירושא דרישא בחנות של ישראל ומלאי של ישראל עשויה להתכבד ערב הפסח וחמץ הנמצא שם אינו אלא מפועלי גוים ומותר אבל סיפא אין חזקתו מתכבד ואמרינן דמפועלי ישראל נפל קודם הפסח ואסור. וכתב הרי״ט ז״ל ובודאי דתרתי אליבא דר׳ שמעון הוא ושמעינן מינה דבכל חמץ של ישראל קניס ר׳ שמעון ואע״ג דלא עבר עליה דהא הכא דלא עברו פועלי ישראל עליו ואסור ושמעינן מרישא דחנות של ישראל ומלאי של ישראל חייב לבודקו ערב הפסח. ורש״י ז״ל וכן רבי׳ האיי ז״ל גורסין בהפך ופי׳ דבתר בעל מלאי אזלינן וליתיה. ורבי׳ אלפסי לא הביא זאת הברייתא ולא ידעינן אי משום דסבר דלא הוי כהלכתא ולית הלכתא כותיה או משום דלא שכיחא. ע״כ מפי הרא״ה ז״ל בשם רבו הרמב״ן ז״ל.
הא דאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע – כתב הרי״ט ז״ל דבשומר שכר מיירי דהוה ליה למיעבד נטירותא יתירתא. וכבר הארכתי בה פ׳ המפקיד בס״ד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush