(1) 
ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״א:ל״ג} כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וּסְמִיךְ לֵיהּ מִכׇּל הָאוֹכֶל אאוֹכֶל מִטַּמֵּא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס ב וְאֵין כׇּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס.:
Therefore, the verse states with regard to creeping animals: “And every earthenware vessel into which any of them falls, whatever is in it shall be impure, and you shall break it” (Leviticus 11:33). And juxtaposed to it is the verse: “From all food in it which may be eaten, upon which water comes, shall be impure” (Leviticus 11:34). This indicates that food is rendered impure by the airspace of an earthenware vessel, but not all vessels are rendered impure by the airspace of an earthenware vessel. This baraita proves that the earthenware vessel itself is not considered to be filled with carcasses of creeping animals, and therefore it does not render everything inside it impure with first-degree impurity. Were the earthenware vessel indeed considered as if it were filled with impurity, vessels inside it would also assume first-degree ritual impurity.
ת״ל וכו׳ וסמיך ליה מכל האוכל – כלומר האי כל אשר בתוכו שאמרתי לך באוכל אמרתי לך ואי כמאן דמלי טומאה חשיב ליה לחיצון נמצאת טומאה נוגעת בגבו של כלי שטף וכלי שטף מטמא מגבו אלא שמע מינה כל אשר בתוכו יטמא מחמת כלי הוא דמטמא ואשמעינן קרא דאוכלין ומשקין הוא דמקבלי טומאה מולד הטומאה אבל כלי לא ומהאי פירוקא נפקא לן בכל דוכתא הא דאשכחן דאין כלי ראשון מטמא כלי ואין אוכלין ומשקין מטמאין כלי כדיליף לעיל מק״ו ואדם נמי שאינו אב הטומאה כגון נוגע בטומאת נבלה ובשרץ לא מטמא כלי דכתיב והנוגע בנבלתם יטמא ולא כתיב כבוס בגדים אבל גבי נושא גזירת הכתוב היא בטומאת משא שמטמא אדם לטמא בגדים שעליו בשעת משא ולא בגדים הבאין לאחר מכאן אלמא ולד הטומאה לא מטמא כלי חוץ מטמא מת שהוא אב הטומאה וכן אדם לא מצינו לו טומאה בכל התורה אלא מאב הטומאה כגון ע״י שרץ ונבלה ושכבת זרע ועל ידי זב ומעיינותיו ומדרסו ועל ידי נדה ומעיינותיה ומדרסה וע״י טמא מת.
כלי חרס מיטמא מאוירו ומטמא אוכלין שבתוכו בטומאתו וכל אוכלין שבתוכו טמאים מצד טומאת אוירו אפילו מלא חרדל נטמאו הגרגירים האמצעיים טומאת הסמוכים לכלי אבל הכלים אין מקבלין טומאה מאויר כלי חרש שלא נאמרה בו טומאת אויר לטמא כל מה שבתוכו אלא באוכלין ומשקין ומשום מגעו לכלי ראשון אין כאן שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה וכבר כתבנוה בראשון של חולין ושאר הדברים שבאו בסוגיא זו כבר ביארנום למעלה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק שני בעזרת השם ובישועתו:
רב חסדא רמי פסחא אפסחא דבמתני׳ קתני לר׳ יהושע תלויה וטמאה שתיהן כאחת ובברייתא קתני דלא ומשני דתנאי נינהו אליבא דר׳ יהושע. וכן מקשי׳ מתני׳ דשתיהן כאחת אמתני׳ דחבית דגר׳ אין בידים לאו משני דתנאי נינהו וכן מקשינן חבית דגרמ׳ אחבי׳ דיטמאנ׳ ביד ומשני דהתם איכא הפסד חולין והפסד מרובה אבל להפסד מועט לא חששו דבחבית של שמן שנשברה מודים שניהם דתרד ותטמא ואל יטמאינה ביד משום דראוי להדלקה. אבל יין אין ראוי לזילוף כגון בחדש ולשני אינו ראוי דדלמא אתי ביה לידי תקלה אבל שמן כיון דלהדלקה בעי ליה שדי ליה בכלי מאוס ולא אתי למיכליה אבל ליין כיון דלזילוף בעי ליה שדי ליה בכלי מאוס:
ותקלה עצמה אי חיישינן לה תנאי היא דתניא חבית של יין של תרומה שנטמאת בש״א תשפך הכל ובה״א תעשה זילוף ור׳ ישמעאל בר׳ יוסי אומר בשד׳ תשפך הכל משום דחאיש לתקל׳ בשהיי׳ להביאו הביתה בבית תעשה זילוף. וב״ה לא חיישי כלל לא בבית ולא בשדה. הנה עלה לנו משיטה זו שאמרנו דכולהו תנא אית להו משקה מטמא אוכל בתרומה וקדשים מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ומינה נמי אוכל מטמא משקה וכל שכן שמקבלין טומאה שלא בהכשר והיינו ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון וכל שכן ר׳ עקיבא דאפי׳ בחולין אית ליה הכי הלכך משכחת לו רביעי בקדש דאוריית׳ שרץ בכלי וכלי אוכל ואוכל משקה ומשקה אוכל. חוץ מר׳ אליעזר דאית ליה דמשקין אין מטמאין אחרים אפילו בקדש דמר׳ יוסף בן יועזר יליף הלכה לדידיה אוכל מטמא אוכל בתרומה וקדשים מהא קרא ומשכחת להו נמי שפיר. ומאי דאמרי׳ במס׳ חגיגה דשש מעלות אחרונות לית להו דרדא דאוריית׳ ה״פ חמש ראשונות מה שיש בהן מדרבנן יש לו עיקר בדאורייתא אבל חמש אחרונות מה שיש בהן דרבנן אין לו עיקר בדאורייתא אבל לעולם אימא לך דשלישי ורביעי דאוריית׳ נינהו הלכך למדנו מכאן דמת אבי אבות וטמא מת אב בין אדם בין כלים וכל כלים נעשין אב הטומא׳ אלא שאם הם של מתכת חזרו כטומאה עצמה. ולמדנו שאין אדם וכלים מקבלין טומאה פי׳ אדם הנוגע באדם טומאת ערב וכלים טומאת ז׳ אלא מאב הטומאה. וטומא׳ בשאין בו דעת לישאל אפילו ברשות היחיד ספקו טהור וטבול יום פוסל בתרומה דאורייתא. ומדרבנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום ומשקין מטמאין כלים מדרבנן. ולא גזרו על ספק הרוקין ולא על ספק משקין שבירושלם אבל בעלמא גזרו ומשקה בי מטבחיא או מדבחיא דכן ואין מכשירין וכבר פירשתי כל זה בקצרה כפי מה שאמר לי לבי:
גמרא ר״א רמי תרומה אתרומה ומשני מי אמר ר״י גרמא אין כו׳ למאי דלא אסיק אדעתיה למימר בחבית שנשברה משום הפסד חולין התירו ה״ה דה״מ למפרך אמתני׳ דידן אתרומה טהורה דאסר במתני׳ לר״י בידים ובהך דחבית שנשברה שרי ליה אפילו תרומה טהורה ובידים וה״נ מתקיף לה רבא מתני׳ נמי איכא הפסד כו׳ וה״נ מסיק בסוגיין דלעיל דאינה מדה דקאר״י היינו משום דהתם איכא הפסד חולין אלא דניחא ליה לר״א למפרך מעיקרא תרומה אתרומה ולא אפסח וק״ל:
בפירש״י ת״ל וסמיך ליה מכל האוכל כלומר וכו׳ ואשמעינן קרא דאוכלין ומשקין הוא דמקבלין טומאה מולד הטומאה אבל כלי לא וכו׳ עס״ה. ממה שהאריך רש״י כאן נראה דהא דקי״ל בפשיטות דאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה לאו מכללא ילפינן להו אלא בכל חד צריך קרא באפי נפשיה וכבר כתבתי לעיל בדף י״ח גבי ואימא לטמא את הכלים דהטעם משום דממה שאין הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס אכתי לא מצינן למילף הכלל שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה דאפשר דשאני אויר כלי חרס דחידוש הוא וכן ממה שאין כלים ואדם מקבלין טומאה מאדם וכלים שהן ראשון או שני לטומאה אכתי לא מצינן למילף האי כללא שאין כלים ואדם מקבלין טומאה מאוכלין ומשקין שהן ולד הטומאה דהיינו כדפרישית לעיל משום דלכאורה האי דרשא דיטמא יטמא דכתיב באוכלין ומשקין טפי הוה שייך למידרש פשטא דקרא דיטמא שאוכלין ומשקין מטמאין כלים יותר ממה שנאמר שאוכלין מטמא משקין ומשקין אוכלין כמו שהארכתי בזה במקומו מיהו לפי האמת דמסקינן לעיל דא״א לידרוש יטמא דאוכלין ומשקין לטמא את הכלים משום דאיכא ק״ו ממילא הדרינן לכללא דכלל גמור הוא שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה ואין להאריך יותר ודו״ק:
תלמוד לומר נאמר בשרצים: ״וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשבורו״ (ויקרא יא, לג) וסמיך ליה [וסמוך לו] הפסוק הזה ״מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא״ (ויקרא יא, לד), למדנו מכאן כי אוכל מטמא מאויר כלי חרס, ואולם אין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס. ומכאן הוכחה שאין אומרים כאילו הכלי עצמו מלא שרצים ומטמא כל שבתוכו במישרין להיות ראשון לטומאה, שאם לא כן, היו אף כלים מיטמאים באויר כלים בדרך זו ונעשים ראשון.
Therefore, the verse states with regard to creeping animals: “And every earthenware vessel into which any of them falls, whatever is in it shall be impure, and you shall break it” (Leviticus 11:33). And juxtaposed to it is the verse: “From all food in it which may be eaten, upon which water comes, shall be impure” (Leviticus 11:34). This indicates that food is rendered impure by the airspace of an earthenware vessel, but not all vessels are rendered impure by the airspace of an earthenware vessel. This baraita proves that the earthenware vessel itself is not considered to be filled with carcasses of creeping animals, and therefore it does not render everything inside it impure with first-degree impurity. Were the earthenware vessel indeed considered as if it were filled with impurity, vessels inside it would also assume first-degree ritual impurity.
הכל
(2) רַב חִסְדָּא רָמֵי פִּיסְחָא אַפִּיסְחָא וּמְשַׁנֵּי מִי א״ר אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת.
Rav Ḥisda raised a contradiction between one statement with regard to Passover and another statement with regard to Passover, and he resolved this contradiction himself. The Gemara elaborates: Did Rabbi Yehoshua actually say that both of them may be burned as one, teruma whose purity is uncertain, and definitely impure teruma, on Passover eve?
רב חסדא רמי פסחא אפסחא תנן במתני׳ כי אמר ר׳ יוסי על התלויה ועל הטמאה נחלקו ר׳ אליעזר אומר תשרף זו בעצמה וזו בעצמה ר׳ יהושע אומר שתיהן כאחת איני והתניא אומר ר׳ יוסי אין הנדון דומה לראיה כו׳ אבל היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטמאה שמא יבוא אליהו ויטהרנו פי׳ התלויה ומשני משנתנו כר׳ שמעון דמתני ששורפין התלויה והטמאה יחדו דברי יהושע וברייתא דקתני אבל היאך נשרוף אפילו תלויה וטמאה כאחת שמא יבא אליהו ויטהרנו ר׳ יוסי אליבא דר׳ יהושע ומקשי׳ והא ר׳ יוסי היא דקתני במתני׳ כי ר׳ יהושע אומר התלויה והטמאה שתיהן כאחת ואיך מוקמת לה לברייתא כר׳ יוסי דתניא אבל היאך נשרוף אפילו תלויה וטמאה ושנינן הכי קאמר ליה ר׳ יוסי לר׳ מאיר לדידי אפילו תלויה עם הטמאה אין שורפין אלא אפילו לר׳ שמעון אליבא דר׳ יהושע דמיקל לא מיקל אלא בתלויה וטמאה אבל טהורה וטמאה לא שרפינן.
מי אמר ר׳ יהושע שתיהן כאחת ורמינהו חבית – אומר ר״י הא דלא משני פסח שאני דמשמע ליה דפסח לא מעלה ולא מוריד מדשרי בתלויה ואסר בטהורות א״כ מה שהיא תלויה הוי הטעם.
בגמרא רב חסדא רמי פסחא אפסחא וכו׳ ומשני הא ר״ש אליבא דר׳ יהושע הא ר״י אליבא דרבי יהושע דתניא וכו׳. נראה דהא דפליג ר״י ור״ש אליבא דר״י לענין תלויה היינו משום דבבכורות דף ל״ד בעי הש״ס למימר מעיקרא דטעמא דרבי יהושע משום דיש אם למסורת דתרומתי ואם כן לפי זה אין מחויב לשמור אלא טהורה לבד ולא תלויה ואפילו בידים מותר לטמא את התלויה אפילו היכא דלא אזיל לאיבוד וכ״ש בתרומת חמץ בע״פ בששית ואם כן היינו טעמא דר״ש אליבא דר״י משא״כ ר״י סבר דטעמא דרבי יהושע כדמסקינן התם דכתיב הראוי לך שמור ושאינו ראוי לך לא תשמור משום הכי קסבר דתלויה בעי שימור שמא יבא אליהו ויטהרנה ומטעמא דאזיל לאיבוד בע״פ נמי אין להתיר כיון דבששית ליכא אלא איסורא דרבנן וכ״ש הכא שמבער בע״ש דההיא שעתא לא אזלא לאיבוד ואף ע״ג דבבכורות משמע דרבי יהושע לא חייש לשמא יבא אליהו ויטהרנה היינו נמי אליבא דר״ש דאיירי התם ומיקל להקיז דם בבכור ומשו״ה בעי למימר מעיקרא דמחלוקת דבכור ותרומה הא בהא תליא משום הכי מסיק התם דלא אלא דבתרומה בקרא פליגי וכבר הארכתי בזה לעיל בדף ט״ו ע״ש ועיין עוד בסמוך:
בתוס׳ בד״ה מי אמר רבי יהושע וכו׳ אומר ר״י הא דלא משני פסח שאני היינו דמשמע ליה דפסח לא מעלה ולא מוריד מדשרי בתלויה ואסר בטהורות וכו׳ עד סו״ה. נראה דכוונת התוס׳ דאע״ג דבלא״ה איצטריך להא דמשני הא ר״י אליבא דר״י הא ר״ש אליבא דרבי יהושע משום הך קושיא דפסחא אפסח׳ דלעיל דהא ע״כ הוי ידע הך ברייתא דלעיל דפליגי ר״י ור״ש בע״פ דבדוכתא אחרינא לא משכחת לה דפליגי אלא דאפ״ה קשיא להתוס׳ שפיר דהוי מצי לאוקמי הך דחבית אפילו אליבא דר״ש דדוקא בע״פ מתיר ר״ש אפילו לטמאו בידים כיון דאזיל לאיבוד משום איסור חמץ ואינו ראוי לו אבל בחבית סבר דגרמא אין אבל בידים לא וע״ז כתבו התוס׳ שפיר דאי אפשר לומר כן מדאוסר בטהורה בע״פ אע״ג דאזלא לאיבוד כנ״ל וק״ל:
א רב חסדא רמי פיסחא אפיסחא ומשני [היה משליך, מראה סתירה, מענין פסח על ענין פסח והוא עצמו מתרץ]. ומפרטים: מי [האם] אמר ר׳ יהושע ששורפים תרומת חמץ תלויה (מסופקת) וטמאה שתיהן כאחת בערב פסח,
Rav Ḥisda raised a contradiction between one statement with regard to Passover and another statement with regard to Passover, and he resolved this contradiction himself. The Gemara elaborates: Did Rabbi Yehoshua actually say that both of them may be burned as one, teruma whose purity is uncertain, and definitely impure teruma, on Passover eve?
הכל
(3) וּרְמִינְהוּ א״ר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין הַנִּדּוֹן דּוֹמֶה לִרְאָיָה כְּשֶׁהֵעִידוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל מָה הֵעִידוּ אִם עַל הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה זֶה טָמֵא וְזֶה טָמֵא.
And he raised a contradiction from the Tosefta, as Rabbi Yosei said: The inferred conclusion of burning pure and impure leaven together is not similar to the case from which you cited proof. When Rabbi Meir said that the Sages, Rabbi Ḥanina the deputy High Priest and Rabbi Akiva, testified, about what did they testify? If you assert that Rabbi Meir said with regard to meat that became ritually impure through contact with a secondary source of impurity, that one may burn it together with meat that became impure through contact with a primary source of impurity, that is a case where both this meat is impure and that meat is impure, albeit not at the same level of impurity.
ורמינהו [והשליך, הראה סתירה לכך] ממה שאמר ר׳ יוסי: אין הנדון דומה לראיה, כשהעידו רבותינו ר׳ חנינא סגן הכוהנים ור׳ עקיבא על מה העידו — אם על הבשר שנטמא בולד הטומאה (ראשון לטומאה) ששורפין אותו יחד עם הבשר שנטמא באב הטומאה — הרי זה טמא וזה טמא אף כי לא באותה דרגה.
And he raised a contradiction from the Tosefta, as Rabbi Yosei said: The inferred conclusion of burning pure and impure leaven together is not similar to the case from which you cited proof. When Rabbi Meir said that the Sages, Rabbi Ḥanina the deputy High Priest and Rabbi Akiva, testified, about what did they testify? If you assert that Rabbi Meir said with regard to meat that became ritually impure through contact with a secondary source of impurity, that one may burn it together with meat that became impure through contact with a primary source of impurity, that is a case where both this meat is impure and that meat is impure, albeit not at the same level of impurity.
הכל
(4) אִם עַל הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם שֶׁמַּדְלִיקִין אוֹתוֹ בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת זֶה פָּסוּל וְזֶה טָמֵא אַף אָנוּ מוֹדִים בִּתְרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד הַטּוּמְאָה שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָהּ עִם הַתְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטּוּמְאָה אֲבָל הֵיאַךְ נִשְׂרוֹף אֲפִילּוּ תְּלוּיָה עִם הַטְּמֵאָה שֶׁמָּא יָבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֵם.
Rabbi Yosei continues: If you say that Rabbi Meir is referring to the statement of Rabbi Akiva, with regard to oil that was disqualified by one who immersed himself during that day, that one may kindle it in a lamp that became ritually impure with first-degree impurity through contact with one who became ritually impure with impurity imparted by a corpse, that is a case where this substance is disqualified and that object is impure. We also concede with regard to teruma that became impure from a secondary source of impurity, that one may burn it with teruma that became ritually impure from a primary source of impurity, even though the first teruma will assume a greater degree of impurity. However, how will we burn teruma in abeyance, i.e., teruma whose impure status is uncertain, together with ritually impure teruma? Perhaps Elijah the Prophet will come and establish prophetically that the teruma is not ritually impure, and render it ritually pure.
ואם על השמן שנפסל בטבול יום, שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת (ראשון לטומאה) — עדיין זה פסול וזה טמא. אף אנו מודים בתרומה שנטמאת ודאי בולד הטומאה ששורפין אותה יחד עם התרומה שנטמאת באב הטומאה אף שנגרמת לה טומאה חמורה משהיתה, אבל היאך נשרוף אפילו תרומה תלויה (מסופקת) עם הטמאה, שמא יבא אליהו ויטהרם.
Rabbi Yosei continues: If you say that Rabbi Meir is referring to the statement of Rabbi Akiva, with regard to oil that was disqualified by one who immersed himself during that day, that one may kindle it in a lamp that became ritually impure with first-degree impurity through contact with one who became ritually impure with impurity imparted by a corpse, that is a case where this substance is disqualified and that object is impure. We also concede with regard to teruma that became impure from a secondary source of impurity, that one may burn it with teruma that became ritually impure from a primary source of impurity, even though the first teruma will assume a greater degree of impurity. However, how will we burn teruma in abeyance, i.e., teruma whose impure status is uncertain, together with ritually impure teruma? Perhaps Elijah the Prophet will come and establish prophetically that the teruma is not ritually impure, and render it ritually pure.
הכל
(5) וּמְשַׁנֵּי הָא ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי וְאַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
And Rav Ḥisda himself resolved the contradiction: This statement that was taught in the name of Rabbi Yehoshua, that one burns teruma in abeyance together with ritually impure teruma, is the ruling of Rabbi Shimon and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, whereas that statement, that one may not burn them together, is the ruling of Rabbi Yosei and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
מתני׳ ר׳ שמעון היא ואליבא דרבי יהושע – וברייתא רבי יוסי אמרה כדקתני אמר ר׳ יוסי אין הנדון כו׳ ולקמן פריך והא מתני׳ ר׳ יוסי נמי קאמר לה דתנן א״ר יוסי אינה היא המדה.
ומשני [והיה מתרץ] רב חסדא עצמו: הא [זו ששנינו] בשם ר׳ יהושע ששורפים תרומה תלויה עם טמאה — הוא כדברי ר׳ שמעון, ואליבא [ולפי שיטת] ר׳ יהושע. הא [זו] שאין שורפין — ר׳ יוסי, ואליבא [ולפי שיטת] ר׳ יהושע.
And Rav Ḥisda himself resolved the contradiction: This statement that was taught in the name of Rabbi Yehoshua, that one burns teruma in abeyance together with ritually impure teruma, is the ruling of Rabbi Shimon and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, whereas that statement, that one may not burn them together, is the ruling of Rabbi Yosei and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
הכל
(6) דְּתַנְיָא י״ד אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְבַעֲרִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת וְשׂוֹרְפִין תְּרוּמוֹת טְמֵאוֹת תְּלוּיוֹת וּטְהוֹרוֹת דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי מֵאִיר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר טְהוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּתְלוּיָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּטְמֵאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
The Gemara cites the source of this tannaitic dispute with regard to Rabbi Yehoshua’s opinion. As it was taught in a baraita: If the fourteenth of Nisan occurs on Shabbat, one may not remove the leaven on Passover eve in the usual manner, and therefore one removes everything before Shabbat, and he burns all teruma together, impure teruma, teruma in abeyance, and pure teruma. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: One burns pure teruma by itself, teruma in abeyance by itself, and impure teruma by itself.
ושורפין תרומה תלויה וטמאה וטהורה – הכל ביחד ר׳ מאיר לטעמיה דאמר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח.
והיכן מצינו במפורש מחלוקת תנאים זו בדברי ר׳ יהושע — דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: ארבעה עשר בניסן שחל להיות בשבת, שאי אפשר לבער את החמץ בו ביום משום השבת, מבערין את הכל מלפני השבת, ושורפין יחד תרומות טמאות תלויות וטהורות, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יוסי אומר: שורפים טהורה בפני עצמה, ותלויה בפני עצמה, וטמאה בפני עצמה.
The Gemara cites the source of this tannaitic dispute with regard to Rabbi Yehoshua’s opinion. As it was taught in a baraita: If the fourteenth of Nisan occurs on Shabbat, one may not remove the leaven on Passover eve in the usual manner, and therefore one removes everything before Shabbat, and he burns all teruma together, impure teruma, teruma in abeyance, and pure teruma. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: One burns pure teruma by itself, teruma in abeyance by itself, and impure teruma by itself.
הכל
(7) אָמַר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא נֶחְלְקוּ ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל הַטְּהוֹרָה וְעַל הַטְּמֵאָה שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּהוֹרָה שֶׁשּׂוֹרְפִין עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה שר׳ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תִּישָּׂרֵף זוֹ בְּעַצְמָהּ וְזוֹ בְּעַצְמָהּ ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת.
Rabbi Shimon said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree about ritually pure teruma and about impure teruma. They agree that one may not burn them together. And neither did they disagree about teruma in abeyance and about pure teruma. They agree that one may burn them together. Since the teruma is not definitely impure, he does not appear to be directly impurifying the teruma. With regard to what did they disagree? They disagree with regard to burning teruma in abeyance and impure teruma together, as Rabbi Eliezer says: This teruma should be burned by itself and that teruma by itself. Since this case involves teruma that is definitely impure, if the teruma in abeyance is actually pure, by burning them together he will have rendered it impure. And Rabbi Yehoshua says: One may burn both of them as one.
ה״ג: לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע על טהורה ועל טמאה שאין שורפין על התלויה ועל הטהורה ששורפין – דהואיל ולא הוחזק טומאה אין נראה כמטמא בידים.
על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה – דהואיל ואין לה טומאה ודאית הרי היא מטמא בידים לר׳ אליעזר ור׳ יהושע סבר כיון דתלויה היא אי אתה מוזהר על שמירתה.
ראוי לזילוף – אף על גב דתרומה טמאה בשריפה כיון דמסקינן בפ׳ בתרא דתמורה (תמורה לג.) הראוי לשריפה שרפה הראוי לקבורה קבורה והוא הדין בכי האי גוונא הואיל וראוי לזילוף.
אמר ר׳ שמעון: לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע על התרומה הטהורה ועל הטמאה שאין שורפין אותן כאחת, על התלויה ועל הטהורה ששורפין אותן כאחת, כיון שלא הוחזקה כאן כל טומאה, אינו נראה בכך כמטמא תרומה בידים. על מה נחלקו — על התלויה ועל הטמאה, שר׳ אליעזר אומר: תישרף זו בעצמה וזו בעצמה, כיון שהוחזקה כאן טומאה ודאית יש לחשוש שמא התלויה אכן טהורה, והריהו מטמא אותה בידים. ור׳ יהושע אומר: שורף את שתיהן כאחת. ותוהים, כיצד אפשר לתרץ כך?
Rabbi Shimon said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree about ritually pure teruma and about impure teruma. They agree that one may not burn them together. And neither did they disagree about teruma in abeyance and about pure teruma. They agree that one may burn them together. Since the teruma is not definitely impure, he does not appear to be directly impurifying the teruma. With regard to what did they disagree? They disagree with regard to burning teruma in abeyance and impure teruma together, as Rabbi Eliezer says: This teruma should be burned by itself and that teruma by itself. Since this case involves teruma that is definitely impure, if the teruma in abeyance is actually pure, by burning them together he will have rendered it impure. And Rabbi Yehoshua says: One may burn both of them as one.
הכל
(8) וְהָא מַתְנִיתִין ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הִיא הָכִי קָאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי לר׳ לְרַבִּי מֵאִיר אֲפִילּוּ ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּמֵיקֵל כִּי מֵיקֵל בִּתְלוּיָה וּטְמֵאָה אֲבָל בִּטְהוֹרָה וּטְמֵאָה לָא.
The Gemara raises a difficulty: Isn’t the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei? How can Rabbi Yosei’s statement be attributed to Rabbi Shimon? The Gemara answers: This is what Rabbi Yosei is saying to Rabbi Meir: Even according to Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who is lenient, where he rules leniently it is only with regard to burning teruma in abeyance and impure teruma together. However, with regard to ritually pure teruma and impure teruma together, no, even he does not permit burning them together.
והא מתניתין [והרי משנתנו] כר׳ יוסי היא, וכיצד אפשר לומר שאותו דבר שאומר ר׳ יוסי לא הוא אמרו אלא ר׳ שמעון! ומתרצים: הכי קאמר [כך אמר] ר׳ יוסי לר׳ מאיר: אפילו ר׳ שמעון ואליבא [ולפי שיטת] ר׳ יהושע, שמיקל, כי [כאשר] הוא מיקל הרי זה בשריפת תלויה וטמאה, אבל בטהורה וטמאה כדבריך — אף הוא לא הודה.
The Gemara raises a difficulty: Isn’t the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei? How can Rabbi Yosei’s statement be attributed to Rabbi Shimon? The Gemara answers: This is what Rabbi Yosei is saying to Rabbi Meir: Even according to Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who is lenient, where he rules leniently it is only with regard to burning teruma in abeyance and impure teruma together. However, with regard to ritually pure teruma and impure teruma together, no, even he does not permit burning them together.
הכל
(9) רַבִּי יוֹסֵי בר׳ בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמֵי תְּרוּמָה אַפִּיסְחָא וּמְשַׁנֵּי מִי אָמַר ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת.
Similarly, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raised a contradiction between the previous statement with regard to teruma and a halakha of Passover, and he resolved it himself. The Gemara clarifies: Did Rabbi Yehoshua actually say that both teruma in abeyance and impure teruma may be burned together?
ר׳ יוסי בר׳ חנינא רמי תרומה אפסח ומשני איך אתה שונה שר׳ יהושע אומר שתים כא׳ שנמצא מטמא התלויה בידים והלא בחבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה לא התיר לטמאותה בידים אלא ע״י גרמא ומשני כרב חסדא כי זה ששנינו במשנה ר׳ יוסי אפילו לר׳ שמעון שמיקל אליבא דר׳ יהושע חשיב לר׳ מאיר. ומשנה דתרומה אליבא דר׳ יהושע שנאה ר׳ יוסי אליבא דידיה דמחמיר.
ב בדומה לכך, ר׳ יוסי בר׳ חנינא רמי [השליך, הראה סתירה] בין דין תרומה ובין פיסחא [פסח], והוא עצמו משני [מתרץ]. ומפרטים: מי [האם] אמר ר׳ יהושע ששורפים שתיהן התלויה והטמאה כאחת,
Similarly, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raised a contradiction between the previous statement with regard to teruma and a halakha of Passover, and he resolved it himself. The Gemara clarifies: Did Rabbi Yehoshua actually say that both teruma in abeyance and impure teruma may be burned together?
הכל
(10) וּרְמִינְהוּ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טוּמְאָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם הָיְתָה מוּנַּחַת בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע וְאִם הָיְתָה מְגוּלָּה יְכַסֶּנָּה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אומ׳ אוֹמֵר אִם הָיְתָה מונח׳ מוּנַּחַת בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה וְאִם הָיְתָה מְכוּסֶּה יְגַלֶּנָּה.
And he raised a contradiction from a mishna: In the case of a barrel of teruma produce with regard to which uncertainty developed about its impurity, Rabbi Eliezer says: If the barrel was resting in a vulnerable place, where it may come into contact with impurity, one should place it in a concealed place, and if it was exposed he should cover it. Rabbi Yehoshua says: If it was placed in a concealed place he may place it in a vulnerable place. And if it was covered he may expose it.
ערך תרף
תרף – א(פסחים כ: בכורות לג: ובפרק ח׳ בתרומות) חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורף יניחנה במקום המוצנע פי׳ מקום מבוזה שאינו מוצנע (נדה נו) הרואה כתם על בשרם כנגד בית תורפה טמאה פי׳ מבית ערוה ולמטה טמא שחזקתו מן המקור בא (נדרים כ) כל המסתכל בעקיבה שנ אשה וכו׳ אמר ר״ל עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב פי׳ כשהיא יושבת ולשון יוני הוא ובלעז נמי לדבר שאינו הגון קורין תור״פי (שבת סד) כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף (עבודה זרה כד) ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן פי׳ אלילים קרי ליה תרפות לשון גנאי כמו תורפה של אשה מקום הטנופת לעג וקלס תרגומו ממקנותא תרפותא (ברייתא דרבי אליעזר בפרק ל״ו) ומה הן התרפים דברו און שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוין לפניו ולכן היה מדבר עמהן ומניין שמדברין שנאמר כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ועוד להכרית אלילים מבית אביה. (בבא בתרא יט) גרוגרות הא חזו ליה כשהתריפו פי׳ הרקיבו שאינן ראויות לאכילה (א״ב פי׳ בל׳ רומי מכוער נבזה ומטונף).
א. [שענדליך שאהמטייל.]
ורמינהו [והשליך, הראה סתירה לכך] ממה ששנינו: חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה, ר׳ אליעזר אומר: אם היתה החבית מונחת במקום התורפה שעשויה להישבר או להיטמא בו — יניחנה במקום המוצנע, ואם היתה מגולה — יכסנה. ר׳ יהושע אומר היפך הדברים: אם היתה מונחת במקום המוצנע — יניחנה במקום התורפה, ואם היתה מכוסה — יגלנה.
And he raised a contradiction from a mishna: In the case of a barrel of teruma produce with regard to which uncertainty developed about its impurity, Rabbi Eliezer says: If the barrel was resting in a vulnerable place, where it may come into contact with impurity, one should place it in a concealed place, and if it was exposed he should cover it. Rabbi Yehoshua says: If it was placed in a concealed place he may place it in a vulnerable place. And if it was covered he may expose it.
הכל
(11) גְּרָמָא אִין בְּיָדַיִם לָא וּמְשַׁנֵּי הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
The Gemara infers from this mishna: In any case, passive causation of teruma whose impurity is uncertain to become definitely impure, yes, it is permitted. However, to actively render teruma impure with one’s hands, no, it is prohibited. This ruling contradicts the previous halakha that one may burn teruma in abeyance and impure teruma together. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, resolved this apparent contradiction himself: This statement, that one is permitted to burn teruma in abeyance together with ritually impure teruma, is the ruling of Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, whereas that statement, that one may cause this impurity only passively, is the ruling of Rabbi Yosei in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
בידים לא – ואע״ג דתלויה היא.
הא – דקתני בידים לא ר׳ יוסי היא ואליבא דר׳ יהושע דגבי תלויה דפיסחא נמי הכי אמר ואנן היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטמאה.
הא ר׳ שמעון אליבא דר׳ יהושע – תימה לר״י לר׳ שמעון כיון דשרי תלויה לטמא ביד א״כ שרי לשורפו ואמאי קרי ליה תלויה דתלויה היינו לא אוכלין ולא שורפין וי״ל דתלויה לר״ש היינו דלא מחייב לשורפו.
גרמא אין בידים לא וכיון דלא חזיא לאכילה לעולם ולשריפה קימא שהרי עתידה היא להיטמא אמאי לא מטמינן לה בידים ושרפינן לה והאי דאמרינן תולין לא אוכלין ולא שורפין – פירוש: דלא שרפינן לה עד שנטמא אותה דומיא דקדשים שנפסלו דאמרינן תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה אלא אף על גב דלשריפה קימא לא מטמינן לה בידים והכא אמאי אמר שתיהן כאחת.
תוס׳ בד״ה הא ר״ש ואליבא כו׳ תימה לר״י לר״ש כיון דשרי תלויה לטמא ביד א״כ כו׳ עכ״ל לתירוצם דלעיל דמוקי נמי מתני׳ דהכא כר״ש ואליבא דר״י לא קשיא להו הכי משום דאיכא למימר כיון דגבי פסח קתני שפיר קרי לה תלויה דאי לאו משום פסח לא היו שורפין אותה והיה אוסר לטמא אותו אבל הכא דפריך מתרומה אפסחא משום דמשמע ליה למקשה דמה שהיא תלויה הוי הטעם ופסחא אינו מעלה ולא מוריד וא״כ למאי דמשני הא ר״ש ואליבא דר״י כו׳ ואפילו בתרומה דעלמא נמי הכי הוה דשרי לטמא תלויה וא״כ שרי לשורפו ותקשי שפיר אמאי קרי ליה תלויה ודו״ק:
ונדייק: מכל מקום גרמא [לגרום] שתבוא טומאה וודאית לספק תרומה טמאה — אין [כן, מותר], ואולם לטמא אותה במעשה ממש בידים — לא! ואילו כאן אמרנו ששורפים את שתיהן יחד! ומשני [והיה מתרץ]: הא [זו] האומרת שמותר לשרפו כאחת — שיטת ר׳ שמעון אליבא [לפי שיטת] ר׳ יהושע, הא [זו] המתירה רק גרם טומאה — היא כשיטת ר׳ יוסי אליבא [לפי שיטת] שיטת ר׳ יהושע.
The Gemara infers from this mishna: In any case, passive causation of teruma whose impurity is uncertain to become definitely impure, yes, it is permitted. However, to actively render teruma impure with one’s hands, no, it is prohibited. This ruling contradicts the previous halakha that one may burn teruma in abeyance and impure teruma together. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, resolved this apparent contradiction himself: This statement, that one is permitted to burn teruma in abeyance together with ritually impure teruma, is the ruling of Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, whereas that statement, that one may cause this impurity only passively, is the ruling of Rabbi Yosei in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
הכל